מחלון לשכתו של תא"ל קובי הלר, מפקד עוצבת המפץ, נשקף היטב נוף הגליל האביבי. כמה מטרים משם, בחוות השומר, משרתים צעירים שאיש לא נתן להם צ'אנס לפני שעלו על מדים. לדברי הלר, שפוגש אותם בכל בוקר, הם מעניקים השראה לכל מי שמשרת במחנה חוות השומר. גם לו עצמו, שעוסק בעיקר בהכנת לוחמי המילואים בשש חטיבות מרכזיות לעימות הבא. מאז מבצע חומת מגן, שבו שירת כמ"פ בגדוד 51 של גולני, הוא צבר ניסיון מבצעי בגולני, בדובדבן ובחטיבת הקומנדו, אבל כעת הוא חוזר איתנו 20 שנה לאחור, מגולל את קורות המבצע שהפך לנקודת מפנה מול הטרור הפלסטיני, ומשוכנע שננצח גם את גל הטרור הנוכחי.
“חומת מגן הייתה האירוע המשמעותי ביותר, אפילו ביחס ללבנון השנייה", אומר תא"ל הלר. "אני רואה את האירוע הזה כנקודת מפנה של בחירה בגישה התקפית ששוברת את כל הפרדיגמות, עם כניסה פנימה לטיפול בטרור הפלסטיני. עד היום חופש הפעולה ניכר בשטח בזכות המבצע הזה, וביהודה ושומרון פועלים בכל מקום ובכל זמן לפי צורך מבצעי. רואים את זה גם בימים האחרונים, בפעילות שנעשית באור יום. לפני 20 שנה הייתי מ“פ צעיר, והיו מקומות שלא העזנו להיכנס אליהם בכלל. שירתּי אז באלון־מורה, וכל כניסה לפאתי שכם הייתה קרב פלוגתי או גדודי, עם טילים, וכך גם פתיחת צירי התנועה כדי לאפשר לתושבים לנסוע בבטחה".
נקודת המפנה הייתה הפיגוע הנורא במלון פארק בליל הסדר תשס"ב, ואולם תא"ל הלר מציין שכוחותיו פעלו ביהודה ושומרון עוד לפני כן. “היינו כוח מבצעי שבעצם התחיל מבצע בלי שהוכרז. הגענו לכל פינה – בית־לחם, רמאללה כולל המוקטעה של ערפאת, חברון. לא הייתה נקודה שלא הגענו אליה. נכנסנו לקרבות פנים אל פנים עוד לפני המבצע עצמו. בליל הסדר כל הפלוגה הייתה בירושלים, אף אחד לא היה בבית. מיד אחרי הפיגוע הבנו שהמבצע לכיבוש איו“ש עומד להפוך לפעולה. עשינו נוהל קרב, ומכיוון שאנחנו פעלנו במקומות האלה עוד לפני חומת מגן, עמדנו ראשונים בתור לכניסה. עוד לא הבנו את גודל האירוע, אבל התקופה שקדמה למבצע הייתה ההכנה".
"גל הפיגועים הנוכחי מטלטל את החברה, לפני חומת מגן היו פיגועים עם עשרות הרוגים ביום. היום אני מספר מה קרה בשנת 2002 ולא מאמינים לי"
הלר מציין במיוחד את חלקו של מפקד חטיבת גולני דאז, תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בשינוי הגישה לא רק בתוך צה"ל אלא גם מול הדרג המדיני. "צ‘יקו גרם לנו להאמין שהכול אפשרי ושאין דבר כזה לא לנצח. אני פשוט מעריץ אותו. הוא סימן לי את המשמעות של מפקד, של לוחם שחותר למגע, וגם הראה איך הופכים שולחן כדי להשפיע למעלה. צ‘יקו היה אחד האנשים המרכזיים בהצלחת המבצע הזה. בעיניי הוא זה שגרם לצה“ל להבין שצריך לצאת פה למלחמה על הבית“.
הדרג המדיני שראה פיצוצים ברחובות לא האמין אז שזה אפשרי?
“לגמרי. היה בור בין הצבא לדרג המדיני, הם דיברו בשתי שפות. צ‘יקו הלך והסביר למי שלא הבין, מה זה לצאת לפעולה התקפית. אף אחד לא דיבר אז במושגים הללו. הוא העביר אותנו ממקום למקום, ובכניסות למבצעים דאג להביא אש מהאוויר, ולימד אותנו לנצח קרבות פנים אל פנים באיו“ש. לא רק הוא, גם המג“ד שלי אז אופק בוכריס היה תמיד בפרונט. כך גם הסגן שלו דאז יניב עשור, היום ראש אכ“א. זה הפיקוד הכי טוב בצה“ל. הם היו איתנו בכל רגע בקרבות ונתנו לנו את הביטחון שאנחנו חוזרים עם ניצחון. ראית בעיניים של המפקדים כמה המבצע הזה חשוב ומה המשמעות שלו, ואת הדבר הזה היינו צריכים להוריד לחיילים שלנו.
"כל הלחימה בשטח A חייבה אותנו להתנהגות אחרת, לא היה אז חופש פעולה", מסביר תא"ל הלר את גודל האתגר "הייתה בעיה מנטלית. המפקדים עוד היו שרוטים מהתקופה בלבנון. השריטות מהר דב ומהלחימה שם מול חיזבאללה ערערו את הביטחון בצה“ל. צ‘יקו ואופק ויניב העבירו אותנו את החלק המנטלי הזה. הם ידעו לקחת את הניסיון המבצעי של כל אחד מאיתנו ולהעצים אותו. לכל אחד מאיתנו היה רקורד של עשרות אירועים לפני חומת מגן“.
ב־2 באפריל 2002 ניתנה הפקודה, ולוחמים עברו מבית לבית במחנה ג'נין, בסיוע מסוקי קרב, טנקים ודחפורי D9 משוריינים. בתוך המחנה המתינו להם אנשי הג'יהאד האסלאמי בפיקודו של מוחמד טואלבה, שמלכדו אותו באלפי מטעני חבלה וטמנו להם מארבים.
“אני זוכר עד היום איך עמדתי מעל מחנה הפליטים לפני ההתקפה על העיר ג‘נין, וראיתי את עפולה“, משחזר הלר. “היה לי ברור שאני נלחם כדי לעצור התפוצצות אוטובוסים. אמרתי לעצמי פה זה ייעצר, ונתתי את הפקודה בקשר“.
ידעתם מה מחכה לכם בפנים?
“אני לא חושב שמישהו הבין במה מדובר. היה לנו ברור שאנחנו עומדים לשנות מציאות, שלא חוזרים מחומת מגן למציאות הקיימת. עשרות פיגועים בחודש זה לא מספר שחוזרים אליו. לא ידענו שנצא לרצף מבצעים בכל שטחי הרשות. מה שגלגל אותו הוא ההצלחה שלו. ברגע שהכרעת מחנה פליטים אלים – זה הקרין לשאר. הניצחון הראשון, התבוסה הראשונה שהנחלנו בג‘נין, זרע הצלחות בשאר הקרבות. נכנסנו ללב הערים הפלסטיניות כדי לפגוע בכמה שיותר מחבלים ולהשמיד אמל“ח ותשתיות, מתוך הבנה שמקום שפעלנו בו לא יצא ממנו מחבל כי אין מחבלים, וגם אם נשאר אחד – אין לו אמל“ח.
“בשלב הזה אנחנו נלחמנו בג‘נין והצנחנים בשכם. נכנסנו לקרב של כמה ימים בחול המועד, עם נשק ובמבות כי זה פסח ולא היה מה לאכול… נלחמנו ממרפסת למרפסת, בקרבות כאלה שאין לעצור בהם. הייתה התקדמות של הריגת מחבלים, בביטחון שהגיע מרצף מבצעים בג‘נין ובטול־כרם. הכניסה הראשונית שנגמרה בהכרעות ברורות בלב הערים הכריעה את הסיפור. נכנסנו לבניין מלא בשוטרים פלסטינים חמושים, התפתח קרב פנים אל פנים, הקַשר שלי רץ איתי, ובאחד הדיווחים נלחץ הכפתור של המכשיר בתדר של צ‘יקו. עד היום צ‘יקו מספר איך הוא שמע את כל הקרב בזמן אמת, ואחר כך הביא את תמונת המצב לפיקוד הבכיר. הבנו שכל מה שקורה בשטח עולה מיד למעלה. זה יצר תחושת ביטחון ומוטיבציה, שעד היום אני מביא אותה לכל חייל ומפקד שמשרת תחתיי“.
הלר פעל במהלך המבצע כמעט בכל הערים הפלסטיניות. "עברתי מג‘נין לטול־כרם, ואחר כך לשכם ולרמאללה. אין עיר שלא נכנסנו אליה. כל מפקדי הפלוגות נפצעו או נהרגו אז. מפקד פלוגת החוד רועי גרינוולד נפצע בקרב בג‘נין, רס"ן אביהוא יעקב החליף אותו, ובהמשך הוא נהרג בפעילות מבצעית בשכם. ראיתי פיקוד שנלחם מתוך הבנה שזו מלחמה על הבית. אביהוא התגייס בכלל לשייטת 13, ולאחר קורס קצינים היה מפקד צוות בשייטת. מתוך רצון להיות חלק מהצבא 'הגדול' הוא ביקש להצטרף למבצעים. באחד המבצעים הנועזים הוא רץ לחלץ גופות של לוחמים שלו, ואחר כך נהרג בקרב בשכם בזמן שהוא מחסל מחבלים שתכננו פיגוע התאבדות".
בירת המתאבדים
קובי הלר, נשוי למיכל ואב לשבעה, נולד בירושלים וגדל ביישוב קרני־שומרון. הוא למד בישיבה התיכונית ביישובו ובישיבת נווה־דקלים בגוש קטיף. כשהתגייס לצה“ל בחר בחטיבת גולני והתקבל לסיירת. בשנת 2001 מונה לסגן מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד 51 ואחר כך למפקדה, ובתפקיד הזה הוביל אותה במבצעים רבים ביהודה ושומרון. לצד הקריירה הפיקודית שלו סיים הלר תואר ראשון במדעי המדינה ומשאבי אנוש מאוניברסיטת אריאל, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה.
מלבד חומת מגן והניסיון המבצעי שרכש באיו“ש במגוון תפקידים, הוא פיקד על לוחמים במבצע שובו אחים ובמבצע צוק איתן, שבו פיקד על יחידת דובדבן. בין היתר הוביל את אחד המבצעים החשובים בעזה, בכיבוש ח‘רבת אח'זעה שבמרחב חאן יונס. ברזומה שלו מאות מבצעים, ובשיאם קיבלה דובדבן בפיקודו את צל“ש הרמטכ“ל. לזכותו נזקפת גם הטמעה של אמצעי לחימה ייעודיים שהעצימו את היעילות המבצעית של היחידה. משם הדרך לפיקוד על חטיבת הקומנדו הייתה ברורה.
תא“ל הלר הוא אחד המפקדים האחרונים בצה“ל שלחמו בחומת מגן ועדיין מפקד על לוחמים, במקרה הזה עוצבת מילואים. על כתפו מוטלת הכנת הכוח שיילחם בעימות הבא בצפון, בדרום או בתרחיש רב־זירתי.
המחבלים שביצעו את הפיגוע האחרון ברחוב דיזנגוף בתל־אביב ואת הפיגוע בבני־ברק הגיעו מג'נין. שוב חזר צה"ל להילחם במחנה הפליטים הזה, שהיה לסמל מובהק של מבצע חומת מגן.
במבצע חומת מגן אתה וחייליך נכנסתם ראשונים לג‘נין. מה שאתה רואה שם היום מפתיע אותך?
“ג‘נין תמיד הייתה בירת המתאבדים, נקודת החוזק של הג‘יהאד האסלאמי. היא הייתה סמל לפני חומת מגן, ולא במקרה שם היה הקרב המרכזי במבצע עצמו. עוד כשהייתי מפקד פלוגה אני זוכר שבכל המבצעים שלנו בצפון השומרון היו היתקלויות. גם אחרי חומת מגן רוב המבצעים של היחידות המיוחדות נגמרו באזור הזה, ותמיד היו שם סיכולים. כשהייתי מפקד דובדבן כל כניסה לג‘נין הייתה מלווה בירי חי וקרבות מטורפים, אירועים משוגעים. כמעט בכל תפקיד מאז חומת מגן חזרתי עם כוח צבאי לג‘נין.
"ברמה הכלכלית היא הפכה לעיר פורחת; ערבים מישראל מצאו שם מקום להשכלה גבוהה, והם גם מקבלים שם מחירים מסובסדים. אחרי חומת מגן היו עוד המון מבצעים נגד הג‘יהאד האסלאמי, ואז הפריחה הכלכלית הביאה לדעיכת הטרור, אבל בשנים האחרונות זה חזר. ג‘נין הייתה סמל וזה נשאר ככה עד היום. הבעיה היא שהייתה תקופה שלא נכנסו לשם מספיק, ואז מחנה הפליטים הרים את הראש. שנים אחר כך כל כניסה לשם לוותה במטענים וחילופי אש".
איך צריך להתמודד היום עם המציאות בג‘נין – חומת מגן 2 או טיפול נקודתי?
“הסיפור המרכזי הוא שמירת החיכוך, מודיעין טוב ושמירה על חופש פעולה. במבצע שובו אחים אחרי חטיפת שלושת הנערים, וגם בימי צוק איתן ואחריו, היה רצף של פיגועים אלימים מאוד. הכניסה למחנות הייתה אלימה. מחנה הפליטים ג‘נין מאורגן יפה מבחינתם, יש בו נקודות תצפית ונתיבי מילוט. כשנכנסו לשם שמענו ברמקולים כריזות שמכוונות אלינו, ‘בואו נראה אתכם, מחכים לכם פה להתנגדות‘. היום אתה לא רואה שם זכר מחומת מגן, הם בנו מחדש את כל מה ששיטחנו בסיום המבצע".
ונכון לחזור לשם ולשטח מחדש?
“אני לא יודע להגיד לך את זה, וקטונתי מלהציע לדרג המדיני מה נכון ומה לא. במשך השנים מאז לא הייתה הגבלה של כניסה שלנו לשם. מה שביקשנו לבצע תמיד אושר. עד חומת מגן בלט מאוד הפער בשיח בין הדרג המדיני, שניסה לשמר את השלטון הפלסטיני ברשות, לדרג הצבאי. היום זה כבר לא ככה. גל הפיגועים הנוכחי מגיע 20 שנה אחרי חומת מגן והוא מטלטל את החברה. אז היו פיגועים עם עשרות הרוגים ביום. היום אני מספר מה קרה בשנת 2002 ולא מאמינים לי. אני, מ“פ צעיר בגולני, יורד לפאתי שכם בליווי מסוק קרב? היום זה לא נתפס“.
זהירות, שחיקה במילואים
בשנת 2018, שלוש שנים אחרי שהרמטכ“ל גדי איזנקוט החליט על הקמת חטיבת קומנדו, קיבל הלר את הפיקוד עליה. החטיבה החדשה, שעדיין כותבת את תורת הלחימה שלה, בוחרת את הלוחמים המובחרים ביותר ממגוון יחידות מיוחדות והופכת לחוד המבצעי של צה“ל. שני מפקדים קדמו להלר בפיקוד על החטיבה, אך החלק הדרמטי בביסוס עוצמת החטיבה הונח על כתפו. באותם ימים קיבל הדרג המדיני מצה“ל את התרחיש של מלחמה רב־זירתית – חיזבאללה מלבנון ומסוריה, חמאס מעזה, התקוממות מהרחוב הפלסטיני, והיום אפשר לצרף גם את איראן ואפילו את ערביי ישראל. חיילי הקומנדו אומנו בעיקר לזירה הצפונית.
כמו אז, לפני 20 שנה, הלר יודע שמכת האש והלחימה עם שייח' רדואן, יחידת הקומנדו המובחרת של נסראללה, תכריע את המלחמה הבאה. כמו אז, ההצלחות של הקרבות הראשונים יביאו את תמונת הניצחון, וכאן אסור להפסיד. השאלה הגדולה היא האם זו תהיה מלחמה בעיקר של חיל האוויר, ואם צה“ל ערוך לקראתה.
“היכולת של חיל האוויר חסרת תקדים“, אומר הלר. “ראיתי את זה בעיקר בתרגילים בחו“ל כשהייתי בקומנדו. היום העבודה שלי עם מפקדי טייסות צמודה מאוד, ובמלחמה הבאה ברור שחיל האוויר יביא המון הישגים חשובים. אבל בסוף, אם נתחיל לראות פה, בעיקר בצפון, אירועי חדירה גדולים של שייח' רדואן ועוד, מי שיצטרך להילחם ולהיכנס ולתפוס שטחים זה צבא היבשה“.
כשהלר מדבר על צבא היבשה כוונתו העיקרית היא לכוחות המילואים של עוצבת המפץ, שנמצאת תחת פיקודו מספטמבר 2021.
האם הצבא הסדיר מספיק כדי להדוף מתקפות כאלה?
“פה התשובה היא לא, נקודה. הצבא חייב את צבא המילואים, כשיר ומאומן. קח איזה תרחיש שאתה רוצה, בטח בהיבטים רב־זירתיים – פה בשריקה אני מגייס עשרות אלפים, ואני אומר לך שהם הרבה יותר טובים מהסדיר. הם הרבה יותר מאומנים, בוגרים, הלכידות מאוד גבוהה, הם מחוברים למשימה. במיוחד בחטיבות הטנקים ששם אין הבדל בין סדיר למילואים, יש לי חטיבות טובות יותר מהסדירות. בחי"ר יש פער גדול בין הסדיר למילואים. אלה אנשים ותיקים ומנוסים. יש לי מפקדי גדודים שהם סמנכ"לים בחברות גדולות בארץ ובעולם. אחד המג“דים הוא בכיר באחת מחברות ההייטק החשובות במדינת ישראל. עשינו לכבודו טקס וכל ההנהלה הבכירה של החברה הגיעה לפה. כל תרחיש היום שצה"ל נקלע אליו, הוא לא יודע לעשות אותו בלי המילואים“.
אבל הפער בין ההכשרות של הסדיר למילואים אדיר.
“גם אנשי המילואים מקבלים הכשרה טובה מאוד, ויש עוד אלמנטים: שירות של לוחם סדיר הוא קצר מאוד; בכל הגדודים שלי הלוחמים בני 29 פלוס מינוס. אלה הפנים של המילואים, אנחנו מקבלים אותם בשיא שלהם, אחרי סדיר, אחרי אימונים, לימודים באוניברסיטה, אולי אפילו חתונה וילד. זו עוצמה חסרת תקדים, אי אפשר לנצח בלעדיהם. אלה האנשים שיתמרנו בלבנון ובעזה, ואין לי ספק שאלה האנשים שיום אחד יצטרכו לתפוס שטחים שולטים בלבנון. אם חיזבאללה מחליט מחר להכניס כוחות לתוך ישראל, אלה האנשים שיבלמו אותם".
אבל התחושה היא שהמילואים היום לא באמת פעילים.
“זה נכון, יש לנו בעיה עם נושא המילואים. אם אתה מסתכל על הנתונים אחורה, אתה רואה את הכרסום במעמד חייל המילואים, בטח בזה ששייך ללחימה. אני מפקד על מילואים ורואה את המגמות האלה מהמקום הכי טוב לצפייה. יש לי כאן חטיבות מילואים של גולני, שריון, נח"ל, צנחנים, חטיבת אש כמו באגד סדיר. עם זאת אני רואה תמונה מדאיגה כי המילואים מנותקים מתחושת הנחיצות, הרלוונטיות. זה תהליך של הרבה שנים שמביא אותנו בסוף לירידה בהיקף האימונים, התעסוקה המבצעית. גם חוק המילואים עשה לנו המון בעיות. כשאני קורא היום לאנשים ב'צו חריג', המעסיק שלהם אומר להם אתם פראיירים. גם האישה בבית אומרת לבעלה, 'כתוב לך צו חריג, אתה לא חייב'. צריך להסדיר את הדבר הזה בחוק כי הוא מייצר מורכבות. אפרופו מבצע חומת מגן, מאז אנחנו שוחקים את היקף השירות במילואים, ולא סתם אנחנו רואים משבר בין חברה לצבא“.
הכרסום הזה משפיע על היחסים בין צבא לחברה?
“זה מקרין על הכול. כשאתה שותף למשימה אתה מרגיש מחויבות רבה יותר, אתה חלק מהאתגר. בסוף אי אפשר להתנתק מזה שפעם היו מאות אלפי משקי בית בתוך מערך המילואים, והיום המספרים מאוד נמוכים. זה מנתק את המשפחה מהאתוס, מהצבא. כשזה קורה לאורך שנים יש לזה אפקט, גם במשבר שאנחנו רואים היום“.
במבט קדימה, תא“ל הלר אומר שאם צה“ל יידרש לחומת מגן 2 הוא ידע לעשות זאת לא פחות טוב מלפני 20 שנה. בצה"ל יודעים שרצף הפיגועים, שיוצא בעיקר מיהודה ושומרון, דורש עבודה ארוכה עם הרבה ניצחונות קטנים. ליעד הזה צה“ל התאמן ונערך.
