ראש שירות הביטחון הכללי רונן בר נשא דברים בטקס יום הזיכרון שנערך היום (ד') במטה השב"כ. "מעבר לזיכרון הלאומי, לכל אחד יש מן הסתם את הזיכרונות שלו. לחלקנו יש הרבה. אני בדרך כלל נוהג לחלק אותם בין ימי הזיכרון בביקורים בבתי הקברות השונים. אולי כדי לייצר טבלת צדק. כאילו שלמישהו מהם זה אכפת. אולי להורים ולאחים", אמר ראש השב"כ בפתח נאומו, ובחר לספר על פקודו, ניר פורז ז"ל שנפל בעת מבצע חילוץ החייל החטוף נחשון וקסמן.
"ניר היה חייל שלי ביחידה לפרק זמן מסוים. סומן על ידי כפעלתן עד כדי אנרגטי מדי, לוחם, לוחם צדק, מנצ' – מאלה שכולם אוהבים. לא גבוה, מוצק עד כדי בריון, עיניים כחולות ושיער קצוץ עד כדי בראד פיט. מאלה שאתה מיד בוחר לחניך תורן כדי להעביר את הדאגות שלך אליו. אחד מתוך 15 אבל אחד שאתה לא שוכח.
לא הופתעתי כאשר שמעתי, כמה שנים מאוחר יותר, שניר מפקד צוות ומוביל אחריו לוחמים. תיארתי לעצמי שעם הגב הרחב שלו, הוא לא רק מוביל אותם אלא גם סוחב אותם. אלה היו הלוחמים שגם יכנסו אחריו ב- 94 לבית בביר נבאללה שבו מוחזק נחשון וקסמן.
הילד המשיך בצבא, אני התגלגלתי לשב"כ. הצטלבנו כמה פעמים ביחידה. הוא בקבע, אני במילואים.
את נחשון וקסמן חיפשנו בכלל בעזה. באחד הימים, בעקבות תובנה מודיעינית של המרחב, הופנינו בבת אחת לאיו"ש והבנו שסוף סוף יש יעד. בתדריך אחרון במשרד עודכנו שבוחרים יחידת השתלטות, שנחזיק את היעד באופן סמוי עד הערב, עד לפריצה, ושננסה להביא כמה שיותר מודיעין מהבית. הרמטכ"ל אישר השתלטות, בחר ב"יחידה" ובערב התחילה התגנבות. לא ידעתי שניר בכח אבל הנחתי שאחי הצעיר ששירת גם הוא ביחידה, משולב גם כן.
מהנקודה שבה הייתי הבנתי שאנחנו בברוך גדול. הפיצוצים של הדלת והחלונות לא היו בו זמנית ובקשר הצבאי התחילו לדבר על "פרחים" ואחר כך על "הרדוף". גם וקסמן. במשך כמה שעות הייתי מנותק מכדי להבין מי נהרג. חוסר ודאות הוא המצב הקשה ביותר. כששמעתי שניר הוא זה שנפל, תיארתי אותו רץ ראשון קדימה, כמו שחונכנו, ועם החזה הרחב שלו סופג את האש במקום אחרים.
אמא של ניר, מתי ז"ל, אישה שכולה ואם שכולה נתמכה על ידי הצוות שנים. אצל כל מי שהכיר אותו יש תחושה אדירה של פספוס – שבדיוק כאלה היינו צריכים היום שיובילו אותנו במשברים שאנחנו חווים".
"השנה נוספו נוספים למשפחת השכול", המשיך בר. "בתור אלו שחרטו על דגלם להקדים ולסכל, בכל זמן ובכל מקום, נמשיך לראות בכל נרצח כישלון. לצערנו, לא נוכל להבטיח אפס כישלונות, נוכל להתחייב למקסימום הצלחות. תחת מורשת רבין, בארגון אני אחראי לכל כישלון, אתם אחראים לכל הצלחה. עם ישראל שלא יודע התברך בנבחרת עלומה, אני יודע שהתברכתי בנבחרת הטובה בעולם.
אין משמעות אישית למילים "המחיר היה שווה", ישנה משמעות לאומית. על קיר הזיכרון במטה השב"כ, 150 שמות ומאחוריהם 150 משפחות. אין משפחה בישראל שהמחיר היה שווה לה. מנגד לא יכולנו להגיע לאן שהגענו אלמלא מחיר זה.
מדינת ישראל קמה, קיימת ותתקיים קודם כל בזכות אותם אלה ששילמו את המחיר היקר ביותר. עוצמתנו תמיד היתה באחדותנו. דווקא ביום הזה שבו כולנו מתכנסים בתוכנו, אנו חייבים לזכור את סכנת הפלגנות, השיח האלים וההסתה שעלולה להביא אותנו לתהומות מסוכנים".
ראש השב"כ התייחס לפעולות החשאיות והמסוכנות של אנשי השירות: "אתמול הענקתי 3 אותות לרכז ולשני לוחמים, על חתירה למגע, על אומץ לב ועל סיכון חיים יוצא דופן בחדרה וביפו. בעשייתם, מנעו באופן ישיר את התרחבות משפחת השכול. הם זיהו איום, רצו חשופים וחיסלו את האויב.
מדי לילה רכזים, חוקרים, מאבטחים ולוחמים, נכנסים לשטח עם לוחמי הימ"מ, עם חיילי צה"ל, או לפעמים לבדם, סופגים אש ומסכלים פיגועים. מאחוריהם, כמו בחיפוי אווירי, ארגון שלם של אנשי מודיעין ותמיכה ששומרים ומאכוונים. יום ולילה ויום. ואף אחד לא יוכל ללמד אותם מהי אהבת הארץ כי הם פשוט ירגישו אותה כל לילה ויבינו שהיא באמת נקנית בייסורים. הם לא ידברו, הם לא יצייצו ויהיו מגן ולא יראה. והם ימשיכו לפחות למענם של אלה שלא כאן איתנו ובכדי שנוכל להישיר מבט למשפחות השכולות כדי לנסות ולומר שהמחיר היה שווה. יהי זכרם ברוך ונהיה אנחנו ראויים להם".
