בשבוע שעבר, בתום פגישה עם ראש הממשלה נפתלי בנט, נשא מזכיר המדינה האמריקני הצהרה ובה פירט רשימת צעדים שאליבא דממשל ביידן אחראים למתח האזורי, וקרא להימנע מהם. מדובר בשורה קבועה למדי, שנציגי הממשל משננים שוב ושוב. בלינקן אפילו לא טרח לציין איזה צד צריך להימנע ממה – מה הן חובותיה של ישראל לשיטתו ומה חובות הפלסטינים בתוך אותו בליל מעשים מחוללי מתח. הוא רק אמר כי יש להפסיק את "הרחבת ההתנחלויות, אלימות מתנחלים, הסתה לאלימות, הריסות, תשלומים לאנשים שהורשעו בטרור, ופינוי משפחות מבתים שהן גרות בהם במשך שנים". כך הוא הציב בשורה אחת בניית בתים חדשים ביישובי יו"ש, לצד עידוד אקטיבי של רצח באמצעות תשלום למחבלים.
"אלימות מתנחלים" הפכה במהלך השנה האחרונה למונח שגור בפי בכירים אמריקנים, שיונקים אותו היישר מדיווחיהם של ארגוני שמאל ישראלים. בנט בחר בשבוע שעבר שלא להסתייג בפומבי מדבריו של בלינקן. גורמים בסביבתו הופתעו בתחילת ימי הממשלה מהאינטנסיביות שהמונח הזה תופס בשיחות עם בכירי ממשל אמריקנים, וממרכזיותה של הסוגיה בדיונים. בשיחות סגורות הם ניסו להשיב שיש טיפול משטרתי בתופעה השולית, ולהסביר שזהו גם אינטרס ישראלי למגר אותה. אבל הסברתית, ההחלטה הייתה כי עדיף שקט. התייחסות ציבורית ברמה המדינית היא שיתוף פעולה "שיוצר משוואה במקום שלא מתאימה בו משוואה", הגדיר זאת אחד הגורמים.
סגן השר לשעבר מייקל אורן משוכנע כי מאחורי העצמת הדיון בתופעה ברמת השיח הדיפלומטי, עומד הצורך להציג סימטריה בין פשעי הפלסטינים למעללי "המתנחלים" ומדינת ישראל. בתקופת כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון זומן פעם אורן למחלקת המדינה, לשיחת בירור בנושא אלימות מתנחלים ובניית מאחזים.
"זה התחיל כבר בממשל אובמה, משתמשים בזה ככלי מאזן", הוא אומר. "כך אפשר לגנות את הטרור הפלסטיני מחד, ואת אלימות המתנחלים מאידך. הכול כמקשה אחת. הם יכחישו שזה נעשה כדי לשמור על סימטריה, יאמרו ששתי התופעות חמורות, אבל זו עובדה. יש אינסוף ארגונים שמקדמים את זה – יש דין, שוברים שתיקה, תעאיוש, אבל זה גם מגיע ישירות ממחלקת המדינה האמריקנית. בשגרירות ארה"ב בישראל יש בעל־תפקיד שבין שאר משימותיו עוקב באופן קבוע אחרי הנעשה ביו"ש ומדווח על מקרים של אלימות מתנחלים".
יחסה של מחלקת המדינה לסוגיה מתבטא גם בדו"חות השנתיים שהיא מפרסמת בנושא טרור ברחבי העולם. כך, בדו"ח מדצמבר האחרון הוקדש מקום נרחב יותר לעיסוק ב"אלימות מתנחלים", לעומת הדו"חות שפורסמו לאורך מרבית תקופת טראמפ, ושבהם הנושא הצטמצם לכדי משפט אחד פחות או יותר. הדו"ח הנוכחי, מתקופת ביידן, כבר כלל התייחסות נרחבת יותר, כמו גם נתונים שנלקחו מסוכנות האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA).
"על פי ארגוני זכויות אדם ודיווחים בתקשורת הישראלית", נכתב בדו"ח של מחלקת המדינה, "אזרחים שחיים בגדה המערבית ביצעו מגוון התקפות פיזיות ופשעי רכוש נגד פלסטינים, שחלקם גרמו לפציעה חמורה. במהלך שנת 2020, OCHA תיעדה 771 מקרים של אלימות מתנחלים שהביאו לפציעה של 133 פלסטינים ופגעו ב־9,646 עצים ו־184 כלי רכב… לדוגמה, בחודש יולי מתנחלים ישראלים הרעילו לכאורה יותר מ־60 חיות בית בעיירה אל־עוג'ה. לפי OCHA, ישראלים השמידו יותר מ־1,000 עצי זית פלסטיניים במהלך 2020".
בפברואר החולף פרסם ארגון אמנסטי דו"ח שהאשים את ישראל בהשלטת מדיניות אפרטהייד בכל שטחה, לא רק ביו"ש. דובר מחלקת המדינה אומנם יצא כנגד הדו"ח ואמר כי הממשל סבור שאסור לשלול מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, אולם השגריר לשעבר אורן מתייחס לטענות בנוגע ל"אלימות מתנחלים" במושג האמריקני "משרוקית כלבים". "כפי שיש שריקה שרק כלבים מסוגלים לשמוע, כך הדגש שמושם על מתנחלים שנוהגים באלימות, מהווה מעין משרוקית כלבים עבור מי שטוענים כי ישראל היא מדינת אפרטהייד". כלומר, הטיעון האחד מאפשר בסופו של דבר את השני.
בארגון השמאל "בצלם" קובעים בפירוש כי "אלימות מתנחלים" שווה ל"אלימות מדינה". לשיטתם, גם סלילת כביש ממוסדת ביו"ש היא אלימות לכאורה. "מאז כבשה את הגדה המערבית ב־1967 גזלה ישראל למעלה משני מיליון דונם של קרקע, המשמשים אותה לצרכיה שלה, בהם בניית התנחלויות חדשות, הרחבת שטחיהן וסלילת כבישים עבורן", נכתב באתר בצלם. "על חלק משטחים אלה השתלטה ישראל בדרכים רשמיות ועל אחרים השתלטו מתנחלים באמצעות מעשי אלימות יומיומיים. לכאורה מדובר בשני מסלולים בלתי קשורים אלא שזהו מסלול אחד: מעשי האלימות של מתנחלים הם אלימות מדינה, והם נעשים בתמיכתה המלאה, בהשתתפות נציגיה ובסיועה, כאסטרטגיה של משטר האפרטהייד הישראלי".
מסמך שהגיע באוקטובר לידי מקור ראשון, גילה כי האיחוד האירופי העביר מיליון שקלים לטובת קמפיין של שוברים שתיקה העוסק ב"אלימות המתנחלים". חלק מהכספים שימשו לשלטי הענק שהארגון פרסם בכניסה לירושלים, עם תמונותיהם של שר הביטחון בני גנץ והשר לביטחון הפנים עמר בר־לב, לצד המילים "אלימות מתנחלים – לא במשמרת שלכם". במסגרת הקמפיין, שתוקצב בידי גורמים נוספים, הפיקו אנשי שוברים שתיקה חוברת ובה עדויות של פעילי הארגון מתקופת שירותם בצה"ל, המתארים לכאורה מעשי אלימות של מתנחלים.
על פי המסמך, המתעד את העברת הכספים מהאיחוד האירופי, מדובר בפרויקט בשם "מערכת יחסים סימביוטית בגדה המערבית: תפיסת הרשויות הישראליות כאחראיות לאלימות מתנחלים", שאושר ותוקצב בשנת 2019, לפעילות מתחילת 2020 ועד סוף 2021. כפי שמעיד שמו של הפרויקט, מטרתו היא לא להסתפק בהכפשת מתיישבי יו"ש והאשמתם באלימות כלפי פלסטינים, כי אם להציב את רשויות המדינה כנושאות באחריות לאותה אלימות. "מערכת היחסים הסימביוטית", כפי שהיא מכונה, היא ניסיון לצייר תמונה שלפיה גופים ישראלים רשמיים מתעלמים באופן שיטתי מ"אלימות כלפי אוכלוסייה נכבשת", דבר העומד בניגוד לדין הבינלאומי.
בדיקת הדיווחים שהעבירו בשוברים שתיקה לרשם העמותות, מראה שמענק ספציפי למטרה זו אכן הועבר להם ישירות מנציגות האיחוד האירופי בישראל, בשלוש פעימות. בתחילה, הועבר ב־2019 סכום של 50,615 שקלים, למה שהוגדר כ"פרויקט איסוף עדויות". בהמשך אותה שנה הועבר סכום נוסף של 361,134 שקלים לצורך "פעילות ציבורית", ובשנת 2020 קיבל הארגון מנציגות האיחוד האירופי בישראל 581,791 נוספים שגם הם הוגדרו כמיועדים ל"פעילות ציבורית", שכוללת כפי הנראה את פרסום שלטי החוצות, יחד עם פעילות פרסומית נוספת.
גורמים העוקבים אחרי פעילות ארגוני השמאל הקיצוני, מצביעים על כך ש"אלימות מתנחלים" הפכה לנושא המרכזי, שעוסקים בו גם ארגונים נוספים דוגמת שלום עכשיו ובצלם. בצלם אף מוגדר במסמכי האיחוד האירופי כשותף לפרויקט של שוברים שתיקה, אך איננו מקבל מהתקציב. במהלך שנת 2020 ערכו אנשי שוברים שתיקה ובצלם סיורים לנציגי האיחוד האירופי, כחלק מהמיזם.
"הקמפיין נגד אלימות מתנחלים לא נעשה בתום לב", אומר פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא מכון המחקר NGO Monitor, העוקב אחרי פעילותם של ארגונים לא ממשלתיים. "המטרה היא להכפיש את מדינת ישראל, ללא שום רצון לבחון את הנתונים או למנוע אלימות. ממשלות אירופה שמממנות את הקמפיין הן שצריכות לשאת באחריות".
שאלנו את אורן אם הוא סבור כי זו טעות מדינית מצד בכירים בממשלת ישראל להשתמש במונח "אלימות מתנחלים". הוא השיב כי "אי אפשר להתכחש שקיימת אלימות, אבל יש לתקוף את ההשוואה. הפלסטינים מחלקים סוכריות וחוגגים את הרצח של יהודים, כאן אף אחד לא חוגג כשקבוצות שוליות נוהגות באלימות. הפלסטינים מעלים את הטרור על נס, אנחנו מנסים למגר אותו".
וטיעונים כאלה נופלים על אוזניים קשובות, כשמוזמנים לשיחות נזיפה במחלקת המדינה?
"ממש לא. על אוזניים ערלות".
רבים מהדו"חות האמריקניים הרשמיים מסתמכים על סוכנות האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, OCHA, הנתפסת בישראל כמוטה וכבלתי אמינה. דוגמה לכך ניתן למצוא בכתבה נרחבת שפורסמה לאחרונה בניו־יורק טיימס. העילה לכתבה הייתה ההתפרעות המתוקשרת בינואר האחרון סמוך לבורין, כאשר כחמישה רעולי פנים יהודים תקפו במקלות והביאו לפציעתם של שני פעילי שמאל ישראלים.
בתחילת הכתבה נקבע כי האירועים המדוברים הם חלק מהסלמה שחלה באלימות האזרחית ביהודה ושומרון בשנת 2021. "מספר ההתקפות של מתנחלים על פלסטינים ושל פלסטינים על מתנחלים הגיע לרמות הגבוהות ביותר מזה חמש שנים לפחות, לפי האו"ם", נכתב. "מתנחלים פצעו לפחות 170 פלסטינים בשנה שעברה והרגו חמישה, כך דיווחו פקחים של האו"ם". כעשרה ימים לאחר הפרסום הראשוני של הכתבה, נוספו לטקסט באתר העיתון סוגריים ובהם עדכון: "אחד מחמשת הפלסטינים נהרג מתוך הגנה עצמית, ואחד בנסיבות לא פתורות, לפי האו"ם".
הנתונים המבוססים על האו"ם בכתבה מגיעים ככל הנראה מ־OCHA. על פי טענות הסוכנות, הנתונים שלהם מגיעים מתחקירנים בלתי תלויים. אולם ההטיה נמצאת כבר במסד הנתונים, והיא מתבטאת בין השאר בכך שבעוד אצל הפלסטינים אין כל אבחנה בין נפגעים אזרחיים לנפגעים המשתייכים לכוח לוחם כלשהו, הנתונים הישראליים מבחינים בין שלוש קטגוריות: אנשי כוחות הביטחון, אזרחים, ו"אזרחים מתנחלים".
ארגון CAMERA, העוקב אחר הטיות הנוגעות לישראל בתקשורת האמריקנית, ביקש להבין כיצד הגיע הניו־יורק טיימס למספר של חמישה פלסטינים שנהרגו בידי מתנחלים, מספר שעל פי הנטען מתבסס על דיווחי או"ם. בדיקה בנתוני OCHA מעלה כי הם אכן קובעים שבשנת 2021 נהרגו חמישה פלסטינים, וסביר אפוא כי הנתונים נלקחו משם. על פי הדו"ח של סוכנות האו"ם כל ההרוגים הם גברים, לגבי ארבעה מהם אף מצוינים שמות הכפרים שבהם התגוררו, אך מעבר לכך אין פרטים נוספים. אין שמות, ואין תיאור של האירועים.
קאמרה ביצע בדיקה גם במסד הנתונים של ארגון השמאל בצלם, שהנתונים שלו דיברו על שני פלסטינים שנהרגו בידי תושבים יהודים ביו"ש בשנת 2021. בנתונים של בצלם מופיעים מלוא הפרטים: שמות, תאריכים והמקומות שבהם מצאו הפלסטינים את מותם. האחד, שעליו כתבו אנשי בצלם כי נסיבות הירי בו אינן ידועות – ניסה לחדור למבנה בחוות שדה־אפרים שבבנימין ונורה בידי מאבטח. השני נורה בידי רכז ביטחון של אחד מיישובי גוש עציון, לאחר ששלף סכין וניסה לבצע פיגוע דקירה בצומת הגוש. כלומר, אף אחד משני ההרוגים לא היה קורבן תמים ל"אלימות מתנחלים".
אנשי קאמרה פנו לסוכנות האו"ם OCHA בבקשה לקבל את נתוני הנפגעים שעל פיהם קבעו כי היו חמישה הרוגים, אך לא נענו. בהמשך פנו לניו־יורק טיימס ושאלו אם העיתון יוכל להמציא את פרטי אותם חמשת ההרוגים שעליהם נכתב. העיתון לא ידע לספק את הפרטים, אולם בעקבות הפנייה הזו הוכנסה אותה תוספת מידע לסוגריים בכתבה. ועדיין, הפער בין שני הרוגים בדיווח של בצלם, לחמישה שהוזכרו בבמה תקשורתית כה מרכזית, בהתבסס לכאורה על נתוני סוכנות או"ם, נותר בעינו. "מי היו השלושה שנרצחו לכאורה באלימות מתנחלים, שלא בנסיבות של הגנה עצמית? מהם שמות הקורבנות ותאריכי המוות של הקורבנות? למה החשאיות?", תוהים בקאמרה, ללא מענה.
ההשתלשלות שתיארנו חושפת את השיטה לביסוס השקר: פלסטינים או נציגים פרו־פלסטינים מזינים בנתונים לאו דווקא מבוססים, ארגון שהוא לכאורה אובייקטיבי דוגמת סוכנות או"ם. בשלב הבא כלי תקשורת, כמו גם פוליטיקאים אמריקנים ואירופים ואפילו דו"חות רשמיים – מתבססים על אותם נתונים ויוצאים על גביהם למסע מתוזמר וממומן, שמספק את הצורך להציג תמונה סימטרית: הרש"פ צריכה להפסיק לשלם למחבלים שרצחו יהודים, ואילו ישראל צריכה להשתלט על החוליגנים האלימים מבית.
במועצת יש"ע מזהים כי הקמפיין בנוגע ל"אלימות מתנחלים" קיבל משנה תוקף בתקופת הממשלה הנוכחית, כאשר שרים בממשלת ישראל הצטרפו לשימוש במונח המסולף. בנובמבר התקיים בכנסת כנס תחת הכותרת "עוצרים את אלימות המתנחלים", ביוזמת שני ח"כים מהקואליציה: מוסי רז ממרצ ואבתיסאם מראענה מהעבודה. אנשי ארגון השמאל שלום עכשיו הציגו בו נתונים לכאורה על מקרי אלימות מתנחלים, שנאספו בידי ארגון יש דין. באחד מרגעי השיא של הכנס דרש פעיל השמאל חיים שדמי היתר חוקי עבורו ועבור חבריו להשתמש בנשק כנגד תושבי יו"ש, ואילו שר הבריאות ניצן הורוביץ דרש "למגר את אלימות המתנחלים ונוער הזוועות".
באותו חודש קיים שר הביטחון בני גנץ דיון בנושא "הפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון", בנוכחות הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה וראש השב"כ. "מדובר בתופעה חמורה ערכית, ביטחונית ובעלת השלכות מדיניות", קבע גנץ. בחודש שלאחר מכן היה זה השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, שעורר סערה כאשר כתב בטוויטר כי נפגש עם תת־מזכיר המדינה של ארה"ב, ויקטוריה נולנד, והם שוחחו על אלימות מתנחלים. נוכח הזעם הימני הוסיף בר־לב שמן למדורה וכתב כי הוא מבין ש"קשה לחלקכם ששמים לכם מראה מול הפנים על כך שאלימות מתנחלים קיצוניים חוצה את כל העולם וממשלות זרות מתעניינות בנושא". הוא הוסיף ויצר השוואה לטרור הפלסטיני, כאשר הצהיר כי ימשיך "להילחם בטרור הפלסטיני כאילו אין אלימות מתנחלים קיצוניים – ובאלימות מתנחלים קיצוניים כאילו אין טרור פלסטיני". יו"ר ועדת הכנסת ח"כ ניר אורבך אומנם אמר בזמנו כי לא יקדם חוקים של חברי כנסת "שישתלחו במתנחלים", אולם לא נראה כי הדבר מומש.
לפני כשבועיים בחרו ראשי מועצת יש"ע שלא להגיע לפגישה שנקבעה להם עם שר הביטחון. העילה הרשמית הייתה העיכוב מצד גנץ בכינוס מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי, שנועדה לקדם אישורי בנייה ביו"ש. אולם כעת ניתן לומר כי ראשי הרשויות החברים במועצה הבינו כי בהיעדרה של בשורת בנייה, סביר כי שר הביטחון ישאף לנצל את המפגש כדי לנזוף בהם על תופעת "אלימות המתנחלים", והחליטו שלא לשתף פעולה עם הספין.
בהתיישבות עצמה התחבטו במהלך השנה החולפת כיצד להתייחס למתקפה: האם להתעלם, או להגיב ובכך להעניק לה סוג של ממשות. מנכ"ל מועצת יש"ע יגאל דילמוני משוכנע כי הקמפיין להשחרת ההתיישבות ביו"ש מגיע על רקע הקיפאון בהליכים הפליליים שניסו הפלסטינים להניע כנגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
"זה נעשה בטכניקות המוכרות. הרבה כסף שנשפך, תחקירים מוטים, וניסיון להביא למודעות ציבורית", אומר דילמוני. "החלטנו לא להגיב, אבל ארגוני השמאל עבדו חזק מעבר לים וזה נפל שם על אוזן קשבת. נקודת המפנה היא ההצטרפות של אנשי ציבור בממשלה הנוכחית. מי שמוביל קמפיינים ציבוריים יודע שכאשר אנשי ציבור מהדהדים את המסר שלך, זה משמעותי. ההתבטאות הכי בוטה הייתה של השר בר־לב. למיטב זיכרוני זו הפעם הראשונה שגורם בממשלה השתמש ב'אלימות מתנחלים' כמונח. לנו ברור שאם משרד החוץ וראש הממשלה לא יטפלו בשקר הזה, זה יתגלגל גם אליהם. המטרה היא לומר שיש כאן אזרחים כובשים, שמוגנים בידי חיילי צה"ל ופוגעים בנכבשים. הם רוצים לקשור את הידיים של צה"ל בלחימה בטרור. זה הקו וזו המטרה שלהם".
לאחר האירוע בבורין גינו במועצת יש"ע את ההתרחשות, וכתבו כי הם מזועזעים מהמקרה החריג. "יש אצלנו משוגעים. אנחנו יודעים שיש, ויש ריכוז מאמץ משטרתי לטפל בהם", אומר דילמוני. "ויש גם חבר'ה שצריכים מסגרת חינוכית. אבל ברגע ששר בממשלה בוחר להחצין את המונח הזה, הוא פשוט מקדם מסר נבזי של ארגוני שמאל. הרי אף פעם לא נשמע למשל שיח שמדבר על אלימות המוסלמים".
לאחר הציוץ של בר־לב פנו במועצת יש"ע לראש הממשלה בנט ודרשו ממנו "לבלום את מסע השיסוי וההסתה", שמתרחש דווקא בימים של גאות הטרור הפלסטיני ומיועד בסופו של דבר להכפשת וערעור ישראל כולה.
המסרים הללו, אומר דילמוני, זולגים גם אל תומכי ההתיישבות. לאחרונה למשל הוא נשאל על ידי קבוצת תומכים אמריקנים שהגיעו לבקר אם המתנחלים אכן עוקרים עצי זית פלסטיניים. "החלטנו לנסות לטפל בעניין הזה באמצעות עדכונים וכנסים וירטואליים, שצפו בהם אלפי אנשים ברשתות החברתיות. אנחנו מנסים להשפיע על דעת הקהל, אבל לא מתקרבים לתקציבי העתק שיש לארגוני השמאל".
