אחרי שמשטרת ישראל וגופי הביטחון כשלו בהתמודדות עם גל הפרעות ששטף את הערים המעורבות וכבישים מרכזיים בגליל ובנגב במאי אשתקד, נראה כעת כי גם מערכת המשפט כושלת בפסיקת ענישה מרתיעה לפורעים. פרקליטי התביעה מוצאים עצמם מערערים שוב ושוב לערכאות גבוהות בניסיון להחמיר את הענישה שפסקו שופטים "רחומים", מתוך "התחשבות בנסיבות מקילות".
"כבר בתחילת הדרך הבנו שיש פה אירוע אחר, קיצוני וחמור, שבעשרות השנים האחרונות לא היה כמוהו בישראל", אומר לנו בכיר בתי המשפטהפרקליטות עו"ד שלומי אברמזון, הממונה על תחום ביטחון ותפקידים מיוחדים, ומרכז את הטיפול בתיקי פרעות תשפ"א. "ראינו את האירועים האלה, שנעשו בזמן מבצע צבאי, כנקודה חמורה ביותר. בשעה שמדינת ישראל נלחמת באויב חיצוני וטילים נורים לעברה, נפתחת חזית פנימית לכל דבר בדמות אירועים רבים בתוך הארץ, ובהם תקיפת גורמי ביטחון ואזרחים. במקום שמשטרת ישראל תסייע למשפחה שנפל לה טיל על הבית או תסגור רחובות, היא צריכה לטפל באירועים אלימים, ובגללם יש לה קושי להגיע לכל מקום. במקום להתרכז באויב מבחוץ, היא נאלצה לעסוק באויב בתוך הארץ".
בשבוע שעבר, בצעד חריג, פרסמה פרקליטות המדינה דו"ח ובו הציגה את פעולותיה כדי להעמיד לדין את הפורעים שהשתתפו באירועים, רובם המוחלט ערבים ומיעוטם יהודים. מהנתונים עולה כי מאז אפריל 2021 הגישה הפרקליטות 397 כתבי אישום נגד 616 נאשמים, 545 מהם (89%) ערבים ו־71 (11%) יהודים. 161 מהם (יותר מרבע) – קטינים. בכתבי האישום יוחסו לנאשמים מגוון עבירות: רצח, ניסיונות לרצח, חבלה חמורה בכוונה מחמירה, הצתה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות נשק, תקיפות שוטרים, התפרעות, הפרעה לשוטר ועוד. בחלק מהמקרים יוחס לעבירות מניע גזעני, ונקבע כי הן בוצעו על רקע מוצאם של המותקפים.
בימי שגרה מאייש אברמזון את אחד התפקידים הרגישים והמורכבים לביטחון המדינה בהיבט המשפטי. הוא אמון על תיקי חוק המאבק בטרור, עבירות ריגול ומגע עם סוכן חוץ, מרכז את התביעה בתיקי עבירות חופש הביטוי, הסתה לאלימות לגזענות ולטרור. הוא נקרא לדגל לרכז את תיקי שומר החומות כדי ליצור קו אחיד בטיעוני הפרקליטות ועמדותיה במאות התיקים שהוגשו בהקשר זה. בכל שבוע עדכנו אותו בכירי הפרקליטות במחוזות השונים על התיקים, והוקם צוות מיוחד כדי להוביל קו אחיד.
"המטרה שלנו היא להעלות את הרף ולהגיד ששומר החומות היה אחרת. אם בית המשפט פוסק בעבירות דומות איקס, אנחנו רוצים שכאן זה יהיה איקס פלוס"
עם הגשת כתבי האישום הראשונים ספגה הפרקליטות ביקורת על כך שהתייחסה לחלק ניכר מהאירועים כאל מקרים נקודתיים, ולא ייחסה להם מניעי טרור ולאומנות – שמכפילים את העונש הקצוב בחוק. נראה שבפרקליטות, בהכוונת עו"ד אברמזון וכחלק מהמדיניות של שר המשפטים גדעון סער, הפנימו את הביקורת והחלו להציג בקביעות עמדה אחידה המבהירה כי אסור להתעלם מהיקף האירועים שערערו את ביטחון המדינה ומההקשר שלהם. ועדיין, רק 239 מ־616 הפורעים שהובאו לדין הואשמו במעשה טרור או מניע גזעני. כל שימוש במניע כזה נדרש לקבל את אישורו של אברמזון.
המהומות האלה התרחשו כחלק מהמאבק הלאומי הפלסטיני, תחת הכותרת השקרית "אל אקצה בסכנה". מדוע רוב הפורעים לא הואשמו בעבירת טרור?
"לא כל עבירה עולה כדי עבירת טרור, גם אם בוצעה ממניע לאומני", מסביר עו"ד אברמזון. "יש שלושה רכיבים שקובעים מה נחשב עבירת טרור: האחד הוא המניע; הרכיב השני הוא מטרה לעורר פחד בציבור או לאלץ ממשלה לעשות מעשה או להימנע ממנו; והרכיב השלישי מתייחס למעשה עצמו, שצריך לכלול פגיעה חמורה בגופו של אדם, ברכוש או במקומות דת כדי להיחשב מעשה טרור. המחוקק רצה לתת משקל לטרור ולהחמיר ענישה, ומצד שני לא לקרוא לכל עבירה טרור כדי לא לייצר זילות של המונח. אם נעבור על שלושת הרכיבים האלה באירועי שומר החומות, חלק מהמעשים יעלו כדי מעשי טרור".
בשל רצונו לדייק ולעמוד בדרישות החוק נקט אברמזון מדיניות מצמצמת בייחוס עבירת הטרור והשתמש בה במשורה. בית המשפט המחוזי בחיפה ביקר את המדיניות הזו במקרה של בילאל חילואני מעכו שהודה והורשע במעורבות בלינץ' בתושב עכו מור ג'נשווילי. בהכרעת הדין מתחו שופטי המחוזי ביקורת חריגה על פרקליטות המדינה שסירבה להאשים את חילואני בסעיף גזענות – שהיה מכפיל את עונשו.
אברמזון סבור כי נהג כשורה. "אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן. חוק העונשין קובע לאילו עבירות אפשר לייחס מניע גזעני. עבירת התפרעות היא לא אחת מהעבירות שאפשר לייחס להן מניע גזעני. אני מכבד את השופטים אבל חולק עליהם".
דרושה הרתעה
עד כה, בכ־80 תיקים בלבד הסתיימו ההליכים המשפטיים, ונגזרו בהם מאסרים בפועל לתקופות משתנות. הנתונים אינם מרוכזים באופן מסודר, כך שכמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר פסיקות השופטים בעניינם, לבחון את תיקוני כתבי האישום שנעשו בידי הפרקליטות בהסדרי טיעון, ולבדוק בכמה מקרים ערערה הפרקליטות על קולת העונש. אברמזון טוען כי הפרקליטות לא מנהלת מעקב מסודר בתחום ואף אינה אוספת נתונים על מאפייני הנאשמים, כמו רקע פלילי קודם, ומצב סוציו־אקונומי. "אם המידע היה רק אצלי, הייתי מבין את הביקורת. אבל זה מידע פומבי, והציפייה שאני אעבד ואאסוף כל נתון היא דרישה לא נכונה".
עם זאת, ממעקב פרטי שאני מנהל אחר גזרי הדין בערכאות השיפוטיות השונות, התחושה המובהקת היא של פער אדיר בין חומרת האירועים המשתקפת מכתבי האישום, לגזרי הדין הקלים שפוסקים השופטים. שופטי השלום והמחוזי בנפת חיפה מלהטטים לא אחת בהסברים שונים, ומנמקים מדוע יש להתחשב בנסיבות האישיות של הפורעים וברקע למעשיהם. השופט ניסן סילמן אף הסביר באחת מהחלטותיו כי "לא ניתן להתעלם מכך שהאירועים התרחשו על רקע מבצע צבאי בתקופת חג". שופטים אחרים ציינו כי "הרוחות שככו, גם אם לא פסו".
נדמה כי מדיניות היד הקלה בענישת הפורעים שהורשעו במעשי הרס, ביזה ואלימות הפכה לנורמה שיפוטית. בפרקליטות מערערים על חלק מההרשעות, וחלק מהשופטים זוכים בכבוד המפוקפק לראות את פסיקותיהם משתנות שוב ושוב בערכאות הערעור. באחת מבקשות הערעור במחוזי חיפה נזף הרכב השופטים בראשות אבי לוי בסגנית נשיאת בית משפט השלום בחיפה השופטת טל תדמור, וכתב כי "הפער בין העונש הראוי לבין זה שהוטל, והעובדה שהעונש שהוטל חוטא באורח משמעותי מאוד לצורכי ההרתעה וההלימה – מצדיקים להורות על הענשת הנאשם באורח מחמיר הרבה יותר מזה שקבע בית המשפט".
אברמזון נזהר שלא לבקר את החלטות מערכת המשפט, ומסתייג מן הביקורת על שיקולי השופטים להקל: "מכוח החוק וההיגיון, אדם שזו המעידה הראשונה שלו או שהוא בתחילת דרכו – זה מהווה מרכיב בתיק הפלילי. כך למשל יש יחס אחר לקטינים. מחוק העונשין עולה כי יש לשקול נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, בין השאר עברו הפלילי של הנאשם או היעדרו, התנהגותו החיובית ותרומתו לחברה, נטילת האחריות שלו ומאמציו לחזור למוטב. זו לשון החוק, לא גחמה. מבחינה ציבורית יש חשיבות לשקול את הדברים האלה כשאנשים מקבלים אחריות ומשנים את דרכם. תאר לעצמך אדם שאתה מכיר שנפל לסיטואציה עבריינית, האם בכל מקרה ייקוב הדין את ההר? האם אין מקום לשיקולים שונים? צריך להתאים את החליפה לכל מקרה. מצד שני, בממד ההרתעתי, בתיקים הלאומניים האידיאולוגיים אנחנו רוצים לשדר מסר חד־משמעי".
את הדרישה לענישה מרתיעה הציג אברמזון בעצמו, במהלך חריג, כשהתייצב בבית המשפט העליון בערעור הראשון שהגישה הפרקליטות על קלות עונשו של מוחמד אסווד, שהשתתף בהצתת מלון האפנדי בעכו ועוד. הפרקליטות דרשה 7.5 שנות מאסר בפועל, אך השופט דניאל פיש גזר עליו 12 חודשים בלבד. השופטים פוגלמן, וינר וברק־ארז הסכימו כי "יש לנקוט מדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה", והחמירו את העונש ל־22 חודשים. "אנחנו אומרים בריש גלי, וטענתי זאת גם בבית המשפט העליון: אירועי הזמן והתקופה והיקף המעשים חייבים לבוא לידי ביטוי בענישה", מבהיר אברמזון.
מדוע בהכרעות מקוממות כמו זו של אדהם באשיר, שהשתתף בלינץ' במור ג'נשווילי והורשע במעשה טרור של חבלה חמורה, לא ערערה הפרקליטות כשהשופט סילמן הורה על שחרורו למעצר בית ובהמשך אף אפשר לו לצאת לטיולים יומיים להתרעננות, לשם הקלת "הלחץ הנפשי"?
"אני לא מכיר את האירוע לפרטיו", משיב אברמזון, "אבל לא כל החלטה שאתה לא מרוצה ממנה מצדיקה ערעור. אם על כל החלטה נערער, בתי המשפט יקרסו. גם הסנגורים פועלים כך וגם אנחנו כתביעה. אנחנו מגישים ערעור כשבאמת יש הצדקה לערעור, לא רק מכיוון שאתה לא מרוצה, אלא כי יש ממד נוסף. למשל אם העונש סוטה ממדיניות הענישה, או שנעשתה בהכרעה טעות חריגה. התיק הזה (של באשיר, י"ק) ייבחן בסוף במבחן התוצאה בעונש שנצליח להשיג.
ככלל, אומר אברמזון, "המבחן שלנו הוא בהעלאת רף הענישה. המטרה שלנו היא להעלות את הרף ולהגיד ששומר החומות היה אחרת, ואני נלחם כל הדרך. אם בית המשפט פוסק בעבירות דומות איקס, אנחנו רוצים שכאן זה יהיה איקס פלוס, ושכל תיק יקבל תג מחיר יותר גבוה". אברמזון מאמין שמאמציו נושאים פרי: "בפועל, הענישה מחמירה יותר מהמקובל בתיקים דומים שלא על רקע אירועי שומר החומות – או בהחלטות מקוריות של בתי המשפט או בעקבות ערעורים שהגשנו".
לדבריו, הנוהג הרווח במערכת המשפט הוא שערכאה שיפוטית בכירה איננה משנה באופן מהותי את הכרעת הדין של הגורם השיפוטי הנמוך ואינה מבקשת למצות את הדין מחדש. לכן בלא מעט תיקים שבהם ערערה הפרקליטות השופטים החמירו את הענישה עד כדי הכפלת פרק המאסר, אך לא שינו באופן מהותי את אופי העונש, גם אם הפרקליטות סברה כי יש להטיל עונש חמור עשרת מונים.
אם גם כשהערעור מתקבל העונש נשאר נמוך משביקשתם, ולא ניכר שמדיניות בית המשפט העליון מחלחלת לשטח, זה לא כישלון?
"אני לא חושב שהיא לא מחלחלת לשטח. לרוב בית המשפט המחוזי מקבל את ערעורי המדינה ומחמיר את הענישה, ואומר אמירות ברורות שמבינות את גודל האירוע והשעה. אני מבין את הביקורת ואת התהייה למה נעצרו כל כך מעט, למה המשטרה או השב"כ לא פענחו את כל האירועים, ולמה לא ניתנו עונשים יותר חמורים. אבל חשוב לראות את חצי הכוס המלאה ואסור להתעלם ממנה. הוגשו פה 616 כתבי אישום, 40 אחוז מהם בעבירות של פשע שנאה ומעשה טרור. כולנו היינו רוצים עולם מושלם ושנגיע לכל העבריינים, אבל נעשה פה מאמץ עילאי של המשטרה והשב"כ, שנכנס מתחת לאלונקה והיה מעורב בהמון חקירות. המון פרקליטים עבדו לילות כימים כדי להביא אמירה שתייצר הרתעה. היה פה מאמץ מרוכז".
בשורה התחתונה, הוא מזכיר, "התיקים קיבלו ענישה. האם הענישה היא במקסימום? נראה שלא. האם היא העבירה מסר? אני חושב שכן. האם אני מייצר הרתעה בזה שאני מעמיד אנשים לדין ומכניס לכלא ולו לתקופה קצרה? כן. העונש בעיניי חשוב מאוד אבל הוא לא חזות הכול. עצם העובדה שאדם נתפס ונכנס לכלא, יש לזה משמעות גדולה. ההעמדה לדין, ההליך המשפטי, הקלון, התיוג הפלילי – יש להם משמעות. בשגרה, לא בכל תיק התפרעות מקבלים מאסר בפועל. האם ההחמרה מספקת? איש איש ישפוט לפי תפיסתו.
"המערכת המשפטית עובדת על תקדימים. היא רואה מה הייתה הפסיקה בעבר וגוזרת את הדין על בסיס נסיבות המקרה. אם אנחנו חושבים שפסיקה אינה מוצדקת ואינה הולמת נגיש ערעורים, אבל נקודות המבט הן שונות. הפרספקטיבה היא היסטורית מול תקדימים. אני מזכיר שעוד לא הגענו לענישה של התיקים החמורים, ושם אני מקווה שנייצר הרתעה. קצת מוקדם מדי לקבוע מסקנות ביחס לענישה. אני מרגיש שיש הבנה של חומרת האירוע ויש רצון לייצר הרתעה בתיקים האלה".
לא מפחד מדרך ארוכה
אברמזון עובד בפרקליטות המדינה מזה 15 שנים. לפני כן היה בכיר במחלקה לחקירות שוטרים. הוא יליד שכונת בית וגן בירושלים, בוגר תיכון הימלפרב, ומתגורר עם אשתו וארבעת ילדיהם ביישוב נס הרים. אברמזון חבר פעיל בעמותות חברתיות, ולפני שנתיים וחצי תרם כליה לנפגעת טרור. הוא מעודד את חבריו ומכריו לבצע גם הם את ההליך, וחברו הטוב ושכנו ליישוב השר חילי טרופר תרם כליה בעקבותיו.
בדו"ח שפרסמה הפרקליטות הופיעו דוגמאות מתיקים חמורים במיוחד שבהם טיפלה, ותיאורי האירועים מפתיעים בעוצמתם האלימה. העיסוק בתיקים הכואבים נגע לחייהם של הפרקליטים, והם ראו בעבודתם משימה לאומית. "יש פה אירועים קשים שאני לא בטוח שהציבור מודע להם", משתף אברמזון. "ראיתי עשרות סרטונים ועשרות עדויות בתיקים האלה, וזה באמת פוצע את הנפש. למשל האירוע בוואדי ערה, שבו אבא ואימא ושלושה ילדים קטנים, בהם תינוקת בת ארבעה חודשים, נסעו בהכוונת וייז לתוך יישוב ערבי (אום אל־פחם; י"ק). הייתה חסימה על הציר, וכשמזהים שהם יהודים מתחיל אירוע קשה מאוד. זורקים אבנים ומקלות, רודפים אחריהם, מנגחים את הרכב ומנסים לפגוע בהם ולהוציא אותם מהרכב. האימא שוכבת על ילדיה להגן עליהם, האבא מתחנן שיעזבו אותם. זורקים עליהם לבנה ענקית שבזכות ההגנה של האימא פגעה רק ברגלי הילדים. יש פה נזקים פיזיים ונפשיים. כשאנשים ערבים ניסו לחלץ אותם, המתפרעים נאבקו גם בהם".
תשעה נאשמים, בהם ארבעה קטינים, הועמדו לדין. רק חלקם הואשמו בביצוע מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה או במניע של גזענות. "פענוח הוא דבר מורכב", אומר אברמזון. "המשפט הפלילי יכול לתת מענה מסוים לתחלואי החברה. הפתרון פה לא יגיע רק מהעולם הפלילי, נדרש פתרון חברתי רחב יותר. אנחנו צריכים לספק פתרונות בהיבטים של העמדה לדין וייצור הרתעה, זה חשוב מאוד אבל לא יכול לפתור את הכול. חיים משותפים לא בונים מפסקי דין. חלק מהפתרון הוא לשדר לקיצוניים אמירה חסרת פשרות".
אתה מאמין שהעשייה שלכם תמנע מחזות דומים בעתיד?
"אני לא יודע מה ילד יום, אבל כולנו, משטרה ושב"כ ופרקליטות, עושים מאמצים כדי שהסבב הבא יהיה טוב יותר. קשה לי להתנבא. אנחנו עובדים קשה מאוד לייצר הרתעה. הפקנו לקחים לשיפור החקירות, להנחיה טובה יותר של השוטרים בחקירות ולתגובה מהירה יותר שלנו, ועשינו הפקת לקחים מול השב"כ. יש מסמך עם הנחיות והפקת לקחים, ומטבע הדברים הוא לא פומבי".
בעיני אברמזון, העובדה שלמרות המתיחות בשבועות האחרונים לא החל סבב פרעות בערי ישראל, עשויה ללמד על הפקת לקחים והתנהלות נכונה יותר. "בדרישה להחמרת ענישה אתה מעביר מסר שאנחנו כמדינה לא מוכנים לקבל התנהגות כזאת. המסר עובר גם לקיצוניים וגם לכלל הציבור הערבי, וגם לחלק בציבור היהודי שנכנס לעולמות של מעשי אלימות כלפי ערבים. חשוב לנו לייצר הרתעה בתיקים האלה, כדי שהבחור שמתכנן לחסום צירים, ליידות בקבוקי תבערה או אבנים או לבצע לינץ' בשומר החומות הבא – שיידע שיש לזה תג מחיר גבוה ולא יתקרב לאזורים האלה. שלב עיצוב הענישה בתיקים האלה, שאנחנו עדיין בעיצומו, הוא האתגר שלנו.
"אנחנו בפרקליטות לא רק 'תומכי לחימה', אלא לוחמים בפועל, חלק מהמערך שיוצר הרתעה. היא יכולה להיווצר באמצעות לחימה ופגיעה באויב, אבל גם באמצעות העמדה לדין וזה תפקידנו. הוא חשוב ומשמעותי וערכי, ואני גאה להיות חלק ממנו. היו פה הישגים יפים. זה לא יח"צ, זו הצגה שקופה של הדברים שנועדה להראות את ההשקעה שהייתה פה ואת התוצאות. מספר כזה של תיקים בפרק זמן כזה – זה לא רגיל. הרבה מאוד אנשים עבדו על זה קשה מאוד. גם על זה צריך להסתכל, ולא רק על מה שעשינו לא טוב".
נראה שאברמזון מכוון את דבריו גם לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שבחן את נושא אכיפת החוק בערים המעורבות על רקע הפרעות בימי שומר החומות. "יש המון ביקורת על הפרקליטות בהרבה מובנים, וצריך לראות גם את העבודה הקשה שלנו. מדובר באנשים חדורי תחושת שליחות עם המון רצון לתקן ולשנות ולעשות עבודה יסודית, וגם זה צריך להישמע ולא רק הביקורת. היא נכונה ואנחנו צריכים ללמוד ממנה ולהפיק לקחים, אבל צריך לזכור גם את השאר. יש עוד מלאכה רבה בהיבט המשילות, אבל אין מציאות של זבנג וגמרנו. הכנסת השב"כ לחקירות, הגשת כתבי האישום בעבירות חמורות, הערעורים, הענישה – הם מסר. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל זו דרך. לא עיגלנו פינות, הסתכלנו לאירוע ישר בעיניים. האמירות שלנו בכתבי האישום היו נחרצות, ולא ניסינו לייפות ולשדר מסר עמום על מי עשה את עיקר העבירות פה. בעידן הפוליטיקלי־קורקט זה לא מובן מאליו".
