יום חורפי אחד בשנת 2016, נכנס אילון מאסק לרכבו והחל לנסוע בכבישי לוס־אנג'לס. כמו רבים וטובים, עד מהרה הוא נתקע בפקק. בעודו יושב ברכב, עצבני כדבעי, צייץ לעוקביו בטוויטר: "התנועה משגעת אותי. אני הולך לבנות מכונה לכריית מנהרות ולהתחיל לחפור". שלוש שעות אחר כך, כנראה כבר מהמשרד, הוא הוסיף לציוץ הבהרה: "אני באמת מתכוון לעשות את זה".
הרשתות החברתיות מלאות בציוצים זועמים שנכתבו ברגעי חולשה כאלה ואחרים, ונשטפו מהר מאוד במורד הפיד והשכחה. אבל לא במקרה של אילון מאסק. כעבור שנתיים בלבד נחנכה בקליפורניה המנהרה הראשונה של חברת "בורינג" ("משעמם" וגם "קידוח" באנגלית). אורכה היה קצת יותר מקילומטר וחצי, והמכונית הראשונה שנסעה בה הייתה טסלה, במהירות של 65 קמ"ש. המנהרה נכרתה בעלות של כעשירית מעלותה של מנהרת רכבת תחתית, והייתה ניסיונית בלבד. בינואר האחרון, שש שנים בלבד אחרי שצייץ מהפקק, כבר פעלה בהצלחה רשת מנהרות שהחברה של מאסק כרתה באזור הכנסים המרכזי בלאס־וגאס, ועתידה נראה מובטח עם שווי שוק של כחמישה מיליארד דולר.
"בורינג" הוא אחד מעסקיו הקטנים של מאסק, המחזיק בתואר האיש העשיר בעולם, ומהשבוע גם בעליה החוקיים של הרשת החברתית טוויטר. אבל הסיפור הקצר של חברת "בורינג", מהרגע שבו עלתה במוחו של מאסק ועד הקמתה המהירה והצלחתה, משקף את התנהלותו של אחד האנשים הצבעוניים, המעניינים והבלתי צפויים בעולם.
לא ביום אחד הגיע אילון מאסק בן ה־51 למעמדו הנוכחי, מיליארדר רוקסטאר שעדת מעריציו סוגדת לכל מילה שיוצאת מפיו ועוקבת אחרי כל הגיג שהוא מצייץ ברשת שאותה רכש השבוע. הוא נולד ב־1971 בפרטוריה שבדרום אפריקה, למהנדס ארול מאסק ולדוגמנית מיי האלדמן. עם אחיו קימבל ואחותו טוסקה, הם עברו זמנים לא קלים כשהאב התעלל פיזית ונפשית באימם, וגם בהם לא ממש השקיע. האב, כפי שסיפר אילון לימים, סירב לקנות לו מחשב וטען שגם ככה לא יצא ממנו כלום. האם, לעומת זאת, מספרת כי כבר בגיל שלוש הבינה שאילון גאון. הוא נכנס לבית הספר שנה מוקדם יותר מהמתוכנן, ובגיל חמש־שש התפוצץ מוחו משלל רעיונות שונים ומשונים, עד שאילון חשב שהוא משתגע.
טוויטר היא לא הרשת החברתית הגדולה בעולם ולא חביבת הצעירים, אבל היא מובילה את העולמות שמאסק פועל ומתעניין בהם: העולם הפיננסי והפוליטי
כשהיה בן עשר, ואחרי שהשיג גישה למחשב, החל לתכנת. היעדים היו צנועים: כל תוכנה שמכר, חשב בצדק, תאפשר לו לרכוש מחשב חדש יותר. הוא תכנת משחק פשוט בשם "בלאסטר" ומכר אותו למגזין מחשבים תמורת 500 דולר – לא מעט בעבור ילד בגילו. בגיל 17 רכש כרטיס טיסה בכיוון אחד, לארה"ב. הוא הגיע לאוניברסיטת פנסילבניה, שהה שם כעשור והשלים תארים בכלכלה ובפיזיקה.
אבל עם כל הכבוד לפילדלפיה ופרווריה, אילון מאסק נשא את עיניו לחוף המערבי, לעמק הסיליקון, שם רצה להתפתח בתחום התכנות והמחשבים. הוא הגיע לשם ב־1995 כשבאמתחתו רכב, מחשב ואלפיים דולר, החל לימודי דוקטורט בסטנפורד ופרש מהם. למרות רעיונות שבעבעו בו כבר אז, ושעסקו באנרגיה חלופית למכוניות, באותם ימים מאסק רצה להיכנס לתחום הטכנולוגי החם והמתפתח ביותר – האינטרנט. הוא פנה לחברת "נטסקייפ" בבקשה שתעסיק אותו, אך נדחה.
בשלב הזה עשה מאסק, בגיל 24, את הצעד שיאפיין אותו מכאן ואילך: אם החלום שלך אינו יכול להתבצע בידי אחרים, בנה לעצמך את החלום. עם אחיו קימבל הקים מאסק חברה אינטרנטית בשם Zip2, שאפשרה לעיתונים להעביר את תוכניהם המודפסים לפורמט דיגיטלי באמצעות תוכנה בסיסית יחסית אך יעילה. ההתחלה הייתה לא קלה, ומאסק ישן על ספה במשרדי החברה כדי לחסוך את דמי שכר הדירה. לחברה לא היו הכנסות, ולמאסק עדיין היו חובות מתקופת לימודיו. החברה החדשה החלה לאסוף לקוחות מפה ומשם, בהם ניו־יורק טיימס, ולאחר ארבע שנים נרכשה בידי חברת קומפאק ב־305 מיליון דולר. אילון קיבל 22 מיליון מהם, ואחיו קימבל 15 מיליון. השנה היא 1999, ועל סף המילניום החדש התרגל אילון מאסק לתואר החדש: מיליונר.
פצצות על מאדים
פחות מחודש אחרי מכירת Zip2 הקים מאסק חברה בשם X.COM. מאחוריה עמד רעיון פשוט: העברת כספים מאדם לאדם דרך הדואר האלקטרוני. בתוך שנה כבר היו לחברה יותר ממיליון לקוחות, היא שינתה את שמה ל"פייפאל", והיא מובילה עד היום את שוק העברות הכספים באינטרנט. כשנה וחצי לאחר מכן הוא הודח מתפקיד המנכ"ל בידי מועצת המנהלים של החברה, שלא ראתה בעין יפה את יציאתו לירח דבש בשעה שהם ראו כקריטית לחברה. למאסק נותרו מניות בחברה שהקים, ובשנת 2002 רכשה איביי את פייפאל תמורת מיליארד וחצי דולר, ומאסק שלשל לכיסו 165 מיליון מהם.
הצעד הבא של מאסק כבר הכניס אותו לליגה של הגדולים באמת. ב־2002 הוא הקים את חברת SpaceX, מתוך מטרה מוצהרת ליישב בני אדם במאדים. אחד מחזיונותיו שהוא דיבר עליהם בגלוי, היה לא פחות מהטלת פצצות גרעין אדירות מעל הקטבים של מאדים, באופן שימס את הקרח וייצור על פני הכוכב סביבה אפשרית לחיי בני אדם. גם במקרה הזה ספג מאסק בוז והשמצות, אבל העובדה היא שכיום – גם בלי להפוך את מאדים להירושימה – החברה שווה יותר מ־100 מיליארד דולר, ומהווה כמעט מחצית מהונו של מאסק.
איתן סטיבה, האסטרונאוט הישראלי שחזר השבוע לכדור הארץ ממסע של כשבועיים בחלל, עשה זאת באמצעות חברת החלל הפרטית של מאסק. החידוש הגדול שהביאה החברה הוא האפשרות לשימוש חוזר במשגרי טיל הפלקון 9 שפיתחה, שחוזרים לכדור הארץ ומשמשים לשיגורים נוספים במקום להתרסק בים, כנהוג במשגרי הטילים של נאס"א. מאסק הקים את החברה בעלות של כ־100 מיליון דולר, רוב הכסף שקיבל ממכירת פייפאל.
בשנת 2003 הוקמה חברת טסלה לפיתוח וייצור מכוניות חשמליות, יוזמה של שני מהנדסים אנונימיים. שמונה חודשים לאחר מכן, בפברואר 2004, השקיע מאסק בחברה כ־6.5 מיליון דולר, ומונה ליו"ר מועצת המנהלים שלה. בין השנים 2004 ל־2008 עבדו בטסלה על יצירת האבטיפוס הראשון של המכונית החשמלית של החברה. אלא שב־2008 התרחש אירוע שאיש לא ציפה לו: המפולת הפיננסית הגדולה בעקבות התפוצצות בועת משכנתאות הסאב־פריים. שני התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר מהמשבר היו חברות רכב וחברות הזנק טכנולוגיות. טסלה הייתה שתיהן, וסביב חג המולד של 2008 הבינו מאסק ושותפיו כי הם נמצאים במרחק יומיים או שלושה מפשיטת רגל. כלכלנים העריכו אז כי הסיכוי של שתי החברות של מאסק, טסלה ו־SpaceX, לשרוד עומד על כעשרה אחוזים לכל אחת מהן. אם זה לא הספיק, באותו זמן באו נישואיו הראשונים של מאסק אל קיצם, בגירושים מכוערים ומתוקשרים.
אבל המשבר הפיננסי חלף מהר יחסית, מאסק התעקש להמשיך להוביל את טסלה לפיתוח של רכבים וטכנולוגיות חדשות, וב־2013 רשמה החברה צמיחה של יותר מ־400 אחוזים בהשוואה לחמש שנים קודם לכן. מאז היא ממשיכה להתפתח, וכיום היא החברה הגדולה והחשובה בעולם בתחום הרכבים החשמליים. בינואר השנה הגיע שווי השוק של טסלה ליותר מ־700 מיליארד דולר, סכום העולה על שוויין של כל עשר חברות המכוניות הגדולות בעולם גם יחד.
כעת הגיע זמנו של הצעצוע החדש. השבוע רכש מאסק את הרשת החברתית טוויטר בסכום של 44 מיליארד דולר, כחמישה אחוזים יותר משווי השוק שלה. מדובר בסכום לא קטן גם בעבור אדם ששווה באופן אישי כרבע טריליון דולר, אך הפרסום הרב שמאסק ומפעליו השונים מקבלים בעקבות הרכישה הזו שווה כנראה מבחינתו הכול – כולל ירידה זמנית של יותר מעשרה אחוזים במניות טסלה. מאסק מתמחה בהשגת שיווק חינם באמצעות הבלטת דמותו הייחודית. בין השאר הוא מתעקש לא לפרסם את טסלה בדרכים שבהן עושים זאת יצרני רכב רגילים. גם כשטסלה הגיעה לישראל לפני כשנה, העניין לא לווה בקמפיין כלשהו. מאסק הוא הקמפיין, וחלק מהקמפיין הוא להניח את ידיו על הרשת החברתית שהיא אומנם לא הגדולה בעולם ולא חביבת הצעירים כמו אינסטגרם וטיקטוק, אבל היא ללא ספק מובילה את העולמות שבהם מאסק פועל ומתעניין: העולם הפיננסי והפוליטי.
כפי שאפשר לצפות מאישיות כמו אילון מאסק, גם דרכו לבעלות על טוויטר לא התנהלה בדרכים שעולם העסקים מכיר. מאסק פעיל ברשת החברתית כבר 12 שנים, והרמז הראשון לרצונו להשתלט עליה נשתל בה כבר בסוף 2017. השבוע הוא צץ מחדש והפך ויראלי. מאסק צייץ אז ציוץ בן שלוש מילים: "I love twitter". דייב סמית', מגיש פודקאסט אנונימי יחסית, ענה לו: "אז אתה צריך לקנות אותה". מאסק השיב: "כמה זה עולה?" ובכן, את התשובה קיבלנו ב־2022. בינואר החל מאסק לרכוש מניות של טוויטר, ועד חודש מרץ הוא כבר אחז בחמישה אחוזים מהחברה. עד אפריל הוא כמעט הכפיל את אחזקותיו, ואז החליט להשתלט עליה בלעדית.
זה קרה לא לפני שבעלי המניות של טוויטר נחלצו להילחם בו חזיתית. לפני כשבועיים החליט דירקטוריון החברה להפעיל נגד מאסק כלי פיננסי בשם "גלולת רעל", שבעזרתו ניסו להיאבק בהשתלטותו על טוויטר. במסגרת הכלי, שאינו חדש ונועד למנוע השתלטות עוינת על חברות מסיבות שונות, נקבע כי אם אדם או קבוצה כלשהי יקנו נתח הגבוה מ־15% ממניות החברה ללא אישור הדירקטוריון, שאר בעלי המניות יוכלו לרכוש אחזקות נוספות של החברה במחיר נמוך, ובכך להביא לדילול חלקו של הגורם המשתלט. בסופו של דבר "גלולת הרעל" לא הופעלה, בעיקר עקב הסכום הגבוה שאותו הסכים מאסק לשלם על טוויטר, סכום שהדירקטוריון כבר לא היה יכול לסרב לו.
"חצי דמוקרט חצי רפובליקני"
בדרך לרכישה אף התכתש מאסק עם הנסיך הסעודי וליד בן־טלאל, שבאמצעות חברת "קינגדום הולדינג" מחזיק במניות רבות של טוויטר. בן־טלאל צייץ: "איני מאמין שההצעה של אילון מאסק קרובה לשווי האמיתי של טוויטר, בהתחשב בתחזיות הצמיחה שלה". מאסק, שכאמור אינו מחויב לנימוסים ולא דוגל באיפוק, עקץ את הסעודי כשהגיב בציוץ משלו: "מה התפיסה של החברה שלך לגבי חופש עיתונות וחופש הדיבור?"
חופש הדיבור בטוויטר הוא כנראה הדבר היקר ביותר כרגע לליבו של אילון מאסק. אם להתחשב בעברו, הרי שהוא גם מוכן לשלם עליו מחיר. ב־2018 נקנס מאסק אישית ב־20 מיליון דולר, ו־20 מיליון דולר נוספים הושתו על חברת טסלה שבבעלותו מרשות ניירות הערך בארה"ב, לאחר שצייץ תהייה בדבר האפשרות שיוציא את טסלה מהבורסה האמריקנית. ציוץ נוסף, שבו כתב כי מחירה של טסלה בשוק המניות גבוה מדי, גרם למניה לאבד אחוזים רבים. אבל מאסק תמיד ידע לאזן את חשבון הבנק שלו בפעולות מקובלות וגם פחות מקובלות, כמו למשל הקפצה וירטואלית של מטבעות קריפטוגרפיים, בעיקר דוג'קוין, כאשר כל ציוץ שלו שרק רמז לשימוש שהוא מתכוון לעשות במטבע בעולם האמיתי הזניק את שווי המטבע ובתוכו כנראה גם את הונו האישי. הדוג'קוין, אגב, עלה השבוע בשלושים אחוזים לאחר ההכרזה על רכישת טוויטר בידי מאסק.
מבחינת דעותיו הפוליטיות, מאסק כינה את עצמו "חצי דמוקרט חצי רפובליקני", ומצהיר על עצמו כבוחר עצמאי ומתון. עם זאת, בעבר נחשף כי תרם כמה עשרות מיליוני דולרים כדי לחזק את הרפובליקנים בקונגרס, ודעותיו נגד הגבלות הקורונה בארה"ב מיקמו אותו בימין האמריקני, לפחות מבחינה חברתית.
התגובות לרכישת טוויטר בידי מאסק נחלקו לשני מחנות ברורים, כמו כל דבר כמעט שקורה בעולמנו בימים אלה: הימין צוהל והשמאל מקונן. התחושה הרווחת בימין – לא רק האמריקני אלא גם ברחבי העולם, כולל ישראל – שלפיה הרשתות החברתיות נשלטות בידי אנשי שמאל ליברלי שמצרים את צעדיהם וסותמים את פיותיהם, היא לא דבר שאפשר לבטל כלאחר יד. כאשר מאסק, שהצהיר השבוע שוב כי הוא מתכוון לאפשר חופש ביטוי מוחלט, הוא הבעלים של אחת הרשתות המשפיעות ביותר בעולם, התקווה בימין היא כי חופש הביטוי יתאפשר מעתה גם להם, בלי מחסומים פרוגרסיביים.
ויש אדם אחד בשם דונלד טראמפ, שהושעה לצמיתות מטוויטר אחרי אירועי הפריצה לקפיטול, ומקווה כעת לחזור לרשת החברתית שכה אהב ושבמידה רבה אפשרה את כניסתו לבית הלבן, אולי לקראת התמודדות נוספת בבחירות לנשיאות ב־2024. משמאל נוצרה תמונת מראה, ולא מעט אושיות שמאל בארה"ב הודיעו כי ינטשו את טוויטר. מאסק כבר הספיק להגיב, בציוץ כמובן: "תגובת הנגד הקיצונית של אלה החוששים מחופש הביטוי אומרת הכול".
קשה מאוד לנחש מה יהיה הצעד הבא של אילון מאסק. זהו חלק מהמסתורין האופף את דמותו ושהפך אותו לאחד האנשים המסקרנים בעולם, עם כסף בכמות דמיונית שמאפשר לו להפוך למציאות חלומות – שלפעמים נראים מוטרפים לחלוטין – בתוך כמה חודשים או שנים.
האם רכישת טוויטר היא טעות שתעלה לו ביוקר ובדיעבד תבשר את סוף עידן מאסק, או שמא יש לו עוד כמה קלפים בשרוול, כשטוויטר היא בכלל חלק מהקסם הבא? כך או כך, אחת הבדיחות שרצו השבוע בטוויטר אומרת שמי יודע, אולי מאסק יצליח לעשות את מה שנראה באמת לא ייאמן, אפילו יותר מהפצצה גרעינית של מאדים: מתן אפשרות לערוך ציוצים בטוויטר לאחר שליחתם.
