מאות אלפי החוסכים בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות, הפנסיה והביטוח, קיבלו בשבועות האחרונים מסרון או דוא"ל המבשר להם על הדו"ח השנתי ל־2021, המסכם את הפעילות בחיסכון שלהם בשנה שחלפה. אחד הסעיפים החשובים שצריך לעניין אותנו בדו"ח הזה הוא דמי הניהול שאנחנו משלמים מהחיסכון, ולא בכדי: כל עלייה או הורדה של עשירית אחוז בדמי הניהול יכולה להסתכם במרוצת השנים בצמצום החיסכון או בהגדלתו בסכומים של עשרות אלפי שקלים.
רוב החוסכים לא ממש מודעים לכך, אך מנהלי החסכונות נוהגים לגבות מהחיסכון שלנו שלושה סוגים של דמי ניהול. האחד הוא דמי ניהול מההפקדות, שנגבים כאחוז מכל הפקדה לחיסכון. אחר הוא דמי הניהול מהצבירה, הנגבים מסך החיסכון שנצבר. הסוג השלישי והמוכר פחות, שנגבה כמעט בכל סוגי החסכונות, מכונה "הוצאות ישירות". דמי הניהול הללו נגבים בעיקר לצורך תשלום לחברות השקעה חיצוניות שמנהלי החסכונות שלנו "שוכרים את שירותיהן" כדי שינהלו חלק מהכספים שלנו.
דמי הניהול הללו עשויים להגיע עד 0.25 אחוזים בשנה מהכספים הצבורים בחיסכון, שיעור לא מבוטל. חוסך בקרן פנסיה שכבר הספיק לצבור מיליון שקל ישלם בכך דמי ניהול בסך כ־2,500 שקל בשנה, ויותר מ־25 אלף שקלים בעשור.
מדוע הגופים המנהלים את כספנו נותנים למישהו אחר לנהל את החסכונות ועוד גובים על כך תוספת דמי ניהול? בבסיס ההיתר לעשות זאת עומדת המחשבה שיש לאפשר למנהלי ההשקעות לשכלל את השקעותיהם ולנסות להשיג למעננו תשואה גבוהה יותר בעזרת קרנות וחברות מתמחות בחו"ל. אלו דורשות תשלום על השירות, ואנחנו משלמים.
האם הקרנות הללו אכן השיגו תשואה עודפת והעשירו את החסכונות שלנו? התשובה היא לא. לפי דו"ח ועדה מיוחדת בראשות פרופ' ישי יפה, שמונתה לבחון את הנושא, התשואות שהשיגו הקופות והקרנות בעשור האחרון דרך השקעות במאות קרנות פרטיות היו, בממוצע, נמוכות יחסית. הן היו דומות לתשואות שהושגו במדדי המניות בבורסת תל־אביב, ונמוכות בהשוואה לתשואות המדדים המובילים בארה"ב, וזאת על אף הסיכון המוגבר שמאפיין את הקרנות הללו. כלומר, הן הניבו תשואה נמוכה יותר, תוך לקיחת סיכון גבוה יותר.
הוועדה לא הסתפקה בהתייחסות לסוגיה המקוממת הזו, אלא נתנה את דעתה בכלל על דמי הניהול המרובים מהחסכונות. היא המליצה לראשונה על מודל שיאחד את שלושת רכיבי דמי הניהול שפירטנו למחיר אחד, ידוע מראש, שייקבע כשיעור מהחיסכון הצבור. מודל כזה, לפי הוועדה, יאפשר לחוסך להשוות עלויות בקלות, וגם ימנע מצבים שבהם מנהלי החיסכון לוקחים לכיסם "עודפים" שנצברים בהשקעות.
לצד ההמלצה על מחיר אחיד יוצעו גם מסלולים שישקיעו במוצרים "פסיביים" עוקבי מדדים, שדמי הניהול בהם יהיו זולים יותר, וכן מסלולים עם דמי ניהול שייקבעו על בסיס התשואה שתושג; ככל שביצועי מנהלי ההשקעות יהיו טובים יותר ויניבו תשואה גבוהה יותר, כך הם יוכלו לגבות דמי ניהול גבוהים יותר, וזאת תוך שקיפות מרבית.
האם הרגולטור אימץ את מסקנות ועדת יפה? לפני כשבוע פרסמה רשות שוק ההון טיוטת החלטה (ראשונית) בנוגע לדמי הניהול הנוספים, ולפיה תבוטל ההגבלה של ההוצאות הישירות – כלומר, הקופות והקרנות יוכלו לגבות כמה שירצו, ובלבד שהמחיר (שיוכל להשתנות מדי שנה) יפורסם מראש. אין ספק שמנהלי החסכונות, שהפעילו לחץ כדי לאפשר להם את הגבייה הזו, מרוצים מאוד. מי פחות מרוצה? ציבור החוסכים. אם הרשות תבטל את ההגבלה על גביית דמי ניהול עבור הוצאות ישירות, אמר השבוע לכלכליסט פרופ' יפה, "זה רחוק ממסקנות הוועדה, וגם לא מספק ומאכזב".
רשות שוק ההון מיהרה לפרסם הבהרה והרחבה לטיוטת ההחלטה, ולפיה לצד ביטול ההגבלה על גביית דמי הניהול עבור הוצאות ישירות, יחויבו מנהלי החסכונות להציע מסלול השקעה פסיבי בדמי ניהול מוזלים, ומסלול השקעות סחיר ללא עמלות הוצאות ישירות על ניהול חיצוני. בנוסף, תינתן אפשרות להציע מסלולי השקעה בדמי ניהול מבוססי ביצועים, וכן יחויבו מנהלי החיסכון להציג לכל חוסך את העלות הכוללת של דמי הניהול.
למרות ההבהרה הזו, השאלה הגדולה היא מה תהיה ברירת המחדל: לאן ינותבו רבבות החוסכים שלא מגלים מעורבות ואינם מודעים לנעשה בחשבונם? אלו רוב החוסכים בישראל. האם הם יקובעו במסלולים הנפוצים עם דמי ניהול מופרזים?
הגופים המנהלים את חסכונותינו גובים מהם דמי ניהול ועמלות במיליארדי שקלים בשנה. לרבות מהעמלות אין באמת הצדקה. לנו החוסכים הן לא מקנות ערך. להפך: הן רק גורעות מהחיסכון. רשות שוק ההון, משרד האוצר וחברי הכנסת נתונים ללחץ כבד של בעלי עניין המבקשים להמשיך להרוויח על חשבון החוסכים. התקנות שייקבעו, אחרי הטיוטות, חייבות לבטא אך ורק את הדאגה לציבור החוסכים.
