מחזה כזה לא נראה במשרד החוץ באנקרה זה שנים: שר החוץ נפגש עם עיתונאים ישראלים. מבלוט צ'בושולו לחץ בחום את ידינו בזה אחר זה, ואמר שהוא שמח לארח אותנו. לדבריו, היחסים בין המדינות עולים שוב על המסלול הנכון. אבל מהר מאוד צפו גם איתותי האזהרה. על אף המומנטום החיובי והחיוכים, המשברים עלולים לחזור.
"אנחנו מצפים מישראל לכבד את החוק הבינלאומי בכל הקשור לנושא הפלסטיני, כדי שהיחסים בין ישראל לטורקיה ימשיכו להיות יציבים", הבהיר שר החוץ הטורקי בפתח דבריו. כלומר, משבר עם הפלסטינים עלול להשפיע על הקשר השברירי בין המדינות.
רוב השיחה הייתה שלא לציטוט, אבל רבים מהדברים שכן הותר לנו לצטט בשמו של השר הוקדשו לנושא הפלסטיני. החיבוק של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לישראל, מבהירה ממשלת טורקיה, לא יבוא על חשבון הפלסטינים. "מאז 1949 היחסים בין ישראל לטורקיה ידעו עליות ומורדות, בעיקר בגלל הנושא הפלסטיני", אמר צ'בושולו, במעין איום סמוי: שקלו את צעדיכם, כי הדברים עלולים להשתבש.
המפגש הזה בין שר החוץ הטורקי לעיתונאים ישראלים בא אחרי מורדות ומורדות ביחסי ישראל־טורקיה. מבצע עופרת יצוקה בעזה ב־2008, העימות סביב משט המרמרה, וגם ההחלטה הטורקית לגרש את שגריר ישראל ב־2018 על רקע תגובתה להתפרעויות שהוביל חמאס בגדר המערכת בעזה – כל אלה ריחפו מעל פגישת הנשיא יצחק הרצוג עם ארדואן בחודש שעבר. "משקעי העבר אינם מתבטלים מאליהם, אבל אנחנו בוחרים להתחיל במסע של כבוד", הבהיר הרצוג כשלצידו נשיא טורקיה. במילים אחרות: אנחנו מכירים אתכם, וכבר נכווינו.
באנקרה מבקשים להאיץ את קידום היחסים, אבל בישראל מתנהלים בינתיים על ניוטרל. שרי החוץ והאנרגיה של טורקיה רצו להגיע לישראל כבר בתחילת אפריל, אבל בישראל אמרו להם: חכו למאי. אולי מתוך חשש שתקרית או פיגוע במהלך רמדאן ישבשו את הביקור, ואולי מתוך רצון כללי להמתין קצת כדי לראות מה קורה. כך או כך, הדוגמה הקטנה הזאת ממחישה את המצב: הטורקים רוצים לחמם, וישראל מקררת.
באנקרה אוהבים לדבר על מגוון שיתופי פעולה אפשריים, אבל בכל פגישה ותדרוך נושא אחד חוזר על עצמו: צינור בין מאגרי הגז מול חופי ישראל, שיוביל את הגז הטבעי לטורקיה ודרכה לאירופה. "בתוך פחות מארבע שנים אפשר להקים צינור גז ולהעביר בו מולקולות ראשונות", אמר לנו סגן שר האנרגיה הטורקי אלפרסלאן ביראקטאר. כבר בשנים 2016־2017, רגע אחרי הסכם הפיוס בין נתניהו לארדואן וההסכמה הישראלית לשלם פיצויים למשפחות ההרוגים בתקרית המרמרה, ביראקטאר עמד בראש הצוות הטורקי לשיחות עם משרד האנרגיה הישראלי בנושא הגז. שר האנרגיה דאז יובל שטייניץ נפגש כמה פעמים עם עמיתו הטורקי בראט אלביירק, חתנו של ארדואן, ונראה שהעניינים מתקדמים. אבל אז השיחות נתקעו, בעיקר בגלל סוגיית המחיר והמשברים בין המדינות.
ישראל פנתה אז אל יוון וקפריסין, ושלוש המדינות תכננו לבנות צינור שיוביל גז מהמאגרים שלהן לאיטליה. בחודשים האחרונים האמריקנים שפכו מים קרים על יוזמת צינור האיסט־מד, אף שיש אומרים כי צינור שאורכו 2,000 ק"מ לא היה ריאלי מלכתחילה, הנדסית וכלכלית. בטורקיה קפצו על ההזדמנות. מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה אירופה רוצה גז שאינו רוסי, בעיקר דרך טורקיה; צינור גז טורקי־ישראלי יוכל לאפשר זאת. לטענת סגן שר האנרגיה הטורקי, "הכול כבר סוכם בשיחות שהיו בעבר. בטורקיה יודעים לבנות צינור של 500 ק"מ במהירות, ואין שום סיבה שהדבר לא יקרה. צריך חשיבה מעשית ויצירתית כדי לקדם אותו".
גם שר החוץ הטורקי צ'בושולו הדגיש את שאיפת הטורקים לקדם את העניין: "ישראל צריכה להבין שיש כאן פוטנציאל גדול", אמר. אבל כאן לא קופצים על ההצעה. כאשר שר האנרגיה הטורקי ניגש לשרת האנרגיה קארין אלהרר בשולי כנס אנרגיה בפריז לפני כמה שבועות, וביקש לבוא לישראל בהקדם, אלהרר ענתה לו בנימוס ש"הצוותים ידברו ויקבעו". מבחינת ישראל השאלה היא אסטרטגית: האם אנחנו מעוניינים להתחייב למכור גז לאירופה באמצעות מדינה עוינת לעיתים, שלא ברור על איזה צד יקום השליט שלה מחר בבוקר? בירושלים עדיין מעוניינים לקדם את מכירת הגז לאירופה באמצעות המצרים ומתקני ההנזלה שלהם. הקשר עם מצרים חשוב לנו יותר מהקשר עם טורקיה.
בטורקיה ניסו לשכנע אותנו שאין סיבה לחשוש מלחזור ולהשקיע במדינה: "זאת הכלכלה ה־11 בגודלה בעולם, מחצית מהאוכלוסייה מתחת לגיל 32, ויותר מ־70 אלף חברות זרות משקיעות כאן", פתח את דבריו בוראק דאולוילו, ראש הסוכנות לקידום השקעות בלשכת הנשיאות הטורקית. "טורקיה מציעה לא מעט הזדמנויות כלכליות, אז בואו אלינו. אני יכול להבטיח: העניין המדיני לא ישפיע באופן שלילי על הסוגיות הכלכליות. עובדה, בעשור האחרון הסחר בין ישראל לטורקיה רק גבר".
עד 2009 ניהלה הסוכנות להשקעות לשכה מקומית בתל־אביב; היא נסגרה לאחר משט המרמרה, אבל לטענת דאולוילו ההחלטה לסגור אותה לא הייתה פוליטית. "אנחנו מחזיקים משרדים ברחבי העולם לפי הפוטנציאל הכלכלי שלהם", אמר. "חשבנו אז שהושג מה שאפשר להשיג. ארדואן העביר לנו פעם מסר: יחסים מדיניים לא אמורים להשפיע על הכלכלה. הוא גם מסרב להשתמש בחברות בינלאומיות שפועלות בטורקיה ככלי לחץ על מדינות במהלך משבר מדיני".
שר החוץ צ'בושולו מצידו הביע גם געגועים לתיירים הישראלים באנטליה, עיר הולדתו, שכבר אינם באים אל "הריביירה הטורקית" כמו בעבר: "אני עוד זוכר את התקופה שבה שמעתי עברית בעיר. אני קורא לתיירים הישראלים לחזור לטורקיה".
בימים האחרונים עוקבים הטורקים מקרוב אחר המשבר הפוליטי המתפתח בישראל; הם יודעים אפילו מי היא עידית סילמן. השאלה אם הקואליציה המושתתת על 60 ח"כים בלבד תוכל להחזיק מעמד מעוררת את אחד החששות הגדולים מבחינתם: שובו של בנימין נתניהו לבמה. אף שהתנצל פעמיים בפני טורקיה ויזם הסכמי פיוס עם ארדואן, באנקרה זוכרים את ההתנגחויות בין ארדואן ובינו, ומתעבים את מדיניותו בממשלת הימין. בחירת הנשיא הרצוג והשבעת הממשלה הנוכחית פתחה להם פתח של תקווה, אבל בימים אלה הם מרעננים שוב ושוב את אתרי החדשות בישראל, כדי לוודא ששום דבר לא השתנה.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות
