"נעם, שהחל את שירותו כלוחם בימ"מ לפני 23 שנה, היה גם פרמדיק שהציל לא פעם חיים של לוחמים תחת אש האויב. שדה הקרב היה מוכר לו וכך גם הסכנות הטמונות בו, אך הוא השתייך לקבוצה קטנה וייחודית של שוטרים ולוחמים ששמו את טובת המדינה וביטחון אזרחיה בראש מעייניהם. רק לפני מספר שבועות העניק נעם טיפול רפואי מציל חיים לסנ"צ ש', שנפצע קשה מירי בהיתקלות של כוח ימ"מ עם מחבלים ליד ג'נין. גבורה וערכים היו טבועים בדמותו ובפעילותו המבצעית בימ"מ. הוא הקדיש את חייו למען חבריו ביחידה ולמען המשטרה והמדינה. בימ"מ הוא ייזכר תמיד כלוחם שנרתם לכל משימה, לוחם מלא צניעות וענווה שמשרת מתוך ערכי הציונות ואהבת המדינה".
המילים הללו, מתוך הודעתו של מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי עם נפילתו של לוחם הימ"מ רב־נגד נעם רז ז"ל ביום שישי שעבר, הפנו את תשומת הלב לעבר יחידת העילית המשטרתית הפועלת בכוחות מיוחדים, בעיקר מתחת לפני השטח, לסיכול פעולות טרור.
נעם רז ז"ל היה חלק מכוח של לוחמי ימ"מ שכיתרו, יחד עם סיירת גולני, את ביתו של פעיל הג'יהאד האסלאמי בכפר בורקין, סמוך לג'נין. הוא נהרג מאש שנורתה לעבר הלוחמים. רז היה אחד הלוחמים הוותיקים ביחידה, שכמעט כל פעילותה נעשית בחשאי. פניהם של לוחמי הימ"מ מוסתרות, שמותיהם אסורים לפרסום, ואפילו מפקד היחידה, שהתכבד להשיא משואה בטקס המרכזי בהר הרצל ביום העצמאות האחרון – עלה לבמה כשכובע ומסכה מסתירים את פניו.
בחודש דצמבר האחרון הכריזו ראש הממשלה בנט, השר לביטחון הפנים עמר בר־לב והמפכ"ל שבתאי על הגדרתה של הימ"מ כ"היחידה הלאומית ללוחמה בטרור". עד אז היא הוגדרה כ"יחידה המרכזית ללוחמה בטרור". במקור, ימ"מ הם ראשי תיבות של "יחידה משטרתית מיוחדת" או "יחידה מרכזית מיוחדת". בטקס סיום ההכשרה של 13 לוחמים חדשים שצורפו אז למערך היחידה אמר בנט: "המטרה שלי היא שהימ"מ תהיה היחידה הטובה בעולם ללוחמה בטרור, ואתם האנשים הנכונים למשימה. ההכרזה הזו מבטאת את ההערכה הרבה שרוחשים המדינה ואזרחיה לפועלה רב השנים של הימ"מ. ההכרזה הזאת מגלמת הוקרה עצומה ותודה על חירוף הנפש, על המסירות ועל הדבקות במשימה – המאפיינות את הימ"מ עוד מימיה הראשונים". בהמשך אושרה ההגדרה הזו גם בהחלטת ממשלה.
ביום העצמאות האחרון השיא מפקד הימ"מ תנ"צ ח' את המשואה השמורה לנציג משטרת ישראל בטקס בהר הרצל. לקראת הטקס הועלתה דרגתו מניצב־משנה לתת־ניצב, כחלק משדרוג מעמדה של היחידה. הוא הקדיש את המשואה למי שפועלם לא תמיד ידוע, אך ההוקרה המגיעה להם רבה: "לכבוד אחיי ואחיותיי, הלוחמים והלוחמות, בגלוי ובסתר, שמסכנים את חייהם בכל יום ובכל לילה למען ביטחון ישראל".
קריאה בליל הסדר
ניצב בדימוס זהר דביר, לשעבר מפקד מחוז הצפון של משטרת ישראל וסגן המפכ"ל, פיקד על הימ"מ בראשית שנות האלפיים והוביל את פעילותה באינתיפאדה השנייה. הוא התגייס לימ"מ לאחר שירות ממושך בצה"ל, שבשיאו היה מפקד סיירת גולני. "היינו במאות פעילויות", הוא מספר. "אחד הדברים שנותנים סיפוק בשירות ביחידה הזאת, אלה פעולות שמהוות סגירות מעגל – הגעה למחבלים שביצעו פיגוע או מציאתם אחרי זמן רב".
כדוגמה לפעולה כזו נזכר דביר באיתורו וחיסולו של המחבל סירחאן סירחאן בטול־כרם, כשנה אחרי שביצע את הפיגוע האכזרי בקיבוץ מצר ורצח בירי חמישה ישראלים, בהם רויטל אוחיון ושני ילדיה הקטנים. "זה היה אירוע שזעזע את המדינה", אומר דביר. "אחרי קרוב לשנה, יחד עם השב"כ ועם מידע מודיעיני, הגענו לנבלה הזה וחיסלנו אותו. מבחינתנו זו הייתה סגירת מעגל. זו תמצית הסיסמה של היחידה, שהולכת עם הלוחמים שלה – הפסוק מתהילים 'אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם', שמופיע לצד הסמל של הימ"מ".
ניצב בדימוס זהר דביר: "היחידה הזו היא סוג של איחוד יכולות של חמש יחידות צבאיות מיוחדות. אלה לא לוחמים בגיל של צבא, אלא מנוסים ומבוגרים יותר"
הימ"מ הוקמה בשנת 1974, בהובלת מפקד משמר הגבול דאז, ניצב חיים לוי, והיא פועלת עד היום תחת מג"ב. הרקע שהוביל להקמתה היה הפיגוע במעלות; שלושה מחבלים שחדרו מלבנון החזיקו תלמידי בית ספר כבני ערובה, ובסופו של דבר רצחו 21 מהם. ועדת החקירה שהוקמה בעקבות האירוע הקשה, קבעה כי בנוסף לכוחות העילית של צה"ל, יש צורך בכוח מיוחד שידע לפעול ולחלץ בני ערובה בשטח עירוני. היחידה הוסמכה לחילוץ לכודים ובני ערובה, לשימוש בירי צלפים ולביצוע משימות שיטור מתקדמות, וללוחמה בטרור.
"ביחידה מהסוג הזה יש ייחודיות שאין בגופים לוחמים אחרים", מסביר דביר. "היא סוג של איחוד יכולות של חמש יחידות צבאיות מיוחדות. יש לה את היכולת של יהלום עם החבלנים וחומרי הנפץ, כלבנים של עוקץ, יכולות ניוד לוחמים, ואנשים עם ניסיון וגיל מבוגר. אלה לא לוחמים בגיל של צבא, אלא מנוסים ומבוגרים יותר".
נעם רז ז"ל, שבגיל 47 עדיין שירת ביחידה, הותיר אחריו את אשתו אפרת ושישה ילדים. גילם של הלוחמים ומצבם המשפחתי מביא עימו ניסיון עשיר, תבונה ובגרות, אך יוצר גם אתגרים. "יש לזה מחירים", אומר דביר. "לא פעם אתה מגיע הביתה אחרי שבוע בשטח, מתכנן זמן עם המשפחה או לשבת לנוח, ואיך שהרכב חונה ליד הבית – מתקבלת קריאה, וזה אומר שישר הולכים לבצע את המשימה. פעמיים זה קרה בליל הסדר, כשכל המשפחה סביב השולחן ואני צריך להודיע שיש לי משהו דחוף ועוזב הכול. אשתי חזקה, והיא הבינה את גודל השעה. הילדים גדלו לתוך זה והורגלו לזה. זה לחיות בדלת מסתובבת. לוחם ימ"מ חי כל הזמן את המעברים האלה".
דביר נזכר בסיפורו של פסקל אברהמי, לוחם ימ"מ מעוטר שנפל ב־2011, בעת מרדף אחר מחבלים בגבול מצרים. אברהמי, בן 49 בנופלו, שירת בימ"מ 26 שנה והשתתף בשורה ארוכה של מבצעים מורכבים. באירוע שכונה "אוטובוס האימהות" במרץ 1988, כאשר מחבלים השתלטו על אוטובוס שהסיע עובדים לדימונה (רובם נשים) ולקחו אותם כבני ערובה, הוביל אברהמי כוח ימ"מ שפרץ לתוך האוטובוס וחיסל את המחבלים בתוך כארבעים שניות. באחד המבצעים בחברון, כאשר כוח הימ"מ היה בנחיתות מספרית, אברהמי הסתער לבדו על ארבעה מחבלים והרג את כולם.
"אין בארץ הרבה לוחמים כאלה, גם ביחידות המיוחדות האחרות", אומר דביר. "אלה אנשים שבחרו בלוחמה כמקצוע לחיים. אי אפשר לעשות את זה בלי רוח גדולה. צריך לאהוב את זה ואת המטרה שלשמה אתה פועל".
דביר מונה חלק מהמבצעים שקיימה היחידה בתקופתו: בינואר 2002, יחד עם כוח צבאי, השתלטו לוחמי הימ"מ על מעבדת נפץ בשכם וחיסלו ארבעה מחבלים. באפריל 2002, במסגרת מבצע "הליכה מזרחה", איתרו לוחמי היחידה את קייס עדואן, בכיר חמאס שהיה ממארגני הפיגוע במלון פארק. עדואן התבצר בבית בכפר טובאס שבשומרון, כשהוא מוקף חמושים. הכוחות הטילו מצור על המבנה, צלפי היחידה חיסלו שניים מהמחבלים, ולבסוף הרס דחפור צבאי את המבנה וחילץ ממנו את גופתו של עדואן. הימ"מ עמד גם מאחורי חיסול עבדאללה קוואסמה, מנהיג חמאס בחברון, ביוני 2003. שבועות ספורים לאחר מכן חילצו לוחמי היחידה, יחד עם סיירת מטכ"ל, את נהג המונית אליהו גוראל שנחטף בידי מחבלים.
והנה כמה מפעולות היחידה בשנים האחרונות, אלה שפורסמו: בינואר 2016 חיסלו לוחמי ימ"מ את נשאת מלחם, המחבל שביצע את הפיגוע בפאב הסימטא ברחוב דיזנגוף בתל־אביב ורצח שלושה בני אדם. מלחם הצליח להימלט ולהסתתר במשך שבוע במבנה בערערה השייך למשפחתו. כאשר ניסה להיאבק ופתח באש לעבר הלוחמים – הוא חוסל. בדצמבר 2018 חיסלו לוחמי היחידה את אחד המחבלים שביצע את פיגוע הירי בצומת עפרה, ועצרו את חבריו; באותו פיגוע נפצעו עמיחי ושירה איש־רן ונרצח בנם התינוק, שיוּלד בניתוח חירום ולא שרד. ימים ספורים לאחר מכן חיסלו לוחמי היחידה את המחבל שרצח בירי שני ישראלים באזור התעשייה ברקן.
בספטמבר האחרון היו אנשי הימ"מ שותפים למעצרם של ששת המחבלים שברחו מכלא גלבוע. בחודש הקודם איתרו כוחות ימ"מ ויחידות נוספות את המחבל שרצח שלושה בני אדם ברחוב דיזנגוף ונמלט, וחיסלו אותו לפנות בוקר ביפו. בפיגוע האחרון באלעד, שני המחבלים שרצחו בגרזנים שלושה יהודים נמלטו. לוחמי היחידה התייצבו בעיר יחד עם יחידת מרעול, שב"כ וצה"ל, וביום הרביעי לחיפושים אותרו שני המחבלים ביערות הסמוכים לעיר.
זוהי רשימה חלקית מאוד, ולא רק בגלל קוצר היריעה. רוב פעולותיה של היחידה המסווגת נותרות סמויות, והציבור לא מודע לחשיבות העבודה שלה לסיכול פיגועים ולהצלת חיים. "לפעמים יש אירועים שבהם העבודה של הימ"מ עולה על נס, אבל לרוב היא סמויה מן העין", אומר דביר. "אנשים לא תמיד מודעים לכך, אבל כשהם קמים בבוקר לשגרת היום שלהם, לעבודה וללימודים, יש מי שנותנים הכול כדי לשמור על השגרה הזאת. מונעים פיגועים שרוב האנשים בכלל לא יודעים שהיו מתוכננים, מסכלים פעולות טרור מתוך מאמץ שזה יהיה בשלב כמה שיותר מוקדם, ומבצעים סיכולים גם בתחום הפלילי". כיום עומד דביר בראשות ארגון זק"א, ומשמש כמנכ"ל חברת תור הפועלת בתחום הביטחון בזירה הבינלאומית.
טלפון מאושוויץ
גם מחוץ לישראל רוחשים לימ"מ הערכה רבה. היא נחשבת לאחת מיחידות העילית הטובות בעולם, וזוכה לשיתופי פעולה בינלאומיים. במהלך השנים ערכה היחידה אימונים משותפים עם SWAT, היחידות המיוחדות ללוחמה בטרור וחילוץ בני ערובה בארה"ב, ועם 9־GSG, היחידה למבצעים מיוחדים של משטרת גרמניה.
הביקוש לשירות ביחידה גבוה, אך רק יחידי סגולה מצליחים להתקבל ולסיים את המסלול. על פי הערכות, מתוך כ־1,500 מועמדים לתפקידי לוחמה בימ"מ, בשנים האחרונות סיימו פחות מ־15 מסיימים את מסלול ההכשרה והפכו ללוחמים מן המניין. מסלול המיון כולל עבר צבאי מתאים, בהעדפה לבוגרי קורס קצינים, ריאיון לפני ועדה, גיבוש, פרופיל רפואי גבוה וסיווג ביטחוני. מי שעובר את השלבים הללו נכנס למסלול ההכשרה.
בין 2012 ל־2015 פיקד על היחידה ניצב בדימוס שלומי מיכאל, לימים מפקד מחוז ש"י של המשטרה. בצה"ל שירת מיכאל כלוחם ומפקד בגולני. "ימ"מ נמצאת אומנם תחת המשטרה, אבל זו בעצם יחידה שעוסקת בלחימה. מקובל בעולם שיש כוח שתפקידו להילחם בטרור ולבצע משימות מיוחדות, ושנמצא תחת הפיקוד של המשטרה ולא של הצבא או גורמים אחרים. לוחמי הימ"מ לא מתגייסים להיות שוטרים, אלא מגיעים ישירות לימ"מ. אם תיקח לוחמים ביחידה ותיתן להם תפקידי שיטור, הם לרוב לא ירצו, כי אלה אנשים שבאו בשביל המטרה הזאת".
מיכאל היה מעורב במבצעים רבים וחשובים. בין השאר פיקד על הצוות שהשתלט על "אוטובוס האימהות" שהוזכר, הביא לחיסול חמישה מחבלים שהתבצרו במבנה בטייבה, והיה מפקד יחידת המסתערבים של מג"ב. החוויות והזיכרונות שצבר צרובים בו עד היום, חלקם לפרטי פרטים, וכמובן החברים שנפלו.
"ב־24 במאי 1992 נכנסנו לפעילות מיוחדת בשכונת סברה בעזה, כשאני מפקד צוות", משחזר מיכאל. "בקרב שנוהל בטווח קצר, בגרם מדרגות, חיסלנו שלושה מחבלים – חוליית חמאס שביצעה הרבה פיגועים. באותה פעולה נהרג חבר צוות ואיש יקר, עירן סובלמן. עירן היה לוחם אדיר, חבר אישי ואדם מיוחד ששירת כקצין בצבא והתגייס ליחידה כדי להמשיך להיות לוחם. הגענו לנחם את המשפחה שלו וכך נחשפנו לאימא שלו, יוּפִּי (יוליה) סובלמן, לדמותה ולסיפור חייה. היא נהייתה כמו אימא שנייה של כל אחד מאיתנו.
"יופי", מספר מיכאל, "הייתה מתאומי מנגלה באושוויץ, ועברה דברים קשים בשואה. היא נלחמה ושרדה, התחתנה ונולד לה בן אחרי ניסיונות רבים להיכנס להיריון בעקבות מה שעברה, ואז איבדה את בעלה ובנה הבכור. אבל יופי דבקה בחיים, התחתנה שוב, הקימה בית ומשפחה. באותה פעילות בעזה היא איבדה את עירן בנה. כשהייתי מפקד מחוז במשטרה ויצאנו לאושוויץ במשלחת של 'עדים במדים', לקחנו את הבן השני, יניב, ללוות אותנו. עמדנו עם מדי משטרת ישראל וספר תורה בביתן 10, שבו מנגלה ביצע את הניסויים האכזריים. יניב סובלמן התקשר לאימא שלו ויחד איתה בטלפון התרגשנו מאוד. זו הייתה סגירת מעגל אישית וערכית, לעמוד עם הכוח הזה מול התופת שעבר העם היהודי. זה מעמד שמלווה אותי, ובעיניי זה המקור של הכוח לצאת לפעילות הזאת יום יום. אתה לא יכול להיות לאורך זמן בתפקיד כל כך תובעני ובאינטנסיביות שאין לה אח ורע בשום מקום אחר, מבלי שתהיה מאחורי כל זה רוח גדולה של אהבת העם והארץ".
במהלך שירותו כמפקד היחידה התמודד מיכאל עם אירוע החטיפה והרצח של שלושת הנערים – איל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל־עד שער. חלק לא מבוטל ממערך החיפושים אחריהם במסגרת מבצע שובו אחים, היה תחת פיקודו. "עבדנו סביב השעון 18 יום שבהם ניסינו למצוא אותם", הוא מספר. "הבנו שיש סבירות גבוהה שהם נפגעו ושהם לא בחיים, אבל כשזו כבר הייתה עובדה מוגמרת זה היה צורב וכואב מאוד". בצעד חריג הלך מיכאל לנחם את המשפחות בימי השבעה, וחשף לפניהן את שמו ותפקידו.
"אמרתי לכל משפחה בהזדמנות שיכולנו לדבר רק בינינו, 'אני מפקד הימ"מ, ואני מצטער שלא הצלחתי במשימה ולא החזרתי את הילד שלכם בחיים. אבל מבחינתנו זה תם אבל לא נשלם'. חזרתי ליחידה, כינסתי את הלוחמים לשיחה ואמרתי גם להם: 'המאמץ שלנו תם אבל לא נשלם'. אחרי 'שובו אחים' התחיל מבצע צוק איתן. באותם ימים שמנו את ידינו על מפקד חוליית המחבלים שביצע את החטיפה, חוסאם דופש. הוא ניסה לברוח כמה פעמים, ובכל פעם התקרבנו אליו יותר. אחרי כחודשיים של פעילות בחברון איתרנו גם את המיקום שבו הסתתרו שני הרוצחים של הנערים, ולשמחתי הצלחנו לחסל אותם".
"זו זכות גדולה לשרת את העם שלנו בכל תפקיד", אומר מיכאל. "תמיד בעשייה הציבורית הרגשתי שיש משהו שאנחנו מאמינים ונאחזים בו, ושמהווה מצפן בכל יום ובכל צעד. וכשהולכים לאורו של המצפן, אין סיבה שנטעה בדרך. אני חושב לא פעם על גברת יופי סובלמן זיכרונה לברכה, שנפטרה לפני כשנתיים. היא נאבקה בנאצים הארורים בלי כלום, בלי אף אחד. היום יש לנו צבא, משטרה, אמצעים מיוחדים ומוטיבציה בשמיים. צריך לקחת את כל זה ולהילחם על המולדת שלנו. אף אחד לא יעשה לנו טובה. וצריך גם להכיר תודה, לראות את הטוב, את חצי הכוס המלאה. ולדעת שגם בחצי הכוס הריקה יש אוויר של ארץ ישראל".
