100 מטרים הפרידו בין ביתן 10 בגני התערוכה, שבו נוסדה מפלגת חוסן לישראל ב־29 בינואר 2019, לאולם האירועים רוקח שבו צוינו בשבוע שעבר באירוע חגיגי שלוש שנים להקמתה. שמה של המפלגה השתנה בינתיים לכחול לבן ועברו עליה גלגולים רבים, אך זהותו של היו"ר לא השתנתה: הרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון כיום בני גנץ. בשיחה שקיים במהלך האירוע עם גבי אשכנזי, עמיתו לשעבר בצבא וגם בצמרת המפלגה, הוא הודה: "זה מרגיש כמו שלושים שנה".
את פני האורחים קיבלו בלונים בצבעי המפלגה, כרזות ועליהן דיוקנו של גנץ, והזמריר שליווה את מסע הבחירות. בשורה הראשונה ישבו בכירי המפלגה עם בני זוגם. הפעילים, רובם ותיקים בגילם ומיעוטם צעירים, נהנו גם משירתו של הזמר האורח, אריק סיני.
ימים ספורים אחרי אותו אירוע, העליצות בסביבתו של גנץ התחלפה בהבנה כי זוהי התקופה המאתגרת ביותר מאז כניסתו ללשכת שר הביטחון. גל טרור שלא היה כאן שנים שטף את ישראל, וגבה את חייהם של 11 בני אדם בתוך שבוע. אזרחים שחוששים להסתובב ברחובות, איומים מבית ומבחוץ ומתיחות גבוהה לקראת רמדאן, הסיטו הצידה את התחושות החגיגיות וההצהרות הפוליטיות הלוחמניות.
אם לא די בכך, בתחילת השבוע הקימו ראשי רשויות ביהודה ושומרון מאהל מחאה בירושלים נגד התנהלותו של גנץ בכל הנוגע לאישורי בנייה בהתיישבות ופינוי מאחזים. במקביל עסקו הכתבים הפוליטיים במתיחות המתמשכת בינו ובין ראש הממשלה נפתלי בנט. בתחילה הייתה זו החלטתו החריגה של גנץ להקדים את נסיעתו להודו ולהגיע לשם ימים ספורים לפני ראש הממשלה. בסופו של דבר שתי הנסיעות נדחו בעקבות הידבקות בנט בקורונה והמצב הביטחוני. המתח הגיע לשיא כאשר "גורם מדיני" ו"גורם ביטחוני" תדרכו זה נגד זה סביב מפגש משולש שגנץ ביקש לקיים ברמאללה עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן ועם מלך ירדן עבדאללה, כדי "למנוע הסלמה". לאחר שבנט הטיל וטו על הפסגה הזו היא בוטלה, אך גנץ נפגש עם מלך ירדן (שמצידו נפגש באותו יום עם אבו־מאזן ברמאללה).
גורם בממשלה: "גנץ עוד לא יצא מהקונספציה שזו כבר לא ממשלת נתניהו־גנץ אלא ממשלת בנט־לפיד, ושהוא השלישי ולא מנהל אותה יותר"
לדברי היועץ האסטרטגי רונן צור, שליווה את גנץ בעבר, הסיבה למתיחות היא לקיחת הפוקוס. "עד לפני חודשיים־שלושה הוא היה מזוהה כמבוגר האחראי בממשלה. היום בנט יוצא כמתווך בינלאומי בין אוקראינה ורוסיה, לפיד מארח פה את שרי החוץ הערבים של האזור, ובאופן טבעי גנץ נדחק לפינה. החלוקה הרצויה מבחינתו השתבשה, ונוצר מצב מנהיגותי פחות נוח. היכולת שלו להכיל את הדברים האלו או לבנות לעצמו מעמד חדש לנוכח ההתפתחות הזאת, נתפסה ככעס ופגיעה. הוא צריך להתארגן מחדש ולהפגין בולטות משלו. הפסגה עם אבו־מאזן ומלך ירדן נועדה להיות המאזנת, אבל בעקבות הפיגועים הוא מסובך קצת יותר ביכולת התמרון שלו".
מקורבו של גנץ, השר חילי טרופר, מספק לנו הצצה לתפיסה של גנץ ואנשיו. "הוא מבין שבממשלה הזאת הוא הדמות הביטחונית המרכזית, עם הניסיון הכי רלוונטי. כשהוא קם בבוקר הסוגיה הביטחונית היא העיקרית שמעסיקה אותו, ואלו הקטעים שבהם הוא לא יתפשר גם במחירים פוליטיים. ישראל נמצאת בתקופה ביטחונית מורכבת ורגישה, הרבה מאוד חזיתות התעוררו בשבועיים האחרונים, והוא רואה את עצמו כדמות המרכזית המאזנת. זה אדם שימים שלמים לא ישן יותר מכמה שעות, ועסוק כל היום. השקט בעזה לא קורה יש מאין, ופעולות מחוץ לישראל לא קורות בחלל הריק. יש אנשים שעושים ביטחון".
"בני פחות מדבר ויותר עושה", אומרת שרת הקליטה פנינה תמנו־שטה. "הלב שלו במקום הנכון, הוא תמיד מברר מה הכי טוב לישראל ולא מה טוב לנו פוליטית. כשזה מה שניצב לנגד עיניו של מנהיג, יש ביטחון ללכת אחריו".
אישיות בסביבת גנץ חושפת כי עוד בסוף ימי ממשלת נתניהו, מיד לאחר מבצע שומר החומות וכאשר המגעים להקמת הממשלה הנוכחית טרם הבשילו, נקבעה פגישה בין גנץ לאבו־מאזן ברמאללה. גנץ החליט לדחות את הנסיעה לרמאללה כדי לא להקשות על בנט בהרכבת הממשלה, והיא התקיימה לבסוף באוגוסט, כחודשיים לאחר הקמת הממשלה. בשלהי דצמבר התקיימה כזכור פגישה נוספת, בביתו של גנץ בראש־העין. "העיקרון הוא שאם בשביל להרגיע את השטח לפני הרמדאן הוא צריך להיפגש עם אבו־מאזן, אף אחד לא ישים לו מקלות בגלגלים ולא יסכל לו את זה מול הירדנים. היכולת שלו לשמור על הביטחון מאפשרת לו להרגיש שיש לו משמעות בממשלה.
"זכות הקיום שלו בממשלה היא ההשפעה שלו בענייני ביטחון", מחדד גם טרופר. "כל עוד הוא ימשיך להיות שר ביטחון, יקבל את הבמה שלו להשפיע ויכבדו את כחול לבן – אז מבחינתו הכול בסדר. במקרים שיש תאקלים אז כחול לבן מגיבה. כשזה קורה במפלגות אחרות לא כל כך מתרגשים, אבל עם גנץ כל משבר הוא וואו, ישר טוענים שהוא מערער את יציבות הממשלה".
בצל העימותים בתוך הקואליציה סביב חקיקות שונות בחורף האחרון, גורם בממשלה מציע מבט ביקורתי יותר. "גנץ עוד לא יצא מהקונספציה שזו כבר לא ממשלת נתניהו־גנץ אלא ממשלת בנט־לפיד, ושהוא השלישי ולא מנהל אותה", הוא מאבחן. "כחול לבן הם חברים מרכזיים בממשלה אבל לא מנהלים אותה, והדי־אן־איי שונה מהממשלה הפריטטית שהייתה עם ביבי. בממשלה עם שמונה מפלגות אי אפשר כל הזמן לרצות את כולם. הוא רוצה כבוד ובצדק, אבל הם לא מקבלים פחות משאר המפלגות".
גם על ההתנהלות הפוליטית של גנץ, שמרבה להיעדר מהכנסת, יש לו השגות. "גנץ נהיה בדיחה אצל מנהלי הסיעות. 'איפה בני' זו שאלה שחוזרת על עצמה. לשר חוץ ולראש ממשלה אין דברים שהם צריכים לצאת בשבילם? כשיש פלונטרים פוליטיים אנשי כחול לבן לא מרימים את הכפפה לסייע ולעזור. להפך, הם מערימים קשיים. שבועיים לא הייתה חקיקה בגללו ואפילו לא הענשנו אותם. ניצלו את זה שאנחנו לא יכולים".
"שמאל על מלא"
שורת אירועים שביטאו מבחינת מנהיגי ההתיישבות התנהלות לא הוגנת, עוררו על שר הביטחון את זעמם, והם מאיימים לפרום את הקשר שהם זקוקים לו. תחת הסיסמה "לממשלת ההקפאה אין זכות קיום", התאגדו השבוע ראשי מועצת יש"ע למחאה נגד גנץ. בין המפגינים היו דוד אלחייני, ראש מועצת יש"ע שתמך בהקמת הממשלה הנוכחית, ומזכ"ל אמנה זאב חבר שממעט מאוד לשאת דברים בקהל. המחאה קמה בעקבות זאת ש־1,700 יחידות דיור מתוך 3,000 שאושרו בישיבת מועצת התכנון לפני ארבעה חודשים, נבלמו במשרד הביטחון ולא יצאו לשלב הפרסום, אף שאושרו על ידי הדרג המדיני.
אבי רואה, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע ועד לאחרונה עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, מזדהה עם הכעס של בכירי יו"ש. "אני חשבתי שהרעש היה צריך להיות הרבה מוקדם. ברגע שאין פרסומים, זה אומר שדבר לא מתקדם. גנץ יודע שזה חשוב לשקד וגם לבנט ולסובבים אותו, והוא משחק בזה כקלף פוליטי לטובת דברים שהוא רוצה לקדם. ואת המחיר משלמת ההתיישבות ביו"ש".
בעיני רואה, ההתנהלות הזו נובעת משיקולים פוליטיים. "גנץ מנסה למצב את עצמו במרכז ולהשאיר שוליים צרים ככל האפשר בימין וגם בשמאל, כדי שכמה שיותר יזרמו איתו. הגישה המסורתית של מפא"י והעבודה היא לנסות להגיע להסכמות עם הפלסטינים, להיות פרקטיים ולא להיצמד לאידאולוגיה כזו אחרת".
ח"כ אורית סטרוק אמרה השבוע שהזהירה את סער ובנט מפני הענקת תיק הביטחון לגנץ. "הבהרתי אישית לכל אחד מראשי המפלגות של ימינה ותקווה חדשה, שאסור לתת לגנץ את תיק הביטחון. למרות שידעתי שהם הולכים להקים ממשלה עם רע"ם, שזה כמובן האסון הגדול, עדיין מצאתי לנכון להתקשר אליהם ולהזהיר אותם ספציפית מלתת את תיק הביטחון לגנץ.
"חששתי דווקא מגנץ", מסבירה סטרוק, "אחרי שלמדתי אותו היטב בקדנציה הראשונה שלו, גם בנושא של המערכה על השטח ביו"ש וגם בנושא ההתיישבות הצעירה. במערכה על השטח, ובשונה מכל קודמיו, גנץ לא הסתפק במחדל של חוסר עשייה. הוא פעל והפעיל את המנהל האזרחי לטובת הצד הפלסטיני, באופן חסר תקדים. בנושא ההתיישבות הצעירה הוא הפנה עורף לכל מה שהבטיח: בתחילה הוא אפשר למיכאל ביטון לקדם החלטת ממשלה עם צחי הנגבי (אז שר ההתיישבות), ושלח את איש האמון שלו הוד בצר לדייק כל מילה. הם ישבו כל הלילה על ההחלטה, אבל בבוקר היועצים הפוליטיים שלו אמרו לו 'זה לא מביא לך קול אחד בבחירות, הקולות שלך הם בשמאל', וגנץ פשוט ביטל הכול. כשניסינו להשפיע עליו לטובת ההתיישבות הצעירה דרך כל מיני מקורבים שלו, גילינו שהוא מושפע רק מהמילייה השמאלני. הוא ממתג את עצמו כמרכז אבל הוא שמאל על מלא, שמאל פעיל מאוד".
טרופר, מבקש להגן על המדיניות של יו"ר מפלגתו. "השיקולים שלו סופר־ענייניים. אם משהו לא חוקי אז הוא לא חוקי, ואם משהו משרת ביטחון אז הוא משרת ביטחון. יש לנו סנטימנט עמוק גם להתיישבות וגם לביטחון. אני לא מתכחש שיש פערים ויש כעסים. דברים שקרו בעבר בצורה מובהקת ונתקלו בסלחנות, כשגנץ עושה אותם בממשלה הנוכחית הטון הרבה יותר לוחמני. באופן טבעי גם ניצן הורוביץ ומרב מיכאלי כועסים עליו, אז יש התקפות גם מימין וגם משמאל" .
לדברי גורם במשרד הביטחון, "בתקופה שלו, בשנה האחרונה יש הרבה יותר פינויים של פלסטינים מאשר יהודים. חומש בינתיים לא פונתה אף שיש בכך סכנה ביטחונית, אבל צריך לזכור שהשהייה שם מתאפשרת בשל סעיף בחוק ההתנתקות שמאפשר 'שהייה זמנית', אך לא ניתן יהיה להשאיר את המצב כך לאורך זמן. לגבי הנוכחות של הכוחות בשטח והעובדה שלא מאפשרים להעלות מבנים נוספים מלבד הישיבה, הסיבה היא שגנץ למד את הלקח ולא מוכן שיבנו שם אביתר ב'".
בנוגע לכינוס מועצת התכנון ליו"ש שנדחה תקופה ארוכה, אומר הגורם: "לחוצים על מת"ע ומת"ע תתכנס, גם אם זה ייקח עוד כמה שבועות. צריך לזכור שיש פה ממשל אמריקני אחר והרבה שיקולים שלוקחים בחשבון. אין פה משהו מכוון, תהיה בנייה וגם האמריקנים יודעים את זה, אבל צריך לנהל את זה באחריות. כשר ביטחון יש לו מרחב שיקולים גדול".
אותו גורם מזכיר שבהסכמים הקואליציוניים הובטח לו, ביוזמת גדעון סער, להוסיף 50 תקנים למנהל האזרחי. "אחרי שזה יקרה יהיו הרבה יותר פינויים ואכיפה, גם בנושא בנייה אבל גם מבחינת איכות סביבה ותשתיות. הוא זה שהחליט לבחון את סוגיית החשמל בהתיישבות הצעירה ובכפרים הלא מוסדרים הפלסטיניים, דבר שנתניהו לא עשה. גנץ הוא איש מרכז קלאסי, יש בו מזה וגם מזה. אי אפשר להצדיק את האמירה שהוא חצה את הקווים לשמאל הקיצוני".
שאריות התמימות נשרו
גנץ, שיציין בקיץ הקרוב 63, הוא המבוגר ביותר מבין ראשי הקואליציה. כלקח מפרשיות קודמות שבהן היו מעורבים יועציו דאז, סביבת גנץ כוללת היום הרבה פחות גורמים חיצוניים. המלאכה נעשית בעיקר בעזרת צוות הלשכה, לצד היועץ הפוליטי רונן אביאני ויועצי התקשורת רונן משה וברית יעקבי, לשעבר הדוברת של בנט. בכל יום ראשון לפני ישיבת הממשלה, שגנץ מקפיד לא להחמיץ, מתכנסים שרי כחול לבן עם יו"ר הסיעה ח"כ איתן גינזבורג כדי לקבל החלטות שבועיות. במקביל הוא נפגש עם כל אחד מהח"כים באופן אישי, אחת לכמה שבועות. בפגרה נקבעו יומיים מרוכזים של השתלמות סיעתית לעוזרים ולח"כים.
האדם החזק ליד גנץ הוא מעיין ישראלי, ראש המטה, שגורם במפלגה מכנה אותה "סוס עבודה". "היא הארכיטקטית, השרים מכבדים אותה. יש לה שליטה וריכוזיות יתרה, אבל היא עושה עבודה מעולה. בכלל, גנץ עטף את עצמו בנשים חזקות, גם בקמפיין הבחירות וגם בצוות הלשכה. יש לו אמון בניהול של נשים".
בסקרים שאנשי כחול לבן עורכים, הם רואים עצמם על קו האמצע, בין יש עתיד, שפונה יותר למצביעי מרכז־שמאל, ובין תקווה חדשה וימינה שפונים למרכז־ימין. "יש לו גמישות פוליטית", אומר הגורם במשרד הביטחון. "הוא מסתדר עם הערבים, עם החרדים, אין לו בעיה לשבת עם מרצ ולא עם ש"ס. הבעייתיים מבחינתו הם נתניהו ובן־גביר". אחרים מסייגים את תמונת ההצלחה הזו וטוענים כי אם אכן גנץ היה נתפס בציבור כמבוגר האחראי והבשל לעומת בנט ולפיד, מצבו בסקרים היה צריך להיות טוב בהרבה.
אף שלכאורה ממתינות לממשלה עוד שלוש שנות כהונה רצופה, גנץ הצהיר בכנס המפלגה על רצונו להעביר את תיק החינוך לכחול לבן, על הראש של שותפיו מתקווה חדשה, והודיע כי לא ויתר על חלום ראשות הממשלה. "אני מתכוון להגיע ליעד הזה שעבורו נכנסתי לפוליטיקה, וכן, הוא עובר בראשות הממשלה והובלת המדינה בסופו של דבר", אמר.
האם ההכרזות הללו אינן חותרות תחת הממשלה הנוכחית? בעיני טרופר, לא בהכרח. "גנץ מחויב לממשלה הזו כל עוד היא עושה את הדברים הנכונים, והוא לא זנח את שאיפתו לעמוד בראשות הממשלה. שלוש שנים אינטנסיביות כל כך בפוליטיקה משפיעות על כל אחד, גם על בני. לא שהוא היה תמים לגמרי בהתחלה, אבל גם שאריות התמימות נשרו. הוא צבר הרבה ניסיון, וברור שמבחינת ההתנהלות הוא מבין את הפוליטיקה הרבה יותר מלפני שלוש שנים. העוגן הערכי לא השתנה. הסיסמה של כחול לבן נשארה 'ישראל לפני הכול', וגם אחרי שלוש שנים הדבר הזה לא התעמעם".
בכיר בסביבת גנץ אומר דברים דומים: "כל מי שחשבו שהוא לא מבין פוליטיקה מזהים שהוא לא פראייר. הוא התעשת ולמד מהר את הפוליטיקה הישראלית, תחום שלא הרבה מהרמטכ"לים מצליחים בו. אנשים הספידו אותו אבל זו הייתה שנה חזקה של גנץ. כל העשבים השוטים עזבו, ואלה שנשארו הם כאלה שעמדו במבחן של להיות או לחדול ובכל זאת בחרו ללכת עם גנץ".
אז איך יצא לגנץ שם של ממורמר ומתוסכל? "התדמית של הממורמר מגיעה בעיקר מיריבים פוליטיים כמו לפיד", סבור הבכיר. "מי שעוקב רואה שהוא עושה חיל בתפקידו, ומצליח מאוד בזירה הפוליטית והמדינית. הוא לא סדין אדום בעיני החרדים, לא בעיני הליכודניקים, נוח לבריות מזרמים שונים. כדי להיות ראש ממשלה אתה צריך קונסטלציות מורכבות. הוא לא פוסל אף אחד, וכיבד אותם גם כשהיו יחד בקואליציה וגם בחוץ".
"יש יותר מדי התעסקות בהבעות הפנים של גנץ, זה הפך לספורט לאומי ומעסיק את הפרשנים יותר מאשר את גנץ עצמו", גורס טרופר. "אנחנו לא מתעסקים במרמור ותסכול. נכון שלפעמים יש ביקורות ומחלוקות. מפלגות בקואליציה מיהרו להספיד אותנו, אבל כיום אנחנו המפלגה השנייה בגודלה. כחול לבן גדולה יותר מהמפלגה של ראש הממשלה, מתקווה חדשה, מישראל ביתנו, ולא תמיד זה נוח לכולם. ברוב הסקרים אנחנו מתחזקים. המיקום של כחול לבן במרכז השדה הפוליטי, ויכולתנו לשתף פעולה עם כל הגורמים הפוליטיים – אולי מטרידים חלק מהשותפים".
