התפטרותה של שמרית מאיר מתפקידה כיועצת המדינית של ראש הממשלה נפתלי בנט לא הייתה עוד צעד טכני ועימות פנים לשכתי, אלא סימן לכיוון שמבקשים אנשיו לתפוס מעתה ואילך לקראת התמודדות בבחירות.
שורת הצעדים בסוף השבוע האחרון הציגו התעוררות מעט מדי ומאוחר מדי של יו"ר סיעת ימינה, אבל בסוף זה קרה. בעוד יש מי שמסיק מכך על התיישרותו לימין, האופוזיציה לא חושבת שזה ישכנע מישהו מחבריה שכבר רואים את דרכם למעלה לזוז ממטרתם להפיל את הממשלה.
אם בנט היה נוקט בשורת הצעדים הזו לפני שבעה וחצי שבועות – בערך התאריך בו סילמן פרשה, היינו יכולים להבין מכך משהו על כוח ולמידה של חישוק חבריו בקואליציה הנוכחית, אך כשהוא עושה את זה בקואליציית 60 ואחרי שורת פיטורים, יש פה כבר ניסיון ליישור קו כמי שצופה את המערכה הבאה.
הפרישה של סילמן ביטאה שבר אידאולוגי רחב יותר בימינה. מינויה של היועצת המדינית שמרית מאיר הביא לפנייה חדה של בנט שמאלה. הזהירו אותו ש"אם הוא לא יעשה שינוי, לא תהיה לו ממשלה", אך בנט לא שעה לבקשות והלך שבי אחרי עצותיה של מאיר. בין השאר הדברים שהרגיזו את חברי ימינה נמצאים מינויו של מייק הרצוג לשגריר בוושינגטון, כינוי יו"ש "הגדה המערבית" והתעלמות מכך שמזכיר המדינה האמריקני תקף את אלימות המתנחלים בעיצומו של גל טרור. את המאבק נגד השפעתה המתעצמת של מאיר הובילו טל גן צבי, ראש הסגל של בנט והשרה שקד.
אם אנחנו מדברים על ניצחון ציר גן צבי-שקד שהולכים איתו במערכת הפוליטית מעל 17 שנה, זה יהיה מעניין לראות מה יהיו עכשיו המסרים ומה הרוח שתצא מלשכת נפתלי בנט תביא עימה, משום במידה רבה אלו הדברים שיכריעו גם את הגורל שלו בבחירות הבאות. כמו למשל הגעתו הצפויה לאלקנה השבוע, שתהווה לראשונה בקדנציה כרה"מ ביקור ביו"ש.
אנחנו גם יודעים שהמנדטים של בנט בימין נחתכו ב-3/4 ולכן, אם הוא ירצה להיכנס מחדש לכנסת הבאה, לכאורה הוא חייב ללכת להשקיע במצביעי המרכז-שמאל, מה שגם נעשה בפועל בהמלצת מאיר בשנה האחרונה. אך אם הם יראו אותו חוזר ימינה, לא יסייע לו הצעד להזזת נתניהו מהכיסא רק לשנה אחת. מצד שני, אנשיו בלשכה מושכים את בנט ימינה, והעימות הפנימי הזה יכול להיגמר לא טוב. גם לצאת זגזגן אפילו יותר מהשנה האחרונה וגם להישאר בסוף בלי מצביעים רלוונטיים, כאשר ישנו השמאל שחזר לעבודה ומרצ, המתנדנדים בכחול לבן והימין שנותר במחנה הליכוד-ציונות דתית.
