בדרך היורדת מירושלים לבקעת הירדן, הנוף היבש המוכר מנוקד בנגיעות של ירוק. השטחים הפתוחים התמלאו בשנים האחרונות בעצי תמר צעירים, סימן ההיכר של הבקעה. אפשר להתבלבל לרגע ולחשוב כי מדובר בחקלאות ישראלית מתפתחת, אלא שלמעשה זו עוד דרך להשתלטות על שטחי C. כשני מיליון וחצי עצים נשתלו בשנים האחרונות בידי פלסטינים, למטרה זו.
"בקעת הירדן היא המועצה האזורית הרביעית בגודלה במדינת ישראל. השטח הגאוגרפי שלנו רחב מאוד וזה אתגר", מתארת הדס גוזלן, קצינת הביטחון של בקעת הירדן. היא בת 33, אם לארבעה, ומתגוררת במושב החקלאי תומר. מזה כחמש שנים היא ממלאת את התפקיד, והיא האישה הראשונה ביו"ש שהתמנתה לתפקיד כזה במועצה אזורית. היא אחראית ל־6,750 תושבים ישראלים, על פני 860 אלף דונמים. בשטח המועצה האזורית בקעת הירדן והמועצה המקומית מעלה־אפרים פועלת ניידת משטרה אחת, 8 אמבולנסים ורכב טיפול נמרץ אחד בלבד.
איך ייתכן שיש ניידת משטרה אחת לכל הבקעה?
"זו שאלה כואבת. בעבר הרחוק הייתה פלוגה של מג"ב באזור דרום הבקעה. עם השנים, כשנהיה יותר שקט ורגוע באזור, הגיע גם צמצום בתקציבים ובסדרי הכוחות".
איך אתם מתמודדים עם ניסיונות ההשתלטות על שטחים?
"הבקעה היא תא שטח עצום, והשאיפה שלנו במחלקה היא להיות בכל מקום בכל זמן נתון, כדי לוודא שאין השתלטות. ההשתלטות היא לא רק באמצעות בנייה בלתי־חוקית. יש גם השתלטות חקלאית, השתלטות באמצעות פריצות צירים חדשים וגם גניבות מים".
שטחי C מלאים בקידוחי מים בלתי חוקיים בהיקפים נרחבים בכל יהודה ושומרון, וגם בבקעה. לדברי ראש המועצה דוד אלחייני, הפלסטינים גונבים קרוב ל־6 מיליון קוב מים בשנה. לקידוחים אלה השפעות חמורות על כמות מי התהום שבאקוויפר ההר ועל איכותם.
מכת הגניבות חמורה עד כדי כך, שהיא הביאה את חקלאי הבקעה לחסל כמחצית משטחי החקלאות שטיפחו. "המטרה שלהם היא ליצור רצף טריטוריאלי", אומרת גוזלן. "יש כאן לא מעט אדמות מדינה ואנחנו רוצים לשמור עליהן".
"מחלקת קרקעות" שהוקמה בבקעה, עוד לפני אחיותיה במועצות אחרות ביו"ש, הופקדה בידי גוזלן, והיא מסייעת במעקב אחר בנייה והשתלטות בלתי חוקיות והעברת נתונים למנהל האזרחי. "נתונים שקיבלתי מהמנהל האזרחי כשהתחלנו את התהליך הצביעו על כך שיש יותר מ־2,000 מבנים בלתי חוקיים בבקעה. אותם מבנים כבר קיבלו צווי הריסה ונמצאים בהליך משפטי ואין ביכולתנו כרגע לעשות כלום בעניינם. הבנו שאנחנו צריכים לפעול מוקדם יותר ולאתר את הבנייה בשלבים ראשוניים".
"גייסנו מתנדבים מקרב האוכלוסייה, כדי שידווחו על התחלות בנייה שהם מזהים. תושב נוסע ורואה כלי עבודה בשטח, הוא מדווח למוקד, אנחנו מדווחים לחטיבה ומשם זה ממשיך. ייאמר לזכות כלל הכוחות, שזה עובד טוב"
כוחות המנהל האזרחי מצומצמים, ובבקעת הירדן פועלים מטעמו שני פקחים בלבד, אחד בצפונה ואחד בדרומה. "הם אמורים להסתובב בשטח, לאתר את ההשתלטות הבלתי חוקית ולהתחיל תהליך של אכיפה. עם השנים הבנו שזה פשוט בלתי אפשרי. הם יכולים להיות מאוד ציוניים ומכווני מטרה, אבל זה לא יכול לעבוד ככה. אז התחלנו בגיוס מתנדבים מקרב האוכלוסייה, כדי שיהיו לנו עוד עיניים בשטח שיציפו וידווחו על התחלות בנייה שהם מזהים. תושב נוסע ורואה כלי עבודה בשטח, הוא מדווח למוקד. אנחנו מדווחים לחטיבה ומשם זה ממשיך. ייאמר לזכות כלל הכוחות, שזה עובד טוב", היא מציינת.
איפה יגורו הנכדים
"מה שקורה בשטח הוא שיש כפרים שקמו על אדמות מדינה", מסבירה גוזלן. "לאורך השנים הועברו מכתבים ובקשות מטעם המועצה בנושא לכל הגופים הרלוונטיים: המנהל האזרחי, משרד הביטחון וכל מי שיכול למנוע את ההשתלטות על האדמות. לצערי הרב לא קיבלנו מענה, והמקומות האלה המשיכו ונבנו. כמו למשל פסאיל ב'. זהו כפר שהוקם על אדמות מדינה בשטח C, כהמשך רציף לכפר פסאיל ששוכן בשטח B, בין פצאל לתומר. באופן הזה נלקחות מאיתנו עוד ועוד אדמות מדינה בעשור האחרון. בפסאיל כבר מתחילים להשתלט על שטחים ולבנות במקומות שעל פי התוכניות אמורים להיות הרחבה של מושב תומר, היכן שהנכדים שלי אמורים לגור".
אולם בשטח עצום כמו בקעת הירדן, מערך המתנדבים שהוקם במועצה לא הספיק. לשר ההתיישבות האחרון צחי הנגבי הוצגה התמונה העגומה של השתלטות על שטחי C, ולשם חיזוק המאבק הוא הקצה 20 מיליון שקלים להקמת יחידות מיוחדות שיפעלו תחת המועצות האזוריות. יחידות אלו מיועדות להיות העיניים בשטח, למפות ולדווח בזמן אמת על כל המתרחש, ובעצם למסד את מערך המתנדבים שבבקעה הקימו קודם לכן.
"התחלתי עבודת מטה אינטנסיבית מאוד בשיתוף קב"טים ממועצות אחרות ביו"ש ששאבתי מהם המון מידע", אומרת גוזלן. "פניתי לכל מיני רשויות שאנשיהן חיים את המאבק הזה יום־יום, ולאט לאט יצרתי תוכנית עבודה סדורה ליחידה שנקים פה. משרד ההתיישבות לא הקל איתנו בדבר הזה, הייתה התכתבות ארוכה בינינו שנמשכה כמה חודשים, אך בסוף קיבלנו את האישור התקציבי של המשרד להקמת היחידה".
היחידה הוקמה בפועל לפני ארבעה חודשים, בסוף ינואר. לטובתה גייסה הדס ארבעה עובדים: מנהל היחידה, רכז מודיעין, ושני סיירי שטח – אחד בדרום ואחד בצפון. "בהגדרת התפקיד הסברתי להם שהוא שונה משאר התפקידים במועצה. הם מגיעים לתפקיד שצריכים להיות בו כוננים במשך כל שעות היממה וכל ימי השבוע – בסופ"ש, בלילות, בחגים. הם מבינים שאנחנו במלחמה, ובמלחמה אין חוקים.
"כרגע התקציב שקיבלנו הוא לשנה בלבד, וייחדנו אותו לרכישת ציוד מיוחד – טנדרים, רחפנים, מצלמות ציידים שאפשר להניח ולקבל התרעה על תנועה בשטח. כל זה כי אנחנו מדברים על השתלטות בעומק השטח". ההקמה, היא מזכירה, הייתה בתקופת הקורונה, המאתגרת מצד עצמה: "לא היו רכבים בארץ בתקופה הזו, היה צריך להפוך עולמות כדי להשיג שלושה כלי רכב, לגייס את האנשים, לרכוש להם ציוד, להעביר אותם הכשרות נהיגה בשטח וגם קורס ערבית".
הסיירים החדשים הוכשרו גם בתפעול אפליקציה מיוחדת שדרכה הם מנטרים את הנעשה בשטח. "קנינו שכבות GIS של השטח הקיים (גישה למערכות מידע גאוגרפי, א"כ), ועכשיו בכל בנייה בלתי חוקית פה אנחנו נכנסים בכל הכוח. לצערי אין לי מה לעשות נגד מה שכבר הוקם, ולמעשה אנחנו בקרב בלימה. לייצב לפחות את המצב הקיים". ארבעת העובדים שגייסה לא פועלים לבד. "יש להם מעטפת מטורפת: אני, מנהל המוקד, פקח המועצה, מתנדבי מג"ב – כולם מגויסים לטובת העניין".
עם זאת, הם יכולים לסייע במעקב בלבד, האכיפה נותרת בידי המנהל האזרחי. "באנו לעזרת המנהל האזרחי והכול בשיתוף פעולה מלא איתם. אני לא באה להחליף אף אחד או לעקוף אותו אלא להיות מכפיל כוח. אין לי הסמכויות שלהם ולא יכולות האכיפה שלהם", היא מבהירה.
לפני כחודש יצא אחד מסיירי יחידת המועצה לסיור בשטח, וזיהה מערבל בטון יוצק רצפת בטון בקרקע שהיא אדמות מדינה. "הזעקנו לשם את הכוח הצבאי, שרק לו יש סמכות להחרים את הכלי ולעצור את העבודה. לצערי הרב הפעולה הזו לא נגמרה בהחרמה של הכלי. לא הצלחנו. יש המון היבטים בירוקרטיים, את חייבת לתפוס אותו בשעת מעשה כדי להפליל אותו. לא מספיק שמערבל הבטון עמד שם".
יום לפני כן, היא מספרת, מצאה היחידה בשטח סמוך לכפר עוג'א קידוח מים פיראטי באדמות מדינה המספק על פי המסתמן מים לכל צורכי החקלאות של התושבים הפלסטינים. "שם כן החרמנו כלים, אבל גם כשאנחנו מחרימים כלים ובשבילנו זו הצלחה, המלחמה לא נגמרת. הם ממשיכים בכל הכוח, יש להם כוח ומשאבים כלכליים ממדינות חוץ שתורמות להם".
ארבעה חודשים עברו מאז התחלתם לפעול. את מסכמת עד כה את הפעילות כהצלחה?
"כן", אומרת גוזלן בגאווה. הדו"ח המסכם של חודש פברואר מאשר כי היו לא מעט תפיסות של כלים, פלישות חקלאיות, עצירת פריצות צירים וגניבות מים, החרמת כלים וסימון מקומות מוּעדים. "יש לנו דירקטיבה מאוד ברורה בנושא", היא ממשיכה לתאר את שיתוף הפעולה עם הצבא והמנהל האזרחי. "עם כל מה שאנחנו יודעים שבמועצת יש"ע חושבים על המנהל האזרחי, כרגע יש מציאות ומצב נתון. אני מבינה שבמערכה הזו לא אצליח להזיז שום דבר בלי לעבוד לצד המנהל האזרחי. הסברתי להם לאורך כל הדרך: אני זרוע שלכם, מכפיל כוח, ונעבוד בשיתוף פעולה מלא. אני מרגישה שאנחנו על הגל וזה מרגש. עברנו תקופה קשה כשעבדנו על הקמת היחידה, ורואים תוצאות".
ומה יהיה בעוד שנה, כשייגמר התקציב? בינתיים גם אין שר התיישבות.
"זה הפחד שלי. אני ממש מקווה שיהיה שר התיישבות שימשיך את זה. אם הם לא יהיו איתנו במלחמה הזו, המצב יהיה קשה מאוד. לא יהיה מספיק כוח אדם שיעזור לעצור את ההשתלטות המסחררת". התקציב הועבר למועצות בתקופת הממשלה הנוכחית, בידי שרת הפנים אילת שקד.
כשהאדמה רועדת
השיחה עם גוזלן מתקיימת בעקבות סיור של תנועת "ריבונות" בהובלת נדיה מטר ויהודית קצובר. אנחנו נפגשות במוקד החירום של המועצה, שגם אותו היא ייסדה. "בתפקיד כמו שלי, סדר היום אף פעם לא קבוע. את לא יכולה לדעת לאן תוקפצי ומתי. מעבר לעבודה במשרד מדי יום, אני כוננית 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. הטלפון שלי כל הזמן זמין".
מלבד אחריותה במהלך אירועים לאומיים ופליליים, יש בתפקיד שלה גם אחריות אזרחית בשעת חירום. "רעידות האדמה שהתרחשו לאחרונה הלחיצו את התושבים. אנחנו מבינים שבשל המיקום שלנו על השבר הסורי־אפריקני, בתרחיש של רעידת אדמה גדולה, ייתכן מאוד שנהיה במוקד. ולצערי, בגלל הריחוק ובגלל פיזור האוכלוסייה, אנחנו מבינים שיחלוף זמן עד שיגיע סיוע מהמדינה. במקרה של רעידה המדינה תתמקד במקומות עם צפיפות אוכלוסייה ומבנים רב־קומתיים. נמצא את עצמנו לבד".
עוד תחום אזרחי כאוב הוא תאונות הדרכים. "באופן יחסי יש פה מעט אירועים לאומניים ביחס לגזרות אחרות במרחב יהודה ושומרון", אומרת הדס, "מנגד, יש התיישנות של תשתיות ומרכיבי ביטחון ובטיחות. יש הבטחה ותיקה לשיפור כביש 90 וזה לא קורה, למרות שלמרבה הצער יש כאן לא מעט תאונות קטלניות. בסוף, אנחנו חיים לצד הפלסטינים, ותרבות הנהיגה שלהם שונה בתכלית משלנו. התיאור של תושבים את הכביש כ'רולטה רוסית', הוא נפוץ".
ולמרות הכול, גוזלן מדגישה את היתרונות של בקעת הירדן. "יש פה המון שמורות טבע. עשינו פה היסטוריה לפני כשלוש שנים כשהוכרז פה יישוב חדש, מבואות־יריחו. הצמיחה הדמוגרפית גבוהה ורואים רשימות המתנה של בנים חוזרים ביישובים השונים".
היא עצמה גדלה במושב מרחביה שבעמק יזרעאל, שירתה כקצינת שלישות בשריון, שם הכירה את בעלה. משירות קבע היא השתחררה אחרי שבע שנים, לאחר לידת בנה השלישי. "הייתי חודש בבית, ואז נפתח מכרז לניהול מוקד חירום במועצה. ניגשתי למכרז, ואיתי ניגשו עוד שישה גברים, כך שהייתי בטוחה שלא אזכה. כל הנתונים היו לרעתי לכאורה, אבל נראה שהרקע הצבאי שאיתו הגעתי עשה את שלו".
לאחר שזכתה בתפקיד החלה בהקמת המוקד, וניהלה אותו תחת קצין הביטחון הוותיק גדי כץ, ששימש בתפקיד במשך 25 שנים. "הוא גידל אותי, הוציא אותי לקורסים, פיתח אותי וממש הכשיר אותי להחליף אותו. בהתחלה לא האמנתי, נראה לי הזוי שבתפקיד הזה תהיה אישה. נכון שהיום יש נשים חזקות בעמדות מפתח, אבל לי זה נראה אז לא הגיוני. היו לי הרבה לבטים, השתחררתי מהצבא כדי להיות יותר בבית. גם ראש המועצה דוד אלחייני דחף אותי ופרגן כל הזמן. כשגדי יצא לפנסיה נפתח מכרז פנימי על התפקיד, וב־2017 התמודדתי ונבחרתי להחליף אותו, עם המון פחדים ולבטים".
היום זה נראה לך הגיוני, אולי אפילו עדיף מבחינה מסוימת?
"היום זה בכלל לא נראה לי מוזר, להפך אני רואה היום את היתרונות הנוספים בזה שיש אישה בתפקיד. נשים בהחלט יודעות לנהל טוב תחת לחץ ועומס, תוך כדי שהן מפגינות רגישות וקור רוח במקביל. נשים בעולם של גברים לומדות לשים את האגו בצד. משהו ביחסים ביני לבין הגורמים הגבריים שמולם אני עובדת מצליח בצורה יוצאת דופן, יצרתי איתם יחסים של מחויבות, הבנה, מסירות ושותפות מצוינת". בעלה עומרי הוא קבלן עצמאי, מה שלדבריה מאפשר לה לכהן בתפקידה. "זו הנוסחה המנצחת לבני זוג, כשאחד מהם עצמאי".
מה החזון שלך לבקעה?
"וואו", היא מחייכת ונושאת עיניים, מתרגשת מעצם השאלה. "להמשיך לפתח את התחומים שמעניקים איכות חיים לתושבים כמו מענה מהיר במערך הרפואה, הכיבוי ומערך השיטור, כך שבמקרה שתושב זקוק לסיוע, נגיע אליו כמה שיותר מהר. מה שקורה בשגרה קורה בחירום", היא אומרת. "החזון שלי הוא להוציא מהחברה הישראלית את הקיבעון ביחס כלפי הבקעה".
