תחנה ראשונה: יום ראשון אחר הצהריים, משרד החוץ, ירושלים
כמו להקה העולה לבמה בסוף ההופעה בהרכב מלא, כך זרמו אל קבלת הפנים שערך משרד החוץ לכבוד העברת השגרירות האמריקנית השחקנים שטפטפו לאורך הדרך את הטיפה שלהם. כמו חבר הקונגרס רון דה־סנטיס, שזמן קצר אחרי בחירת הנשיא טראמפ בא במיוחד לארץ כדי לאתר מתחם לשגרירות החדשה. מעט עיתונאים ישראלים באו במרס 2017, יותר מחצי שנה לפני הצהרת טראמפ, לשמוע את דה־סנטיס אומר: "מבנה הקונסוליה האמריקנית בירושלים הוא הזמין ביותר למיקום המחודש של שגרירות ארה"ב בישראל".
בטקס נכחו גם דניס רוס, לא היהודי הדמוקרט שכולם מכירים אלא חבר הקונגרס הנוצרי רפובליקני מפלורידה שלא חדל ללחוץ על הבית הלבן; אלן קלמנס מדרום־קרוליינה, האיש שמחק את המדינה הפלסטינית ממצע המפלגה הרפובליקנית; מורטון קליין, נשיא 'ארגון ציוני אמריקה', שנוּדה בידי הממסד היהודי־אמריקני בשל תמיכתו בהתנחלויות והתנגדותו למדינה פלסטינית; ונציגי משפחת פאליק העשירה, הימנית והדתית, שסבלה מאותו יחס מאותם ארגונים ומאותן סיבות.
מנגד, הממסד, המפורסמים, המומחים, חברי תעשיית השלום, היהודים־הליברלים־שמאלנים, אלה שכל כך הרבה שנים הופיעו בתקשורת ושלטו בכיפה בלי כיפה – הם נעדרו.
מי עוד בא? כמובן השחקנים הראשיים. השגריר דיוויד פרידמן ורעייתו תמי, החתן והבת של נשיא ארה"ב, ג'ארד קושנר ואיוונקה טראמפ, ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, השגריר בוושינגטון רון דרמר ועוד בכירים ופקידים, גם שלנו גם שלהם. כולם התייצבו בערב שלפני ברחבת משרד החוץ – המשרד הממשלתי היחיד שמכובד דיו לארח אירוע מסוג זה – כדי להשיק את החגיגות.
במחווה יפה, גם שרי החוץ לשעבר ציפי לבני וסילבן שלום הוזמנו, כמו גם שרת החוץ של גוואטמלה סנדרה חובל, שלא קשורה לאירוע, ורבים אחרים. למען האמת, רבים מהאורחים האלה צריכים היו להשתתף למחרת בדבר האמיתי, טקס פתיחת השגרירות בארנונה, אלא שלא נמצא להם מקום פנוי. פרס הניחומים, המכובד צריך לומר, היה קבלת הפנים במשרד החוץ – האירוע הגדול ביותר שנערך במשרד אי פעם, ובהתראה של שבועיים וחצי בלבד.
קוקטיילים דיפלומטיים רוויים כידוע בצביעות ובהעמדת פנים. לא הפעם. מבעד למעטה הנימוס המקובל, קרנה השמחה גם אצל המאופקים שבשגרירים. כולם דיברו על הרגע ההיסטורי, על אומץ לבו של טראמפ שעושה את הלא ייאמן ולא רק בנוגע אלינו, על כך שהעלאת השגרירות היא אירוע חיובי כל כך ששום כותרת לא מצליחה לקלקל אותו. אפילו לא החוצפה האירופית להחרים את האירועים. מה גם שהחרם התמוסס במעט, שכן שגרירי צ'כיה, אוסטריה, רומניה והונגריה הגיעו לקבלת הפנים, למורת רוחה של פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי.
באווירה הטובה הזו הכוסיות הושקו, ההמנונים נוגנו, הבשרים נאכלו, הברכות נישאו, הפטפוטים פוטפטו, הראיונות הוענקו, והחגיגה התפזרה לה.
תחנה שנייה: יום שני בבוקר, מלון 'ולדורף אסטוריה', ירושלים
ילדי הכאפות הפכו למלכי הכיתה. מרחבי ירושלים נעו לעבר המלון היוקרתי כיפות שחורות בחליפות, זקנים וציציות, פאות יוקרה אמריקניות, שמלות ארוכות ונוצצות. עשרות שנים שהאיחוד האורתודוקסי, המוכר בזכות חותמת הכשרות המפורסמת O ובתוכה U, שמר על פרופיל פוליטי נמוך. גם השלוחה בישראל, אך בעיקר המשרדים המרכזיים בניו־יורק, נזהרו מנקיטת עמדה בנוגע לשטחים ולשלום.
כמו בישראל של שנות "אנו באנו", בקרב מעצבי הטעם בממסד היהודי־אמריקני עדיין אפשר להיות או שמאלני או נטול דעה. ימניים מחוץ לתחום, ודתיים מתבקשים לא לבלוט יותר מדי. ה־OU, גם בגלל רצון לשמר את כל הדתיים תחת קורת גג אחת, וגם בשל חשש מעימות עם הפדרציות היהודיות, עם איפא"ק ועם הוועד היהודי אמריקני, וכמובן התקשורת האמריקנית הנשלטת בידי אותם יהודים ליברלים, ברח מזיהוי פוליטי. מה באמת חשבו חבריו? הכול יודעים שכמו בארץ, האורתודוקסים ימניים ברובם.
ביום שני בבוקר, גם הטאבו הזה נשבר. היום ההיסטורי נפתח בסעודה בחסות ה־OU, שאליה שוב הגיעו המכובדים האמריקנים. האאוטסיידרים של אתמול הפכו לפטרונים של היום. רבנים עלו לברך את שליח טראמפ למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט, את השגריר פרידמן ואת שר האוצר האמריקני סטיב מנוצ'ין. הלה התבדח שהוא מוכן היטב לתפקיד המיועד לו בטקס, הסרת הלוט, שכן כל חייו ב"טמפל" (בית כנסת רפורמי) התאמן על כך בפתיחת הפרוכת.
עוד ועוד בחורי ישיבות הצטלמו איתו ועם הבכירים האחרים, בשלל זוויות כמיטב השואו־אוף האמריקני. על האירוע כולו ניצח אבי ברמן, ראש המשרד הישראלי של ה־OU, רב, ימני, מתנחל אך בעיקר פעיל חברתי. הפוליטיקאים הישראלים היו השרים זאב אלקין, נפתלי בנט ואיילת שקד וסגן השר מייקל אורן, אפילו בלי מראית עין של איזון פוליטי. זהו העולם החדש.
אוקי, התמונה לא משהו, אבל מבטיח לכם שפני הקרח ג׳ייסון גרינבלט חייך! pic.twitter.com/GCuyawSkjO
— Ariel Kahana (@arik3000) 14 במאי 2018
תחנה שלישית: שגרירות ארה"ב, ירושלים
היד לא רגילה להקליד "שגרירות ארה"ב, ירושלים". עד היום היינו כותבים השגרירות האמריקנית בתל־אביב, או ברחוב הירקון, אך הנה ההיסטוריה נעשית לנגד עינינו והנציגות הרשמית של המעצמה החזקה בעולם משקיפה על הר הבית והעיר העתיקה. אל היציע הזמני שהוקם במתחם השגרירות החדשה נכנסו שני זרמי הצונאמי שהובילו אל היום הזה – יהודים אורתודוקסים ונוצרים אוונגלים. הראשונים ארגנו מנייני מנחה מתחת לסבכת הברזל, שטיבלך שגרירות. האחרונים נתנו את הטון הדתי של האירוע. הברית הזו בין רבנים חמורי סבר לכמרים משיחיים היא מחזה בלתי נתפס, והיא הדוקה ואפקטיבית משנוטים לחשוב. על כך בהמשך.
בשעות הארוכות שחלפו מהגעת המוזמנים ועד תחילת האירוע, הלך ותפח מספר ההרוגים בעזה. בכיסי הישראלים רטטו הטלפונים עם פושים חדשותיים מדי כמה דקות. לאמריקנים, בכללם נציגים רשמיים של הממשל, לא היה מושג מה מתרחש, וגם כששמעו מה קרה לא נטו להתרגש. אם הישראלים רוצים לקלקל לעצמם את הרגע ההיסטורי בגלל ערבים שמחפשים איך למות, הבעיה כולה שלהם.
הטקס עצמו היה צנוע. השגריר פרידמן, שתפר את הפרטים הקטנים אבל גם את המהות הגדולה של היום הזה, הנחה בעצמו את האירוע. בין נאום לנאום ישב על כיסא פלסטיק בפינת הבמה. איוונקה טראמפ וסטיב מנוצ'ין – שהנשיא וראש הממשלה, השתעשעו לקרוא לו מנוחין – הסירו את הלוט והסמל נחשף הרשמי. יש שגרירות בירושלים.
טראמפ נשא את ברכתו המצולמת. חגית יאסו סלסלה "הללויה" ו"עוד יבוא שלום עלינו" בקול דקיק. פרידמן, מומחה למוזיקה ישראלית, בחר בה ללוות את האירוע. אחרי אלף תודות שלו ושל הדוברים האחרים לדונלד טראמפ, הוא הזמין את "חברי הטוב", ג'ארד קושנר, לשאת דברים.
מחווה מיוחדת של ראש הממשלה והקהל לשגריר דיווד פרידמן, הרוח החיה מאחורי המהלך להעלאת השגרירות. @USAmbIsrael #JerusalemEmbassy pic.twitter.com/8W6ivpKYF9
— Ariel Kahana (@arik3000) 13 במאי 2018
כמו פרידמן, גם החתן המפורסם רחוק מגינוני הדיפלומטיה המנומסת. ההתרגשות זעקה אפוא מכל תו בפניו. "זה כבוד כל כך גדול בעבורי, לעמוד כאן היום בלב הבירה הנצחית של העם היהודי", פתח הצעיר. הוא הודה לאשתו איוונקה "על כל הטוב שהיא עושה לכל כך הרבה אנשים, בכללם אני", והצחיק את הקהל. אז ניגש לעניין.
"בשישה בדצמבר הודיע הנשיא טראמפ לעולם שארה"ב סוף סוף תכיר באמת: ירושלים היא בירת ישראל. רק חמישה חודשים לאחר מכן, אנחנו כבר עומדים כאן בשטח. כי כשהנשיא טראמפ מבטיח הוא מקיים", ירה קושנר את מה שעומד להיות המסר המרכזי של קמפיין טראמפ בבחירות 2020.
קושנר המשיך: "ישראל וארה"ב עומדות יחד כי שתיהן מאמינות בזכויות אדם, בכך שהדמוקרטיה היא ערך שראוי להגן עליו, ומשום שאנו מאמינים (ואז תיקן ל'אנו יודעים') שזה הדבר הנכון.
"ביום הזה אנו מקרינים לעולם את אור הצדק. ישראל מראה לעולם מדי יום מחדש את הערך הגדול של החירות. האדמה הזו היא היחידה במזרח התיכון שבה כל בני הדתות חיים בחופש על פי אמונתם. ישראל מאפשרת לכל אדם למצות את הכישורים שנתן לו א־לוהים. אלה הערכים של ארה"ב. זו הברכה של ישראל שאנו מקווים שתוכל יום אחד לחלוק עם שכניה", אמר קושנר. הוא גם הבהיר שהממשל דבק בכוונתו להציג תוכנית שלום, וש"יידרשו החלטות קשות". בקיצור, עוד יהיה מעניין.
נשיא המדינה רובי ריבלין ונתניהו דיברו גם הם על הרגע ההיסטורי ובירכו "שהחיינו". המרומם מכולם היה אבי הזרם האוונגלי הכומר ג'ון הייגי, שנגע בנקודה שהנואמים היהודים ברחו ממנה. "ירושלים היא עיר הא־לוהים", אמר הפסטור, אשר חולש על עשרות מיליוני מאמינים ברחבי אמריקה. "ירושלים היא המקום שבו אברהם עקד את בנו על המזבח והפך לאביהן של אומות רבות. ירושלים היא המקום שבו הנביאים ירמיהו ויחזקאל קבעו את עקרונות המשפט והצדק שהפכו ליסודות הציוויליזציה המערבית. ירושלים היא המקום שממנו יגיע המשיח. עם ישראל חי".
תחנה רביעית: יום שני בערב, מלון 'מצודת דוד', ירושלים
לא חלפה שעה מסיום הטקס בשגרירות, ואותה הדבוקה שנפגשה אתמול בערב במשרד החוץ, הבוקר ב־OU, ואחר הצהריים בשגרירות החדשה נעה עכשיו למלון הירושלמי היוקרתי.
אלא שהפעם היה זה כנס סגור, ללא תקשורת, אשר המוזמנים אליו נבחרו בקפידה, ולא בכדי. שני ארגונים בלתי מוכרים בעליל לאוזן הישראלית יזמו את האירוע. CUFI – 'האיחוד הנוצרי למען ישראל', ו־RJC, 'המועצה היהודית רפובליקנית'. הראשונים אוונגלים המאמינים שישו הוא המשיח, ואילו את המועצה מאיישים ברובה יהודים אורתודוקסים למהדרין, שלפי אמונתם המאמינים בישו עובדים עבודה זרה. אף על פי כן, שתי התנועות משלבות ידיים, ולא רק ישראל היא המצע המשותף. זהו איחוד כוחות בעל השלכות תיאולוגיות, פוליטיות וחברתיות, מרעידות שמיים וארץ.
על פוטנציאל החיבור ועל מאפייניו כתבו לאחרונה אריק כהן ואלענה מייזל ב'השילוח'. "בכמה וכמה מאפיינים תרבותיים ופוליטיים חשובים, היהודים האורתודוקסים דומים לנוצרים האוונגליסטים הלבנים יותר מכפי שהם דומים ליהודים הלא־אורתודוקסים… בעומדם שכם אחד עם הקהילות הדתיות החזקות בארה"ב – כגון קתולים מסורתיים, אוונגליסטים, מורמונים ואחרים – הם יתרמו לחידושו ולשיקומו של המרקם התרבותי האמריקני… היהודים שומרי המסורת נמצאים באותה סירה תרבותית ופוליטית עם הנוצרים המסורתיים", כתבו השניים.
וכך, חרף הסתירה הדתית החריפה, התכנסו שומרי המצוות ושומרי הנצרות באולם אחד. הדרך להתגבר על הפער התיאולוגי היא התמקדות בברית הישנה, כלומר בתנ"ך, שממילא מקובל על שתי התנועות כמקור ההשראה העיקרי. כך עשה השגריר פרידמן כשנקרא לבמה וניסה, כלשונו, "לומר לכם משהו חדש שלא אמרתי בארבעת הנאומים האחרים שלי אתמול והיום".
אחרי שהאבן הגדולה של קיום הטקס נגולה מלבו וכשהוא בקהל הביתי, שיתף פרידמן את הנוכחים בקשיים שקדמו להחלטה להעביר את השגרירות. "הממשלה גדולה, גדולה מאוד. יש הרבה אנשים עם הרבה דעות. יש מי שאתה חושב שיסכימו איתך והם לא מסכימים. יש מי שאתה חושב שלא יסכימו, ואז הם מפתיעים אותך. אין כאן ביקורת על הממשלה, ככה עובדת דמוקרטיה", אמר השגריר.
אחרי שסיים את הפרק הריאלי טיפס לחלק הרוחני. הוא סיפר שאמנים ישראלים תרמו מיצירותיהם לשגרירות החדשה, ואחת מהן היא ציור גדול של פרשת המרגלים מספר במדבר. מכיוון שכל הנוכחים שואבים השראה מהברית הישנה, לא הייתה כל בעיה לדרוש דרשה על סיפור המרגלים.
"יהושע בן נון וכלב בן יפונה אמרו למשה, 'אין שום בעיה לכבוש את הארץ'. עשרת האחרים אמרו, 'זה לא ניתן לביצוע. יש שם ענקים, ערים בצורות'. עשרת המרגלים לא שיקרו. הם נתנו תיאור הוגן ומדויק של האתגר, ובכל זאת, זה היה חטא גדול של העם היהודי, מדוע? החטא שלהם היה היעדר חזון, מחויבות, אומץ ודבקות באמת. כשגריר בישראל, זה הלקח שלי", אמר פרידמן, ונענה במחיאות כפיים.
תחנה חמישית: יום רביעי, שגרירות גוואטמלה, מלחה ירושלים
המזגנים לא עבדו, הצפיפות הייתה בלתי נסבלת, והבלגן, לשם שינוי לא זה הישראלי, חגג. שגרירות גוואטמלה נערכה כמיטב יכולתה לטקס החזרת שגרירותה לירושלים. איך נגיד בעדינות? הם נערכו על פי הסנטדרטים שלהם, לא שלנו.
אבל מה זה חשוב, יש שגרירות. נשיא גוואטמלה ג'ימי מוראלס גזר את הסרט, והוא ונתניהו, בספונטניות משובבת, הצמידו את הקרעים לדש חליפותיהם ושמלות רעיותיהם. בעבור הגוואטמלים פתיחת השגרירות בבירת ישראל היא אירוע שיא, שלשיטתם, הם אלה שמתברכים ממנו. "ההחלטה הזו תביא ברכה לעם שלנו, כי היה לעם שלנו האומץ לקבל אותה. אנו מעריצים את העם בישראל. ישראל היא אור לעולם", אמר הנשיא מוראלס בדברי הברכה. כן, הוא נוצרי אוונגלי ואין ספק שתפיסתו הדתית חלחלה למעשה הפוליטי. אבל במקום להתכחש למציאות החדשה ולברוח מהעניין הדתי, כדאי להכיר אותה ולמנף אותה.
כשבוחנים במבט־על את רצף האירועים והתהליכים שהובילו לשבוע ההיסטורי הזה, אי אפשר שלא לחוש ביד הנעלמה.
אדם בלתי נשיאותי בעליל ניצח את כל מוקדי הכוח העולמיים והפך כנגד כל הסיכויים לנשיא ארה"ב. מופרע ובלתי צפוי, בסדר היום שלו דווקא ישראל וראש ממשלתה הם מושאי הערצה ואהבה כנה. אותו נשיא מוקף גם ביהודים וגם בנוצרים אדוקים בדתם, אשר דווקא בנוגע אלינו אמונתם היא בדיוק אותה אמונה. כל זה קורה כחלק מחוליה נוספת בסיפור החריג מצד עצמו של עצמאות ישראלית משגשגת לאחר אלפיים שנות גלות.
מי שרוצה מוזמן לחשוב שכל זה מקרי, אבל הגיוני יותר להסיק שיש מישהו מלמעלה שמסובב את העניינים והוא לא משחק בקוביות.
— Ariel Kahana (@arik3000) 16 במאי 2018
