"סבא אמר לי: הם כועסים עליך, אבל מתכוונים אליי"

הוא נחשב לאיש המקורב ביותר ל"שר התורה", הרב חיים קניבסקי שהלך לעולמו בשבוע שעבר, זה שלוחש על אוזנו ומתווך בינו ובין העולם. יעקב ישראל בן ה־31, המוכר לכולם כיענקי, זכה לתואר ולתפקיד הזה לא משום ששאף לכך; זה קרה באופן טבעי. "ככה זה כשאתה הנכד היחיד שנושא את שמו של הסבא־רבא, אביו של סבא, ה'סטייפלר', ונולד לתוך מציאות שבה הוריך נמצאים סביב הסבא כל הזמן", הוא אומר לנו השבוע בריאיון מיוחד. "אבי, הרב יצחק שאול, הוא הבן הצעיר משבעת ילדי הרב, והיה הקרוב אליו ביותר. הם למדו יחד רוב שעות היממה מאז שהיה צעיר".

הקשר בין אביו לסבו היה "מטורף", מעיד הנכד. הם הספיקו לסיים את הש"ס יחד כמה פעמים, ורבי חיים נהג לערוך לבנו מבחנים על כל מסכת בנפרד ועל כל הש"ס. "אלה היו מבחנים לא פשוטים", מתאר יענקי. "למשל, התשובות לשאלות על מסכת ברכות לא תמיד היו ב'ברכות' אלא במקומות אחרים, והיה צריך לגלות בקיאות עצומה בש"ס כולו. לפני כמה שנים סיפר לי אבי שהרב ביקש לחזור איתו על התלמוד הירושלמי. הוא אמר לו 'אני חושש שלא אגיע מוכן מספיק למבחן על הירושלמי בשמיים'".

ביום שלישי, באמצע ה"שבעה", פונה הרב יצחק שאול לבית החולים אחרי שהתעלף כמה פעמים, והושאר להשגחה. שוחחנו עם יענקי אחרי שחזר מליווי אביו לבית החולים.

שלוש שנים ציפו הוריו של יענקי לילד. "סיפרו לי שהסבא שמח והתרגש מאוד כשנולדתי. גדלתי בצילו. בשבת ישבתי בבית הכנסת בינו לבין אבי. גם כשאבי כבר היה אדם בוגר, הוא עדיין התייחס אליו לפעמים כילד. כשהיה מאחר לתפילה, היה מראה לו פנים חמורות. אחרי שהתחתנתי בגיל עשרים, התחלתי ללמוד בעליית הגג של בית הרב והקשר בינינו התפתח".

הקשר עם הרב התהדק בשנים שבהן גם יענקי ורעייתו ציפו בכיליון עיניים לפרי בטן. "הייתי במצוקה, והרב היה שם בשבילנו בצורה מדהימה. בלי שיחות נפש והרגעה, הוא פשוט ידע לומר לנו את המשפטים הנכונים עבורנו, ברגעים המתאימים. העובדה שהוא זוכר בכלל את המצוקה שלנו מתוך העולם הפנימי שלו, זה כבר היה דבר גדול. פעם אחת הוא נסע עבורנו לכפר הערבי המזוהה עם העיר שׁוּנֵם, למרות הנסיעה הקשה והסיכון שבדבר, משום שזה מקום שנחשב כסגולה לילדים בעקבות סיפור אלישע והאישה השונמית. לנסיעה הצטרפו עוד זוגות חשוכי בנים".

הבן נולד זמן לא רב לאחר מכן, ואחריו נולדו עוד ארבעה בנים ובנות. "חיינו בצילו ולא עשינו דבר בלעדיו, אפילו לא יצאנו מהעיר בלי הסכמתו", מתאר יענקי.

פחדתם ממנו?
"בוודאי, אבל לא במובן הרע של המילה. זו הייתה יראת כבוד. אולי בגלל רוח הקודש שלו. אני זוכר שפעם אבא התלבט באיזה עניין, ואמרתי לו 'מה הבעיה, תשאל את סבא'. הוא ענה לי 'אני מפחד לשאול אותו. ככל שאני קרוב אליו יותר, אני פוחד יותר. אני רואה אצלו דברים שהשכל האנושי לא קולט'".

"הוא לא עשה דבר ליצור רייטינג סביבו, אבל כל העולם היהודי הכיר אותו. הוא הצליח להגיע ללב של אנשים מכל שכבות הציבור"

השתמשת בביטוי "רוח הקודש". זה ביטוי שמקובל אצל חסידים, אבל הרב בא מהעולם הליטאי הלמדני.
"אני לא יודע, ואני לא למדן גדול כדי לענות על זה. אני רק יודע שלפני שנים רבות הוא יעץ לזוג שלא להתחתן מפני שהשמות שלהם לא התאימו לפי צוואת רבי יהודה החסיד (מגדולי בעלי הסוד באשכנז במאה ה־12, מ"ט), ולפני זמן מה הגיע לפניו מקרה דומה והוא אמר שהם יכולים להתחתן. שאלתי מה ההבדל, והוא ענה: 'מה שנותנים בפי מן השמיים – אותו אני אגיד'. שמרתי את המכתב ההוא, אבל אני לא חושב שזו הייתה דרכו בכל דבר. הוא יעץ לאנשים מתוך שיקולים רציונליים, אבל בדברים מסוימים הוא סמך על כך שהקב"ה ישים בפיו את התשובה הנכונה. אגב, לא נכון שזו דרכם של חסידים בלבד. הרי את 'גורל הגר"א' (פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי כדי להשיב לשאלה העומדת על הפרק, מ"ט) המציא הגאון מווילנה, המתנגד הגדול של החסידות. גם בהשקפה הליטאית יש מושג של קבלת רצון ה' בדרכים שונות. היו נושאים שבהם הרגיש שיש לו כוח".

לפני ארבע שנים סיפר הרב באחד הבקרים לבנו כי חלם שד"ר משה רוטשילד, מייסד בית החולים מעייני הישועה בבני־ברק, נפטר. כמה שעות אחר כך הוא אכן נפטר. "אבא כמעט התעלף. לא זו הייתה ההנהגה של הרב, הוא לא היה איש של מיסטיקה, אבל אתה רואה אדם מופשט מגשמיות. אנשים נוטים ליפול לקלישאה ולומר שהוא מנותק מחיי העולם הזה ולא מבין מה באמת קורה. זה נכון, אבל זה בא מבחירה. הוא יושב בבית מוקף בספרים, בכל מקום שאפשר לשים מדף יש שם ספרים, והוא יודע איפה נמצא כל ספר ומה כתוב בו, זיכרון פנומנלי. את מספר תעודת הזהות שלו הוא לא זוכר. יש נכדים שנולדו בבית שלו והוא אינו יודע את שמם מכיוון שהם אינם מדברים איתו בדברי תורה ולא נכנסו לו למוח. מצד שני, מגיע חתן חדש למשפחה ופתאום הוא מכיר אותו כי שאל שאלה יפה או הביא ספר חדש. יש לו שליטה מוחלטת על היכולת לאן להפנות את הזיכרון שלו".

יענקי מספר כי הרב לא זכר שמות אנשים, וזיהה אותם לפי שמות שהוא עצמו העניק להם. "אדם נכנס לבית וסבא אמר 'הנה מגיע 'חלב עיזים'. חשבתי שמדובר בחלבן, אבל התברר שזה אדם שהגיש לרב קונטרס על כשרות חלב עיזים. אחר כונה 'שילוח הקן', מאותה סיבה. הוא זכר כתובות רבות של אנשים שהיה מתכתב איתם בלימוד".

חלק משגרת יומו של הרב הוקדש למענה למכתבים הרבים. הוא נהג לענות על שבעים מכתבים בממוצע ביום, גם לילדים. "הרי מה הילד רוצה, שיהיה לו מכתב ממני, אולי זה יועיל לו לאהבת תורה, ולזה אין אח ורע", נימק.

בתקופת לימודיו בישיבה נהג יענקי לשבת מדי פעם באותה עליית גג שבה למד הרב ושם גם קיבל אנשים שביקשו את תמיכתו בנושאים ציבוריים ופוליטיים. "אבא היה בודק אם מדובר בפנייה אמינה וראויה, ובשלב מסוים ביקש ממני לסייע. התחלתי לעסוק בבירורים. אנשי ציבור שביקשו לפגוש את הרב ביחידות בעליית הגג החלו לפנות אליי, והרב סמך עליי שאדע לסנן ולווסת את זרם הפונים".

אט אט החל הנכד יענקי קניבסקי לצבור עוצמה שאף הוא לא הכיר בה בתחילה. בהיותו המוציא והמביא, הקובע מי נכנס אל הרב ומתי ומי נותר בחוץ, החלו להאשים אותו שהוא מנצל את ניתוקו של סבו, השקוע בעולמה של תורה, צובר עוצמה אישית ועושה שימוש ציני במפתחות חדר הרב הנתונים בידיו. אמרו כי החלטותיו מי יזכה לברכת הרב ומי לא, היו נגועות בשיקולים פוליטיים. הדברים הגיעו לשיא בתקופת הבחירות המקומיות האחרונות ב־2018, כאשר גורמים חרדיים שההחלטות שהתקבלו פגעו בהם החלו להאשים אותו במעורבות פסולה. הטלפונים הליליים והאיומים והנאצות כלפיו וכלפי משפחתו לא פסקו.

"נכון, היינו מעורבים בבחירות המוניציפליות בערים החרדיות", הוא מודה, "אבל הרב היה מודע לכול ולא כולם אהבו את הבחירה שלו. בירושלים הייתה מחלוקת גדולה עם החסידים, והאשימו אותי שתמכתי במשה ליאון שלא על דעת סבא. שמחתי מאוד כשהתפרסם הווידאו שבו ראו אותו שמח על הבחירה. למעורבות בפוליטיקה יש מחיר. אי אפשר שכולם יאהבו אותי".

הפעם הבאה שבה הכרעתו של הרב עוררה מחלוקת ציבורית, ובעוצמה גדולה הרבה יותר, הייתה בראשית מגפת הקורונה. התנהלות הרב מול הוראות הממשלה בנוגע לסגירת מוסדות הלימוד, לצד החתונות הפיראטיות והתפילות שלא פסקו בחלק מבתי הכנסת, גרמו לגל של התקפות נגד הציבור החרדי. שמו של יענקי הצעיר אף הגיע לנאומו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שהגיב לביקורת על יחסו הסלחני לחרדים ועל התרפסותו בפני הרב קניבסקי, שאפילו לא משוחח איתו ישירות. "הרב קניבסקי לא זמין לשיחות, וכל אחד שמדבר איתו מדבר עם הנכד שלו. גם אני דיברתי עם הנכד", אמר.

"לא היה כיף לשמוע את זה", מודה הנכד. "אם הייתי איש פוליטי או תאב פרסום, זה דווקא היה לי טוב. אני גר בבני־ברק עם שכנים וחי חיים רגילים, ופתאום אתה לא יכול ללכת ברחוב או להגיע בשבת לבית הכנסת. תמיד ניגשו אליי בעניין הרב, ובתקופות של בחירות גם 'חטפתי', אבל בקורונה זה הגיע לשיא. בבחירות הדברים היו מבחירה. ידענו במי לתמוך ולא הסתרנו את זה. אבל בקורונה הייתי מתוסכל. לרב אומנם לא הזיז שום דבר, אבל לי הייתה הרגשה שאני חוטף בגלל שאתם מפחדים ממנו. הרגשתי חוסר אונים".

בטלוויזיה שודרה שוב ושוב ההקלטה שבה נראה הנכד שואל את סבו מה לעשות כאשר "המדינֶה" מבקשת לסגור את הישיבות ותלמודי התורה בשל ה"מגייפֶה", והרב מורה "חלילֶה". הרושם שהתקבל הוא שהנכד הוביל את הרב, שהיה מנותק ממידע על המתרחש, לתשובה שאותה ציפה לשמוע, בהציגו את המצב באופן מעוות.

"הסרטון הזה בעייתי, הוא יצא בטעות", אומר יענקי, ומבהיר שאותו סרטון קצרצר אינו משקף את כלל השיחות שהתקיימו עם הרב בנושא באותם ימים. "היום כולם מבינים את האמת. באותם ימים הגיעו קטעים מסין שבהם ראו כיצד אנשים מתים ברחובות. איזה אינטרס בעולם יש להוציא הנחיה שהמוסדות ייפתחו ללימודים? מה ההיגיון שנעשה את זה? פחדנו פחד מוות, אמרנו לו 'סבא, אתה מבין את המשמעות? אנשים מתים באירופה, בתי החולים קורסים!' אבל לא הזיז לו. הוא אמר: 'הפסקת לימוד התורה מסוכנת יותר'. חזרתי ואמרתי בקול רועד: 'סבא, אומרים שזו סכנת נפשות! אתה היחיד שיכול להורות על כך'. הוא היה עסוק אז בלימוד רמב"ם. הוא הרים אליי את עיניו, הביט בי במבט שאומר, 'מה לא הבנת? אומרים לך שיותר מסוכן להפסיק ללמוד תורה'.

"היו לי שתי אופציות. או להסתלק ולא להיות מעורב בעניין, או שאני ממלא את תפקידי ומוסר את רצונו ומחשבתו. היום, אחרי שעברנו מה שעברנו, מבינים יותר שהחשיבה שלו הייתה הגיונית. אבל הוא לא פחד מכלום. זה לא נשמע אנושי, אבל זה כך. מישהו סיפר לי שפעם עמד אדם ברחוב והחל לצעוק עליו והתקרב בצורה מאיימת. הוא הביט בו בשלוות נפש, אמר לו 'תהיה בריא ושלם' והמשיך ללכת".

אחרי שהרב קניבסקי קרא לכולם להתחסן נגד קורונה, גברו הפעם הקללות והנאצות מצד מתנגדי החיסונים. גם הם מיקדו את התקפותיהם נגד הנכד, ובהפגנות ליד ביתו קראו לעברו "רוצחים עם דם על הידיים" ו"נגיע אליכם".

הרב היה מודע לביקורת?
"סיפרתי מה אני חוטף, והוא ענה לי: 'הם כועסים עליך ומתכוונים אליי. אל תיקח ללב'".

יענקי מגלה שעם הקמת הממשלה הנוכחית ניסו גורמים בציבור החרדי לקדם מהלך של הצטרפות החרדים אליה. הרב לא פסל את הרעיון על הסף. "הוא רצה לדעת במה בדיוק מדובר. אנחנו לא אומרים 'לא' למען ה'לא'. אנחנו לא מחויבים לאף אחד".

גם לא לנתניהו?
"הרב גפני אמר זאת במפורש. אם הממשלה הייתה מתנהגת אחרת, הצטרפות לממשלה הנוכחית הייתה אופציה, אבל היא ירדה מהשולחן. הוא גם אמר שאסור לנו להיות בסיטואציה שבה אנחנו מוכנים להיכנס אבל לא נותנים לנו. אנחנו לא ניתן את גוונו למכים".

כמי שמקורב לרב ביותר, אין פלא כי יענקי הוא שהבחין ראשון בהסתלקותו של הרב. בבוקר יום שישי, שושן פורים, חש הרב חולשה וקשיי נשימה, דבר שלא היה נדיר בתקופה האחרונה. הרופא יעץ להביא לו מכשיר שיקל על נשימתו. "לא הייתי רגוע, ורציתי להביא גם פיזיותרפיסט נשימתי. הגיע אח שרצה לבצע בדיקת דם, ותוך כדי חיפוש הווריד הבחנתי שמחולל החמצן הפסיק לפעול. אמרתי לו 'הוא לא נושם', והוא נבהל והחל בפעולת החייאה. הסתכלתי על הפנים של סבא וראיתי שהן שלוות, ללא כל הבעת ייסורים, מיתת נשיקה כזו. הבנתי שהוא איננו. הרגשתי בום נוראי, אבל המוח התחיל לעבוד באופן טכני. אמרתי שמע ישראל, ולא הספקתי להתרגש אלא התחלתי לחשוב על הפרטים הטכניים, לקרוא למשפחה ולהתחיל לתכנן מה עושים. הטראומה תבוא בהמשך".

ספר על הרב כאיש משפחה, מול המתמיד הגדול.
"סבא הקפיד לאכול ארוחת צהריים עם סבתא, לא משנה שהארוחה נמשכה שתי דקות. לא מתחילים לפני שהיא באה. תמיד ידענו שכמתמיד הגדול בדור, לסבא יש זמן לכול. הוא הספיק ביום אחד מה שאחרים עושים בשנתיים. 8 דפי גמרא בתלמוד בבלי וכך גם בירושלמי, 3 דפים ברמב"ם, 5 סימנים בשולחן ערוך, לימוד קבוע בתהילים, תנ"ך, זוהר, מדרשים, תוספתא, ותשובות לעשרות מכתבים. וכל זה ביממה. לא הולכים לישון עד שמסיימים. הוא קרא לזה 'החובות שלי'.

"באחת החתונות הוא אמר למחותן שהוא צריך לצאת מוקדם כדי להשלים את החובות. המחותן רץ לרב שטיינמן ואמר שחייבים לעזור לרב קניבסקי כי הוא במצוקה כספית ויש לו חובות… הוא אמר לו להירגע, החובות האלה הם עוד כמה דפים במסכת יבמות".

אשת הרב, הרבנית בת־שבע, נחשבה צדקת בפני עצמה והעניקה ברכות וייעוץ. אחרי פטירתה המשיכה זאת הבת, הרבנית לאה קולדצקי. היא "היורשת"?
"אין אצלנו 'יורשי עצר' כמו אצל האדמו"רים. אני מניח שאת ההנהגה הציבורית יתפוס הרב גרשון אדלשטיין, ראש הישיבה. בשנים האחרונות עסקנו בהוצאת הספרים שלו, וכעת נמשיך בכך".

איך זה שאדם שלא נשא נאום פומבי מימיו, לא שימש בשום תפקיד רשמי, לא יצא מהארץ ולא הופיע בציבור מעולם, זוכה להכרה גדולה כל כך?
"הוא לא עשה דבר ליצור איזה רייטינג סביבו, אבל כל העולם היהודי הכיר אותו. הוא הצליח להגיע ללב של אנשים מכל שכבות הציבור שהחלו ללמוד תורה בזכותו. הגיע לשבעה ראש עיריית צפת שוקי אוחנה, נרגש מאוד. הוא סיפר שכשבא להודות לרב על תמיכתו, הרב שאל אותו מה הוא לומד והציע שילמד משהו. והנה בשבוע הבא יערוך סיום מסכת לראשונה בחייו, וישמח אם אחד מבני המשפחה יגיע. הוא לא חרדי ולא בא לקבל הכוונה רוחנית. הרב נכנס לו ללב, והוא מרגיש שיצא עם משהו. זו הייתה דרכו עם אנשים".

איך חשת מול מאות האלפים שהגיעו להלוויה?
"לא הופתעתי. לזה בדיוק ציפיתי. חשבתי שהפרידה הגדולה הזו, שהסתיימה בלי תקלות ובמזג אוויר טוב, מגיעה לו. כל השנים ראינו את האנשים שבאים אליו מעולמות מנוגדים, ואת ההשפעה שלו עליהם. מחסידי סאטמר מוויליאמסבורג, ועד עשיר גדול מפנמה שלא מוכן לסגור עסקה של 300 מיליון דולר בלי ברכת הרב. אהבת ישראל האמיתית שלו הקרינה החוצה וחלחלה ללבבות הכי אטומים, ועכשיו כולם באו להחזיר לו אהבה, כולל יהודים שרחוקים מהדת ואפילו כאלה שבימים רגילים תוקפים את הציבור החרדי".

רכשת ניסיון פוליטי רב בעמדה הזו. אתה רואה את עצמך מגיע לפוליטיקה?
"ממש לא. זה לא נמצא ברשימת השאיפות שלי".