אלפיים שנות גלות ציפו היהודים להגיע לארץ הקודש. אלפיים שנות גלות הם חלמו על עצמאות יהודית בארץ מולדתם ההיסטורית. הם קיוו כי אחרי אלפיים שנות גלות הם יינשאו על כנפי נשרים, איש אל גפנו ואיש אל תאנתו. הם קיוו לגדל עגבנייה ומלפפון ברגבי אדמתה ולעשר את מעשרותיהם. הם קיוו להקריב את קורבנותיהם.
אך הגאולה, גם כשמתכננים אותה אלפיים שנות, לא תמיד מתגלגלת כמצופה. העגבנייה והמלפפון, שמחיריהם מאמירים כמאמר המדרש על יוקר המחיה בימות המשיח, גדלים פחות ופחות באדמת ציון. המגדלים והנדל"ן, המתכנתים וההייטק צומחים הרבה יותר. דרכים משונות יש לה לגאולה. אבל גם בימים של בשר מתורבת והנדסה גנטית עדיין יש ליהודי כמיהה לראות את השה התמים מוקרב לעולה בהר המוריה. שאיפה של אלפיים שנות גלות לא מתאדה ונעלמת גם בימים של שגשוג גשמי ושינוי בתוכניות.
הציונות קצת התעייפה מהציפייה לגאולה. את חזונם החקלאי של מייסדי הקיבוצים הותירו מאחור, ויש שיאמרו שבצדק, לטובת התנובה המניבה של המאה ה־21. אבל החיבור לארץ, הרצון להיות דווקא פה, באדמה הזאת, מבצבץ ועולה בעם, לא משנה כמה בטון ומלט ינסו לכסותו.
בחוות החקלאיות של השומר יו"ש, מצפון השומרון ועד חברון, מקומות המשמשים ערש הולדתו וקיומו של העם היהודי, נראה שהציונות עוד זוכה לעדנה בלבושה האידיאליסטי המקורי. לצד הגידולים המסורתיים, מסתובבות בשטחים הפתוחים כבשים הרועות במרעה. שני תפקידים מרכזיים מיועדים לעדרים, מעבר לתנובת חלב או בשר לעת מצוא.
הראשון שבהם הוא התפקיד העכשווי של שמירה על האדמות שיש מי שכבר התעייף מלגאול. ארגון השומר יו"ש פועל לסייע לחוות החקלאיות להתמודד עם הטרור החקלאי, הפשיעה וההשחתה, באמצעות מתנדבים יקרים המגיעים לסייע לחקלאים וציוד נדרש. העדרים משמשים כך לשמירה על שטחים נרחבים לצד חקלאות יהודית וציונות במיטבה, עם טעם של פעם.
לעדרים מטרה נוספת. תחת ניהולה של חברת "עקבי הצאן" מקודם ייעוד נוסף שחלק מהכבשים הרועות ישמשו בו: קורבנות.
דווקא בימים שלפני פסח וקורבנותיו, כדאי אולי להיזכר בסיפור חג החנוכה. הניצחון הושג, היהודים שוב שולטים בהר, אבל שמן למנורה אין. איש לא ציפה, איש לא נערך בזמן. בחג ההוא נעשה הנס לשושנים, אך אנו איננו סומכים על הנס. מימוש הציפייה לגאולה במעשים ממש ולא רק במילים מן הפה ולחוץ הוא זה שמנחה אותנו.
הכבשים המיועדות לקורבן, בניגוד לשאר העדר, אינן מסומנות באוזנן – מום שהיה גורם לפסילתן מהקרבה. הזכרים בשנתם הראשונה, כפי הנדרש לקורבן הפסח, עומדים מוכנים ומחכים לראשונים שיעשו מעשה. אם חצו את הגיל, אחרים יבואו במקומם.
ברגע שיש מי שמבקש לזכות בכבש לקורבן, ההסדר פשוט. בשקל ליום שהוא משלם הוא מקבל מנוי שמעניק לו את הזכות על הכבש, שיכול להיות מוקרב למעשה בהר הבית כבר בפסח הקרוב. בלי עומס על הקווים, בלי קריסה של האתר: הכבש לרשותך, וברגע שיתאפשר – כול שנותר הוא לעלות לירושלים.
ההקבלה בין שתי המטרות שהכבשים גדלים למענן היא ברורה. גאולתם של ישראל קמה ועומדת לפני הכול במעשים כמו מעשיהם של אנשי השומר יו"ש ושמירתם על אדמות השומרון ויהודה לצד חקלאות משגשגת.
לצד זאת, אחרי אלפיים שנות גלות מעייפות ושבעים השנים הראשונות של הגאולה שהיו גם הן לא קלות, בחוות החקלאיות ביו"ש כבר גדלים כבשים, שמי יודע, אולי עוד לפני פסח יזכו לשמש את הגאולה השלמה. שנזכה.
הכותב הוא רכז דרום של ארגון השומר יו"ש וממקימי חברת "עקבי הצאן"
