גל הלאומנות הערבית הגואה בשבועות האחרונים חנה השבוע בזירה נוספת – קבר יוסף הצדיק בשכם. ביום שלישי נכנסו אל המתחם כוחות גדולים במטרה לשפץ את המקום לאחר שהפלסטינים השחיתו אותו פעמיים – לרבות הצתת חדריו ושבירת המצבה. ביום ראשון בערב נכנסה לשכם קבוצה גדולה של חסידי ברסלב. פלסטינים פתחו לעברם באש, ושניים מהחסידים נפצעו ופונו לבית החולים בילינסון בפתח־תקווה.
"היינו במצפה יוסף, מעל הקבר", סיפר אחד הפצועים, "כשירדנו מהמצפה טעינו באחת הפניות, פנינו שמאלה במקום ימינה, ובתוך דקות הבנו שאנחנו בכפר ערבי. כשהנהג הבין את זה הוא פנה פרסה, אך אחד הערבים הצליח לירות לכיוון שלנו שישה או שבעה כדורים. הנהג המשיך עד היציאה משכם, ושם הוא קרס".
מתברר שלא היה זה אירוע חריג. "אנחנו מגדירים את עצמנו חסידים של יוסף הצדיק", מספר נחמן רבני, חסיד ברסלב תושב בית"ר־עלית. "יש לנו קבוצת ואטסאפ בשם 'יוסף הצדיק באש ובמים', עם שבעים איש בערך. מאז 'חומת מגן', כמעט בכל לילה יש קבוצה שמגיעה להתפלל. הצבא מארגן כניסה מאובטחת באישון לילה, אבל זה מתבטל לפעמים בגלל מתח ביטחוני, לפעמים בגלל רמדאן. אנחנו רוצים לשמור על נוכחות רציפה יותר".
אחרי השחתת מתחם הקבר בימים האחרונים הגיעו החסידים בלילה בהרכב מורחב. "באנו ב־15 מכוניות. המטרה הייתה לשפץ את המקום, כמו שעשינו בפעמים קודמות אחרי שהמקום ניזוק. את שכם אני מכיר כבר מצוין, יותר מאנשי מערכת הביטחון".
בעקבות הנזק אמר ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן: "אנחנו דורשים להחזיר לאלתר את צה"ל לקבר יוסף. על עם ישראל במדינתו הריבונית לשמור על קודשיו. את המעשה שנעשה הלילה על כל בן תרבות לגנות. זו פגיעה לא רק בנכס צאן ברזל של העם היהודי אלא גם באתר היסטורי בן אלפי שנים". מנגד, איש השמאל יריב אופנהיימר אמר ש"קבר יוסף לא שווה קבר של חייל אחד".
ראש המועצה האזורית שומרון לשעבר בני קצובר, ממייסדי היישוב אלון־מורה, אמר ש"מי שלא מבין מה המשמעות של קבר יוסף מראה את התלישות שלו מהעם היהודי. הקבר והעיר שכם הם הסמל של כל מהלך התחייה של העם היהודי. מי שלא רואה ערך בקבר יוסף משדר לעולם כולו שאנחנו לא עם".
עוד כשעלה קצובר להרי השומרון עם ראשוני המתיישבים בכוונה לייסד נקודות התיישבות יהודיות, התעקשה הקבוצה שהמיקום צריך להיות כמה שיותר קרוב לקבר יוסף. כשהם רצו לגייס את עזרתו של אריאל שרון ז"ל לטובת מפעל ההתיישבות, הציג לו קצובר את הקשר בין שכם לעם היהודי, כפי שהוא עושה גם היום בהרצאות ובסיורים בשומרון.
"כל ההתחלות של העם היהודי היו בשכם", אומר קצובר. "התחנה הראשונה היא אברהם אבינו, שמגיע לארץ ישראל וכבר בספר בראשית כתוב על מסעו הראשון 'ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם', ושם הוא גם מקבל את ההבטחה הראשונה, שאנחנו אומרים עליה בהגדה של פסח 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו': ההבטחה שזרעו ירבה בארץ.
"גם יעקב חונה בשכם וקונה חלקת שדה, ובה נקבר בסופו של דבר יוסף. כשבני ישראל חוזרים ממצרים ונכנסים לארץ הם מגיעים לשכם, קוברים בחלקה הזאת את יוסף, ושם מתקיים מעמד הברית שעושה העם היהודי בכניסה לארצו, בין ישראל לא־לוהיו. שם עם ישראל מתחיל את חייו בארצו ברוח התורה, כמו שכתוב בספר יהושע: 'וישם לו חוק ומשפט בשכם'".
כמו בקבר רחל
בעבר הייתה הכניסה לקבר יוסף דבר שבשגרה, שכן עם שחרור שומרון במלחמת ששת הימים נטלה ישראל אחריות גם על המתחם המקודש. בשנת 1982 הוחלט למסד את הנוכחות במקום: קבוצת צעירים בראשות הרב יצחק גינזבורג יסדה שם ישיבה. החלל המרכזי במתחם הקבר שימש בית מדרש והחדרים שסביבו היו כיתות השיעורים. "הגישה לשכם הייתה זמינה", מספר הרב מנחם בן־שחר, מבוגרי הישיבה. "קו 81 של חברת דן מתל־אביב לשומרון היה עוצר קרוב לקבר. המטרה הייתה לייצר קבוצה של לימוד תורה שתהיה במקום באופן קבוע, כמו בקבר רחל, כמו שאפשר ללכת חופשי למערת המכפלה בחברון".
בשנת 1995, כשנחתמו הסכמי אוסלו, שימור הנוכחות היהודית בציון הקבר נעשה מסובך יותר. העיר שכם הוגדרה שטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית, כאשר מתחם הקבר הוא מובלעת בשליטה ביטחונית ישראלית. הפלסטינים התחייבו להכיר בחשיבות האתר ליהודים.
מאז הפך הקבר ליעד טרור. בערב חג סוכות 1996 תקפו כנופיות פורעים את קבר יוסף בירי וביידוי אבנים. המתחם הושחת ונבזז, ספרי הישיבה נשרפו. כוחות שהגיעו למקום ספגו אש ושישה לוחמים נהרגו. במאי 2000 הותקף שוב קבר יוסף בידי המון פלסטיני אחוז טירוף. שוטר מג"ב מדחת יוסף נפגע מירי, ובמערכת הביטחון הוחלט על תיאום חילוצו עם המנגנונים הפלסטיניים. מכיוון שהפינוי התעכב, יוסף דימם למוות. אחרי המהומות הוחלט על הסגת כוחות הביטחון מקבר יוסף ופינוי הישיבה, באורח שהוגדר אז "זמני".
"לרחל אמנו דאגו, ליוסף לא. אותו השאירו בתוך הבור", אומר הרב בן־שחר, ברמז לסיפור השלכת יוסף לבור המובא בספר בראשית. "באישון לילה הוצאו ספרי התורה. אחד החיילים חילץ מהמקום גם את הכיסא של אליהו הנביא שהיה בבית המדרש, ואז השאירו את המקום לבוזזים ולפורעים. הם צבעו את גג המתחם בירוק, בצבע של חמאס. צה"ל הראה השבוע שאפשר להיכנס לא רק בלילה, גם ביום. נקווה שזה הפתח לנוכחות מוגברת, שהמשכה יהיה בחזרת הישיבה".
משנת 2002 מאפשר הצבא כניסות ליליות למתחם הקבר באוטובוסים מאורגנים, בהשתתפות מאות מבקרים – עד כדי אלף איש במקרים אחרים. יש גם כניסות לא רשמיות אל העיר. באפריל 2011 נרצח שם בן־יוסף לבנת בפיגוע ירי בידי שוטרים פלסטינים, וחמישה מתפללים נפצעו. גם כשכוחות צה"ל מלווים אזרחים המגיעים למתחם באופן מסודר, הם נתקלים לא פעם בניסיון של פלסטינים לחסום את האוטובוסים, ולהניח פריטים בוערים על הכביש.
מבחינת פלסטינים רבים בעיר, לקבר יוסף אין כל משמעות. עוד בימי המנדט הירדני נכנסו צעירים למתחם הקבר, הרימו את המצבה וחיפשו בקבר זהב. הם לא מצאו לא זהב ולא עצמות, רק אבנים. עם זאת, יש פלסטינים האומרים שהמקום הוא אדמת הקדש מוסלמית, ולנביא יוסף אין שום קשר אליו.
פרופ' אמין אבו־בכר, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת א־נג'אח בשכם, אמר שמתחם הקבר הוא הקדש אסלאמי הרשום בארכיון העות'מאני.
גם יועצו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן, שר ההקדשים לשעבר מחמוד אלהבש, אמר: "אנחנו לא מאמינים שיוסף קבור בפלסטין. יודעים שיוסף הנביא מת במצרים ונקבר שם".
