"שא־לוהים יברך את כולם, תודה לא־ל אנחנו יוצאים בהרגשה חיובית מהפסגה", כך אמר לי שר החוץ של איחוד האמירויות, שייח' עבדאללה בן זאיד, בסיום פסגת הנגב בראשית השבוע. זה היה משפט קצר, שנאמר תוך כדי הליכה. גם בהצהרתו הכללית לתקשורת בסיום הפסגה, ביום שני, ביטא בן זאיד מסרים אופטימיים: "אנחנו סקרנים ורוצים להכיר את ישראל, שאף שהיא חלק מהאזור – במשך זמן רב לא הכרנו אותה. כשאני רואה 300 אלף ישראלים שביקרו באיחוד האמירויות בחצי השנה האחרונה, ו־2 מיליון מבקרים בביתן הישראלי בתערוכת אקספו בדובאי – אני מבין איזו כמיהה יש להכיר זה את זה. וזה בדיוק ההפך ממה שהתרחש אתמול", כלומר הפיגוע בחדרה. שר החוץ של האמירויות דיבר על קשרים בין־אישיים ועל פיתוח עסקי כדרך ליצירת אווירה טובה "שתטפל בשנאה ובטרור", והכריז: "אנחנו ננצח".
הן שרי החוץ הערבים והן מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, שהגיע לשדה־בוקר ממפגשו עם אבו־מאזן ברמאללה, גינו את הפיגוע, ולצד זאת גם הצהירו שברצונם לקדם הקמת מדינה פלסטינית בקווי 1967 שבירתה ירושלים המזרחית, במסגרת תהליך שלום בין ישראל לפלסטינים. אבל לא הנושא הפלסטיני הוא שהביא לנגב את השרים מאיחוד האמירויות, בחריין, מצרים, מרוקו וארה"ב. גורם דיפלומטי שנכח בפגישות אמר לי שהוא היה "שולי ביותר". "האיום האיראני, הנפט ומשבר המזון הצפוי בעקבות הקורונה והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה היו נושאים דחופים יותר", הבהיר.
בכינוס דיברו על "ארכיטקטורה של ביטחון אזורי" – שם קוד שמסתיר מאחוריו את האינטרסים המשותפים לבאי הפסגה, ובראשם ההתמודדות עם האיום האיראני. ב"ארכיטקטורה" הזאת נכללות תוכניות פעולה בתחומי הכלכלה, המסחר, התרבות והביטחון, והסכמה ליצור חזית אחידה אל מול האיומים השונים מכיוונה של איראן וארגוני הפרוקסי שלה.
"ציר הרשע" הוא שליכד את באי הפגישה. ישראל מוטרדת מהתבססות איראן בסוריה ובלבנון; מרוקו חוששת מהתמיכה האיראנית ב"חזית פוליסריו", התובעת עצמאות לסהרה המערבית; בחריין ואיחוד האמירויות, שייצגו בעקיפין גם את ערב הסעודית, חרדות לשלום המפרץ. כולן רצו לשמוע מבלינקן על המחויבות האמריקנית לשמור על האינטרסים הביטחוניים באזור.
"במהלך הפסגה הצטמצם הפער בין עמדת מדינות המפרץ ובין העמדה האמריקנית כלפי משמרות המהפכה, שנשקלת הוצאתם מרשימת ארגוני הטרור, וכלפי החות'ים בתימן המאיימים על המפרץ ועל ערב הסעודית", אמר גורם בכיר שנכח בפגישות. "ישראל מצאה את עצמה במצב שבו הגורמים הערביים רואים בה דרך להתקרב לאמריקנים או להשפיע עליהם".
אמיר חייק, שגריר ישראל באיחוד האמירויות, אמר לנו שאינו יודע אם איחוד האמירויות מייצגת את עמדת ערב הסעודית, "אבל אני מקווה מאוד שהסעודים יתפסו בהקדם כיסא ליד שולחן הדיונים. בינתיים נראה שההשתתפות של שר החוץ האמריקני בלינקן בפסגה הנוכחית ממחישה שכולם באותו צד".
חייק הזכיר את מי שאחרים העדיפו להתעלם מקיומם: אדריכלי הסכמי אברהם, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ה־45 דונלד טראמפ, לצד יורש העצר של איחוד האמירויות. "הם היו, ועדיין, המנוע הגדול מאחורי מה שקרה. השייח' מוחמד בן זאיד דחף להוביל את ההסכמים ואני חושב שמגיע לו הרבה תודה והערכה על זה, ותודה גם לראש הממשלה הקודם ולנשיא ארה"ב הקודם. צריך להגיד כל הכבוד למי שסייע לחתימה על הסכמי אברהם, וגם לגורמים שממשיכים לדחוף את הנושא ולפתח אותם, כמו ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד".
איתן נאה, שגריר ישראל בבחריין, דיבר גם הוא על האיום האיראני. "בבחריין רואים בישראל חלק מהפתרון", טען. "העובדה שהמפגש מתקיים בישראל בזמן ביקורו של מזכיר המדינה בלינקן מלמדת על חשיבותה של ישראל כציר מרכזי אזורי". השתתפותו של בלינקן נועדה בין השאר לקדם את האינטרס של וושינגטון בצמצום משבר האנרגיה שפרץ בעקבות המלחמה באוקראינה, ובבלימת התייקרות הנפט. ארה"ב ביקשה מערב הסעודית להגדיל את תפוקת הנפט, אך הסעודים הודיעו דווקא הודיעו על צמצום התפוקה – בין השאר בגלל יחס האמריקנים לחות'ים המאיימים על ריאד. הנתק בין ממשל ביידן למדינות המפרץ התגלה באופן ברור.
"שני דברים מחוללים את המצב הקיים, איראן והיציאה האיטית של ארה"ב מהמזרח התיכון", אומר גורם דיפלומטי ישראלי. "כבר בימי ממשל אובמה התחילו לקדם את היציאה מהמזרח התיכון, בעיקר בגלל האיום הסיני. עכשיו הצטרף גם הנושא של אוקראינה ורוסיה ונאט"ו. במובן מסוים לאמריקנים נוח לצאת מהמזרח התיכון אבל להשאיר את ישראל כאחראית. המהלך להוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור נתפס בקרב מדינות ערב כפשיטת רגל מדינית. זהו מסר בעייתי מאוד מוושינגטון, שאומר שבעלות בריתה לא יכולות לסמוך עליה.
"האינטרס האמריקני בפסגה", מוסיף הגורם, "היה להחזיר את היחסים עם איחוד האמירויות וסעודיה לקדמותם, כדי שלא יימשך המצב שהם דוחים שיחות מהנשיא ביידן ומסרבים לדרישה להגביר את תפוקת הנפט. ישראל נמצאת במעמד של מתווכת ומפייסת בין ארה"ב למדינות המפרץ, עמדה לא רעה בכלל להימצא בה".
שר החוץ המצרי אחמד שוכרי, שבהשוואה לעמיתיו נראה מסוגר יותר, דיבר על 43 שנות שלום עם ישראל, וציין את התפתחות היחסים ואת הצורך בשלום שכולל גם את הפלסטינים. הוא דיבר על האתגרים האזוריים ועל השותפות האמריקנית בשימור האינטרס הביטחוני הלאומי של ארצו. בהצהרתו הוסיף שמצרים הוכיחה שהיא שותפה אמינה של ישראל, היכולה לקדם את השגשוג האזורי. נשיא מצרים א־סיסי חושש ממשברי המים (בגלל הסכר באתיופיה) והחיטה (בעקבות המלחמה באוקראינה), וזה מה שהעסיק את נציגו בפסגת הנגב.
דוד גוברין, מנהל משרד הקישור הישראלי ברבאט שבמרוקו ולשעבר השגריר בקהיר, דיבר על ברית בין המדינות. "יש פה משהו מעבר לנורמליזציה ועסקאות הדדיות. היחסים נבנו שלב אחרי שלב, מתוך ראייה מרחבית ועתידית ומטרה שאליה רוצים להגיע. אני רואה בזה רשת, שותפות רחבה בין המדינות שאמורה לשרת את כולם. נפלא שישראל יכולה להוביל את השיח שנובע מהשלום ומחזק אותו.
"המצרים רואים את מדינות המפרץ כמי שמקדימות אותן בהיקף החיבור עם ישראל, ורוצים להצטרף לעגלה. מרוקו ומדינות ערב רואות בישראל נכס שכדאי להתחבר אליו. נכס טכנולוגי, שיביא פתרון צבאי וגם כלכלי לקראת המחר. בגלל זה הם לא ממהרים לשנן את האמירות הפלסטיניות שנחשבות לשיח של העבר. מרוקו לדוגמה רואה בעצמה שער בינלאומי לאפריקה, והיא עוסקת בקידום החינוך והבריאות לאזרחיה".
פורום שרי החוץ שהתכנס בשדה־בוקר הבטיח להתכנס שוב בקרוב. הוא התקיים על רקע פעילות דיפלומטית ישראלית מוגברת: במקביל לפסגת הנגב ביקר מלך ירדן במוקטעה שברמאללה, ובהמשך השבוע נפגש עם שר הביטחון בני גנץ ברבת־עמון. אבל השיח האופטימי האזורי נתקל במרצחים הפלסטינים שיצאו לפיגועים בבאר־שבע, חדרה ובני־ברק. רמדאן הפציע מוקדם מהצפוי, וכמיטב המסורת המעוותת הביא בכנפיו דם וקורבנות.
