לשנה הבאה בירושלים: האירוויזיון הוא הזדמנות נדירה להציג את ישראל היפה לעולם

ספק רב אם כשהנביא ירמיהו חזה כי "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַ‍ִם כִּסֵּא ה' וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם" הוא התכוון לאירוע כמו האירוויזיון 2019, אבל בסופו של שבוע שבו זכתה הבירה לכבוד שאולי לא קיבלה כמותו מאז איחודה, קל להבין את מי שיחשוב כך. עוד בטרם ירדה נטע ברזילי מהבמה ועוד לפני שנדמו הדי הקרקור האחרון של 'טוי', הזדרז ראש העיר ניר ברקת להיות ראשון המברכים ולהתחייב כי עיריית ירושלים תעניק את כל הסיוע הדרוש לקיום האירוויזיון הבא בבירה. אם כי נציין שלא הוא יצטרך לפרוע את השטר, שכן עד מאי 2019 כבר יכהן בתפקיד מחליפו.

עד כמה ערוכה העיר, שמורכבות היא שמה השני (ואולי ה־71), לאירוע שיהיה אולי רחב היקף מכל מה שידענו עד כה – טכנולוגית, תיירותית, כלכלית וביטחונית?

"אין לי כל ספק שאנחנו יכולים להתמודד עם כל משימה בזירה הבינלאומית", אומר לנו שר התקשורת איוב קרא. "בתקופה הנוכחית היו ויהיו כאן תחרויות בינלאומיות חשובות, כמו הג'ירו ד'איטליה, אליפות אירופה בג'ודו, משחקי כדורסל וכדורגל בינלאומיים, כולל הופעתה של נבחרת ארגנטינה עם מסי ביוני הקרוב. אנחנו נדע לעשות את האירוויזיון הכי ייצוגי שיתעניינו בו בכל העולם, לא רק באירופה".

לקראת האירוויזיון מתכוון קרא ליזום פנייה למדינות ערב כגון נסיכויות המפרץ ומרוקו כדי שישתתפו בתחרות, תוך שהוא מתעלם לצורך העניין ממיקומן הגיאוגרפי שהוא, איך לומר, לא בדיוק באירופה. באוקטובר הקרוב יצא השר לכנס התקשורת העולמי בדובאי. "אני מתכוון להופיע שם ולקרוא להם לבוא לירושלים, להשתתף באירוויזיון ולשדר דו־קיום ושלום. זאת, כמובן, אם יוכלו להתאים את סגנון המוזיקה שלהם לדרישות האירופיות. אתה תראה שהם עוד יפתיעו", הוא משוכנע.

היוזמה של קרא נראית אולי פחות מוזרה ומופרכת כאשר מתוודעים לשינויים שאירעו באירוויזיון במהלך השנים. מספר המדינות המשתתפות בתחרות גדל באופן דרמטי עם הצטרפותן של מדינות מזרח אירופה בשנות התשעים, כך שהרשימה איננה סגורה או מקודשת. אוסטרליה, מדינה לא אירופית בעליל, הצטרפה לתחרות לפני שנתיים. מרוקו, אגב, השתתפה כבר בעבר בתחרות. זה קרה בשנת 1980, שבה ישראל ויתרה על זכותה לארח את האירוע (ראו בהמשך), ובסוף גם לא השתתפה בו משום שהוא חל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מרוקו הגיעה אז למקום אחד לפני האחרון ולא השתתפה עוד בתחרות.

'בנייני האומה' בכניסה לבירה, שאירחו את האירוויזיון ב־1999, כבר אינם המקום האופטימלי להפקות מסוג זה. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת לא התמהמה וכבר החל בבדיקה האם ניתן להסתפק באצטדיון הארנה, ההיכל הסגור הגדול בארץ שנועד לאירועי ספורט ולאירוח מופעי ענק, ובו 12 אלף מקומות. "נצטרך לבדוק מול איגוד השידור האירופי כמה מקומות האתר חייב להכיל", אומר ברקת. "כרגע יש גרסאות סותרות, ובימים הקרובים הדברים יתבהרו. החלופה השנייה היא אצטדיון טדי שמכיל כ־30 אלף מקומות, אלא שאז ניאלץ להפוך אותו למקורה, שכן תקנון האיגוד מחייב מקום סגור ולא תחת כיפת השמיים".

גם שר התיירות יריב לוין מבטיח כי לישראל ולירושלים לא תהיה כל בעיה לארח את האירוויזיון בשנה הבאה. לשאלתי האם יש די חדרי מלון בירושלים עבור כולם, משיב השר: "לשמחתי הרבה, מאז נכנסתי לתפקיד התפוסה בירושלים עלתה מ־30 אחוז לתקופות שבהן המלונות מלאים. ניתן להיערך מראש ולשריין את המלונות המתאימים. זה אירוע שצריך למנף אותו כחלון ראווה של ישראל, ואין ספק שזו השקעה משתלמת. אפשר רק לדמיין את מחירם של תשדירי פרסומת בשידור של שלוש־ארבע שעות שמאות מיליונים צופים בו. זה כבר מכסה את עלות התחרות. אין לזלזל גם בהכנסה מהתיירים שיבואו. זו השקעה שתחזיר את עצמה באופן מיידי".

"ככל שיהיה פה שקט ביטחוני, כך יהיה קשה למצוא חדרי מלון", אומר אמיר חייק, מנכ"ל התאחדות בתי המלון בישראל, "אבל אם לא ימצאו בירושלים ניתן גם לגלוש לפאתי העיר ואף למקומות יותר רחוקים. שעה אחת של נסיעה היא לא סוף העולם".

ישי ברנע, יו"ר התאחדות בתי המלון בירושלים, משוכנע כי אף תייר לא יצטרך ללון ברחוב. "בשנה הבאה יתווספו עוד 500 חדרים למצבת בתי המלון בעיר, ואין צורך בהיערכות מיוחדת. ירושלים הופכת להיות עיר התיירות הגדולה בארץ, אפילו יותר מאילת. חלק מהמבקרים יוכלו ללון בתל־אביב או בסביבות ירושלים, כך שלאירוויזיון תהיה השפעה חיובית רוחבית על כל בתי המלון. אנחנו מקווים שמגמת העלייה בתפוסה תימשך, אף שהמתיחות הביטחונית כעת גורמת לביטולים בהיקף מסוים. העיקר שיהיה שקט ושלא יפריעו לנו ליהנות מאירוויזיון מעולה".

מרוץ סמכויות

שנה איננה זמן רב, ובמיוחד בישראל שבה גם מיזמים פשוטים יותר נתקעים בסבך הבירוקרטיה והרגולציה. השר קרא לא מתכוון לבזבז זמן, והוא מבקש ליזום דיון קרוב עם ראש הממשלה נתניהו סביב שאלת מיליוני הדולרים: מי המשרד שעליו תוטל הסמכות לרכז את האירוע הנדיר. לשר התקשורת אין ספק: "לדעתי הנושא נתון בתחום סמכות משרדי, אך הוא קשור גם לנושאים שהם בתחום משרד התרבות. הדבר מחייב שיתוף פעולה עם כל המשרדים הרלוונטיים, כדי להרים את האירוע הטוב ביותר".

לשרת התרבות מירי רגב מצדה ברור כי היא שתוביל את המהלך. מלשכתה אמרו לנו כי היא מנוסה בהפקות ענק, וכי כבר הודיעה לראש הממשלה ולשר האוצר כי דרוש תקציב מיוחד לשם כך. בינתיים פנתה השרה למנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ וביקשה ממנו להגיש לה רשימת צרכים ועלויות.

לדברי השרים קרא ולוין, עלות הפרויקט נעה בין 100 ל־150 מיליון שקל. "מבדיקה שעשיתי מתברר כי 75% יבואו מאיגוד השידור האירופי, ויהיו הכנסות מחסויות ופרסומת", אומר שר התקשורת. "המדינות עצמן תורמות את חלקן. ישראל, למשל, שילמה השנה 100 אלף אירו עבור ההשתתפות בתחרות. ברור שאם יהיה צורך, מדינת ישראל תשקיע ותגבה את הפרויקט. עצם קיומו של האירוויזיון בירושלים יביא לנהירה של תיירות אינטנסיבית, והדבר ישתלם מבחינה כלכלית".

"ברור שהתאגיד לבדו לא יוכל להתמודד עם כל הבעיות", מעריך לוין. "הדבר מחייב עבודה משולבת של המשרדים, אבל אין צורך בהקמת מנהלת פרויקט מיוחדת לשם כך. מספיק רצון טוב לשיתוף פעולה מצד כל המשרדים".

"אין שום סיבה לחשוב שאפשר לקיים את האירוויזיון במקום אחר. ירושלים היא הבירה שלנו והיא עיר של כל הדתות", אומרת גם הזמרת אילנית, הלא היא חנה דרזנר־גת, שהייתה הראשונה שייצגה את ישראל בתחרות. זה קרה בשנת 1973, ואילנית הגיעה למקום הרביעי המכובד. "הרחובות היו ריקים, וההתרגשות של אז לא הייתה פחותה מזו של היום", היא משחזרת.

אילנית סבורה כי ישראל צריכה להשקיע הרבה כדי ליצור אירוויזיון שירטיט את הלבבות: "אנחנו נמצאים היום מול עיני העולם, ומגיע לנו שיראו אותנו בצד היפה שלנו, של המוזיקה והכנסת האורחים, ושכל העולם ידע שיש לנו כאן חיים יפים למרות הבעיות. אם הצלחנו להרים הפקה כה יפה של טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, למה שלא נצליח לעשות זאת באירוויזיון?"

המוזיקה עברה שינויים רבים מאז אותם ימים, ויחד עימה גם תחרות הזמר האירופית. "היום הכול יותר גדול, הרבה שואו עם אפקטים אלקטרוניים ופרזנטציה מושקעת", מתארת אילנית. "יש בזה טוב ויש בזה רע, יש דברים מגוחכים ויש דברים יפים. בשנה שעברה זכה שיר פורטוגלי שקט עם מילים נוגעות ללב, וזה אומר שיש מקום לכל הסגנונות".

הטעות של 1980

41 פעמים השתתפה ישראל באירוויזיון, כאשר מאז 1973 נעדרה ממנו רק חמש פעמים. ארבע פעמים זכתה ישראל בתחרות והייתה בין המדינות הבודדות שניצחה פעמיים ברציפות – עם 'אבניבי' של יזהר כהן ב־1978, ועם 'הללויה' של גלי עטרי ולהקת 'חלב ודבש' ב־1979. אחרי הזכייה השנייה ויתרה ישראל על זכות האירוח בשנית.

"זו הייתה טעות של רשות השידור שלא לעמוד על קיום התחרות בארץ", אומר לי יגאל רביד, משדרניה הוותיקים של רשות השידור לשעבר ומי שניתן לכנותו "מר אירוויזיון". רביד התמחה בשידורים החיים מתחרות הזמר האירופית, ואף הנחה אותה ב־1999 עם סיגל שחמון ודפנה דקל. "שנינו בוגרי רשות השידור ומכירים את הטעויות שגרמו לחיסול אחד הארגונים המפוארים של המדינה. אי־קיום האירוויזיון ב־1980 היה אחת הגדולות שבהן", משוכנע רביד. "אירוויזיון 79' רוקן את הקופה, והמדינה נאלצה להירתם למשימה. כשהתברר ששוב זכינו החליט שר האוצר יגאל הורביץ ז"ל, שנודע בכינוי 'אין לי', לוותר על התענוג. על זה הוא אמר את המשפט המפורסם שלו 'משוגעים, תרדו מהגג', וזה בזמן שאירלנד הקטנה הרימה ארבעה אירוויזיונים. הוויתור על האירוע שידר חולשה של רשות השידור וכניעה לממשלה".

האירוויזיון ב־79' היה אחת ההפקות הראשונות של הטלוויזיה הישראלית שצולמו וששודרו בצבע. לצורך הפקת האירוויזיון נשכרו מצלמות צבעוניות, עשרות מיקרופונים וציוד מיוחד. התפאורה נשלטה באמצעות מחשב, בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה. בחנויות למכשירי חשמל נרשמה תנועת שיא, ולקראת האירוע נמכרו ברחבי המדינה כ־100 אלף טלוויזיות צבעוניות.

לרביד אין ספק שירושלים ערוכה מכל הבחינות להרים את ההפקה המורכבת. "הצלחנו פעמיים לעשות אירוויזיונים שנחשבים למוצלחים בהיסטוריה. זה מחייב התגייסות של כל הגורמים הרלוונטיים. היום הסיפור שונה לגמרי מ־79' ואפילו מ־99'. אז היו המון בעיות, אבל עולם ההפקות התקדם משמעותית בעשרים השנים האחרונות. גם אם צריך לארח חמישים מדינות לשבועיים־שלושה, עם מופעים נלווים, חזרות גנרליות, שני חצאי גמר, מופע גמר, מסיבות ואירועים לפני ואחרי – אנחנו בהחלט יכולים לעמוד בזה".

לדברי רביד, צריכה לקום ועדה משותפת למשרדי התרבות, התקשורת והתיירות, אבל את המשימה יש להטיל על חברת הפקות גדולה ומנוסה. "לא בטוח שתאגיד השידור יוכל להרים זאת בעצמו. אסור לקחת צ'אנסים או לנסות לחסוך, כי בסוף הניסיונות הללו נכשלים ומי שמנסה לחסוך משלם סכומים גבוהים בהרבה". רביד מזכיר טכנולוגיות שידור יקרות, שלא בטוח שגופי השידור כאן משתמשים בהן. "לפני 20 שנה הכריח אותנו איגוד השידור האירופי להביא מומחים טכניים מבריטניה ומשאיות שידור ענקיות באונייה מיוחדת מבלגיה. צריך לבדוק את הנושא כבר עכשיו".

שאלתי את קרא, כשר תקשורת, האם אכן יש לנו את הטכנולוגיות הדרושות לשידור כה מורכב ברמה הגבוהה ביותר. "כמו שאתה יודע עשינו זאת בעבר, ואמנם מאז הטכנולוגיה השתנתה אבל ישראל מתאימה את עצמה לאמצעי השידור המתקדמים ביותר", הוא משיב. "מנכ"ל משרדי כבר קבע פגישה עם ראשי התאגיד כדי לבחון מה הצרכים ולהתחיל להתכונן".

התנגדויות מחוץ וגם מבית

הידיעה על קיומו של האירוויזיון הבא בירושלים כבר עוררה מרבצם את מתנגדי ישראל ואנשי ה־BDS למיניהם. ראש עיריית דבלין הידוע לשמצה, מייקל מאק דונצ'ה, מיהר לקרוא להחרמת האירוע כאות הזדהות עם הפלסטינים ודרש שארצו, אירלנד, לא תשתתף בו. גם השתתפותה של טורקיה מוטלת בספק.

קרא לא נבהל. "אנחנו נמצאים בתקופה של שבע שנים טובות שבהן המובילים בעולם הם טראמפ ונתניהו. פתיחת שגרירות ארה"ב בירושלים נתנה גושפנקה לכך. לכן לא אתפלא אם גם מדינות ערב ישתתפו באירוע הזה".

האם ישראל עשויה להידרש להעתיק את מקום האירוויזיון מירושלים לעיר אחרת? השר לוין מציע אפילו לא לחלום על כך. "כל מדינה מקיימת את האירוע בעיר הבירה שלה, ואין סיבה לחרוג מכך. זו דרך המלך. כמובן שכל אירוע בירושלים מקבע את התודעה שירושלים היא בירתנו, וזה דבר טוב וחיובי. אנחנו לא עובדים לפי החשש מחרמות, ובוודאי לא נקבע את מיקום התחרות לפי אלה שלא מוכנים לקבל את העובדות. התחרות תתקיים בירושלים, ואני מאמין שכל המדינות ישתתפו. אם תהיה מדינה שתחליט לא לבוא, זה יהיה הפסד שלה יותר מאשר שלנו".

"טורקיה לא השתתפה לפני ארבעים ועשרים שנה, אז היא לא תבוא גם הפעם", אומר רביד. "ביג דיל, אני מוכן לשלם את המחיר הזה".

ההתנגדויות אינן צפויות לבוא רק מבחוץ. סגן השר יעקב ליצמן מיהר לפנות לשרים רגב ולוין, "בשם מאות אלפי אזרחים יהודים מכל האוכלוסיות אשר שמירת יום השבת קרובה ללבם", וקרא "להקפיד שהדבר לא יפגע בקדושת השבת ולפעול בכל דרך למניעת חילול שבת חלילה וחס".

תקנון האירוויזיון קובע כי התחרות תתקיים במוצאי שבת, וברור שההכנות והחזרות יצטרכו להתבצע במהלך יום השבת. שר התיירות אומר כי ישראל כפופה לתקנון איגוד השידור האירופי, אך במסגרת הכללים ייעשה כל שניתן לצמצם את חילול השבת. "אירועי ספורט ודומיהם מתקיימים בשבת מאז ומתמיד וזה חלק מהסטטוס־קוו, אבל נעשה כל מאמץ להמעיט בחילול שבת. אני לא מאמין שיתפתח משבר קואליציוני סביב הנושא, ואני חושב, אגב, שזו תהיה שגיאה גדולה להעמיד את האירוויזיון כמשהו לעומתי מול השבת. על כל פנים, בכל מקום שבו ניתן לעשות פעולות שימנעו חילול שבת אנחנו חייבים לעשות ונעשה אותן".

יגאל רביד נחרץ: "תרשום לעצמך: זה יהיה בירושלים וזה יהיה בשישי ובשבת עם חזרה גנרלית בשבת. זה התקנון. כך זה היה תמיד, וכך זה יהיה גם בשנה הבאה. כדאי שנדע זאת מראש ובכך נחסוך מעצמנו אי־נעימות גם כלפי ה־EBU (איגוד השידור האירופי)".

הכלכלן נחמיה שטרסלר מבקש לצנן את הציפיות הכלכליות והתדמיתיות: "זו לא אולימפיאדה. יבואו עוד קצת תיירים, אבל לא זה מה שישנה את תדמית ישראל בעולם. מה שקורה בעזה משפיע הרבה יותר. גם התועלת הכלכלית היא שולית. תן לי עוד כמה מפעלי הייטק במקום האירוויזיון. אבל שלא אובן לא נכון – זה דבר חיובי מאוד".

רביד אופטימי: "זו הזדמנות נדירה לישראל להראות את פניה היפות, לא רק את הסכסוך עם הפלסטינים אלא את ישראל המודרנית, המתקדמת, שמתכתבת עם מוזיקה ועם אופנות וטרנדים עולמיים. יגיעו לארץ אלפי עיתונאים, וזה הולך להיות אירוע מדהים. בואו נתחיל לעבוד מעכשיו".

"האירוויזיון הוא אירוע בינלאומי עם מאות מיליוני צופים ברחבי העולם", אומר ראש העיר ברקת. "אנחנו מתכוונים להיערך לאירוע הגדול הזה יחד עם המדינה בנושאי תיירות, הסברה וחשיפה. זו הזדמנות לחשוף את פניה היפות והמגוונות של ירושלים לכל בית בעולם. לרנסנס התרבותי שחווה ירושלים בשנים האחרונות מתווסף שדרוג מעמדה הבינלאומי עם העברת שגרירות ארה"ב ושגרירויות נוספות, מרוץ הג'ירו ששם את ירושלים ואת נופיה על מאות מיליוני מסכים ברחבי העולם, ובשנה הבאה האירוויזיון. נמשיך לפעול כדי לשים את ירושלים על ראש שמחת העולם" .