תכולת הספרייה: ספרי יהדות, ספרי קודש, הם הרוב המכריע. מהתנ“ך ופירושיו, דרך ספרות חז“ל ופרשניה ועד למחשבה וחסידות. עיקר היום־יום שלי עשוי מהספרים הללו, ופעמים רבות אני חושבת עליהם באהבה ובהכרת תודה שרק דוד המלך הצליח לנסח: “לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי“. לא יכולה לדמיין את חיי ללא הספרים האלה. הם משמשים משקפיים לעולם, מעצבים את הסיפור ומורי הדרך לטוב. יש פה כמה ספרים עתיקים שירשתי מסבי וסבתי, שירשו אותם מסביהם, ובחלקם הערות כתובות בשוליהם. מרגש אותי לפגוש בהן, מורשה קהילת יעקב.
מדף קרוב ללב: מדף של ספרי הוגים בני זמננו: הרב קוק, הרב סולובייצ‘יק והרב שג“ר, הם ותלמידיהם הרבים. שלושתם יצרו שפות דתיות חדשות ונועזות שהתמודדו עם אתגרי הזמן בלי פחד, ושראו בעולם ובתרבות המודרנית והפוסט־מודרנית גם אור וטוב למרות המורכבויות העמוקות שהציבו ליהדות. זהו מופת יצירתי בעיניי, חידוש מתוך מסורת וראיית המציאות כהתגלות רצון ה‘ בעולם.
שיטת מיון: בספרייה הגדולה בסלון שלושה מדורים, והם מחולקים פחות או יותר כרונולוגית: תנ“ך, חז“ל ומחשבה מימי הביניים ועד היום. גם מדף ספרי השירה נמצא בה, ולשמחתי כמות ספרי המשוררות שלי גדולה. ביתר חלקי הבית ישנן ספריות נוספות ובהם הרבה פרוזה, מקור ותרגום, ספרי עיון בתחומים שונים והמון ספרי ילדים ונוער.
על ארבעה ספרים
אם רץ לבך
אלחנן ניר / ידיעות ספרים / 2011
עוסק במשמעות הביטוי והתנועה של “רצוא ושוב“, וסוקר עמדות שונות ביחס אליו וביחס להתמודדות איתו. הוא עזר לי להבין מחדש את עצמי, מין קריאה רטרוספקטיבית של חיי מילדות, וגם הבנה של התנועה ההכרחית בעולם בין מלאות לריקון, עליות וירידות, חיים ומוות. הרבה פעמים הרגשתי שהשאיפה לגבוה נרמסת או נדחקת בשם הנורמליות והתפקודיות של החיים, ומנגד שההכרח לשוב אל היום־יום כואב ומצמצם באופן שהוא בלתי נסבל לי. ההוגים השונים הנפרסים פה בתיווך מופלא, מנרמלים ומרחיבים את הבחירה.
ליקוטי מוהר“ן
ספרו המופלא והמאתגר של רבי נחמן. תשוקת חיים מתפרצת שמכירה את החיים על גווני גווניהם באופן הכי אנושי וחסר שלהם, ונוטעת בהם אמונה. ספר של שבורי לב ושל מבקשי דרך, שזה בעצם כולנו אם נרשה לעצמנו להודות. התמימות והפשיטות שהוא מתאר ומתווה אליהן דרך, נראות לי כמו מזור להרבה מהמצוקות שלנו. מדריך לשמחה עמוקה, לא בהתעלמות מקשיי העולם ומוראותיו, אלא כסוג של מצפן ומטרה.
הרומאנים הנפוליטניים
אלנה פרנטה / מאיטלקית: אלון אלטרס / הספריה החדשה
רביעיית ספרים נהדרת שבמרכזה חברותן של שתי ילדות ההופכות לנשים על הרקע הקשה של נאפולי, שבה עוני מנוול, בערות ואלימות, ועל רקע איטליה הפשיסטית. אולי הספרים הכי פמיניסטיים שקראתי, בעצם הכתיבה על חברות בין נשים אחרי כל כך הרבה שנכתב על הרעות הגברית. דרכה קראתי את עצמי ואת חברותיי, אחיותיי ותלמידותיי. יש בקריאה הזו הפגת בדידות, הכרה ותיקוף של משהו בנשיות.
אישה בורחת מבשורה
דוד גרוסמן / הספריה החדשה / 2008
בתחרות קשה עם יתר ספריו האהובים. ספר שהרעיד את נפשי ושקראתי בו המון. מלבד סיפור הישראליות, יש פה תיאור של מה שהוא מכנה “מלאות החיים“, ושל חיי היום־יום המשפחתיים, שהם הדבר הכי מורכב והכי יקר, הכי יפה והכי כואב. דרכו התחדד לי הקושי לתאר אדם, כי נשמתו והבעותיו הם באמת נגיעה באינסוף. תיאור יופייה של הארץ הזו מעורר געגוע ומדמיע אותי תמיד, ומאז הספר הזה בא לי לשאול כל אדם שאני פוגשת למה הוא מתגעגע ועל מה מתחרט.
