תמציות במיה וצמחים ריריים אחרים שנפוצים בבישול יכולות לעזור לנקות חלקיקים מיקרוסקופיים מסוכנים של פלסטיק ממי שפכים, כך הכריזו מדענים שבוע שעבר. במחקר שהוצג במושב האביב של האגודה האמריקנית לכימיקלים, הוצעה חלופה חדשה לכימיקלים המלאכותיים המסוכנים המשמשים כיום במפעלי טיפול במי שפכים.
"כדי להמשיך לנקות מיקרו־פלסטיק או כל סוג אחר של חומר מהמים, עלינו להשתמש בחומרים טבעיים שאינם רעילים", אמרה החוקרת הראשית רג'אני סריניוואסן מאוניברסיטת טארלטון־סטייט, בסרטון הסבר על המחקר.
במיה משמשת כחומר עיבוי במטבחים רבים – למשל בתבשיל הגמבו שמקורו בלואיזיאנה – והיא גם רכיב עיקרי במטבח הדרום־אסייתי (שם היא מכונה "בהינדי"). מחקרי עבר של סריניוואסן בדקו כיצד בזכות תכונות הריריות של הבמיה וצמחים אחרים הם מסוגלים לטהר מים ממזהמים מבוססי־טקסטיל ואפילו ממיקרואורגניזמים, והיא ביקשה לבחון אם הדבר נכון באותה המידה גם במיקרו־פלסטיק. השבבים שגודלם חמישה מילימטרים או פחות פוגעים בדגים בכמה דרכים, החל בשיבוש מערכות הרבייה שלהם ועד לעיכוב הגדילה וגרימת נזק לכבד.
מקור המיקרו־פלסטיק בעולם הוא ב־8 מיליארד טונות של פלסטיק שהופקו מאז שנות החמישים; פחות מ־10 אחוזים מהם עברו תהליך מחזור, ושאר הפלסטיק מתכלה לאיטו ובסופו של דבר מגיע לכל פינה בכדור הארץ –הנהרות והאוקיינוסים, האוויר והאדמה, ואפילו המזון שלנו. יש החוששים שעלולות להיות לו השפעות בריאותיות על בני האדם: מיקרו־פלסטיק עלול להיות מסרטן ומוטגני, כלומר להגביר את הסיכון לסרטן ולמוטציות בדנ"א.
הטיפול התקני להסרת מיקרו־פלסטיק ממי שופכין מחולק לשני שלבים. ראשית, פלסטיק צף נמשה מהמים – אבל זהו רק חלק קטן. השאר מוסר באמצעות פלקולנטים, כימיקלים דביקים המושכים מיקרו־פלסטיק להצטברות בגושים גדולים יותר. הגושים שוקעים, ואפשר לאוספם מהקרקעית.
הבעיה היא שהחומרים הסינתטיים הללו, כמו פוליאקרילאמיד, עלולים להתפרק ולהפוך בעצמם לכימיקלים רעילים. לכן החלו סריניוואסן ועמיתיה לחקור את התועלת של תמציות במיה, אלוורה, קקטוס, חילבה, תמרינדי ופסיליום שנרכשו בסופרמרקט רגיל. הם בדקו את תפקודן של שרשראות פחמימנים המכונות "פוליסכרידים" במים המזוהמים, ובדקו תמונות מיקרוסקופיות של המצב לפני הטיפול ואחריו כדי לקבוע כמה מהחלקיקים הוסרו. הם גילו שפוליסכרידים מהבמיה, בשילוב עם אלו מהחילבה, יכולים להסיר מיקרו־פלסטיק ממי האוקיינוס בצורה הטובה ביותר. פוליסכרידים מהבמיה בשילוב עם תמרינדי עבדו בצורה הטובה ביותר בדגימות מים מתוקים.
בסך הכול, הפוליסכרידים הצמחיים עבדו היטב, וביצועיהם השתוו לאלה של הפוליאקרילאמיד או עלו עליהם. הנתון המכריע הוא שהכימיקלים הצמחיים אינם רעילים וניתן להשתמש בהם במפעלי טיפול קיימים. בסופו של דבר אמרה סריניוואסן כי היא מקווה לקדם ולמסחר את התהליך, ולאפשר גישה רבה יותר למי שתייה נקיים ובטוחים יותר.
