פסח תשפ"ב היה קו פרשת המים בהר הבית. עלייתם של יותר מ־4,600 יהודים להר במהלך שעות העלייה המעטות בחג ערערה את הנחות היסוד ששררו במתחם עשורים רבים. במילים בלתי מוצהרות, שבשבועיים האחרונים עולות באופן גלוי יותר ויותר על פני השטח, הסטטוס־קוו במקום הקדוש בעולם התבסס במשך יותר מיובל שנים על הדרת רגליהם של יהודים שומרי מצוות מהמתחם. הדרה מרצון. רק כך נשמרה בו בשלום הבלעדיות האסלאמית, אבל בשנים האחרונות המציאות הזו נסדקה, ובחג שחלף היא קרסה בקול רעש גדול. זה הוליד בתורו רעשי משנה שהדם עוד הולך ומתגלגל. את פנחס ענברי למשל – סופר, עיתונאי וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה – אירועי פסח הביאו לזעקה גדולה ולקריאה כמעט נואשת להוקיע את "הקיצוניים משני הצדדים".
כך כתב ענברי בבלוג שלו באתר "זמן ישראל" בשבוע שעבר: "ברירת המחדל היא שישראל תמשיך למלא את תפקידה כאחראית על הסדר והביטחון על הר הבית. אבל זה מחייב אותה לעשות סדר בביתה פנימה. הסכנות להר הבית נובעות מקבוצות המקדש מצד אחד, ומן התנועה האסלאמית הצפונית מצד שני.
"כדי שישראל תמלא בהצלחה את התפקיד הזה, עליה לאכוף בצעדים של ממש את הוצאת הרשימה האסלאמית אל מחוץ לחוק, ולהוציא את קבוצות המקדש הקיצוניות אל מחוץ לחוק, כי הן מהוות סכנה לשלומה של המדינה".
שאלנו את ענברי כיצד מדינה דמוקרטית יכולה להוציא אל מחוץ לחוק את תנועות המקדש היהודיות, שחותרות למטרה לגיטימית ובלתי אלימה – כלומר למען חופש פולחן, שהוא עקרון יסוד דמוקרטי. בתגובה הפנה אותנו ענברי לדבריה של חברה בתנועת "נשים למען המקדש", שבסרט "א־לוהים רוצה בית" של עירית שמגר התבטאה לדבריו "לא על זכויות אדם אלא על שינוי מדינת ישראל והיהדות מהיסוד, ולא אכפת לה שזה יגרום למלחמת גוג ומגוג. היא מאלו שעולים להר הבית כדי להתפלל.
"לא כולם עולים להר בגלל שבוערים בעצמותיהם ערכי זכויות האדם. בעצמותיהם בוערת אידיאולוגיה שרוצה להפוך את המשטר של מדינת ישראל מהמדינה שאנחנו מכירים אותה כיום למדינה קלריקלית (דתית, א"ס).
"אני מציע לך לעקוב אחרי הדברים שהגברת הזו אמרה. ואם אלה הדברים שלה וזו האידיאולוגיה, אני חושב שזו סכנה למדינת ישראל לא פחות מאשר ראאד סלאח".
אבל בניגוד לסלאח, שאנחנו מכירים היטב את ההיסטוריה הטרוריסטית שלו, במקרה של תנועות המקדש זו בסך הכל הבעת דעה. עדיין מותר לאנשים בישראל לחשוב כרצונם.
"אם אותה דוברת הייתה מביעה את דעתה בסמינר באוניברסיטה זה היה בסדר. אפשר היה להעמיד מולה מישהו אחר בעל דעה הפוכה. אבל היא פועלת באופן מעשי כדי לעורר תהליכים שיובילו לשינוי מוחלט של פני מדינת ישראל, לא דרך הקלפי אלא דרך מלחמת גוג ומגוג. יש לבדוק ברצינות אם זו מלחמה על זכויות אדם או מאבק מסוג אחר – כזה שמסכן ישראלים רבים".
כלומר, מכיוון שהצד המוסלמי אלים אתה מבקש להוציא גורמים בצד היהודי, שמעולם לא זרקו אבן בהר הבית, אל מחוץ לחוק.
"תקשיב למה שאותה גברת בסרט אומרת ותשפוט בעצמך. אם היא עולה להר הבית כדי לחולל במדינת ישראל מהפכה שמסכנת אותי, אני רשאי להתגונן. לא מדובר בדעות אלא במעשים. אם היו אוסרים על הקבוצות הללו לעלות להר הבית כי הכוונה שלהן לא תמימה כפי שטוענים שם, ואז הם היו מכנסים עצרות פוליטיות ומקימים מפלגה פוליטית בעלת תפיסת עולם מוצהרת, אז הכול היה טוב ויפה. אבל ברגע שהם עולים להר הבית כדי להפוך את ישראל למדינה אחרת, בצורה לא דמוקרטית, לישראל יש זכות מלאה להתגונן מפניהם".
זה לא מדרון חלקלק? היום תחסום את פעילי המקדש ומחר הימין יחזור לשלטון ויחסום בעלי דעות משמאל.
"גם בשמאל יש מי שצריך להוציא מחוץ לחוק. קראתי ציטוט של גדעון לוי מהימים האחרונים, שתוהה איפה היה חמאס עד עכשיו ולמה הוא הופיע רק כעת. זה משיק למה שאמרה הגברת מתנועות המקדש. המצב בהר הבית נפיץ מאוד ומסכן את מדינת ישראל, אולי אפילו את העם היהודי. צריך לחשוב על צעדים דרסטיים כדי להרחיק אותנו מהסכנה על ההר.
"אם יש שם קבוצות קיצוניות כמו זו של הגברת, שלא מסתירה את דעתה שהיא רוצה להפוך את המשטר במדינה, צריך לשקול מה לעשות עם אנשים שחושבים כמוה ופועלים באופן מעשי לפגוע בי ובך".
למה בעצם לא לחתור לאפשר בהר חופש פולחן לכל הדתות וגם ליהודים?
"ישראל חתומה עם ירדן על הסכם שלום, שמבוסס על הסדרי הסטטוס־קוו שסוכמו עם הווקף המוסלמי. ההסדרים האלה קובעים שרחבת המסגדים שייכת לאסלאם ואין בה תפילת יהודים. הם מתפללים בכותל המערבי.
"אם ישראל רוצה שיכבדו אותה, עליה לכבד את ההסכמים הבינלאומיים שחתמה עליהם. ההסכמים האלה שמרו על היציבות בירושלים ובישראל עד שנת 2000. ישראל לא הפרה את ההסכמים אבל גם לא מילאה את חובתה לשמור על קיומם. לפי ההסכמים ישראל היא הכוח המגן על המסגדים.
"אם אתה שואל אותי, זו ראשית הגאולה. הווקף וירדן מטילים על מדינת היהודים לשמור על ביטחון המסגדים. זה חסר תקדים ואין לזה אח ורע. אנחנו חייבים לשמור על ההישג הזה, ואנחנו לא שומרים עליו. נתנו לראאד סלאח להשתולל ועכשיו אנחנו נותנים למתפללים היהודים להשתולל. אנחנו מועלים בתפקיד שלקחנו על עצמנו במסגרת הסכמים בינלאומיים. ישראל הוציאה את ראאד סלאח מחוץ לחוק אבל לא מימשה את הצעד הזה בפועל. ישראל חייבת לעצור את ראאד סלאח. למנוע את כל הפעילות שלו".
מה זה אומר מבחינתך לחזור לסטטוס קוו שלפני שנת 2000? גם כך יהודים דתיים מוגבלים שם בין השאר בגודל הקבוצות, נדרשים להמתנות ממושכות וההתנהלות איתם היא כמו עם טירונים. אבל אפילו מזה אתה לא מרוצה.
"אני רוצה שאוכל לבוא להר הבית בהסכמת הווקף ולהתפעל מיפי המקום, לא להתפלל. ברגע שיהודים שמתפללים שם תפסו את המקום – אני לא יכול לבוא. הרצון שלי הוא שאני אוכל לבוא לשם, שאתה תבוא ושכל עם ישראל יבוא. לפי ההסכמים מותר לנו לעלות להר הבית כמבקרים, אבל ברגע שאותם עולים מסוימים תפסו שם את המונופול, אני לא יכול לבוא לשם".
בעצם, לפי מה שאתה מציע, אני אוכל לעלות להר הבית רק אם הווקף יסכים.
"הוא כבר מסכים. לא צריך לבקש רשות מהווקף לשום דבר כי זה כבר נקבע בהסכמים. אתה כיהודי יכול לעלות להר הבית כמבקר ולא כמתפלל, וגם תוכל להיכנס למסגדים. כשאתה בא לשם להתפלל, זה אסור לפי ההסכמים".
גם אם ארצה לא אוכל להתפלל בהר, כי המשטרה עוצרת יהודים שמתפללים שם.
"אסור בכלל לעלות כדי להתפלל", משיב ענברי, שלדעתו לא רק תפילה בפועל אסורה אלא גם עלייה להר מתוך רצון להתפלל. "מי שבא כדי להתפלל – צריך להישאר בחוץ".
אין בנמצא גלאי שמסוגל לבחון כליות ולב ולקבוע אם באתי כדי לבקר או להתפלל.
"כולם מכירים את מי שמגיעים לשם כדי להתפלל. יודעים מיהם, אחד־אחד".
זה אומר שכל אותם 4,625 יהודים שעלו להר בפסח, לא יוכלו לעלות להר במצב המתוקן לדעתך.
"ברגע שהם יוותרו על התפילה הם יוכלו לעלות כמה שירצו. אני לא נגד תפילה. אני בעד שישראל תכבד את ההסכמים שחתמה עליהם. זה לא דומה להבטחות בחירות שאפשר לקיים או לא לקיים. זה הסכם בינלאומי שהשלום עם ירדן מבוסס עליו, ואנחנו צריכים לכבד קודם כול את עצמנו".
