אורח זר שיגיע לביקור בארץ בתקופה זו ויקבל מידע רק מגורמי שמאל ומארגונים רדיקליים, עלול לחשוב שביהודה ושומרון מתחוללת אינתיפאדה של "מתנחלים", התוקפים יום יום ושעה שעה ערבים ופעילי שמאל.
"אלימות המתנחלים" – צמד המילים שנעשה שגור כל כך בחודשים האחרונים, הפך לקמפיין התורן של ארגוני השמאל הקיצוני נגד תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון. הנרטיב שלפיו ציבור המתנחלים הוא אלים נפוץ בין חברי כנסת מכל מפלגות השמאל, והגיע גם לדיונים בוועדות הכנסת ולישיבות שרים. בנובמבר האחרון אף התקיים באחד מאולמות הכנסת אירוע שנשא את הכותרת "עוצרים את אלימות המתנחלים".
"איום קיומי", לא פחות, כך כינה יו"ר תנועת "לוחמים לשלום" תולי פלינט את התופעה. בדיון שהתקיים בנושא בחודש אוקטובר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הצהיר פלינט: ״באתי כדי להתריע על איום קיומי על מדינת ישראל – האלימות של גורמים קיצוניים מקרב המתנחלים כלפי פלסטינים ופעילים. אלימות שעל פי העדויות בשטח נראה כאילו נתמכת על ידי כוחות הביטחון שנמצאים שם. זה מה שאנחנו חווים״. גם יו"ר מרצ, שר הבריאות ניצן הורוביץ, אמר על פי הדיווחים במהלך דיון בקבינט כי "אלימות מתנחלים היא איום לאומי אסטרטגי, שפיכות דמים מתוכננת".
השיא היה כאשר בחודש דצמבר עדכן השר לביטחון הפנים עמר בר־לב את עוקביו בטוויטר על תוכן המפגש שקיים עם תת מזכירת המדינה האמריקנית, ויקטוריה נולנד, בעת ביקור מדיני בארה"ב. לדבריו, נולנד "התעניינה בין היתר באלימות מתנחלים, וכיצד ניתן להפחית את המתח באזור ולחזק את הרשות הפלסטינית". דבריו של בר־לב עוררו זעם רב על בחירתו לשתף פעולה עם הכפשת המתיישבים, במקום להבהיר לבכירה האמריקנית כי מדובר באירועי קצה לא מייצגים, שבטלים בשישים מול האלימות הפלסטינית. בתגובה לטענות הללו כתב איש השמאל יריב אופנהיימר: "מציע עסקה – אתם תפסיקו את אלימות המתנחלים ואנחנו לא נדבר עליה. דיל?"
אלא שצלילה לנתונים רשמיים וניתוח של היקף המקרים שעליהם נשען קמפיין השמאל, מלמדים כי אלימות כתופעה רחבה כלל לא קיימת ביהודה ושומרון, וכי הקמפיין המדובר כולל לא מעט מידע שגוי, דיווחים כוזבים והגזמות.
אמירה של ח"כ מוסי רז ממרצ, שופכת אור על הסיבה לעיסוק הנרחב בנושא. לשיטתו, "ברור שרוב המתנחלים אינם אנשים אלימים, אבל התנחלות היא מעצם טבעה אלימות"
תחילה נציין כי באופן עקבי, מחוז ש"י של משטרת ישראל, שבו נכללים יישובי יהודה ושומרון, הוא המחוז שהיקף מקרי האלימות בו הוא המצומצם ביותר בהשוואה לכל המחוזות האחרים של המשטרה.
כך למשל, מספר התיקים הפליליים שנפתחו במחוז ש"י בשנת 2019 בגין אלימות היה הקטן ביותר בהשוואה ארצית. בשעה שבמחוז הדרום מספר התיקים המדובר היה יותר מ־30 אלף, ונתון דומה נרשם במחוז המרכז, במחוז ש"י נפתחו באותה שנה 4,456 תיקים בחשד לעבירות אלימות. בהשוואה לגודל האוכלוסייה, המשמעות היא ששיעור תיקי האלימות ביו"ש היה אחוז אחד מהאוכלוסייה, לעומת 2.6 אחוז בדרום ובמרכז.
בשנה הבאה, 2020, נפתחו במחוז ש"י 4,843 תיקים בחשד לאלימות, לעומת כ־23,456 במחוז תל־אביב. בתרגום לאחוזים, היקף התיקים הפליליים על עבירות אלימות במחוז תל־אביב הגיע ל־1.7% ביחס לאוכלוסייה, בעוד שבהתיישבות הוא עמד על 1% בלבד. במילים אחרות: קשה להצביע על תופעה של אלימות שקיימת באזור יהודה ושומרון יותר מבאזורים נוספים או בקבוצות אוכלוסייה אחרות.
גם בתחום הפשיעה החקלאית מציג מחוז ש"י ביצועים צנועים במיוחד. בשנת 2020 נפתחו ברחבי המדינה 1,006 תיקים בחשד לביצוע עבירות מסוג זה. בראש הטבלה צועד מחוז הצפון עם 365 תיקים, אחריו הדרום עם 257, ואילו מחוז ש"י משתרך בתחתית עם 47 תיקים בלבד.
בארגוני השמאל מנסים לטעון כי בשנים האחרונות חלה עלייה במה שהם מכנים "אלימות המתנחלים", אבל המספרים שמספקת המשטרה מלמדים דווקא על מגמה הפוכה: ירידה משמעותית במקרים, המעטים ממילא.
מנתונים שחשף כתב גלי צה"ל שחר גליק עולה כי בשנת 2019 נרשמו 36 עבירות המוגדרות "תג מחיר", כלומר פגיעה ברכוש ערבי מצד קיצונים בהתיישבות בתגובה לפיגוע או לאירוע טרור. בשנה שאחריה נרשמו 18 מקרים, ובשנת 2021 הצטברו בסך הכול שבעה אירועים בלבד של תג מחיר. גם עימותים על רקע לאומני אינם עניין שבשגרה. מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 2019 נרשמו 19 חיכוכים פיזיים בהשתתפות פלסטינים ויהודים, בשנת 2020 היו 26 אירועים כאלה, ואילו בשנת 2021 אירעו 21 חיכוכים.
נתון שונה לחלוטין הציג השר ניצן הורוביץ בדיון שהתקיים בוועדת החוקה בחודש ינואר. לדבריו, בשנה האחרונה נרשמו לא פחות מ־1,200 תקריות אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים וחיילים. הנתון הקיצוני הזה, בפער עצום מהמספרים שהבאנו, נשען בין השאר על דיווחים שהתקבלו מפלסטינים או מארגוני שמאל המתעדים את הנעשה ביהודה ושומרון. אך מבדיקות שערכנו עולה כי מקרים רבים נכנסו לסטטיסטיקת "אלימות המתנחלים" ומככבים בקמפיין, אף שאין ביסוס של ממש לטענה כי מתיישבים חוללו את המעשים המיוחסים להם.
בינואר עורר ח"כ יאיר גולן ממרצ סערה כאשר כינה את אנשי ישיבת חומש "תתי־אדם". בריאיון ליעקב אילון בערוץ כנסת אמר גולן: "אותם אנשים שבאים להתיישב שם פורעים בכפר בורקה, מנתצים מצבות, עושים פוגרום. אנחנו בני העם היהודי, שסבלנו מפוגרומים לאורך כל ההיסטוריה, באים ועושים פוגרום לאחרים, במי? במצבות אנחנו מתעללים? אלה לא אנשים, אלה תתי־אדם, אנשים בזויים, קלקולו של העם היהודי. אסור לתת להם שום גיבוי. ההשתוללות הלאומנית הקיצונית הזאת תביא עלינו אסון".
מקורו של סיפור "ניתוץ המצבות" בתיעוד שהועלה לדף של ארגון השמאל "יש דין". בתיעוד אכן נראות מצבות שבורות בכפר בורקה, בלי תיעוד של המעשה עצמו. לתמונות צורפה עדות מפי תושב הכפר בשם מוהנד מוחמד יאסין. לטענתו, שצוטטה גם בכתבה בעיתון הארץ, "ביום הלווייתו של יהודה דימנטמן ירדו כמה עשרות מתנחלים מאזור חומש אל בית הקברות שבו טמונה משפחתו וניפצו מצבות". לדבריו, "המקרה חזר על עצמו, וכשהוא ותושבי בורקה אחרים הגיעו למקום כדי לגרש את המתנחלים, ריסס הצבא על תושבי הכפר גז מדמיע והשתמש ברימוני הלם".
אלא שמתשובת המדינה לעתירות של ארגוני שמאל נגד הישארות הישיבה בחומש במקומה, עולה תמונה שונה. התשובה, שהוגשה לבג"ץ בפברואר, התייחסה בין השאר לדיווחים על אירועים אלימים מצד מתיישבי חומש, ונכתב בה כך: "לגבי אירוע ניפוץ מצבות בבורקה מיום 3.1.22, בבדיקה במערכות המשטרה לא נפתח אירוע ביום זה. עם זאת, ביום 23.1.2022 הוגשה תלונה במשטרה על ידי תושב בורקה על גרימת נזק, ובעקבות תלונה זו נפתח תיק חקירה". מדובר אפוא בתלונה של תושב בורקה, שיש מקום להטיל ספק באמינותה ובקשר של האירוע המדובר לאנשי חומש או להתיישבות בכלל.
בדיווח אחר, שהפך גם הוא לחלק מהקמפיין, סופר על "מתנחלים" מחומש שתקפו פלסטיני בכפר בורקה הסמוך ופצעו אותו. גם הדיווח הזה מתואר באופן שונה בתשובה שהוגשה: "יצוין כי ביום 17.12.2021 דווח על ישראלים המעוניינים לעלות לחומש, אולם בהגעת הכוחות לא היו ישראלים במקום. בהמשך אותו היום התקבל דיווח על ישראלים שנכנסו לבורקה, אולם לא דווח על היזק או נפגעים ואין פרטי חשודים".
במקרים מסוימים יש גם מי שמביימים "אלימות מתנחלים" כדי להוסיף תקריות לקמפיין. השבוע פרסם עיתונאי "שיחה מקומית" יובל אברהם תיעוד מטריד ולפיו "ישראלי מהמאחז הלא חוקי חוות מעון תקף אתמול את איתי, ישראלי שתיעד איך קודם לכן גירשו רועי צאן, ושבר לו את המצלמה".
את התמונה הרחבה יותר סיפק אלחנן גרונר, מאתר "הקול היהודי". לדבריו, להתנפלות המתועדת על איתי הנזכר קדמה התרחשות אחרת. פעיל השמאל הגיע לזירה עם פלסטיני רעול פנים, חמוש במוט ברזל. אותו פלסטיני חטף את מכשיר הטלפון של אחד המתיישבים. לאחר מכן הגיעו מתיישבים נוספים לאתר את המכשיר שנחטף, ולקחו אותו מהגנב. אך באתר "שיחה מקומית", וכך גם בדף הטוויטר "מסתכלים לכיבוש בעיניים", התעלמו מההקשר הזה והציגו את התיעוד החלקי של כמה מתיישבים מתנפלים על הפלסטיני, כביכול משום מקום. בתגובה לפרסום של גרונר כתב אברהם: "עובדות לפי סדר: מתנחלים מגרשים בכוח רועה צאן מאדמה פלסטינית פרטית (לפי המנהל האזרחי). זה לא בחוות מעון. פלסטיני חוטף למתנחל את הטלפון. המתנחל 'נוקם': חונק את איתי שמתעד, נותן לו אגרוף ושובר את המצלמה".
לא מדובר בשיטה חדשה; בריאיון שפרסמנו לפני שבועיים עם ניצב בדימוס שלומי קעטבי, מי שפיקד על מחוז ש"י של המשטרה מ־2007 עד 2009, הוא סיפר כי כבר בתקופתו התחוללו באותו אזור, ליד חוות מעון, התגרויות מכוונות שנועדו לייצר תיעוד של אלימות מתנחלים. לדבריו, בעקבות עימות סביב השימוש בנתיב הליכה מסוים, "מערכת הביטחון החליטה על פשרה עם חלוקת זמנים ליהודים ולערבים, כדי שלא יהיה חיכוך. יום אחד התקבל דיווח על אלימות מצד מתיישבים שתקפו ערבים. הגעתי לשם בעצמי וגיליתי שארגון שמאל קיצוני עשה 'אמבוש מצלמות': הציבו מצלמות מראש, חסמו ליהודים את הציר בזמן שהיו בדרך לבית הכנסת לתפילת שבת, התחילו ויכוח והמתינו עד שאחד מהם יאבד את זה ויתעצבן. כשהייתה להם תמונה, הוציאו אותה עם כותרות של 'אלימות מתנחלים'. אף אחד לא ישאל מה הרקע, מה הצד השני. בחווארה, בפג'אר, באל־פוואר, באל־ערוב – בכל המקומות האלה יש פגיעה מכוונת ביהודים יום־יום, ובסוף מתעדים איזה יהודי שהתרגז והופכים אותו למרכז האירוע".
בשמאל יש מי שמבקשים להציג את המעורבים באותן תקריות־קצה כמי שפועלים בשליחותם ובשמם של כל המתיישבים, כחצי מיליון איש המתגוררים ביהודה ושומרון. באירוע בכנסת כינה איש השמאל חיים שדמי את אותם נערים חריגים "הזרוע הצבאית של הכיבוש", ואילו יו"ר מרצ ניצן הורוביץ אמר בישיבת סיעתו בחודש ינואר: "לא מדובר במקרים בודדים, אלא בפעילות מאורגנת של שימוש באלימות כדי להפחיד את הפלסטינים, להטיל אימה, לגרום להסלמה באלימות וגם כדי לגרום לערעור של יציבות הקואליציה. זה דבר בלתי נסבל שאסור לעבור עליו בשתיקה. לא רק האלימות נגד פעילים יהודים במקרה הזה, אלא האלימות המתגברת כלפי פלסטינים, ויש יותר מדי מקרים כאלה לאחרונה".
ואולם, כאשר אכן אירעו מקרים קיצוניים, שבהם נערי שוליים בגבעות יהודה ושומרון תקפו פלסטינים או פעילי שמאל, ציבור המתיישבים והנהגתו מיהרו להתנער מכך. לפני כחודשיים, במהלך עימות בין כמה נערים לבין פלסטינים, הותקפו חקלאים ערבים ליד היישוב גבעת־רונן שבשומרון. ראש המועצה האזורית יוסי דגן גינה את המקרה בחריפות ואמר כי אם מה שמתואר נכון, "זה מצער ופוגע בראש ובראשונה במתיישבים החלוצים בשומרון אשר מוקיעים כל אלימות בכל תוקף". עם זאת, הזכיר דגן, "בעבר היו מקרים רבים של פרובוקציות יזומות מצד אנרכיסטים ופעילי שמאל קיצוני, וגם אותם יש להרחיק מהאזור". גם במועצת יש"ע התנערו מהמעשים: "אנו מזועזעים מהתמונות מהאירוע החריג. התנהגות חמורה כזו נוגדת את ערכי עם ישראל ופוגעת בהתיישבות. זו לא דרכנו. אנו קוראים לכוחות הביטחון לחקור את האירוע ולמצות את הדין עם המתפרעים".
לאחר אותה תקרית סמוך לגבעת־רונן, ניצל ח"כ גלעד קריב ממפלגת העבודה את תפקידו כיו"ר ועדת החוקה של הכנסת וכינס דיון דחוף תחת הכותרת "אכיפת החוק אל מול אזרחים ישראלים בשטחי יהודה ושומרון". ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד הציב מראה מול טענות השמאל והזכיר בדיון כי "האלימות היא לאין שיעור הרבה יותר חמורה בהיקף ובעוצמות שלה מהצד הערבי כלפי הצד היהודי, מאשר להפך. אם נספור את המקרים שבהם יהודי רצח ערבי בחמישים השנים האחרונות – נזכור את השמות, כי הם היו בודדים. אם נספור את הערבים שרצחו יהודים לא נזכור, כי זה המון. גם בנושא זריקת האבנים, מהצד הערבי זה הפך לשגרה יומית. השוויון שעליו מדברים צריך להיות באכיפה – גם נגד פלסטינים".
אמירה שהשמיע באותו דיון ח"כ מוסי רז ממרצ, שופכת אור על הסיבה לעיסוק הנרחב בנושא. על פי רז, "ברור שרוב המתנחלים אינם אנשים אלימים, אבל התנחלות היא מעצם טבעה אלימות". בכנס נוסף שנערך בכנסת לפני כחמישה חודשים, הדברים נאמרו באופן ברור: "שורש הבעיה הוא הכיבוש, שהוא הטרור והאלימות בעצמו. אי אפשר לעשות סימטריה בין כובש לנכבש", הסביר ח"כ אוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת. ואילו עמיתו למפלגה ח"כ סאמי אבו־שחאדה גרס כי "התנחלות היא בהגדרה אלימות, כך שמי שאחראי לזה הוא המדינה".
אף שמקרי אלימות מצד מתיישבים, ברובם נערי שוליים, הם נקודתיים ובודדים, וכאמור אינם זוכים לאהדה בהתיישבות, יש מי שבוחר להפוך אותם לאירוע מרכזי. נראה כי מי שמבקש להדהד שוב ושוב את המסר שלפיו קיים גל אלימות מצד "מתנחלים", מבקש למעשה לקבוע שעצם ההתנחלות וההתיישבות היא צעד אלים.
