לתגובה ישראלית כזו מנהיגי חמאס לא ציפו. ראשי הארגון, ובהם יחיא סנוואר ואסמאעיל הנייה, הם שעודדו את ההמונים להגיע לגדר רצועת עזה ולהתעמת עם חיילי צה"ל. בשבועות האחרונים הם גם פקדו באופן אישי את "מחנה השיבה", שורת האוהלים שהוקמו מול הגדר. מבחינתם, אירועי 'צעדת השיבה' שהגיעו לשיאם ביום שני השבוע, 'יום הנכבה', היו אמורים להסתיים אחרת. הם דמיינו תמונת ניצחון של אלפים הפורצים את הגדר לכיוון ישראל. בזרוע הצבאית של הארגון שאפו להחדיר בין האלפים הללו חוליות טרור שיבצעו פיגוע באחד היישובים, ואף יצליחו לחטוף אזרחים או חיילים לתוככי עזה.
אלא שהמציאות הייתה שונה לחלוטין. 62 פלסטינים נהרגו על הגדרות, ו'קיר הברזל' של צה"ל לא אפשר תנועה לתוככי ישראל. בתגובה להאשמות, גם ברחוב הפלסטיני, כי אנשי חמאס שלחו צעירים להתאבד על הגדר בעוד הם ישבו בבית, הצהיר בכיר הארגון אסמאעיל רדואן כי 50 מההרוגים היו אנשי חמאס – הודאה שמשחקת כמובן לידיה של ישראל.
עד תחילת השבוע הנוכחי, הרקע המרכזי להפגנות מבחינת ראשי חמאס היה יום הנכבה והתביעה לזכות השיבה. בעקבות מספר ההרוגים הרב, ביקשו בחמאס לחבר את הקורבנות למטרה נעלה ומתוקשרת יותר: המאבק על ירושלים. במסיבת עיתונאים שכינס ביום שני בעזה בכיר הארגון חליל אלחיה, הוא קשר בין האירועים בגדר לחנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים. "מלחמת הגבורה היום, שבה השתתפו נשים וגברים, נערים וילדים, בוצעה נגד הפשע הנורא של העברת השגרירות האמריקנית לירושלים", הכריז. "הפעולה העוינת שבוצעה בירושלים, בירתה הנצחית של פלסטין, עוררה את בני עמנו לסכל את התוכנית האמריקנית הציונית ולהבהיר כי לא נקבל את 'עסקת המאה' של טראמפ, את העברת השגרירות או כל הסדר מדיני אחר. את כל התוכניות האלו מחקו בני עמנו בדמם שנשפך. דם השהידים עורר התנגדות חריפה להעברת השגרירות, שנבנית היום על גופותיהם של בנינו ההרוגים. דם השהידים שטף את מאמצי הנורמליזציה, את מאמצי אלה שמעוניינים להפוך את ישראל למדינה נוספת באזור".
תוך שהם כושלים במשימתם לספק למיליוני התושבים שתחת שליטתם אופק של חיים נורמליים, ביקשו בחמאס להשיג כמה מטרות באמצעות העימותים על הגדר: הובלת גינוי בינלאומי נגד ישראל, התססת הרחוב הפלסטיני ביהודה ושומרון, והפעלת לחץ על המצרים במטרה להביא להקלות בחופש התנועה ולפתיחת מעבר רפיח.
המטרה הראשונה, השחרת פניה של ישראל, הושגה. הפלסטינים שאבו עידוד מצעדיה של טורקיה, שזימנה הביתה את שגרירה בישראל וגירשה את השגריר הישראלי באנקרה איתן נאה, שאף הושפל בבידוק הביטחוני בשדה התעופה לעיני מצלמות התקשורת שהוזמנו לתעד את האירוע. באו"ם גינו את ישראל על הרג מפגינים, ובאיחוד האירופי דרשו לשמור על מידתיות. התגובות הללו חיממו אולי את לבם של בכירי חמאס, אך הבעיה העיקרית שלהם היא עם הגורמים הקרובים לזירה, שמשפיעים עליהם באופן ממשי וישיר יותר. בקהיר לא אהבו את המראות מרצועת עזה, שהתרחשו אחרי פגישה מיוחדת של הנייה עם ראשי המודיעין המצרי, אשר דרשו ממנו לרסן את ההפגנות. נקודות הזכות של בכירי חמאס במצרים הולכות ואוזלות. ביקורת קשה נמתחה גם בתוך הרצועה. כל זה הוביל לקיפול המחאה ביום שלמחרת.
"אין לנו שאיפות לחזור לתל־אביב ולאשדוד", אומר לנו טלאל, תושב העיר ג'בלייה בצפון הרצועה. "יש ייאוש ברצועת עזה שמנוצל על ידי גורמים מקומיים. יש פה צעירים שאין להם מה לעשות, חלקם בוגרי אוניברסיטאות שאין להם עבודה והם לא יכולים לצאת מהרצועה. הם תקועים במציאות העזתית, שלא נראה שהיא הולכת להשתנות בקרוב", הוא אומר. טלאל, שעבד בעבר בחממות בגוש קטיף, מתגעגע לימים טובים יותר. "המצב שלנו היה יותר טוב לפני 2007 (עליית שלטון חמאס; א"ג). הייתה לנו עבודה מסודרת, שקט ביטחוני יחסי. החיים זרמו בטוב. אבל מאז עבר הרבה. גם במישור הפנים־פלסטיני וגם במישור המדיני. השליטה על הרצועה איננה בידי הרשות הפלסטינית, ובכל מקרה השיחות שהיא ניהלה עם ישראל לא הובילו לשום מקום". טלאל טוען כי "כלל הפלגים הסכימו לפתרון של מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים, אך ישראל היא שמונעת כרגע הסכם שכזה".
המטרה הנוספת של חמאס, כאמור, הייתה לעורר מחאה כללית ועימותים גם ביהודה ושומרון. בזירה הזו נחל חמאס כישלון חרוץ. הרשות הפלסטינית הכריזה על שביתה כללית ועל סגירת חנויות ובתי ספר, במטרה לגרום לאנשים לצאת להפגין ולהתעמת עם חיילי צה"ל. אלא שגם מספר ההרוגים החריג וציון יום הנכבה לא שכנע את ההמונים לצאת לרחובות, והנוכחות בהפגנות לרגל יום הנכבה הייתה דלילה ביותר.
בניסיון להחזיר את הסוגיה הפלסטינית למרכז השיח הערבי והעולמי, כינס גם יו"ר הרשות אבו־מאזן מסיבת עיתונאים בעקבות האירועים בעזה. הוא הכריז על שלושה ימי אבל ושביתה כללית, וכינה את השגרירות החדשה "התנחלות אמריקנית במזרח ירושלים", אף שזו הוקמה במערב העיר. הוא הבהיר, שוב, שארה"ב לא תוכל להיות מתווכת בסכסוך הישראלי פלסטיני, וזימן את השגריר הפלסטיני בניו־יורק חזרה לרמאללה.
"אנחנו לא רוצים לתמוך במהלכים שמבצע חמאס בעזה", מסביר בשאר א־דיק, תושב שכם, את השקט היחסי ביו"ש למרות מספר ההרוגים הרב מקרב אחיהם בעזה. "הם משתמשים בסבל של האנשים שם לאינטרסים שלהם, וזה פסול. במקום לדאוג לאחדות פלסטינית ולהשיג את המטרות המשותפות, יש כל הזמן מלחמות פוליטיות שמובילות להרוגים. היו הפגנות בכמה מוקדים, אבל אכן המספרים לא היו גדולים. הייאוש גדול ולא רואים פתרון באופק. חמאס צובר רווח פוליטי בינלאומי מההרוגים. הם רוצים להילחם בישראל בתקשורת העולמית ולהוביל לגינויים של ישראל, ומי שמשלמים את המחיר אלה הילדים הפלסטינים של עזה".
עאדל, אזרח מצרי שנמצא איתי בקשר בשנים האחרונות, כתב לי בווטסאפ שהוא מאשים את ההנהגה הפלסטינית במתרחש. "הפלסטינים משלמים את המחיר הכי יקר של חיי ילדיהם, נשיהם וזקניהם, בזמן שההנהגה נשארת בבית. המנהיגים מתארחים בבתי מלון מפוארים בעולם ומקיימים פגישות ופסגות בינלאומיות כדי לפתור כביכול את הסוגיה הפלסטינית, ובינתיים מפקידים משכורות עתק בבנקים פרטיים. לא יכול להיות שהצעירים הפלסטינים יילחמו בשביל ההנהגה המושחתת של פת"ח וחמאס, ששולחת את ילדיה ללמוד באוניברסיטאות נחשבות באירופה". בפוסט שפרסם עאדל בדף הפייסבוק שלו, הוא פנה באופן אישי לצעירים הפלסטינים וביקש: "תשמרו על החיים ועל העתיד שלכם. אל תתנו לשליטים החזירים להשתמש בכם".
"הסיבה למספר המשתתפים הקטן בהפגנות ביום הנכבה, היא הפער בין ההנהגה לציבור", מסביר פרופ' פנחס ענברי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. "אבו־מאזן רוצה בירה פלסטינית במזרח ירושלים, אבל השגרירות האמריקנית החדשה נמצאת במערב ירושלים. בכל זאת הוא עולה על עץ גבוה וקורא להמונים לצאת לרחובות. בפועל הציבור היה אדיש לנושא השגרירות, והאדישות הזו לא הופרה גם לאחר הרוגים ופצועים רבים בעזה".
הבעיה של אבו־מאזן, אומר ענברי, איננה מיקומה של השגרירות החדשה אלא הפגיעה בנרטיב הפלסטיני. "הפלסטינים מנסים לקבע מציאות שבה לירושלים אין היסטוריה יהודית, אין בית מקדש ואין עבר יהודי. ההכרה האמריקנית בירושלים כבירתה של ישראל והעברת השגרירות היא בעצם הכרה בנרטיב היהודי, ואת זה קשה להם לקבל כי זה בא על חשבון הנרטיב שלהם".
בנאומיו האחרונים מקפיד יו"ר הרשות לחבר את ההיסטוריה הפלסטינית לזו הכנענית, ולתאר את הפלסטינים כצאצאי היבוסים והכנענים הקדמונים. "לפלסטינים אין היסטוריה בירושלים ובארץ, והם יודעים זאת", אומר ענברי. "ברגע שליהדות יש שייכות לעיר, התביעה שלהם לבירה פלסטינית בירושלים נעדרת כל בסיס. בשביל זה הם מפתחים נרטיב חדש שלפיו הם צאצאי היבוסים, שבט כנעני שיש לו היסטוריה. הם מוכנים לקבל שמבחינה היסטורית היהודים באו לירושלים להתפלל בתור דת, אבל לא מוכנים להכיר ביהודים כעם. לכן הם טוענים שלא היה בית מקדש ולא שום דבר יהודי שורשי בירושלים".
בין דוד למוחמד
כינון השגרירות האמריקנית בירושלים הביא את איימן א־זוואהירי, מנהיג אל־קאעידה, להגיח ממחבואו לאחר שתיקה של חודשים ארוכים. בקלטת שמע שהופצה ברשתות החברתיות הוא התייחס להעברת השגרירות, והביע תמיהה על הרעש הגדול סביב המהלך האמריקני.
אחרי הקדמה שבה הציג את משנת האחים המוסלמים ואת חשיבות ההליכה בדרכי השריעה והקמת ח'ליפות אסלאמית, קבע א־זוואהירי כי דין ירושלים כדין תל אביב. "רבות ממדינות ערב מקיימות קשרים סודיים עם ישראל, ומסכימות לעובדה שתל־אביב וירושלים המערבית הן ערים בישראל. אבל מדובר באדמות אסלאמיות שהיו בידי מוחמד ונפלו בידי היהודים", אמר א־זוואהירי וחזר שבעים שנה לאחור, למהלכים ההיסטוריים שהובילו להקמת מדינת ישראל. "מדינות מוסלמיות שחברות באו"ם הכירו בתוכנית החלוקה, ולמעשה הכירו בישראל. הם הלכו בדרך הנוגדת את חוקי השריעה, ונתנו יד לתוכניות הפוגעות באסלאם".
קלטת השמע הייתה זהה לז'אנר הרגיל של אל־קאעידה וארגון דאעש שנולד ממנו: פתיחה בפסוקים מהקוראן על רקע צלילים לוחמניים, ונאום של המנהיג, הנישא בפאתוס מרשים. בסיום נאומו הזכיר א־זוואהירי את מייסד אל־קאעידה אוסמה בן־לאדן, שותפו במשך שנים ארוכות. "אוסמה בן־לאדן כבר אמר שאמריקה היא האויבת הראשית של המוסלמים, ויש להילחם בה עד אשר נשחרר את כל אדמות פלסטין, ועד שהצבאות הזרים הכופרים יצאו מכל האדמות שקודשו על ידי מוחמד. הדרך היחידה לשחרר את פלסטין היא להרחיב את שליטת האסלאם ולהקים ח'ליפות אסלאמית. כל דרך אחרת שלא מקיימת את השריעה, תוביל להפסד. אחיי המוסלמים, טראמפ פעל בחוכמה וחשף את הפנים האמיתיות של מדינות ערב. אין ברירה אלא לחזור לדרך הג'יהאד".
העברת השגרירות האמריקנית הבהירה כי למרות העימותים המרים בין זרמים אסלאמיים שונים ובין סונים לשיעים, האויבת המרכזית של כל הארגונים הקיצוניים נותרה ישראל. במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה, ארגון חיזבאללה, יחד עם האיראנים וחייליו של אסד, רודפים אחרי ארגון דאעש שנולד מתוך אל־קאעידה. עד כה נהרגו רבבות לוחמים משני הצדדים, וא־זוואהירי עצמו נחשב למבוקש בכיר מבחינת חיזבאללה ומשטר אסד. אבל בכל הנוגע למלחמה על ירושלים, האויבים המרים מדברים בקול זהה.
השייח' נעים קאסם, סגן מזכ"ל חיזבאללה, אמר כי להחלטת טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים אין משמעות אמיתית, אבל היא צריכה לשמש קריאת אזהרה. "טראמפ מנסה להוביל להסדר מדיני במזרח התיכון, שמגובה על ידי יהודי העולם. זה לא מפחיד אותנו, כי אנחנו יודעים שהמלחמה תהיה ללא גבולות והניצחון יהיה ברור. על הפלסטינים להיות מאוחדים כדי לרכז את המאמץ שלנו נגד ישראל. אסור לקבל הסדר של שתי מדינות או כל הסדר אחר. אסור להעניק חלק מפלסטין לציונים, ולחזק את הישות הציונית".
כמו איימן א־זוואהירי, גם קאסם גינה את המדינות הערביות המנהלות קשרים עם ישראל וכינה אותן בוגדות עלובות. "אסור לקיים נורמליזציה. המהלכים שכמה מדינות במפרץ נוקטות מובילים לתמיכה בכיבוש ולדחיקת הנושא הפלסטיני. בתקופה של ניצחונות ובמבט לעתיד, אנחנו לא מתרגשים מההחלטה האמריקנית להעביר את השגרירות. המטרה היא לשחרר את כל אדמות פלסטין". בזמן שמשטר אסד וחיזבאללה מפגיזים ללא רחם את הפלסטינים במחנות הפליטים בסוריה, הצהיר קאסם ללא בושה שסוריה היא המגינה של העם הפלסטיני.
גורם אחר בציר הדתי המנוגד לחיזבאללה שהגיב למעבר השגרירות הוא השייח' המצרי יוסוף אל־קרדאווי, הנחשב לפוסק החשוב ביותר לסונים. "מהי פלסטין בלי ירושלים?", שאל קרדאווי בטוויטר, ומתח ביקורת על מדינות ערב. "איפה המוסלמים? איפה האומה האסלאמית שפרוסה ממזרח למערב? זהו מהלך שאנו חייבים להתנגד לו ולומר בבירור 'לא'".
הזיקה היהודית לירושלים היא לצנינים בעיני המוסלמים כולם, אך הפלסטינים הצליחו להפוך אותה מבעיה פוליטית מקומית לעניין אסלאמי כללי. "יש פה קורלציה פלסטינית עם האסלאם, אבל למען האמת מדינות ערביות אחרות לא היו ערות לזה", אומר ענברי. "הפלסטינים עוררו את העניין ומיקדו את הבעיה של ירושלים יהודית. גם מבחינת האסלאם אי אפשר להכיר בלאומיות יהודית, כי בעבורם היהודים היו מאז ומעולם בני חסות ואין מצב לאפשר להם ריבונות. לכן לא יכולה להיות להם עיר בירה".
ענברי מספר על דיון תיאולוגי שהתקיים בביתו של אחד מבכירי פת"ח. "אחד מאנשיו שאל אותו מדוע הם מתנגדים למונח 'עיר דוד', שהרי גם באסלאם הוא מוזכר. הבכיר הפלסטיני השיב שבעבור היהודים דוד הוא מלך יהודי ששלט בירושלים, מציאות שאיננה מקובלת על פי האסלאם. באסלאם, דוד הוא אחד משרשרת הנביאים שבסופו של דבר הכירו בנבואתו של מוחמד כחותם הנבואה".
