מדינות האיחוד האירופי מבקשות לערוך מזכר הבנות משותף בין בריסל, קהיר וירושלים, שיחתור להגדלת כמות הגז שמספקות שתי המדינות לאירופה. במסמך שעסק בכך, ושהמידע עליו פורסם בבלומברג, צוינו עוד כמה ממדינות אפריקה, ובעיקר ניגריה, סנגל ואנגולה, שפוטנציאל אספקת הגז הטבעי מהן עודנו בלתי מנוצל. עד פלישת הרוסים לאוקראינה בסוף פברואר, באירופה רכשו כ־40 אחוז מתצרוכת הגז מידי רוסיה.
"מתקני הנזלת הגז במצרים, אידקו ודמייטה, מייצאים כעת גז בשיא הקיבולת השנתית שלהם, שעומדת על 17 מיליארד מ"ק לשנה", אומר ד"ר עמית מור, מנכ"ל חברת הייעוץ אקו אנרג'י ומרצה בכיר באוניברסיטת רייכמן. "רוב הגז מיוצא לאירופה, והנפח יוכל להשתנות רק כשיורחבו המתקנים, אולי בעוד 4־3 שנים".
באיחוד האירופי הכריזו שיתנתקו לחלוטין מהגז הרוסי עד שנת 2027. לדברי מור זו מטרה בלתי אפשרית, "אבל גם לא הכרחית. מספיק שאירופה תקטין במחצית את יבוא הגז מרוסיה כדי לתת מכה לכלכלה הרוסית". צמצום הייצוא לאירופה מאז פריצת המלחמה לא פגע בהכנסות רוסיה מגז, בינתיים, בשל עליות המחירים בשוק האנרגיה.
לאחר הוראתו של פוטין לדרוש תשלום על גז טבעי רק ברובל הרוסי, ולא בדולר כנהוג בשוק האנרגיה העולמי, הודיעה ענקית האנרגיה הרוסית "גזפרום" שתפסיק לספק גז לפולין ולבולגריה בשל סירובן לשלם ברובל. "ההוראה נועדה לסכסך בין מדינות אירופה ולשבור את העיצומים שהוטלו על רוסיה בעקבות המלחמה באוקראינה", אומר מור. "פוטין מצליח במשימתו באופן חלקי. כבר עכשיו חברות אירופיות פרטיות החלו לשלם ברובלים, כשהן מסתכנות בהפרת הסנקציות".
לדעתו, על ישראל לנצל את המשבר. "אנחנו צריכים לעשות חישוב מחדש. אפשר לייצא כמויות גז טבעי נוזלי באמצעות הקמת מתקני הנזלה מול חופי ישראל. אפשר גם לשקול ייצוא גז בצינור לאירופה. אך הדבר כרוך קודם כול בחידוש תנופת חיפושי הגז במים הכלכליים של ישראל, שבלמה שרת האנרגיה קארין אלהרר. בטווח הארוך, כשיימצא יותר גז ותובטח אספקת הגז למשק לעשורים הקרובים, נוכל לשקול ייצוא גז לאירופה".
