תושבי היישובים הדרומיים במועצה האזורית בנימין מנהלים מאבק להשבת כוחות הביטחון שהגנו עליהם; בשלושת החודשים האחרונים נותרו התושבים במפתיע ללא שמירה, לאחר שבצה"ל הוחלט לא להישאר ביישובים שאינם מוגדרים תחת אחריותו. במסגרת המאבק עתרו היישובים לפני כמה שבועות לבג"ץ, בדרישה לממש לאלתר את החלטת הממשלה להעביר לידי המשטרה את כל האמצעים הנדרשים לצורך אבטחת היישובים.
עם היישובים שנותרו ללא אבטחה נמנים כפר־אדומים, נופי־פרת, בית־חורון, קידר־דרום, הר־אדר, הר־שמואל, קידר־קבע, גבעת־זאב, גבעת־המייסדים, גבעון־החדשה וענתות. בקבוצת היישובים, הסובבים את ירושלים ממערב, מצפון וממזרח, מתגוררים כמה אלפי תושבים.
על רקע המתיחות הביטחונית, ולאחר סדרת פיגועים ועשרות ניסיונות פיגוע שסיכלו גופי הביטחון, טען השבוע השר לביטחון הפנים עמר בר־לב שהמשטרה "מתחה את עצמה עד לקצה". גם כוחות צה"ל תגברו נוכחות באזורי חיכוך ובמוקדים שמחבלים עלולים לחדור דרכם. אך תושבי דרום בנימין נפלו בין הכיסאות.
בשנת 2006, כשהתקבלה החלטת ממשלה "לנרמל" את האזור גם בלי החלת ריבונות, ולראות ביישובים הסמוכים לירושלים חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, נקבע כי צה"ל לא יופקד על ביטחונם של היישובים והם יעברו לאחריותה של משטרת ישראל ובפרט לאחריות משמר הגבול. אולם מאז החלטת הממשלה לא נעשה דבר להעברת תקציבים ותקני כוח אדם, ולכן בשטח כוחות משמר הגבול לא קיבלו על עצמם את המשימה. הצבא נמנע מעזיבת היישובים ללא כניסת כוחות חלופיים, עד שבפברואר המצב השתנה: עמדות השמירה קופלו, רכיבי הביטחון הוסרו, הקשר עם כיתות הכוננות הופסק, והופסקו התיאום והתקצוב מטעם הצבא.
תושב אלון חנן רובין מספר שהחלטת הצבא לממש את ה"נרמול" בלי שיתוף המשטרה הותירה את התושבים ביישובו, במרחק רבע שעת נסיעה מירושלים הבירה, ללא מענה; משימת השמירה, הם גילו, מוטלת עליהם. "אני לא מבין איך קורה שמעבירים אחריות מגורם אחד לגורם אחר באופן כל כך לא רציני", הוא אומר. "הצבא עזב את היישובים ואמר 'יהיה מה שיהיה', בלי לחכות שיגיעו כוחות שמחליפים אותו. במשך 16 שנה ניסו לגבש מתווה שיביא ליישום מיטבי ובטוח של החלטת הממשלה. אחרי שנים של סחבת אמרו בצה"ל 'חלאס', ויצאו מפה. במשטרה אומרים שלא קיבלו את התקציבים וכוח האדם שנדרשים בשביל היישובים, וכך יוצא שבאזור גדול מאוד אין אף גורם ביטחוני. התחושה היא שזה אפילו לא מעניין את שרי הממשלה".
את החלל שנפער מנסים התושבים למלא בעצמם. "ברגע שהצבא יצא החלו פה רשימות שמירה", מספר רובין. "תושבים מתנדבים לסיורים סביב היישוב – יש כאלה שעושים מזה זמן איכות משפחתי או זוגי, מטיילים ככה ביחד. אני באופן אישי לקחתי כמה חברי ילדות לטיול לילי בזמן השמירה שלי. אבל זה לא רציני".
לדבריו, המצב עלול להזמין פגיעה מצד השכנים הפלסטינים. "רק השבוע חווינו את זה", הוא מספר. "הרכב של אשתי עמד סמוך ליישוב ופלסטינים השחיתו אותו. ניפצו את השמשות ולכלכו את המושבים. אנחנו מתריעים כבר כמה חודשים שאנחנו חשופים, ועכשיו אנחנו מרגישים לא בטוחים, אם נחווה כאן מהומות בגלל המתח הביטחוני או הרמדאן. התושבים נחרדים מהמחשבה שיכול לצאת מפגע משכם או מחברון, לנסוע על כבישים פתוחים לחלוטין, ובאין מפריע להגיע לאחד היישובים. השומר שיפגוש אותו בשער יהיה תושב לא חמוש שאין לו ידע וניסיון לתפעל אירוע כזה. אני לא חושב שיש עוד יישוב בארץ שנמצא כל כך קרוב לאזור פלסטיני, והוא במצב שאנחנו נקלענו אליו".
שמירה בלי נשק
רבש"צ היישוב אלון לשעבר דוד דודסון, בעל חאן "ארץ המרדפים" ויזם תיירות, מספר שעוד לפני עזיבת הצבא הורגשה היטב הזנחת הביטחון ביישובים. "כבר חמש שנים לא היה אימון לכיתת הכוננות", הוא אומר. "'חליפת' הביטחון שלנו הולכת ונשחקת. המציאות הנוכחית היא שבכבישים הסמוכים לנו נוסעים פלסטינים באופן חופשי, בלי שום נוכחות צבאית או משטרתית. יש תחנת משטרה אחת במעלה־אדומים, ומעבר לכך אין כוח שייתן מענה לאירוע חמור, אם ניקלע אליו. לקחו את התקן לשומר בכניסה ליישוב, והשאירו אותנו בלי שמירה". מאז שהצבא עזב את האזור החלו במזכירות אלון לגבות תשלום נוסף מהתושבים עבור שומר בכניסה. הסכום גבוה פי ארבעה מזה ששולם עד כה על סייר לילה בלבד.
בפברואר קיימה הוועדה לביטחון הפנים של הכנסת דיון בנושא יישובי דרום בנימין, בהשתתפותה של נציגת המטה לביטחון לאומי טליה לנקרי, שהדגישה את החשיבות שהיא רואה בהסדרת הנושא. היא גם אמרה שאיום החדירה ליישובים קיים וממשי, ולכן יש לקבוע את הסדר הביטחון באופן מיידי. יו"ר הוועדה ח"כ מרב בן־ארי פתחה את הישיבה באמירה שהדיון הכרחי, והפצירה בגורמי הביטחון להגיע במהירות למצב שבו כוחות מאבטחים את היישובים באופן קבוע. למרות הרוח הטובה ששרתה בישיבה, התושבים לא זכו למענה ביטחוני.
לפני כחודש פרסמנו שבשל עיכוב ההסדרה בין הצבא למשטרה, אין מי שיספק נשק לשומרים ולאנשי כיתות הכוננות ביישובים האמורים. רבש"צים ביישובי עוטף ירושלים שפנו בשבועות האחרונים לצה"ל כדי שיספק נשק לצורך השמירה ביישובים ולחברי כיתות הכוננות נענו כי אין לצבא אפשרות לתת נשק, כיוון שהדבר נמצא באחריות המשטרה; כשפנו למשטרה נאמר להם שלמג"ב אין אפשרות לספק כלי נשק, והנושא נמצא באחריות הצבא. נכון לכתיבת שורות אלה, אנשי הצבא והמשטרה טרם הגיעו להסכמה בדבר הגורם האחראי; לכן, בחלק מהמקרים אפילו השמירה בשער היישוב נעשית ללא נשק.
התושבים עתרו כאמור לבג"ץ, בדרישה שהממשלה תמלא לאלתר את החלטתה ותעביר לידי המשטרה את כל האמצעים הנדרשים לצורך ביטחון היישובים. בתשובת המדינה נכתב כי "ממילא אין כל מקום או צורך בהתערבות שיפוטית בעניין, העתירה התייתרה מאליה ויש להורות על מחיקתה". התושבים מצידם הודיעו בשבוע שעבר שאינם מסכימים למחיקת העתירה: "בכל הכבוד, פניית היישובים נעשתה שנים ארוכות לאחר החלטת הממשל, כאשר המדינה לא הצליחה להגדיר את הסוגיה ולפתור אותה כראוי".
ממשטרת ישראל נמסר: "לוחמי מג"ב מבצעים פעילויות רבות במרחב עוטף ירושלים וביישובים.
בימים אלו מתקיימים דיונים שבמרכז עניינם הגדרת רמת האבטחה הנדרשת". במשרד לביטחון הפנים אמרו שהנושא מטופל ונבחן במועצה לביטחון לאומי.
מצה"ל נמסר בתגובה: "בהתאם להחלטת הממשלה, מרחב עוטף ירושלים הוא באחריות משטרת ישראל. גם לאחר ההחלטה להעברת גבולות הגזרה מאחריות צה״ל לאחריות המשטרה, צה״ל ממשיך לאבטח ולהשקיע משאבים רבים ביישובי עוטף ירושלים למרות שאינם באחריותו".
