בפתח דבריי חשוב לי להודות על הזכות הגדולה שיש לנו היום לעלות למקום הקדוש ביותר בעולם, שהשכינה לא זזה ממנו. בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בכל הנוגע ליחס לעולים להר. ריבוי העולים הוא שיוצר את השינוי החיובי. ככל שתהיה יותר דרישה למקום, כך המצב בהר ישתנה לטובה. אך השבוע קרה לי מקרה מצער.
אני משתתפת בקורס מורי דרך של יד בן־צבי. ביום שלישי התקיים במסגרת הקורס סיור העוסק בירושלים בתקופה המוסלמית והצלבנית, והוא נפתח בעלייה מודרכת להר הבית.
זכיתי לעלות להר פעמים רבות באופן פרטי ובמסגרת תנועת "נשים למען המקדש", שאני חברה בה. כידוע, מדי ראש חודש מתקיימת עליית נשים להר. מעט מאוד מעליותיי נגעו בזווית ההיסטורית־ארכאולוגית. לדעתי חשוב להכיר את ההר בכל היבטיו, ולכן התרגשתי לקראת העלייה.
התכנסנו בפרגולה היפה שבכניסה להר. המדריך הודיע לקבוצה שבעוד דקות ספורות ניכנס לשטח ההר ושם נקבל הסבר מפורט על המבנים בהר הבית. לאחר כמה רגעים נוכחתי לדעת שהעניינים מתעכבים, ואנו נדרשים להמתין לליווי משטרתי לפני העלייה להר. ההמתנה הזו התארכה לחצי שעה.
לתדהמתי גיליתי שבגלל היותי אישה שומרת מצוות, בעלת חזות דתית, או בלשון השוטרים: "בעלת סממנים דתיים", כל היחס לקבוצה השתנה. כעת כל 45 העולים מהקורס קיבלו תווית אחרת והוראות מיוחדות. כעת הקבוצה "זכתה" ליחס שמקבל כל עולה להר בעל "סממן דתי": נדרשנו כאמור להמתין לליווי ולא נכנסנו מיד למתחם ההר, והמשטרה אמרה למדריך שיהיו אתרים שבהם לא יתירו לו להתעכב ולהסביר, ובהם חזית מסגד אל־אקצה. הסיבוב בהר יהיה מעגלי, כמו זה שעורכות קבוצות אחרות הכוללות דתיים, ולא נוכל להסתובב באופן חופשי בהר.
במהלך ההמתנה הממושכת שוגרו לעברי רמזים כל העת, מצד השוטרים ומצד מדריך הקבוצה, שהסיבה לעיכובים היא נוכחותי שם. הייתי המומה, כואבת ומושפלת. מדוע בגלל היותי שומרת מצוות אני זוכה ליחס שונה מיהודי שאינו שומר מצוות? מדוע העלייה שלי מחוייבת בליווי משטרתי? האם יש חשש שאפר את הסדר בהר? בעיניי, כל מטרת העלייה היא להפגין ריבונות יהודית במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, ולקדם באופן מעשי את הציפיה לבניין בית המקדש. מדוע אפוא אני זוכה ליחס מפלה?
אם בכך לא די, ההדרכה בהר הייתה אמנם מעניינת ביותר, אך לא דיברה כלל על הקשר העמוק והנצחי של העם היהודי למקום. שמענו בעיקר על הקשר של האסלאם להר – על האדריכלות האסלאמית, על תולדות מסגד אל־אקצה, על חשיבות אבן השתייה בעולם המוסלמי ועוד.
לא דובר על הר הבית בהיבט היהודי. לא שמעתי על כך שזהו מקום בריאת האדם, שכאן אברהם אבינו עקד את בנו, שפה חלם יעקב אבינו את חלום הסולם וקבע שזהו "שער השמיים", לא שמעתי על מקדש שלמה ועל מקדש עולי שיבת ציון. לא דיברו איתנו על כך שבמקום כיפת הסלע עמד ההיכל עם כלי המקדש שהפיצו ברכה לכל העולם. לא הוזכר כלל שזהו המקום שכל עיני עם ישראל נשואות אליו בתפילה מכל מקום בעולם.
שמענו רק על הקשר האסלאמי־הירדני להר. חשוב לציין שהיו בקבוצת מורי הדרך חברים שזו הפעם הראשונה שהם בהר הבית. זו ההכשרה היחידה שהם קיבלו כדי שיוכלו להדריך בהמשך קבוצות בהר הבית.
אכן, במהלך הקורס היו לנו ימי לימוד על ירושלים בימי הבית הראשון ובימי הבית השני, אך הסיורים הקשורים בכך נערכו מחוץ להר הבית עצמו. בתוכנית הלימודים של משרד התיירות נכלל הר הבית בין אתרי התקופה האסלאמית הקדומה ולא באף תקופה "יהודית". משרד התיירות חייב להכשיר מורי דרך ישראלים יהודים שידגישו לתיירים את הקשר העמוק של העם היהודי למקום קדוש זה.
יצאתי בתחושה שעם כל ההתקדמות שהייתה בשנים האחרונות, עדיין יש לנו עוד דרך ארוכה. אני מצפה שכל שערי הבית, ולא רק אחד מעשרה, יהיו פתוחים ליהודים. אני מצפה שהר הבית יהיה פתוח לעלייה חופשית בכל שעות היום ולא רק מספר מצומצם של שעות. אני מצפה ליום שבו אוכל לעלות עם סידור ותהילים ולהתפלל במקום הזה בלי הגבלה, כפי שקורה למטה בכותל. כל זה תלוי בנו.
מקור ראשון פנה למשטרת ישראל, למשרד התיירות וליד יצחק בן־צבי בשאלות בעניין. את המשטרה שאלנו כיצד אפליה בהר על בסיס חזות חיצונית עומדת בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התשס"א־2000, הקובע קנס של יותר מ־60 אלף שקלים ללא הוכחת נזק למי שהפלה אדם במקום ציבורי – בין השאר על בסיס חזותו. את משרד התיירות שאלנו גם מדוע הר הבית נכלל בחוזר המשרד הנוגע לקורס מורי הדרך מטעמו כאתר מוסלמי בלבד ואת יד יצחק בן־צבי שאלנו בין השאר על הבחירה לא להתייחס כלל להיבט היהודי של המקום הקדוש ביותר לעם היהודי במהלך הסיור באתר.
תגובת יד יצחק בן־צבי: "במסגרת קורס מורי הדרך של יד בן־צבי, התקיים סיור לימודי בהר הבית שנושאו היה ידוע מראש למשתתפים: הר הבית וירושלים בימי הביניים. במהלך הקורס כמובן ניתנת התייחסות עמוקה ומקיפה להר הבית והתלמידים משתתפים בהרצאות ובסיורים המתייחסים לקדושת הר הבית, לתולדותיו, לעלייה לרגל ולממצאים הארכיאולוגיים בתקופות היהודיות ובתקופות נוספות. אנו מקפידים על הבאת מרצים ומדריכים מומחים בתחומם, באישור משרד התיירות, והמדריך הדגיש בדברי הפתיחה שלו, שבסיור הנוכחי הדגש יינתן דגש לנושאים הקשורים לאסלאם, תחום מומחיותו.
"באשר לטענות על אפליה על רקע לבוש, דת או מגדר: המדריך לא העיר לאף משתתפת (או משתתף) על לבושם. חשוב לציין שרכז הקורס הבהיר והזכיר לכל המשתתפים עוד בטרם הסיור את המגבלות ואת המשמעויות החלות על העולים להר, ואף הפנה אותם למקורות מפורטים בנושא זה.
"מיד בראשית הסיור, עוד בטרם החל המדריך את דבריו, המשתתפת קיבלה את רשות הדיבור, וסיפרה לקבוצה על בית המקדש ועל העלייה היהודית להר הבית בימינו. שוטרי ההר זיהו את המשתתפת כ'פעילה מוכרת' לדבריהם, ועל כן החליטו להגביל את תנועת הקבוצה בשטח הר הבית, וכן להצמיד ליווי משטרתי לכל אורך הסיור.
"אופי הסיור בהר הבית מוגדר ומפוקח בידי משטרת ישראל, ועל מורי דרך לעתיד להכיר את המגבלות והדרישות החלות על המבקרים בו.
"חשוב לנו לציין כי קורס מורי הדרך שלנו מעניק למשתתפיו היכרות מעמיקה עם כל האתרים ועם כל הדתות והמסורות, כדי להכשיר את מורי הדרך באופן המיטבי וכפי שדורש משרד התיירות".
ממשטרת ישראל נמסר: "במסגרת הביקורים המתקיימים כסדרם בשטח הר הבית פועלת המשטרה בהתאם לכללי הביקור הנהוגים במקום, אשר נועדו לאפשר שמירה על הסדר הציבורי, שלום הציבור וביטחונו, ואלה מועברים בטרם כניסת המבקרים לשטח ההר.
בהתאם המשטרה נוקטת את כל הצעדים הנדרשים לשמירת הסדר והביטחון במקצועיות, ברגישות וללא משוא פנים.
נמשיך לאפשר את הביקורים בהר הבית בכפוף לכללי הביקור".
ממשרד התיירות נמסר בתגובה: "בקורס מורי הדרך נלמד נושא הר הבית מההיבט היהודי ומהיבטים של דתות אחרות. לגבי סוגיית הביקור במקום, אין לקורס מורי הדרך אפשרות לפעול בניגוד להנחיות הכניסה להר הבית, כך שכל טענה לאפליה יש להפנות לאחראים על כך".
