מה חושבים המבקרים ביד ושם על נאומו של זלנסקי לח"כים הישראליים

מילה לפתיחה: שלוש דקות לאחר כניסתנו למוזיאון יד ושם אנחנו מתבקשים לא לצלם או לראיין את האנשים במתחם המבקרים המרשים, ולא להכניס את המוסד אל שדה המחלוקת הפוליטי. למרות מזג האוויר הסוער, נראה שגם בשער הכניסה של המוזיאון מזדמנות סוגיות השעה לפתחנו. אומנם הפיגוע בבאר־שבע לכד ובצדק את תשומת הלב הציבורית, אך ההשתוממות של רבים בישראל על נאומו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי שוררת עדיין באוויר. השואה, לפי זלנסקי, היא קלף שהשימוש בו נכון לשעה הזאת; אבל במעוז הזיכרון הישראלי לאסון הנורא ביותר שפקד את עמנו, הדברים נראים קצת אחרת.

כריסטיאנה פרוהקמאייר, 32, מינכן
סבילה לייכטשל, 41, מינכן
פיטר מאייר, 30, פרנקפורט

על המפה: אנחנו פה כבר שבוע, באנו לטייל קצת בחופשת החגים שלנו. קר פה עכשיו יותר מבגרמניה, אבל מחר אנחנו בים המלח. נקווה לשיפור.
המצפן: כריסטיאנה: אני מגיעה מהצד הדמוקרטי והליברלי של גרמניה, זה הכיוון שלי בחיים. אבל אני חייבת להגיד שכמדינה קטנה אני יכולה להבין למה אתם לא רוצים לקלוט פה הרבה פליטים. אתם לא יכולים לדאוג לכל העולם, כמו שאנחנו לא יכולים לדאוג לכל מי שבא אלינו מהמדינות האפריקניות והערביות. בנוגע להשוואות בין הסכסוך באוקראינה לבין הסכסוך מול הפלסטינים, אני חושבת שהבסיס והרקע שונים לגמרי.
פיטר: רוב הגרמנים לא ממש מבדילים אפילו בין פלסטינים לישראלים, ומבינים שהם לא מבינים הרבה בסכסוך הזה. הם אולי שמעו על עזה, אבל לא באמת מכירים לעומק את הנושא. זה שונה ממה שקורה בין רוסיה לאוקראינה, בזה אנחנו מבינים יותר.
שואה שלנו: סבילה: מבחינתי המצב של רוסיה ואוקראינה מזכיר מאוד את התקופות האפלות של היטלר. פוטין והיטלר הם די אותו בן אדם מבחינה פסיכולוגית. אם אף אחד לא יעצור אותו, הוא מסוגל להגיע למקומות האלו. הוא רוצה להקים את רוסיה הגדולה, ומבחינתו לעשות הכול בשביל זה. יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות יותר כדי לעצור אותו, אבל מצד שני לא לגרום למלחמת עולם שלישית.
כריסטיאנה: יד ושם הוא מקום שחשוב לבקר בו באופן כללי, ובטח כשאני מסתכלת על ההיסטוריה של המדינה שלנו. זה אולי משונה שבחופשה אני באה לפה, אבל צריך להבין שכשאנשים באים לטייל בישראל הם לא באים כמו לכל שאר המקומות. זה לא מקום שרק משתזפים בו בחוף הים, זה מקום שההיסטוריה זועקת בו מכל פינה, אז ברור שנגיע גם למקומות כאלו.

ליאור אלפרוביץ, 45, בני־ברק

על המפה: אני דוקטור להיסטוריה ומרצה בבצלאל, מחכה פה לקבוצה לסיור. אתה זה שמפרסם את התקליטים בעיתון, לא?
המצפן: אתה מכיר מישהו שלא עסוק בפוליטיקה? גם אם אני לא מתעניין בעולם הפוליטי הוא מתעניין בי, אז אני לא יכול להשאיר את הזירה הזאת ריקה. תסתכל עליי, מה נראה לך שאני בוחר? בוא נגיד שכחרדי אני נשאר נאמן למחנה. ברוך השם אני מבסוט מהקו שיהדות התורה נוקטת. שנים האשימו את החרדים שהם הולכים עם כסף, והנה פתאום אחרי שלושים שנה שבונים את הדימוי הזה, עוד מימי החיקויים של טוביה צפיר, זה מתנפץ לכולם בפרצוף.
שואה שלנו: ההשוואה של זלנסקי לשואה היא שערורייה, לא פחות. ניצול ציני של המצב. האם לפוטין יש מחשבת רצח מוחלט כלפי העם האוקראיני? כלומר, האם כל המהלך הזה הוא הכנה להכחדה מלאה של העם האוקראיני והתרבות האוקראינית בעולם כולו? ברור שזו לא המטרה, ולכן ההשוואה פה צינית ולא שייכת. זלנסקי אמור לדעת שהאומה האוקראינית לא הצטיינה בזמן מלחמת העולם השנייה כאומה שדאגה ליהודים אפילו למראית עין, ולכן השימוש הזה אינו ראוי בלשון המעטה.

פליטי מלחמה הם תופעה שרווחת וקיימת. בכל רגע אפשר למצוא פליטים במקום כלשהו בגלל סכסוך. מבחינה היסטורית אני לא מבין את הדרישה מאיתנו להיות רגישים יותר. אולי דווקא בגלל ההיסטוריה צריכים להיות הרבה יותר רגישים איתנו? התזה ההיסטורית תוליך אותנו למסר הפוך. אולי בגלל שאנחנו עם קטן שעבר כל מה שעבר אין מה לצפות מאיתנו לפתור את כל בעיות העולם? האינטואיציות שמתבססות על דמיון סמנטי של פליטים לפליטים הן שגויות. כשאתה מסתכל על הפליטים כואב הלב, אבל אנחנו חיים במציאות דינמית. ממש כרגע במזרח התיכון מסביבנו יש פליטים, אז האם מדינת ישראל צריכה לצפות מעצמה להיות מגדלור מוסרי מוחלט שבלעדיו אין לנו זכות קיום?
התפיסה הזו נובעת מאנשים ששאבו את תפיסת עולמם מפזמונאי בריטי בשנות השישים. זה סטייט־אוף־מיינד של אנשים בגיל 14. גם אני שמעתי מוזיקה בגיל הזה, אבל להגיד לך שאיירון מיידן עיצבו את התפיסה הפוליטית חברתית שלי היום? זה שיח פופוליסטי של מצג נאורות ותקינות פוליטית. כמו שאתה רואה, ביבשות אחרות לא ממהרים לעזור לפליטים. אני לא מתרגש מכל האמירות האלו.

אור אלן, 29, תל־אביב

על המפה: אני עובדת סוציאלית שעובדת עם ניצולי שואה. בוא, תלווה אותי. אני מאחרת להדרכה שיש לי. למה אתה מוכר לי?
המצפן: אני חושבת שבאופן כללי אפשר להגיד שאני הרבה פחות מעורבת פוליטית משהייתי רוצה או צריכה, אבל אני מאוד מזדהה עם ערכים סוציאליסטיים. בסוף לצערי אתה בוחר בבן אדם ולא בערכים, ולכן גם קשה להגדיר במי אתה בוחר בכל פעם.
שואה שלנו: אני עובדת עם ניצולי שואה, הסוגיה הזאת מלווה אותי 24/7. אני חייבת להודות, ולא יודעת אם לבושתי, שאת רוב הדעה שלי בנושא המלחמה של אוקראינה ורוסיה אני מגבשת כהשתקפות לשיחות שלי עם המטופלים וחווה את זה דרכם, ולא דרך נאום כזה או אחר של מישהו. הדימויים שהם רואים עכשיו מחזירים אותם לכל מיני סיטואציות, והם מדברים על זה המון. חלק לוקחים את זה למקום של השוואה וחלק דוחים את ההשוואה.
אני שואלת את עצמי אם אני לא עושה את זה רק מתוך נוחות, לקחת צעד החוצה ולהסתכל על הסיטואציה מבחוץ. בכל מקרה, בעניין הפליטים אני לא רוצה שנתחיל לשאול שאלות למי לעזור ולמי לא. ככה אנחנו מפתחים מנגנון של הבדלה בין אנשים, וזה לא טוב.