"ריבונות ישראל בהר הבית אינה מוטלת בספק"

כבר עשרה חודשים, לא משעממים בלשון המעטה, משמש יצחק הרצוג נשיא המדינה. אנחנו נפגשים בימים רוויי מתיחות, זו שליוותה את חודש רמדאן מתחילתו ונמשכה השבוע, ברצח המאבטח ויאצ'סלב גולב, בכניסה ליישוב אריאל. "הכאב הוא עצום", אומר הנשיא. "אתה רוצה שחגי החירות והעצמאות וחגי כל הדתות יהיו חגים של אושר ושמחה, ואז מגיעים אירועים כאלה. ברור שיש פה גורמים שמלבים את ההסתה שמביאה לאירועים הללו. כוחות הביטחון עובדים קשה מאוד, ואנחנו צריכים להכיר להם תודה. שוחחתי ארוכות עם מפקדי המחוזות במשטרה ועם המפכ"ל, ביקשתי לחזק אותם, ואני מקווה שנעבור את הימים הקרובים בהשקט ובטח", הוא אומר בתחילת השבוע.

"בצד זה, אני חושב שעלינו למצוא את הדרך שלנו כאומה להסביר את הרגישויות הדתיות של כל קבוצה בחברה הישראלית. אנחנו לא יודעים מספיק על הדתות האחרות בארץ ישראל, והיה נכון שנדע ונבין – את השפה, את הרגעים החשובים, את הנרטיבים. אני קורא המון חומר בעניין. זה דיון פילוסופי ערכי־חינוכי שהוא מעבר למהומות עכשיו. הייתי רוצה לראות בבתי הספר יותר הנחלה של הבנה בין־דתית. זה משהו שסבא שלי עסק בו המון. הוא חינך את ילדיו עוד בילדותם באירלנד להכיר את הדתות האחרות, ובאמת שני ילדיו עסקו בכך רבות בהמשך, מטעמה של מדינת ישראל".

הסב הוא כמובן הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שעל שמו נקרא הנשיא, שהיה רבה של אירלנד לפני ששימש כרבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל משנת 1936 ועד פטירתו ב־1959. הבנים הדיפלומטים הם הרב ד"ר יעקב הרצוג, ששימש בין השאר שגריר ישראל בוושינגטון ובקנדה, והנשיא לשעבר חיים הרצוג – אביו של הנשיא הנוכחי – ששימש גם שגריר ישראל באו"ם. הנכד, המבקש להמשיך את המורשת המדוברת, משקיע זמן רב במפגשים אישיים עם קהלים שונים בחברה הישראלית, שמגיעים לכדי שיחות נפש עם יחידים וקבוצות. "הצברים שנולדו וגדלו פה לא תמיד יודעים מה שהוריהם ידעו מהמדינות השונות על הדתות השונות. בשנים האחרונות היו מקרים של פגיעות באנשי דת מוסלמים ונוצרים, כולל יחס משפיל, בלי להבין בכלל עם מי מדברים".

מה שהישראלי המצוי יודע על האסלאם זה שהוא אלים כלפינו ומסית וקורא להשמדת מדינת ישראל, בלי קשר לרמת ההיכרות שלנו איתם. מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים הוא פגיעה במי שמנסים להגיע לא רק להר הבית אלא אפילו לכותל, וקריאה לפגיעה ביהודים בכל הארץ.

"ואנחנו גם רואים כמיליון ומאתיים אלף ישראלים־ערבים, שרבים מהם מכירים היטב את מסורת ישראל ולא מעוניינים באלימות הזו. היו פה בבית הנשיא מאות אורחים לסעודת אִפטאר, מכל הסקטורים של הדתיות האסלאמית. הפרופסורית הבדואית הראשונה בהיסטוריה של המדינה נשאה פה דברים בשם כל הקהל. הייתה אווירה של 'הנה מה טוב ומה נעים'. המיעוט הרועש, הקולני והקיצוני מדליק פה את האש, אבל יש גם רוב דומם שחושב אחרת".

בינתיים הר הבית סגור ליהודים ופתוח לפורעים ומסיתים מוסלמים.

"ריבונות ישראל באתרים הללו אינה מוטלת בספק, וישראל מבהירה זאת לעולם כולו. אני רק אזכיר שלאורך כל הדורות הרבנות הראשית אסרה עלייה להר הבית, כולל הרב קוק, הרב הרצוג ואחרים".

רבנים חשובים אחרים מתירים ואף עולים בעצמם להר הבית.

"אני לא נכנס לוויכוח עם כאלה שמתירים עלייה מסוימת, אני רק חושב שגם עלייה להר הבית צריכה להיות מאוד מתונה ומדודה".

לעניין המשמעות הפוליטית של סגירת ההר והלחצים בעניין מצד מפלגת רע"ם, מבקש הנשיא שלא להתייחס. "אני משאיר את המשחק הפוליטי לפוליטיקאים", הוא אומר. "דבר אחד חשוב למדינה והוא יציבות פוליטית, לא משנה מאיזה כיוון פוליטי הדבר בא. אבל צריך יציבות שבמסגרתה אפשר לקבל החלטות, ולבצע עבודת מטה; להסתכל על העתיד גם מעבר לחוטם, ולתכנן מהלכים אסטרטגיים. אנחנו משלמים מחירים נוראיים על אי יציבות".

אי יציבות כמו מערכת בחירות קרובה מדי?

"זה עניין פוליטי מובהק ואני לא מתעסק בו. אבל העיקרון שצריך לרחף מעל כולם הוא שכאשר אתם עושים צעדים, אתם צריכים להבין גם את המשמעויות מעבר לאינטרס הפוליטי־מפלגתי. צריך להסתכל על האינטרס הציבורי, הכלל־ישראלי".

ישראלים טובים באוקראינה

יש טריגר נוסף למתיחות: כמעט שנה לאירועי שומר החומות שחשפו את מצוקת הערים המעורבות, כשיחסי השכנות הפכו לסכנה קיומית בעבור התושבים היהודים.

"מרגע כניסתי לתפקיד אני עושה מאמץ גדול לקיים דיאלוג שקט, רחוק מהזרקורים, עם קבוצות שונות בערים המעורבות. העיר הראשונה שביקרתי בה הייתה לוד, והייתי גם בעכו. אני בדיאלוג גם עם ראשי רמלה ואני בקשר טוב עם הפלגים השונים בקואליציה".

אתה מוצא שם תקווה?

"אני מוצא שיח מרתק בין הקבוצות, שרחוק מן העין הציבורית הוא הרבה יותר פתוח וכן. יש מאמץ גדול וגם אווירה טובה יותר. הכאב הוא כאב שקשה לאנשים להתמודד איתו. אנשים שחיו זה עם זה – זה כמו כאב בתוך המשפחה לפעמים. יש רצון טוב של המון גורמים לקיים דו־שיח, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין: אנחנו חיים יחד על אותה פיסת אדמה. אנשים עם אמונות שונות, דתות שונות, רקע שונה. אבל כשאתה נכנס למחלקת דיאליזה־ילדים בבית החולים שערי־צדק, אתה מוצא מיטה ליד מיטה ילדים חרדים וחילונים, חובשי כיפות סרוגות לצד ערבים ממזרח ירושלים, מיהודה ושומרון ואפילו מעזה. אתה רואה את ההורים ואת הילדים ואתה אומר: אין ברירה, כולם צריכים להכיר את כולם ולחיות יחד. כל אחד צריך לשמור על זהותו, אבל בסוף יש גם אתוס משותף".

קשה למצוא בערים המעורבות יהודים שאינם בעד דו־קיום. לעומת זאת, השכנים שהיו חביבים אליהם עד אז, יום אחד הפנו בעצמם פורעים לעבר בתיהם.

"אני לא נכנס לסוגיית מי צודק ומי לא. הייתה לי שיחה מרתקת בגרעין התורני בלוד, אנשים מרשימים מאוד. אבל היו לי שיחות מרתקות גם עם קבוצות מהציבור הערבי שהגיעו בחלקן הנה, למשכן. שיחות שקטות, עם הנרטיב שלהן על איך הכול התחיל. שמעתי מהן את ההיסטוריה של המשפחות. הייתה פה משפחה יהודית וגם משפחה ערבית – ששתיהן איבדו את יקיריהן באירועים, ושתיהן רצו למצוא את הדרך לחיות יחד. אני יודע שזה קשה, אבל צריך להוריד קצת את מחסומי הפחד ולהתחיל להידבר. אני עסוק בזה מאוד. אני רוצה שנעבור את התקופה הזו בשלום, ועושה כל מאמץ שיהיה שקט. אני רואה גם את הכאב וגם את הרצון לחיות יחד ולמצוא את הדרך לחיות יחד".

"הייתה לי שיחה מרתקת בגרעין התורני בלוד, אנשים מרשימים מאוד. אבל היו לי גם שיחות מרתקות עם קבוצות מהציבור הערבי שהגיעו בחלקן הנה, למשכן. שיחות שקטות, עם הנרטיב שלהן על איך הכול התחיל. שמעתי מהן את ההיסטוריה של המשפחות"

נפגשת עם מלך ירדן. זה היה מועיל, אם הוא בכל זאת מאשים את ישראל בכל האלימות בהר הבית? אנחנו באמת צריכים להכיל את הנרטיב שלהם?

"צריך לזכור גם שהוא שומר לנו על גבול של 400 קילומטר. הוא החיץ שלנו מול צבא איראני ועיראקי. אנחנו נמצאים בהתרוצצות מנוגדת של זרמים תודעתיים אזוריים, המשמעותי שבהם הוא ההשתלבות של ישראל במרחב, באזור. הסכמי אברהם הקפיצו אותנו במדרגה אחת אדירה קדימה. מדינות באזור שלא קיימו איתנו קשרים גלויים או רשמיים מחבקות היום את הדיאלוג. ראינו את זה בטקס רשמי בארמון המלך בירדן שלא היה כמותו מאז כינון היחסים, וכמובן בביקור מרשים בטורקיה ובאמירויות".

קרדיט לבנימין נתניהו?

"בהחלט, אני נותן קרדיט גדול לנתניהו ולנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולשליטי האמירויות ובחריין על הסכמי אברהם, הישגים בעלי משמעות היסטורית".

על המפגש עם נשיא טורקיה אומר הנשיא הרצוג כי הגיע בעקבות תהליך שכלל "מפגש של אינטרסים" וגם "חילופי משמרות בפוליטיקה הישראלית", לצד הבנה מצד ארדואן ש"הגיע הזמן לשנות את היחס לכמה וכמה מדינות שהיו איתו בעימות מדיני, כמו ארמניה, מצרים, האמירויות וישראל. את המדיניות הזאת הוא מיישם בו זמנית בכמה מהלכים, והתחיל איתי דיאלוג טוב". מאז המפגש שוחחו שני הנשיאים כמה וכמה פעמים בטלפון, כל השיחות "כנות ופתוחות", לדבריו.

עד כמה המפגש היה משמעותי מבחינת ישראל?

"הביקור היה מאוד חשוב, פתוח וכן. שמתי על השולחן את הנושאים הכי אסטרטגיים מבחינתה של ישראל, כולל נוכחות חמאס בטורקיה, שבאה בעקבות עסקת שליט. הוא שם על השולחן את הנושאים הכלכליים, הוא ראה שהסחר בין המדינות צמח בשלושים אחוז בתקופת הקורונה, וזה מאוד הרשים אותו. אנחנו שועטים לעבר עשרה מיליארד דולר סחר, ולשם השוואה מול צרפת אנחנו ברבע מזה". עוד שוחחו הנשיאים על נושא הגז והאנרגיה. "את ההמשך תבצע ממשלת ישראל", מסכם הנשיא.

בעבר הלא מאוד רחוק ארדואן דיבר קשות נגד ישראל. יש תחושה של שינוי?

"הנשיא ארדואן הוא שהזכיר לי שטורקיה היא המדינה המוסלמית הראשונה שכוננה יחסים עם מדינת ישראל לפני יותר משבעים שנה. זו מערכת יחסים מפותחת מאוד. הקהילה היהודית קיבלה אותי בהתרגשות עצומה, ויכולתי לראות שלקהילה יש מעמד מול גורמים שונים בממשל הטורקי. מדובר בקהילה היסטורית. ארדואן אמר אמירות חשובות, אבל אמרתי לו שהכול ייבחן במעשים. בלי לפתוח פה לשטן, אפשר לראות שבמשבר האחרון טורקיה גילתה איפוק באופן יחסי".

אי אפשר להתעלם מהמלחמה המתחוללת כעת במזרח אירופה. איך אתה רואה את מאמציו של ראש הממשלה בתיווך בין רוסיה לאוקראינה?

"אנחנו רואים סבל נוראי באוקראינה, ויש אלפי ישראלים ויהודים מכל העולם שעושים טוב, שמושיטים יד ומתאמצים לסייע לעם באוקראינה. מיכל ואני אירחנו בליל הסדר משפחה אוקראינית, יהודים שעלו ארצה. האבא נשאר באוקראינה, גויס לצבא. הילד ביקש לאפיקומן שנביא את אבא שלו. מנגד, אנחנו עומדים מול מצב גאו־אסטרטגי ברור, שקובע לנו גבולות מה אנחנו יכולים לעשות ומה לא. המאמץ שהפגין נפתלי בנט בניסיון לגשר בין הצדדים היה מצוין בעיניי. הוא עוד לא הביא את התוצאה, אבל זה היה צעד ראשון בכיוון הנכון. אני מתפלל שהפסקת האש תיכנס לתוקפה. אני חושב שהמאמץ ההומניטרי שבא לידי ביטוי בבית חולים השדה שבנתה שם ישראל, הוא עצום. ליוויתי את הצוות בבית החולים בקבלות שבת, היה מרגש לראות את הישראלים הכי טובים שיש, שמשרתים אותנו יום ולילה, מגיעים לאוקראינה ועושים טוב".

מה שלמדתי מאבי

אנחנו יושבים במשרדו בבית הנשיא, משרד שהוא מכיר מצוין מילדותו, כשאביו היה הנשיא השישי של מדינת ישראל. האם למד משהו מניסיונו של האב, אני שואלת, והוא משיב כי בהחלט למד. עם זאת, הוא מדגיש כי "כל דור פועל לפי צו מצפונו והכרתו". מה השתנה? המון דברים השתנו. בעיקר פני החברה. "ההורים שלי עבדו כזוג, בכל מקום היו יחד. הם הקרינו חום ואהבה לכל מי שרק נמצא במדינה הזאת, ומיכל ואני למדנו המון מהם. אנחנו פוגשים אנשים מקבוצות שונות, מכל הספקטרום, ויש לי שיחות נפש עם הרבה ישראלים – חלקן שיחות מאוד דיסקרטיות – כדי להבין לאן אנחנו הולכים כעם, ואיך אנחנו מייצרים את היכולת להידבר בשקט. להפוך את הבית הזה למקום שבו אפשר להידבר בשקט, בצורה פתוחה, בלי רעשים מבחוץ. היעד העיקרי שלי הוא אחדות ישראל".

מה שבמידה מסוימת הוא הגדרת התפקיד של נשיא.

"בעבר אמרתי שהתפקיד של אבא שלי היה לטפוח על השכם, לחבק ולעודד. לתת מזור בעת צרה ולהעניק תקווה. עכשיו אני רואה את זה אצלי, אותו הדבר. היינו בחול המועד פסח בטיול עם משפחות שכולות – ששכלו את יקיריהן מאז תקופת מלחמת יום כיפור ועד היום. גם משפחות דרוזיות. הוביל אותו דוד אינהורן, שבנו יהונתן נהרג במלחמת לבנון השנייה. ישראל היפה במיטבה. אתה רואה נקודת מבט אחרת על החיים. היו פה אנשים מכל הקשת. גם אביו של אהוביה סנדק היה פה לשיחת נפש, שיחה חשובה מאוד. וגם אנשים מהצד השני המוחלט של הספקטרום. אני לא מפחד לפגוש אף אחד, אני פה כדי לשמוע את כאבו של כל אדם, ולנסות להסביר לו את נקודת המבט הממלכתית. וגם קצת להקרין רוגע, במיוחד כשהמערכת כל כך עצבנית, מתוחה ומלאת אתגרים".

יש משהו שלמדת מאביך שלא לעשות?

"הייתי צעיר כשאבי היה נשיא. אבל אנחנו משפחה של משרתי ציבור, וזה מחייב המון איפוק והשתדלות לא ליפול לבורות מיותרים. זה לא תמיד אפשרי. למדתי מההורים שלי המון על שירות ציבורי, שזו למעשה עבודה מהבוקר עד הלילה. כילד, בארוחת שבת משפחתית עם סבים ודודים והורים במשרות כאלה, אתה סופג את הערכים".

יש סיכוי שנראה בשירות הציבורי גם דור רביעי למשפחת הרצוג?

"יש לנו הסכם עם הבנים שלנו: הם חיים את חייהם ועושים חיל, כל אחד בתחומו. בן אחד עובד מדינה, בן אחר בהייטק, יש לי בן שרק השתחרר מסיירת צנחנים ועכשיו משלים את שביל ישראל, והוא אדם מעורב", מחייך הנשיא, ואנחנו מצידנו מבטיחים לעקוב.

דבר אחד נוסף ירש הנשיא הנוכחי מאביו: פסק ההלכה הנוגע להיותו לוי. "כשאבא נכנס לכהונה כאן, הוא שאל את הרבנים הראשיים מרדכי אליהו ואברהם שפירא, וגם את הרב חיים דרוקמן שהיה בקשר קרוב איתו, מה עליו לעשות בנוגע לנטילת ידי כוהנים לפני שהם עולים לדוכן. הרבנים הורו לו שבבית הכנסת בשכונת מגוריו ייטול לכוהנים ידיים, אבל בירושלים יימנע מכך משום שהוא מורם מעם. הרב דרוקמן אישר לי את הסיפור הזה ואני אימצתי את הנוהג הזה אליי".

מתי הייתה הפעם האחרונה שבה נפגשת עם ראש הממשלה לשעבר נתניהו?

"אני מדבר איתו באופן קבוע. חלק מהשיחות דיסקרטיות. אני מנהל עם כולם שיחות פתוחות וכנות, מנסה בכל מאודי למצוא את הדרך להנמיך את הלהבות. אני חושב שהיה טוב ורצוי שנמצא את הדרך שבה ועדות הכנסת תתפקדנה באופן מלא. עדכונים שוטפים בין ראש הממשלה לראש האופוזיציה הם חשובים, לא בטלים בשישים, ולכן אני לוחץ על כל הצדדים לקיים אותם. כשהייתי ראש האופוזיציה ונתניהו היה ראש ממשלה הקפדנו על קלה כחמורה, והשיחות הללו היו מאוד מועילות.

"יש הרבה מתח בתקופה הזו, מתח שהוא כואב מאוד, כי המחירים שישראל משלמת עליהם הם גדולים. הם לא נראים לעין אבל הם מאוד גדולים. יש אומות שמתח כזה איים לפרק אותן. אפשר להוריד את הטון, ולנהל את הוויכוח בצורה עניינית יותר. אבל יש מטענים מאוד כבדים, ובמיוחד בגלל הרשתות החברתיות, הפייק־ניוז, ההכפשות. חלק מהאירועים שאנחנו חווים כיום חווינו דוגמתם בעבר, אבל לא בעוצמות האלה שברשתות החברתיות, שמשפיעות לעיתים על הציבור כולו".

בשבוע האחרון החריף החשש של הרצוג מגובה הלהבות של השיח הציבורי, נוכח הפרסומים בדבר איומים על ראש הממשלה בנט ומשפחתו. "האיומים עליהם ועל נבחרי ציבור בכלל מדירים שינה מעיניי, בכלל זה תקיפת עובדי מדינה כמו הד״ר שרון אלרעי־פרייס, תופעה מגונה ומסוכנת. זה מדאיג במיוחד מכיוון שהם לא עומדים לבד, וממש לא שייכים לצד אחד של המפה הפוליטית. אני רואה מדי פעם את מה שמתפרסם ברשתות החברתיות, ופשוט מתחלחל. אנחנו בעיצומם של ימי ספירת העומר וזוכרים היטב את תלמידי רבי עקיבא שמתו משום שלא נהגו כבוד זה בזה; לא משום שלא הסכימו, לא משום שהתווכחו. מחלוקות הן דבר לגיטימי ונחוץ, הן ביהדות והן בדמוקרטיה, אבל חייבים לכבד, ובעיקר חייבים למצוא את הגבול שלא מפיל אותנו אל תהום של שנאה בואכה חורבן. האחריות היא על כולנו – על כוחות הביטחון ואכיפת החוק שיש לי בהם אמון מלא; על נבחרי הציבור שצריכים לתת דוגמה; על התקשורת שצריכה לנהוג באחריות, ועל החברה הישראלית כולה. שלא נגיע למצב שבו לא נוכל יותר לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. בשבועות האלה, של ימי הזיכרון, אנחנו מדברים כל כך הרבה על אחדות וסולידריות. הגיע הזמן שנביא את הערכים האלה גם לעולם החיים".

הרשתות החברתיות מלהיטות לדבריו גם סוגיות רחבות יותר מאלה הפוליטיות. הנשיא הרצוג מעיד כי במפגשים התכופים שלו עם מגזרים שונים הוא עוסק בזה רבות. "הוויכוח הפנימי בתוכנו נע על מיקום המטוטלת בסולם הערכים החברתי של מדינה יהודית ודמוקרטית. התרגום של חלק מהעימותים הללו – גם בנושאים אישיים, כמו הכפשה פסולה של שופטי בית המשפט העליון או פסילה של פוליטיקאים כאלה ואחרים – הוא איבוד האמון במוסדות השלטון. השחיקה המתמדת בכך היא ממש מחלה מסוכנת. אנשים לא מבינים שאין אלטרנטיבה, כי בלי המוסדות הממלכתיים הללו איש את אחיו חיים בלעו".

נקודה זו מטרידה אותו לא רק כשמדובר בגופים פוליטיים, כאמור. לאחרונה קיים שיח עם המועצה להשכלה גבוהה, בניסיון לפצח את השאלה איך אפשר לפתוח את האקדמיה למגוון דעות. "יש מאמצים גדולים להביא שינוי וגיוון. אני מאוד מאמין בגיוון, אני רוצה לראות יותר ויותר קבוצות שמיוצגות בכל מעגלי החיים. הנה לאחרונה מונתה קבוצה גדולה מאוד של שופטות ושופטים, ואני רואה שם הרבה יותר גיוון. אני מקווה בקרוב להשביע את השופט המוסלמי הראשון בבית המשפט העליון".

בחרת להדליק נר חנוכה במערכת המכפלה, בחברון. קיבלת תגובות עוינות לכך מהמחנה הפוליטי שממנו באת.

"זו הייתה חוויה שמאוד ריגשה אותי, במיוחד להתפלל בקברי האבות והאימהות, ובייחוד בהיותי דור חמישי למי שכמעט נשחטה בטבח בחברון. אמרתי שם לקהל שכל בני אברהם ובנות אברהם צריכים לחיות יחד, לכבד את שלטון החוק ואת הצבא. הייתה ביקורת משמאל, הזמנתי לכאן כל אחד מחברי הכנסת המבקרים, כולל מי שביקר אותי בצורה הכי בוטה, וניהלתי איתו שיחות נפש, כחלק מהצורך לא להחרים אף אחד, ופשוט לשמוע ולהשמיע. הרי כשנסעתי לכפר־קאסם ונשאתי שם נאום התנצלות על הטבח שאירע בשנות החמישים, גם זה היה מאוד לא פופולרי במחוזות מסוימים של הימין. אבל אני מנסה לומר לכולם: מדינה יש רק אחת, ובמדינה הזאת אתה יכול להתווכח, למתוח ביקורת, לא להסכים, אבל אי אפשר לפרום את החבילה.

"כל מעשה קיצוני שיש בו פוטנציאל להעיר את מערכות היחסים, פוגע ביכולת שלנו לחיות כאן במדינה ריבונית. זה הרי הלקח שאנחנו צריכים לזכור ולשנן כל הזמן: על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. כאמור, בימי ספירת העומר, 24 אלף תלמידי חכמים נטבחו בגלל אטימות, קהות חושים; כשכל אחד חשב זה שלי ורק שלי. אף אחד לא רצה להקשיב לאחר, ואף אחד לא הבין את המחיר הנורא של פילוג בעם. איש לא הבין את המחיר הנורא של שיתוק מערכות השלטון, ואיש לא הבין את המחיר הנורא של שריפת הרזרבות הלאומיות שהיו אז. אני ממליץ לכולם לצפות בסרט 'אגדת חורבן', של הבמאי גידי דר, שאם מתרגמים אותו למערכת הפוליטית הישראלית, אפשר לראות לאן זה עלול להידרדר. יש לנו צבא אחד, צריך לכבד אותו. יש לנו מערכת משפט אחת, צריך לכבד אותה. גורמי אכיפה ועובדי מדינה, צריך לכבד. אפשר בהחלט לבקר אותם, למתוח ביקורת זה חלק מהאופי שלנו. גם הטלת ספק היא חובה. אבל לא לחתור תחת עצם הצורך שלהם להתקיים ולתפקד".

אתה מתגעגע לפוליטיקה?

"כשעברתי מהפוליטיקה לסוכנות היהודית, שבה מבוקר עד לילה אתה עושה רק טוב, נגמלתי מהצורך לעסוק בפוליטיקה מיידית. אבל העיסוק שלי משיק לפוליטיקה. תמיד ידעתי שיש בפוליטיקה הרבה אנשים טובים, שבאים בכוונה טובה ובתחושת שליחות עמוקה, שיש להם מצפן ומצפון. אנחנו נוהגים לזרוק עליהם בליסטראות, אבל זה לא נכון. יש גם כאלה שמאכזבים יותר, אבל המערכת היא מערכת של אנשים טובים, ואנחנו צריכים להוקיר את שליחי הציבור. להתפלל שהקב"ה ייתן להם בריאות טובה, ולכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה".

ויש געגוע?

"אני פוגש את המערכת הפוליטית בהמון צמתים, כמעט מדי יום. אני יודע למה את חותרת, אבל אין לי חיידק פוליטי. הוא רדום אצלי לחלוטין".

 

"אני ממליץ לצפות בסרט 'אגדת חורבן', שאם מתרגמים אותו למערכת הפוליטית, אפשר לראות לאן אפשר להידרדר. יש לנו צבא אחד ומערכת משפט אחת, צריך לכבד אותם. אפשר לבקר, אבל לא לחתור תחת הצורך שלהם להתקיים"הרצוג וארדואן באנקרה, לפני כחודשיים

מותר לטפוח על השכם

החיידק הפוליטי אולי רדום, אבל תחושת השליחות ניכרת ונראה שהיא בשיאה. לוח הזמנים של הנשיא צפוף וממוקד מטרה: להביא את ישראל למקום בטוח וטוב יותר הן בבית פנימה והן באוקיינוס הסוער שסביבה. "יש לנו עם נפלא ומופלא. יש אור גנוז אמיתי בעם שלנו, אנשים שעושים דברים מופלאים שלא על מנת לקבל שכר, ולא רק דרך צדקה וחסד. מיכל ואני פוגשים בזה כל הזמן. המון דברים מקוריים וחכמים מתרחשים פה, אנשים מבריקים שמשרתים את טובת העם והמדינה, העולם והאנושות. פשוט תענוג לפגוש את החברה הישראלית. ערב יום העצמאות מותר לנו ליום אחד גם לטפוח לעצמנו על השכם, להפסיק להתווכח, לאהוב את מה שיש לנו פה.

"אנחנו מדינה מאוד מיוחדת בעולם, בעלת תחושת ייעוד עמוקה שטבועה עמוק בקרב האזרחיות והאזרחים. חלק מהעימותים בתוכנו נובעים מתחושת הייעוד והפרשנות של כל אחד מאיתנו לייעוד הזה. אבל אני אומר לכולם, שבתוך השחור והלבן יש תמיד המון אפור. אפור של אהבת ישראל, של משפחתיות. אהבת ישראל שמחברת בין הקטבים של משפחתיות, שהיא סוד הכוח הישראלי, המשפחתיות הישראלית. אנחנו עושים משהו נכון. נחבק את המשפחות השכולות, במיוחדת בתקופה האחרונה שחוו אסון נורא, נתפלל לשובם של השבויים והנעדרים ונאחל רפואה שלמה לפצועי ישראל.

"אנחנו נכנסים לשנה ה־75 לעצמאות ישראל, תאריך לא מבוטל. מצד אחד אתה רואה את ישראל מזנקת ומגיעה ליעדים מדהימים, ומצד שני אתה רואה את האיומים. אתה נע בין שני הקטבים הללו, ותמיד זוכר שבשתי הפעמים הקודמות – בשנת השמונים לעצמאות ישראל חרב לנו הבית. אני כבר צופה את פני שנת המאה, ומבקש להגיע אליה בשקט ובבטחה. עלינו לעשות הכול כדי לשמור על הבית".