מילה לפתיחה: הפיגוע הקשה בבני־ברק, שהגיע אחרי קודמיו בחדרה ובבאר־שבע, הציף אצל ישראלים רבים טראומות עבר. "שוב אוסלו" ו"לא מאמינה שחזרנו לפחד ללכת ברחוב" – אלו רק שניים מהמשפטים שחזרו על עצמם ברשתות השבוע. אחד המקומות הסימבוליים ביותר מהתקופה האפלה ההיא, שחרותים עמוק בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, הוא מעבר החציה ברחוב קינג ג'ורג', צמוד לדיזינגוף סנטר. בערב פורים תשנ"ו התפוצץ שם מחבל בפיגוע שגבה את חייהם של 13 ישראלים ופצע כ־150. מעט יותר מ־25 שנים אחרי, כשהפרחים על האנדרטה מהאזכרה האחרונה עדיין טריים, ניצבת על המדרכה ניידת משטרה ולצידה דגל ישראל שנראה כי נתלה בתגובה לאירועים. כמו השוטרים, גם האזרחים ברחוב נראים קצת מבולבלים כשהם נשאלים אם שנות התשעים קפצו לביקור.
מייקל גורי, 65, תל־אביב
על המפה: חזרתי לכאן מאוסטרליה לפני כמה חודשים. סך הכול נחמד פה. יותר מדי יהודים, אבל בסדר.
המצפן: מעניין אותי אקטואליה וקצת חדשות, אבל אני לא מאמין למילה ממה שאומרים לנו ואין סיכוי שאלך להצביע. אני למשל לא מחוסן ולא מעניין אותי כלום על הקורונה. לך תסמוך על חדשות ועל הממשלה. באוסטרליה זה כבר היה פשיזם לגמרי. שנתיים סגרו לנו את הצורה ואני לא מאמין לכלום מזה, זה שטויות הקורונה, אין יותר מתים בעולם בשנתיים האחרונות.
אוסלו זה כאן: עליתי לארץ ב־73', הייתי מין חלוצניק כזה. אני כמובן מכיר את כל הנושא הזה של טרור ואני לא יכול להגיד שהימים האחרונים לא קצת מוזרים. אתמול בלילה למשל הרחוב פה היה שקט מאוד וזה לא רגיל. אבל אני לא ממש מפחד ולא שיניתי שום תוכנית. הנה אתה רואה אני עומד פה רק כדי לדבר איתך. בתקופת אוסלו הייתי באוסטרליה אבל אני מכיר את ההיסטריה שהייתה פה. אני לא משווה כי היום יותר שקט, וגם כל העולם נהיה משוגע אז אנחנו רק עוד סיפור בתוך הבלגן הגדול. אבל יהיה טוב.
מג'די חלבי, 58, דליית אל־כרמל
על המפה: אני עובד פה כבר 23 שנים, יש לי פה דוכני אוכל דרוזי בתוך הסנטר. תיכנסו אחר כך תאכלו משהו?
המצפן: אני יצור פוליטי שמתעניין באופן בלתי נשלט, למרות שלפעמים כדאי לנקות את הראש. הזבל הזה חוזר על עצמו כל הזמן ונמאס לראות את כל ההצגות והשטויות, כי אתה מבין מה עומד מאחורי זה. הפוליטיקה נמצאת בכל מקום, גם בעבודה שלי. אף פעם לא פספסתי הצבעה. גדלתי על מפלגת העבודה אבל בבחירות האחרונות לא הצבעתי להם. הצבעתי לגנץ כי קצת נמאס לי מהקיפאון בעבודה, וגם רצינו לסלק את ביבי וריחמתי קצת על גנץ, שלא יימחק. בבחירות הבאות אחזור להצביע עבודה. אני איש של מרכז־שמאל.
אוסלו זה כאן: היה שבוע קשה מאוד בגלל האירועים. אפילו בדליה מרגישים את זה, יש התרעות לפיגועים גם שם, ופה מרגישים כמובן בגלל העבודה. אתה רואה את האנדרטה פה, אנחנו למודי פיגועים. אני גם זוכר את ההוא שירה שם באנשים ברחוב לפני כמה שנים. אני היסטוריון ומזרחן בהשכלתי, וקשה לשים את האצבע על מה קרה פה עכשיו. סביר להניח שזה גם רמדאן, גם חיקויים של מפגעים אחרים וגם הקיפאון המדיני. באופן אישי אני מגיע לפה בשביל פרנסה, והגעתי לעבוד פה בכל התקופות הקשות. אבל דוגרי, לא יודע אם הייתי מגיע להסתובב לטייל. אני יכול להגיד לך שהסנטר ריק לגמרי, הרבה זמן לא היה ככה. כמובן חוץ מבקורונה.
גילי צור, 57, תל־אביב
על המפה: וואי וואי, אני פסיכולוגית, יש לי מטופלות, זאת חשיפה רצינית. אבל יאללה, בקטנה, הן יודעות מה אני חושבת גם ככה. אבל שיצא טוב, אני לא פוטוגנית.
המצפן: אני ליכודניקית ואני אוהבת חדשות ופעילה מאוד בטוויטר. אני רואה רק ערוץ 14 וב־13 את איילה חסון. השאר אני לא נוגעת. מלפני שנתיים אני מקבלת בחילה לראות שם. אני רוצה לראות ציונות, אנשים שלא מחפשים להכפיש וללכלך. 12 ו־13 מדבררים את הפרקליטות המושחתת והממשלה הנוראית הזאת. דווקא פה בתל־אביב אני אוהבת להגיד מה אני חושבת. הרבה פעמים אני מגלה שאני נותנת אומץ לכל מיני ימנים בארון, ויש פה הרבה כאלו. כל מה שקרה עם נתניהו זאת קנאה ותיקים תפורים. אף אחד לא מדבר על הרמייה של בנט וימינה, רבע מיליון אנשים הצביעו להם, אתה קולט? ועבאס מגנה פיגועים ותוקע סכין בגב. ושלא תבין, אם התפקוד של נתניהו היה כמו של בנט, היום הייתי גם נגדו. אני גם קצת כועסת עליכם מקור ראשון שאתם לא מבקרים את הממשלה. זה מעצבן אותי. למרות שהיום דווקא נכנסתי לאתר שלכם וראיתי דעה שהיא בסדר.
אוסלו זה כאן: אני כבר 15 שנה בתל־אביב, גרתי בכרמי־יוסף אבל אין לי פלשבקים לאוסלו, יותר לכיוון שומר החומות. אני לא מפחדת, אבל כן חושבת שזה יסלים. ערביי ישראל מהווים עכשיו ממש כוח צבאי, וזה לא היה באוסלו. אני למשל חושבת לקנות אקדח גז מדמיע. תשמע, אני איבדתי חבר פה במעבר חציה בפורים ההוא, דני טברסקי. עבדתי איתו בזמנו בעיתון הארץ, הייתי עושה קריקטורות אבל תמיד הייתי ימנית והם ידעו את זה. הפרמדיק סיפר לי שהראש של המחבל היה תקוע בכספומט של בנק לאומי פה. מאז אני לא מסתכלת לכיוון ההוא ולא עוצרת ליד הבנק. אני לא רוצה לפחד מהם, זה משפיל אותי לחשוב או להרגיש פחד מערבים. לא בשביל זה אני כאן.
פז חסדאי, 46, תל־אביב
על המפה: אני גר פה בעיר כל החיים שלי, בוא נעשה בהליכה שלא יתעורר פה העסק.
המצפן: אני שמאל ומשתדל לברוח מפוליטיקה, אבל אין ברירה. אני יכול להגיד לך שאני מצביע לדברים שאני לא שלם איתם, אבל ללא ספק שמאלן. נגעל מכל המפלגות וחושב ששמאלנים הם פתטיים, אבל קצת פחות גרועים מימנים. מבסוט מהקמת הממשלה אבל לא כל כך מהתפקוד שלה. אתה מבסוט?
אוסלו זה כאן: האמת שבאוסלו לא פחדתי מכלום, הייתי צעיר חסר פחדים. עכשיו יש לי ילדים אז זה סרט אחר ויותר מפחיד. אוסלו לא הזיז לי, הייתי טרוד בענייני התבגרות. עכשיו אני זה שמנסה להרגיע, ואת החרדות אני שומר לאשתי. אבל תשמע, אני מסתובב ומחפש פנים חשודות ומכיר כאלו שלא שלחו לבית ספר, אבל אתמול כן יצאתי. אני בונה על המזל והסטטיסטיקה שלא יהיה פיגוע בדיוק במקום שבו אני נמצא.
