"אל תהיו חכמים לייעץ לנו כשאתם במגדל הפיקוח ואני בתא הטייס עם אקדחים ורימונים"

בשמונה במאי 1972 נחטפה טיסה 571 של חברת התעופה הבלגית "סבנה" בידי מחבלים מארגון "ספטמבר השחור", והונחתה בנמל התעופה בן־גוריון. החוטפים דרשו לשחרר 315 אסירים פלסטינים הכלואים בישראל ואיימו לפוצץ את המטוס על נוסעיו. המטוס שוחרר מקץ יממה בפעולה של סיירת מטכ"ל. שחרור בני הערובה היה אירוע מכונן, והוגדר גם ברחבי העולם כמבצע הרואי.

כעת חושף לראשונה ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את יומן האירועים. היומן, שחלקים ממנו מובאים כאן, מתאר את השתלשלות אירוע החטיפה כפי שהתרחש ואת ניהולו במגדל הפיקוח, שאליו התקבצו שר הביטחון דאז משה דיין, שר התחבורה שמעון פרס, הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר ושאר ראשי מערכת הביטחון.

השר דיין קיבל עדכון על החטיפה במהלך טיסה במסוק בסיור בסיני. ב־19:35 הורה שר הביטחון לתכנן את הוצאת האוויר מגלגלי המטוס. מכאן מובא יומן האירועים כפי שנחשף אתמול (בקיצורים הכרחיים, והסברים בסוגריים).

19:40, ראש אמ"ן אהרון יריב: "הם (החוטפים) מקריאים שמות של עצורי פח"ע (שהם תובעים את שחרורם), ממשיכים להקריא עד עכשיו, עד עכשיו הקריאו 130 שמות".

19:40, שר הביטחון דיין: "אמרו שיש להם חומר נפץ ואם לא יעשו מה שהם רוצים, יפוצצו אותם ושאיש לא ייגש למטוס. לגבי בקשתם לצלב האדום (הגעת נציג) – לא להשיב".

20:10, מתקבל שדר מהטייס, רג'ינלד לוי: "קחו אותם ברצינות רבה. אם לא יקבלו מיד יח' כוח (דלק להפעלת המטוס) – הם ימריאו מיד".

20:10, שר הביטחון נותן הוראה: "תן לו את יחידת הכוח. לא נילחם עם נשים וילדים כנגד הפת"ח. ננהג כפי שמקובל בכל העולם".

20:15, הרמטכ"ל דדו: "מה אנו רוצים – להשתלט או להחליף אסירים בשבויים? אני נגד חליפין".

20:15, השר דיין: "אהיה מוכן לתת להם יציאה חופשית בלבד! לא לתת להם אף מחבל, לא לתת לפגוע ביהודים, הם אחרת יטוסו לסוריה".

20:30, דיין: "שאלה למחבלים: מה אתם רוצים לעשות עם המחבלים (שישוחררו)? תשובה: להטיסם לקהיר. המשיכו לשוחח באלחוט, תשאלו מה ייעשה עם הנוסעים, איך יוחזרו?"

21:05, כסלו (איש צוות המו"מ שדיבר עם החוטפים בערבית): "הערבי התעצבן ביותר כאשר ראה שהטכנאי מדבר באלחוט. דרש שיבואו אליו בלי מ"ק (מכשיר קשר)".

לעניין רשימות של מחבלים הכלואים בישראל השיבו החוטפים שלא יסתפקו בהגשת 3־4 שמות; שהם מוכנים לדבר עם נציג הממשלה; שלא צריכה להיות בעיה להביא את האסירים ללוד כי כולם בכלא רמלה, סמוך לשדה; ושהם "רוצים תדלוק".

בשעה 21:00 מתכנסים כולם לשיחה אצל ראש הממשלה גולדה מאיר.

21:15, שר הביטחון: "אמרנו להם (לחוטפים) ששלחנו להביא מכונאים. הקפטן הסביר להם שהתקלות קרו בעת הנחיתה".

22:10, דיין: "אני מציע שנשלח להם עכשיו תדלוק. רצוי שהם יימצאו בפחות מתח. לצורכי תדלוק יהיה צורך בסולמות ומכליות ותהיה מהומה סביב המטוס, שאפשר יהיה לנצל אותה".

22:25, שר הביטחון בשיחה עם הטייס באלחוט, שאומר לו: "(החוטםפים) מוכנים לקבל תדלוק, רק בתנאי שיבואו עם דגל לבן ולא ינסו לעשות שום דבר. החוטפים מודיעים – אם לא ניגש בדרך זו, הם יפוצצו מיד את המטוס".

22:30, הטייס מודיע: "החוטפים הודיעו לי על מטען חבלה שכוון לפיצוץ לעוד שעה. הכול חייב להסתדר תוך 60 דקות".

22:30, שר הביטחון: "להודיע באלחוט: א. לא נהיה מוכנים לעשות תדלוק כל עוד יש פצצה עם מנגנון הפעלה דרוך. ב. להבהיר להם סופית שהם אינם יכולים להמריא".

הטייס: "החוטפים הודיעו על מטען חבלה שכוון לפיצוץ לעוד שעה. הכול חייב להסתדר תוך 60 דקות". שר הביטחון: "להודיע באלחוט: א. לא נהיה מוכנים לעשות תדלוק כל עוד יש פצצה עם מנגנון הפעלה דרוך. ב. להבהיר להם סופית שהם אינם יכולים להמריא"

22:50, הטייס: "קפטן רפעת (מפקד חוליית החוטפים, עלי טהא אבו־סניינה) מדבר, מבקש שיבואו בלי שום דבר, בלי ווקי־טוקי".

22:50, דיין: "ויקטור כהן (ראש אגף חקירות בשב"כ) – תודיע לו שייקח זמן לארגן מכונאי, זה ייקח לפחות שעה".

22:55, דיין: "הודיעו לו שצריך להביא אותו מתל־אביב".

23:08, שר הביטחון: "תזהיר באלחוט עוד פעם בצורה מפורשת – המטוס איננו מסוגל להתרומם".
הטייס: "אנחנו לא רוצים לטוס, אבל לוחצים עליי להמריא".

23:15, דיין לגולדה: "דיברנו עם ראש החוטפים. הודענו להם שייקח די הרבה זמן לבדוק את המטוס".

23:20, הטייס באלחוט: "הזדרזו, יש זקנים וילדים במטוס".

23:30, הטייס: "אל תהיו חכמים לייעץ לנו, כשאתם יושבים במגדל הפיקוח ואני בתא הטייס עם אקדחים ורימונים שמאיימים עליי".

23:45, הטייס: "אתם חרצתם דין מוות על כולנו".

24:05, הטייס: "אין לנו ברירה אלא לשוב ולנסות להמריא. יש לנו שעה בלבד. פנו את יחידות הכוח שקרובות למטוס. שלחו דלק. הנוסעים מאוד מודאגים. 4 החוטפים מזוינים, ומתכוונים לביזנס".

24:10, הטייס: "לא אוכל לשכנע אותם להמתין ולהיות סבלנים יותר. מה עם הדלק?"

24:50, כסלו: "אין לך אוויר בגלגלים, לא תוכל להמריא".

01:25, הטייס: "הם רוצים שנפעיל את המנועים ונסיע את המטוס לטרמינל כדי ששם הפיצוץ יהיה גדול יותר ומסוכן יותר, ויהרוס גם את מגדל הפיקוח".

השעות חולפות, ובצמרת מערכת הביטחון מתכנסים לדיון.
02:20: הרמטכ"ל מציג לשר הביטחון תוכנית לפריצה לתוך המטוס.

02:25, דדו מדבר עם המזכיר הצבאי תא"ל ישראל ליאור, ומבקש מהשר דיין אישור לפרוץ בכוח.

02:30, שר הביטחון בטלפון עם גולדה: "דדו הציע חדירה בכוח. יבואו 5 מכונאים להחליף גלגלים. הקפטן של המטוס הודיע לנו שהשאיר את דלת הטייס פתוחה. אני לא יכול להבטיח שזה ייגמר בלי נפגעים".

02:30, דדו למזכ"צ ליאור: "לא נוכל להשתלט ביום על המטוס, את זאת צריך לעשות בחושך. ראש הממשלה מסכימה לפעולה".

02:40, שר התחבורה שמעון פרס לדיין: "אינני רואה מקום לפעולה בתנאים האלה".

03:25, דדו למזכיר הצבאי ליאור: "אם לא תקבלו החלטה תוך 30 דקות יהיה מאוחר מדי, יהיה כבר אור".

03:50, דיין לגולדה: "מוכרחים להחליט תוך 30 דקות. יש חשש שיהיו נפגעים בין הנוסעים. אפשרות שנייה – להיענות לפנייתם ולהביא את הצלב האדום לנהל מו"מ".

גולדה נדרשת להכריע. ב־12 בצהריים שמעון פרס חוזר מדיון הממשלה ומודיע: "הממשלה מסכימה לשחרר את ארבעת החוטפים. קיבלו החלטה לא לשחרר אסירים. אם יהיה צורך בפעולה- יש היתר לפעול".

12:15: מהמגדל מודיעים שהנציגים ירדו מהמטוס יחד עם הקברניט לוי, והם מתקרבים לבניין הראשי.

12:25: הקברניט מיוזע ומרושל, בלתי מגולח ונרגש, נכנס לחדר בלוויית אנשי הצלב האדום ולוחץ ידי שר הביטחון, ומגיש לו חופן גרגירי חומרי נפץ בצבע ורוד, שזוהה כטנ"ט באיכות טובה.

12:25, שר הביטחון: "אני רוצה להגיד לך…"

12:25, הטייס (מתפרץ): "אני רוצה לומר לך שהמצב חמור".

12:25, שר הביטחון: "תן לי לדבר, אני כאן הגנרל ואתה בסך הכול קפטן".

12:25, הטייס: "אני מוכן מיד להחליף אתך תפקידים, תהיה אתה הקפטן במטוס, ואני גנרל כאן… המצב מיואש. ישנם שני גברים בין החוטפים. ישנן שם שתי צעירות, מאוד פנאטיות, מאוד עצבניות. יש להם שתי חבילות עם חומר נפץ. הרושם שלי הוא שהם נורא מחויבים למטרתם. לא ילכו הביתה בלי לבצע את המשימה. לדאבוני, וזה החלק הטרגי ביותר שעליי לספר לכם: גם אשתי נמצאת במטוס היות שבמקרה יום הולדתי ה־50, ולקחתי את אשתי אתי לעשות טיול בתל-אביב. אסור שהחוטפים ידעו על כך, בל ינצלו אותה כבת ערובה".

12:55: הגיע אישור ממגדל הפיקוח שהמחבלים נתנו לקברניט לוי תשובה חיובית להסדר.
מוטי מדווח: "לפני שהקפטן לוי יצא חזרה למטוס הוא אמר לי – אם יקרה לי ולאשתי משהו, קחו את האפוטרופסות על בתי בת ה־16, וחנכו אותה בישראל".

במגדל הפיקוח בלוד: 13:00, לוי (למטוס): "יש לי הבטחה גדולה. הם מסכימים לדרישותיכם ולשחרור האסירים. תאמר להם שמכינים מטוס שייקח את האסירים לקהיר, ואני חוזר מיד למטוס".

13:00, רפעת: "מה עם תיקון המטוס?"

13:00, לוי: "הבטיחו לי לשלוח מזון וטכנאים לתקן את המטוס".

13:00, רפעת: "טוב, תודה".

בשעה 13:10 החל הדיון על הפעולה.

13:40, הקברניט לוי: "לאהוד (ברק, מפקד המבצע) מיחידה 269 ולעוזי דיין יש תוכנית להתנפל על הבחורות ולתפוס אותן בידיים שלא תוכלנה להפעיל את המטענים".

15:00: שר הביטחון עולה למגדל הפיקוח. באולם הטרמינל גוברת מהומת הקהל.

15:20, הודעה מהמטוס: "לא נתיר הכנסת מזון למטוס עד שלא יגיעו המכונאים".

15:30, כסלו באלחוט: "המכונאים יצאו לדרך. ישנם 17 איש".

15:40, דיין לכסלו: "תודיע שהטכנאים בדרך. יש לנו מטוס מוכן ויש לנו אסירים מוכנים. הם רוצים לראות את האסירים?"

16:20, דיווח מהתצפית: "כל המכונאים והכלים שלהם נמצאים מתחת למטוס".

16:23, דיווח מהתצפית: גנדי (אלוף פיקוד מרכז דאז רחבעם זאבי, הוגה הרעיון לחפש את לוחמי סיירת מטכ"ל למכונאים): "הנוער על הכנפיים של המטוס".

16:23: נשמעות יריות מן המטוס. הוראה לאמבולנסים ולמכוניות כיבוי האש לצאת אליו מיד.

16:24: אנשים קופצים מהמטוס מהדלת האחורית.

16:30: דיין משוחח עם המחבלת הלא פצועה (מבית־לחם), בוחן את שני המחבלים ההרוגים. אחר כך מזמין את הקברניט ואשתו לארוחת ערב. חוזר למשרד ומדווח לגולדה.