בהצהרת הסיכום שנשא בתום "פסגת הנגב" בחודש שעבר בשדה־בוקר, אמר שר החוץ של מרוקו נאסר בוריטה כי הנורמליזציה בין ישראל למרוקו אינה עניין של אינטרסים, אלא תולדה של "החלטה טבעית" המבוססת על הקשר ארוך־השנים בין שני העמים. בוריטה הוסיף כי השלום המתהווה כאן לא יהיה כזה שבו מפנים את הגב זה לזה, אלא שלום המשנה תפיסות יסוד.
"זו רמיזה די ברורה ליחסים שיש לנו עם מדינות אחרות באזור", אומר שגריר ישראל במרוקו דוד גוברין, שבא ארצה לחגוג את ליל הסדר. למחרת החג הראשון שב לרבאט. "הכוונה כאן היא ליצור מערכת יחסים שונה שמבוססת על ערכים, סובלנות, קשרים בין עמים ולא רק בין מנהיגים. אלו אמירות משמעותיות מאוד, במיוחד כשהן נאמרות בישראל, בנוכחות שרי חוץ של מדינות נוספות באזור".
בשנות ה־90, במשך חמש שנים, היו לישראל ולמרוקו יחסים דיפלומטיים, אם כי בפרופיל נמוך. בשנת 2000 הם נותקו, על רקע האינתיפאדה. במסגרת הסכמי הנורמליזציה שרקם באזור צוותו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, כוננו היחסים מחדש. אחת המתנות המרכזיות שנתנה ארה"ב למרוקו במסגרת ההסכם, הייתה הכרה אמריקנית בריבונות מרוקו בסהרה המערבית.
בדצמבר 2020 נחת במרוקו מטוס אל־על ובו משלחת אמריקנית־ישראלית, שבראשה עמדו יועצו וחתנו של טראמפ ג'ארד קושנר, והיועץ לביטחון לאומי מאיר בן־שבת, בעצמו בן למשפחה שעלתה ממרוקו. מספר הטיסה שנבחר למשלחת החגיגית היה LY555 (חמסה־חמסה־חמסה).
בשבת החולפת גינה משרד החוץ המרוקאי את התנהלות כוחות הביטחון הישראליים בהר הבית, וכינה אותה "מתקפה בוטה ופרובוקציה שיטתית במהלך חודש רמדאן". גם בוריטה הזכיר בנאומו בנגב כי מרוקו מאמינה בהקמת מדינה פלסטינית בקווי 67' שבירתה מזרח־ירושלים.
"העמדה המרוקאית תומכת בהקמת מדינה פלסטינית, והם מציינים אותה מעת לעת. אבל הנושא הפלסטיני הוא לא המרכזי. יש פה תהליך התפכחות בכל האזור מאז האביב הערבי"
שאלנו את השגריר גוברין אם למרות החמימות הרבה השוררת לכאורה ביחסים המתחדשים בין המדינות, מרוקו יכולה להפנות שוב עורף מתישהו, בהתבסס על טרוניות פלסטיניות. "הנושאים המרכזיים שעל סדר היום המרוקאי כיום הם אחרים", משיב גוברין, "נושא סהרה במדיניות החוץ, חינוך ובריאות במדיניות הפנים. הנושא הפלסטיני אינו במוקד השיח הציבורי במרוקו. מובן שכשיש אירועים אלימים באזור יש יותר סיקור ותשומת לב; העמדה המרוקאית שלא השתנתה תומכת בהקמת מדינה פלסטינית, והם מציינים אותה מעת לעת. אבל הנושא הפלסטיני הוא לא המרכזי. זה לא רק עניין ישראלי־מרוקאי, יש פה תהליך התפכחות בכל האזור מאז האביב הערבי. מאז שמדינות האזור הפנימו שהסוגיה הפלסטינית היא לא לב הבעיות הקיומיות שלהן אלא יש בעיות הרבה יותר דוחקות, הפרופורציות השתנו".
הקמת נציגויות ישראליות חדשות הייתה אתגר רצוי שהגיע בעקבות הסכמי אברהם. אך למרות החיוביות שאפפה את כל המאורע, מדובר במשימה לוגיסטית ותקציבית כבדה שהוטלה על כתפי משרד החוץ הישראלי, שגם כך נכנס אל ההרפתקה הזו בתחושה שכנפיו מקוצצות, במיוחד מהבחינה התקציבית.
האתגר הלוגיסטי־מנהלתי הזה עדיין מלווה את גוברין במהלכיו במרוקו. אומנם הוא כבר אינו מנהל את ענייניה של ישראל מחדר מלון, כפי שהיה כשרק נשלח לרבאט, והנציגות שבה אל המבנה שבו שכנה בשנות ה־90. אולם האתגר שבגיוס כוח אדם מספיק כדי למלא את כל המשימות, בהחלט קיים. "נשלחתי בהתראה קצרה מאוד לשמש ממונה זמני, מיד אחרי שנחתמו ההסכמים. מאוחר יותר מוניתי בידי ממשלת ישראל לשגריר הראשון במרוקו. האתגר המשמעותי ביותר הוא קודם כול להקים נציגות – כלומר להקים תשתית של יחסים בין הממשלות, בין גורמים ישראליים שונים, גורמים ציבוריים, פרטיים, חברות, אנשי עסקים, חברה אזרחית. המטרה היא לפתח את היחסים ככל האפשר, לייצר מגוון שיתופי פעולה בין גורמי ממשל וגורמים פרטיים בישראל ובמרוקו", הוא אומר.
גוברין מונה את ההצלחות עד כה: "הצלחנו כבר ליצור תשתית רחבה של היכרות וקשרים. חתמנו על יותר מ־20 הסכמים ומזכרי הבנה בין המדינות. הקמנו קבוצות עבודה כדי לקדם את הנושאים הללו ואת שיתופי הפעולה. בנוסף לכך חתמנו – וזה כבר יוצא לפועל – על הסכמי טיסות ישירות בין המדינות. נכון לעכשיו יש ארבע חברות תעופה, שלוש ישראליות ואחת מרוקאית, שטסות בין המדינות. זה עניין בעל משמעות עצומה, כי הוא מפתח לא רק יחסי תיירות אלא גם נותן נגישות לאנשי עסקים, וכמובן מועיל להיכרות הקרובה של שני העמים זה עם זה. בסופו של דבר, אנחנו חותרים להביא לכך שהשלום לא יהיה רק בין ממשלות אלא גם בין העמים. לא שלום קר ופסיבי, אלא שלום חם ואקטיבי".
בהקשר הזה אפשר לומר שכבר היו לך כמה היתקלויות לא נעימות, כמו קריאות אנטישמיות או אנטי־ישראליות.
"אלו נחלתם של נציגים ישראליים כמעט בכל מקום בעולם. וכן, היו גם מקרים כאלה. אבל צריך לראות את התמונה הכוללת: נכון שיש גורמים שמתנגדים לנורמליזציה והם משמיעים את קולם. אבל יש שני דברים שמבדילים את מרוקו ממדינות ערב אחרות. הראשון הוא היחס האוהד והחם של המלך מוחמד השישי, כמו גם של אביו וסבו, ליהודים ולמדינת ישראל. זה מגיע מלמעלה ומחלחל לכל שכבות הציבור. דבר שני הוא העובדה כי היהדות נתפסת כחלק אינטגרלי מהמורשת וההיסטוריה של מרוקו. זה בא לידי ביטוי בחוקה של 2011, שקבעה כי היהדות היא חלק מהמורשת המרוקאית, וככזו חובה לשמור ולטפח אותה. נכון שיש גורמים אסלאמיסטיים שמתנגדים לנרמול היחסים עם ישראל כל עוד הסוגיה הפלסטינית לא פתורה, אבל הם בשוליים. המיינסטרים ברור – יש תמיכה רחבה מאוד בחידוש היחסים עם ישראל.
"נפגשתי עם בכיר מרוקאי לא מזמן, והוא אמר שבשבילם חידוש היחסים עם ישראל הוא כאילו חלק מהמשפחה חזר הביתה. זו לא אמירה שתשמעי בירדן או במצרים. שירתי במצרים בשתי שליחויות שונות, לאורך שש שנים", אומר גוברין, שכיהן כשגריר ישראל בקהיר, "שם מדובר במצב אחר לגמרי. ישראלים שמגיעים למרוקו מתקבלים בהתלהבות רבה, בברכת 'ברוך הבא' בכל מקום בשווקים. אנחנו חשים שזה אמיתי. שהרצון והתלהבות האלה באמת באים מהלב, ומאוד משמח ונעים להיות בסביבה אוהדת ותומכת".
האבטחה סביבך פחותה משהייתה במצרים?
"לא אכנס לסידורי האבטחה, אבל תחושת הביטחון האישי במרוקו הרבה יותר גבוהה, לעומת תחושת האיום במצרים שהייתה הרבה יותר מוחשית".
השגריר גוברין טרם נפגש עם המלך מוחמד השישי. "הוא מאוד נזהר ומקפיד בגלל הקורונה, ונפגש עם מעט אנשים. אני מקווה שזה יקרה בתקופה הקרובה".
אם הידידות בין המדינות מתפתחת בכזה חום וטבעיות, כמו בן משפחה אובד ששב הביתה – למה היה צורך בצעד אמריקני משמעותי כמו ההכרה בסהרה, כדי להביא אותם לנורמליזציה? לא מספיק רצון טוב משני הצדדים?
"היחסים בין מרוקו לארה"ב הם יחסים בין שתי מדינות ריבוניות, ואנחנו לא מתערבים בהם. מבחינת המרוקאים, סוגיית הסהרה חשובה ביותר, היא סוגיית יסוד ביחסי החוץ שלהם. במסגרת גיבוש ההבנות המרוקאים העלו את הרצון שלהם לראות הכרה אמריקנית בריבונות בסהרה, והם השיגו את מבוקשם. זה בהחלט הישג משמעותי למדיניות החוץ המרוקאית. אבל צריך לזכור שהבסיס של היחסים בינינו לבין מרוקו הוא בסיס איתן. וזה מבדיל את יחסי ישראל־מרוקו אפילו מיחסי ישראל ומדינות המפרץ. כאן, במשך שנים היו יחסים תרבותיים חמים וטובים שהתבססו על היהודים שעלו ממרוקו ארצה ועל הקהילה היהודית במרוקו, יחסים שגם סייעו הרבה בחידוש היחסים הדיפלומטיים בין המדינות".
פוטנציאל כלכלי גבוה
על אף המורשת היהודית הוותיקה, בקהילה היהודית במרוקו כיום יש אלפים בודדים של חברים, שרובם בני יותר מ־60. "חלק מהמחויבות והאחריות שלנו כנציגות ישראלית היא לטפח את הקשרים עם הקהילה היהודית", אומר גוברין. "אנחנו עושים את זה כל הזמן, נמצאים בקשר מצוין איתם. רוב הקהילה מרוכז בקזבלנקה. ברבאט יש מעט יהודים. נפגשתי עם ראשי הקהילה גם בטנג'יר, בפאס, במקנס. צריך לזכור שרוב חברי הקהילה היהודית הם אנשים מבוגרים. רוב הצעירים – וזה אופייני לא רק לחברה היהודית אלא לחלקים נרחבים בחברה המרוקאית – נוסעים ללמוד בצרפת או בארה"ב, ולא ממהרים לחזור.
"יש גם קשיים של הקהילה, שנוגעים למשל לשחיטה. מדי פעם יש מחסור בבשר כשר. בסופו של דבר הקהילה מצליחה למצוא פתרונות, ותפקידי הוא לסייע כשאני נדרש, אבל אני לא מתערב ולא מנהל את ענייני הקהילה היהודית. יש לה אנשים נפלאים שעושים מלאכת קודש, אני עומד לרשותם".
שימור של אתרי מורשת יהודיים נעשה בברכת המלך. "בתי הקברות היהודיים מטופחים ושמורים. המלך השקיע הרבה מאוד ממרצו ומכספי המדינה כדי לשמר אתרים יהודיים, כמו גם בתי כנסת וקברים של צדיקים יהודים, שמאות כמותם פזורים ברחבי המדינה. ההשקעה של כוחות הביטחון לאבטחת הילולה של צדיקים יהודים היא אדירה. השתתפתי לאחרונה בהילולה של רבי דוד ברוך. ראיתי איזה מאמץ השלטונות עושים כדי לאפשר את האירוע, למרות שהתנאים היו לא פשוטים בזמן הקורונה. מחמם את הלב לראות את זה. הסיבה היא שהשמירה על המורשת היהודית נתפסת כשמירה על המורשת המרוקאית".
ובפן המדיני – בליבה של הפסגה שהתאספה בנגב עמד החשש האזורי מהאיום האיראני. עד כמה הנושא האיראני עולה בשיחות שלך עם בכירים מרוקאים?
"למתבונן הישראלי נראה כי בין איראן למרוקו יש מרחק גדול ולא ברור למה הנושא מטריד את המרוקאים. אבל זה רק מה שנראה מבחוץ. הנושא האיראני בהחלט מטריד אותם מכיוון שהם מודעים היטב לפעילות החתרנית האיראנית בכל האזור, וגם לתמיכה האיראנית ולקשרים הטובים שיש לטהראן עם המשטר באלג'יריה, שנחשבת יריבה מושבעת של מרוקו. הם מודעים גם לתמיכה של איראן בארגון הפוליסריו שנתמך בידי אלג'יריה בסכסוך על הסהרה. המרוקאים ניתקו את היחסים עם איראן כבר ב־2017. אין היום שגרירות איראנית במרוקו. אני חושב שזה מעיד הרבה על האופן שבו מרוקו רואה את האיראנים באזור. מרוקו שותפה לישראלים ולאמריקנים בתפיסת האיומים במרחב, ולהבנה שאחד הגורמים המרכזיים המייצרים את האיום הזה הוא האיראנים ושלוחותיהם".
ואכן, חלק משיתופי הפעולה בין המדינות נוגע לפן הביטחוני. לפני כשנתיים פורסם באתר מודיעין צרפתי כי מרוקו רכשה מישראל מל"טים, בעסקה בשווי של כ־50 מיליון דולר. ביולי אשתקד נחתם הסכם שיתוף פעולה בתחום הגנת הסייבר בין ישראל למרוקו, ובנובמבר חתם שר הביטחון בני גנץ על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני עם מרוקו בעת ביקור רשמי במדינה. במסגרת הביקור קיבלה ישראל כמה בקשות רכש מרוקאיות בתחום הביטחון, ובהם טילים נגד טילים מהתעשייה האווירית.
החיבה של ישראלים לטייל במרוקו גלויה וידועה. גם בצד השני יש התעניינות בביקור בישראל?
"בהחלט, יש עניין רב. אנחנו מרגישים את זה במספר הפניות לקבלת אשרה. לפעמים אנחנו אפילו מתקשים לעמוד בעומס הפניות. בטיסה הראשונה של 'רויאל אייר מרוק' לפני כחודשיים, הייתה משלחת של יותר ממאה אנשי עסקים שהגיעו לארץ וקיימו שורה ארוכה של פגישות שהכינו לשכת המסחר ואיגוד התעשיינים הישראלים. הביקור החשוב היה יריית פתיחה לשורה של ביקורים שעוד נראה. עד עכשיו לא ראינו ביקורים כאלה כי השמיים במרוקו היו סגורים בגלל הקורונה, והדבר הביא לעיכוב בהגעת משלחות. עכשיו אנחנו בעיצומו של רמדאן, אבל אני יודע בביטחון שעם סיומו נראה תנועה הולכת וגוברת של מרוקאים לישראל.
"יש סקרנות רבה כלפי ישראל. היא נתפסת כמעצמה אזורית, כלכלית, טכנולוגית. יש עניין בה רב בישראל ורצון ללמוד איך מדינה קטנה יחסית מצליחה להגיע להישגים כבירים כאלה. אנחנו רואים את זה ברצון של גורמים מרוקאיים שונים, ממשלתיים ופרטיים, לפתח שיתופי פעולה איתנו, בכל התחומים האפשריים – בנושא הטכנולוגי, המדעי, החינוכי, התרבותי, הכלכלי, המסחרי.
"אני חושב שבנושא הכלכלי אנחנו נמצאים כרגע במצב שבו שתי המדינות בוחנות את הפוטנציאל של שיתופי פעולה, מכירות בכך שהוא גבוה. רואים יותר ויותר עניין של חברות ישראליות להיכנס לשוק המרוקאי. בעניין החינוכי יש מזכרי הבנה שנחתמו בין אוניברסיטאות ישראליות לאוניברסיטאות מרוקאיות, וכבר יש כמה סטודנטים מרוקאים שלומדים בישראל. יש פה כר נרחב של פעילות ואנחנו צריכים קצת יותר כוח אדם כדי ליישם את כל הרעיונות ולהוציא אותם לפועל". כרגע, מצבת כוח האדם של הנציגות הישראלית במרוקו כוללת כשמונה עובדים, "וזה לא מספיק. חצי מהם עוסקים בתחום המנהלי, הקונסולרי. אנחנו צריכים הרבה יותר כוח אדם. אני מקווה שזה יקרה בקרוב ושנקבל תוספת של עובדים מקומיים שיוכלו לעזור לנו למלא את המשימות שלנו".
מה לא ידעת על מרוקו עד שהגעת לשם?
"לא ידעתי עד כמה החוויה תהיה חוויה עמוקה ומשמחת ואיזו זכות גדולה נפלה בחלקי. החום האנושי במרוקו הוא בלתי נתפס. אני נפעם מהכנסת האורחים בכל פעם מחדש, סבר הפנים היפות שבו אנחנו מתקבלים הוא דבר שלא הערכתי שאתקל בו בעוצמות כאלה, וזה נותן לנו הרבה כוח ומעודד אותנו. הפתיחות של האנשים והרצון לבוא, ללמוד ולהכיר הפתיע אותי. הפתיע אותי למצוא אנשים שמתייחסים בכזה כובד ראש לשיתופי פעולה ורוצים להעמיק בהם ולבחון אותם. מדובר בארץ מגוונת ורחבה. נסיעה ממקום למקום אורכת זמן, הערים שונות מאוד באופיין זו מזו. מאוד מעניין ומהנה לבוא ולהכיר".
