תצורת קרקע גבשושית, מוזרה וייחודית שנצפתה על פני כוכב הלכת הננסי פלוטו מצביעה על כך ש"הרי געש של קרח" פעלו שם עד לא מזמן – במונחים גאולוגיים, כמובן. ניתוח תמונות שצילמה החללית "ניו הורייזונס" של נאס"א מלמד כי חלקו הפנימי של פלוטו היה חם זמן רב משחשבו בעבר, כך לפי מחקר חדש שפורסם השבוע בכתב העת "נייצ'ר קומיוניקיישנס".
במקום לירוק לבה, הרי הגעש הייחודיים השליכו מקרבם "תערובת מים קפואים וסמיכים ואף זרימה מוצקה שדומה לקרחונים", מסבירה קלסי זינגר, מדענית פלנטרית במכון המחקר הדרום־מערבי של קולורדו ועורכת המחקר המדובר. הרי געש יורקי קרח מתקיימים לפי ההערכות בכמה ירחים קפואים במערכת השמש, אך "אלו שעל פלוטו שונים מכל דבר אחר שראינו אי פעם", היא מוסיפה. "הרי הגעש יורקי הקרח הגדולים מאוד בפלוטו הם התצורה הנרחבת היחידה מסוגה. יש לה מרקם ייחודי של שטח גלי".
לפי זינגר, קשה לקבוע במדויק מתי נוצרו הרי הגעש, "אך אנחנו מאמינים שהם יכולים להיות בני כמה מאות מיליוני שנים בלבד או אפילו צעירים יותר". בניגוד לרוב שטחו של פלוטו, באזור שדה הגעש הזה אין מכתשי פגיעה גלויים לעין; היעדרותם של מכתשי פגיעה פירושה שפני הקרקע משתנים ומעלימים צלקות שנוצרות מפגיעות אסטרואידים וגופים שמימיים אחרים. "אי אפשר לשלול שפני השטח עדיין בתהליך היווצרות גם היום", מבהירה זינגר.
לינה קוויק, מדענית פלנטרית במרכז טיסות החלל גודארד של נאס"א ומומחית להרי געש של קרח, אומרת שהממצאים רבי משמעות: גוף קטן כמו פלוטו היה אמור לאבד הרבה מהחום הפנימי שלו מזמן, היא מסבירה, אבל המחקר מוכיח שכוכב הלכת הננסי והמרוחק היה "מסוגל להחזיק מספיק אנרגיה כדי לאפשר פעילות גיאולוגית נרחבת די מאוחר בהיסטוריה שלו. הממצאים הללו יגרמו לנו להעריך מחדש את הסיכוי לשימור מים נוזלים בכוכבים קטנים וקפואים שרחוקים מהשמש".
דיוויד רות'רי, פרופסור למדעי הגיאוגרפיה הפלנטריים באוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, אומר שהמדענים אינם יודעים מה סיפק את החום הדרוש כדי לגרום להרי הגעש הקפואים האלה להתפרץ. רייט מונס – אחד ההרים על הכוכב – מתנשא לגובה כ־5 קילומטרים ומשתרע על פני שטח של 150 ק"מ, ונפחו דומה לזה של אחד מהרי הגעש הגדולים ביותר בכדור הארץ – מאונה לואה שבאיי הוואי. רות'רי מספר שביקר בעבר במאונה לואה וחווה את גודלו: "זה גורם לי להבין כמה גדול רייט מונס ביחס לפלוטו, שהוא עולם קטן בהרבה משלנו".
התמונות צולמו כשהניו הורייזונס, חללית בלתי מאוישת בעלת גנרטור המבוסס על דעיכה רדיואקטיבית, הפכה לחללית הראשונה שחלפה ליד פלוטו ב־2015. הניו הורייזונס, שגודלה כשל פסנתר כנף קטן, העניקה לעולם את התובנות החשובות ביותר עד כה בעניין פלוטו, שנחשב לכוכב הלכת הרחוק ביותר מהשמש לפני שסווג מחדש ככוכב לכת ננסי ב־2006 במרחב הטרנס־נפטוני.
"אני אוהבת את הרעיון שיש לנו עוד כל כך הרבה מה ללמוד על מערכת השמש", אומרת זינגר. "בכל פעם שאנחנו יוצאים למקום חדש, אנחנו מוצאים דברים חדשים שלא חזינו בהם בעבר, כמו הרי געש ענקיים שהתגבשו בפלוטו בשלב מאוחר כל כך".
