ה-13 במארס היה יום אביבי מושלם. אַלֶם צַ'מְדְזִ'יץ, אזרח בוסניה, היה בדרכו לשדה התעופה של הבירה סרייבו. החורף היה מקפיא עצמות, והיציאה נראתה כמו שינוי מבורך. פחות משעה לאחר מכן כבר נחת בקרואטיה, בדרכו לטיסת המשך לווינה. אבל צ'מדז'יץ מעולם לא הגיע ליעדו. בשדה התעופה הבינלאומי בזאגרב חיכתה לו הפתעה לא נעימה: צו מעצר בינלאומי של האינטרפול.
על פי הצו, שהוצא לבקשת ממשלת תוניסיה, נחשד צ'מדז'יץ במעורבות בחיסול מוחמד א־זווארי, מהנדס תעופה וחבר בתנועת חמאס שהתמחה בפיתוח כלי טיס בלתי־מאוישים. זווארי נורה בראשו בדצמבר 2016 כאשר שב לביתו בספאקס, העיר השנייה בגודלה בתוניסיה. עדי ראייה דיווחו כי שני אלמונים הגיחו מתוך ואן שנע לצד מכוניתו של א־זווארי, פתחו את הדלתות וירו בו מטווח אפס. שישה כדורים פילחו את גופו, מתוכם שלושה היישר לראשו. הוא מת במקום. זו נראתה פעולה מקצועית לעילא, כזו שגם הותירה אחריה מסר. מאוחר יותר מצאו הרשויות ארבע מכוניות נטושות, וארסנל שלם של כלי נשק ותחמושת.
פעולת החיסול גרמה לזעזוע בתוניס. בעקבות החיסול פרסמה ממשלת תוניסיה הודעה רשמית שלפיה "גורמים זרים" היו מעורבים בחיסול. שר הפנים, אל־האדי מג'דוב, ציין כי בידי הממשלה ראיות למעורבות של ארגון זר בחיסול. באותו שלב עדיין נמנעה ממשלת תוניסיה מאזכור שמו המפורש של המוסד הישראלי. בהמשך, בעקבות דעת הקהל הזועמת במדינה, הקפידה הממשלה לפרסם עדכונים שוטפים על התקדמות החקירה. מהתצריף שנוצר עלה כי בחיסול השתתפה חוליה בת 12 איש, שהורכבה משלוש חוליות משנה: חוליית לוגיסטיקה, חוליית איסוף־מידע וחוליית חיסול. חלק מאנשי החוליות, התברר, היו "אזרחים תוניסאים המתגוררים באירופה, והשאר אנשים בעלי דרכונים אירופיים שונים, בראשם שני בעלי דרכון בוסני שנמנו עם חוליית החיסול".
מתוך פרטי החקירה התוניסאית התגבשה תמונה של תיאטרון מריונטות בכיכובם הדיסקרטי של שני סוכני מוסד ישראלים, שהוצגו בשמות יוהן ופתחי מידו. על פי החקירה, השניים התחזו לבעלי חברה מלזית להפקת סרטים שמשרדיה בווינה. הנחקרים התוניסאים סיפרו שנענו להצעת עבודה שפורסמה באינטרנט, לפיה חברת הפקות ממלזיה מחפשת מועמדים לצורך הפקת סדרה דוקומנטרית על פלסטינים העוסקים במדע ותרבות. אחד מהם היה המהנדס מוחמד א־זווארי. לא בדיוק פלסטיני, אבל קרוב.
הפיתיון האינטרנטי עבד. למודעה נענתה עיתונאית תוניסאית המתגוררת בהונגריה, ושני אזרחים תוניסאים המתגוררים בסלובניה. כל אחד הוזמן בתורו למפגש היכרות בווינה, שם קיבלו מה"מפיקים" הוראות לשכירת דירות ורכבים בתוניסיה עבור חברת ההפקות המלזית. בעגה המקצועית של עולם הביון מדובר ב"סוכנים משוטים" – אנשים שאין להם מושג לצורך מה שוכרים את שירותיהם. המוסד, כך נראה, עבר למיקור חוץ. אותם אזרחים תוניסאים עשו את שהתבקשו, חזרו למקום מושבם באירופה והצטוו להמתין להפקה. הם לא היו יכולים לנחש שהדירות והרכבים ששכרו ישמשו למעקב אחרי א־זווארי.
מורכב יותר היה חלקה של העיתונאית מבודפשט. תפקידה היה להיפגש עם א־זווארי יום לפני החיסול ולקבוע איתו ריאיון סמוך לביתו, שם גם תוכננה פעולת החיסול. גם לה לא היה מושג על חלקה בחיסולו הצפוי של ה"מרואיין" שלה. רק בזכות האותנטיות שלה ומוצאה המקומי הסכים א־זווארי לריאיון עמה. ניסיונות קודמים לראיינו נענו בשלילה.
יוצאי הדופן באנסמבל הבינלאומי הזה היו שני המתנקשים בעלי הדרכון הבוסני.
הטוניסאים בסך הכל עשו עבודה לא רעה בחקירה בעקבות ההתנקשות. אך בחמאס, בה ספגו זעזוע ממשי בעקבות החיסול, לא הסתפקו בחקירה של ממשלת תוניסיה והכריזו על חקירה עצמאית משלהם. חודש אחרי האירוע כינס חמאס מסיבת עיתונאים בביירות, בה חשף את ממצאיו. פרטי החקירה הוצגו על ידי מוחמד נזאל, חבר הלשכה המדינית של חמאס. מסיבת העיתונאים חשפה את החשיבות הרבה שייחס חמאס לעבודתו של א־זווארי, אולם לציבור הישראלי לא היה אז מספיק מידע כדי להבין את ההקשר הרחב יותר של ההחלטה לחסלו.
רק לפני חודש, עם חיסולו של פאדי אל־בטש במלזיה התבהרה התמונה. הסתבר כי מדובר בסדרת פעולות שהמכנה המשותף לכולן הוא זיקתם של מושאי החיסול למאמצי חמאס לייצר ולרכוש נשק מתקדם לפגיעה בישראל. זה החל עם חטיפתו של דיראר אבו־סיסי מאוקראינה והבאתו לישראל, המשיך בניסיון הנפל לחיסולו של מוחמד חמדאן בביירות, ו הגיעה לשיאו בחיסול פאדי אל־בטש במלזיה בחודש שעבר. ה'ניו־יורק טיימס' פרסם כתבה שלפיה אל־בטש היה במגעים לרכישת נשק קוריאה הצפונית. כל הפעולות הללו יוחסו למוסד בפרסומים זרים, אך מדינת ישראל מעולם לא הגיבה לפרסומים הללו.
חרב להשכיר
בין חיסולו של מוחמד א-זווארי לפעולת ההתנקשות בפאדי אל בטש מפרידים שנה וחמישה חודשים. לכאורה, מספיק זמן כדי שהנשורת הרעילה מן הפעולה תשקע. על פניו, נראה היה ששני המתנקשים הבוסנים התאדו מן השטח. וגם התוניסאים לכאורה מיצו את החקירה. אבל רק לכאורה.
מסתבר, שכל הזמן הזה התוניסאים עבדו בשקט מאחורי הקלעים. ככל הנראה הם זיהו את פניהם של המתנקשים הבוסנים- גם במצלמות האבטחה בספאקס וגם בשדה התעופה. לאחר שמיצו את החקירה ובצעו את ההליכים הבינלאומיים הנדרשים, הוגשה לאינטרפול בקשה לצו מעצר בינלאומי נגד זוג המתנקשים הבוסנים.
אבל הפעמונים לא צלצלו, הנורות האדומות לא הבהבו. לא בסרייבו וגם לא בתל אביב. לא ברור מתי בדיוק הוגש הצו. אבל לפני חודשיים וחצי יצא אלם צ'מדזיץ' משדה התעופה של סרייבו בדרכו לוינה- למרות צו מעצר בינלאומי תלוי ועומד נגדו. מדוע הסתכן במעצר? האם לא היה מי שיטרח להזהירו? גם לא ברור מה עשה שנה וחצי . האם ישב בבית והמתין שהאבק ישקע? האם אחרי כל הזמן הזה ביקש להגיע לווינה כדי לפגוש את מפעיליו? ואם כן, את מי? האם היו אלה יוהאן ופתחי, זוג הסוכנים הישראלים, שלכאורה שייצגו את חברת ההפקות המלזית?
ובכלל, מי הוא אלם צ'מדזיץ'? כיצד הסתבך במסכת התככים הבינלאומית. והאם למעצרו עלולות כעת להיות השלכות גם על ישראל? מן המעט שידוע עולה תמונה מורכבת. אלם צ'מדזיץ', 46 נולד בסרביה למשפחה מוסלמית. עם סיום לימודיו התגייס לאקדמיה לשוטרים בסרייבו. כאשר פרצה מלחמת האזרחים בבוסניה בראשית שנות התשעים, התגייס צ'מדז'יץ הצעיר לצבא בוסניה תחת פיקודו של נשיא המוסלמים, אליה איזטבגוביץ'. הוא התפרסם כלוחם נועז וצוללן הנוהג להפתיע את יריביו מעבר לקווים. במאי מקומי אף צילם אותו לסרט דוקומנטרי על מעלליו. גיבוריו בסרט הם רמבו וצ'אק נוריס. הסרט עלה ליוטיוב וזכה לצפיות רבות, אולם באחרונה, כנראה בעקבות מעצרו נעלם מהרשת. איך? כנראה באותן שיטות שבהן נמחק גם הסרטון ממצלמת האבטחה של בית הקפה הסמוך לביתו של א־זווארי, שתיעד את ההתנקשות.
מעצרו של צ'מדזיץ' הדליק את העיתונות בבוסניה. צ'אמאץ', הכינוי בו היה מוכר מאותו סרט דוקומנטרי חזר לככב בכותרות. מכריו סיפרו לתקשורת המקומית הרעבה לפרטים כי עם סיום המלחמה הצטרף צ'מדז'יץ ליחידה לכוחות מיוחדים של משטרת בוסניה. בהמשך על פי פרסום באתר הבוסני 'אינטר־מגזין', הצטרף לחברה ישראלית שעסקה במכירת ציוד האזנות ותקשורת בבוסניה. תחנתו הבאה היתה חברה אמריקנית המתמחה בגיוס ואימון אנשי מקצוע לצבא בוסניה, במסגרת הסדרי השלום שנחתמו באזור. הוא הצטיין בעבודתו והשלב הבא היה הצבה לעיראק. שם עבד עבור האמריקנים כמאמן של הכוחות המקומיים.
ג'וואד גליישביץ, מומחה בוסני לביטחון, העריך השבוע כי אם צ'מדז'יץ גוייס מתישהו למוסד, זה קרה כנראה בשלבים המוקדמים בהם הצטרף לאותה חברה אמריקאית. לדבריו, ללא קשר לחברה הישראלית למכירת ציוד האזנות ותקשורת בה עבד. להערכתו, לא מן הנמנע שצ'מדז'יץ, ביצע שליחויות גם עבור הביון הבריטי והאמריקני.
בחסות הכאוס
מאז מעצרו לפני כחודשיים וחצי מוחזק צ'מדזיץ' בקרואטיה. ההליכים בעניינו עד כה היו חשאיים, ונערכו בדלתיים סגורות. מעט מאד דלף. בפסיקתו כתב בית המשפט הקרואטי כי "תחת החוק התוניסאי, צ'מדז'יץ נאשם בהגעה למדינה זרה כשהוא מלווה במפר חוק נוסף, בהשתתפות בפעולות תצפית ועיקוב, נוכחות בזירת הרצח, שימוש בנשק עם משתיק קול, ניסיון להסתיר את יציאתו מהארץ, הפרת הסדר הציבורי, פגיעה בחוקה ובסדר הפוליטי , חברתי וכלכלי בטוניסיה במהלכו נהרג אדם אחד".
טקסט מעט פתלתל, אך הכוונה ברורה. בשבוע שעבר מוצו ההליכים, בית המשפט החליט כי מלאו התנאים המשפטיים להסגרתו של צ'מדז'יץ לתוניסיה. במהלך הדיונים ניסה עורך דינו של צ'מדז'יץ לטעון כי כחברה באיחוד האירופי, מנועה קרואטיה מלהסגיר את לקוחו למדינה בה קיים עונש מוות. אך בית המשפט חקר את הנושא, ומסקנתו הייתה כי מאז 2015 הוסב עונש המוות בתוניסיה למאסר עולם. על כן אין מניעה להסגירו. לצ'מדזיץ' יש עדיין זכות ערעור. גם יקח זמן רב עד שיוסגר. אבל התסבוכת של צ'מדזיץ' היא כנראה רק קצה הקרחון.
החדשות הרעות הן שבמקביל להחלטה להסגיר את צ'מדז'יץ צץ לפתע גם המתנקש השני. ביום שלישי שעבר הודיעה ממשלת בוסניה על מעצרו של אלוויר שאראץ, 38, החשוד בסיוע לצ'מדז'יץ בחיסול. הפרופיל המקצועי של שאראץ באתר 'לינקדאין' מזכיר את זה של צ'מדז'יץ. גם הוא סוג של חייל מקצועי, ועבד עבור DynCorp, חברה ביטחונית אמריקנית. ברקורד שלו יש רישום של התנהגות פרועה בעת שירותו כחייל ביחידה למלחמה בטרור של צבא בוסניה, בעקבותיה אף הועמד למשפט.
לדברי גליישביץ, המומחה הבוסני לעניני בטחון, מעצרו של החשוד השני בהתנקשות בא-זווארי אינה באמת הפתעה. לדבריו, הרשויות בבוסניה מודעות מזה זמן לניסיון של הטוניסאים לשים את ידם גם עליו. ההחלטה לעצרו נובעת גם מהחלטת בית המשפט בקרואטיה, אך גם מניסיון להגן עליו.
שאראץ נעצר ביום שלישי שעבר אך שוחרר לאחר שהסתבר כי בין בוסניה לתוניסיה אין הסכם הסגרה. שאראץ, אגב, הספיק להודות בבית המשפט כי אכן שהה בתוניס בזמן ההתנקשות בא־זווארי, אך היה זה צירוף מקרים בלבד. לדבריו, הוא נסע לטוניסיה לצורך עסקים. לא בטוח ששחרורו של שאראץ מרגיע את מפעיליו העלומים. להפך, הוא מייצר סט של בעיות חדשות. והיה מי שהעריך השבוע שבמציאות הבלקנית חטיפה או חיסול אינן אפשרויות מופרכות.
אבל החדשות היותר גרועות הן שזה ממש לא הסוף. דובר משרד המשפטים התוניסאי אמר השבוע כי נוסף על צ'מדז'יץ ושאראץ, תוניסיה תובעת כעת גם את הסגרתם של שלושה חשודים נוספים בעלי דרכונים אירופיים, שהשתתפו בחיסולו של א־זווארי. לפחות שניים מהם, אפשר להניח הם אותם בעלי הדרכון הסלובני, שאוזכרו כבר בשלבים הראשונים של החקירה בטוניסיה.
איך בכלל נוצר המצב הזה. האם הוא פרי הביאושים של תופעת ההתנקשויות במיקור חוץ? ג'וואד גליישביץ, מעריך שהמצב הוא תוצר של הכאוס החוקתי השורר בבוסניה מאז סיום המלחמה: "סוכנויות המודיעין, הצבא והמשטרה בבוסניה מסוכסכים בינהם ואינם סומכים זה על זה. מאז המלחמה נוצר כאן מאגר של שכירי חרב. הפיקוח עליהם רופף. והתוצאה, שירותיהם מושכרים לאדונים רבים. אולי אפילו לישראל. אני שואל את עצמי, כמה חיסלנו למשל עבור סעודיה? הבעיה היא , שסוכנות הביון הבוסנית הייתה מלכתחילה פרויקט בריטי. לא בוסני. ולהערכתי, גורמים חיצוניים עושים בה כרצונם עד היום, כולל גיוס אנשי קומנדו מקומיים ורוצחים מקצועיים".
הד לטענה הזו אפשר אולי למצוא גם בדבריו של סגן ראש ממשלת מלזיה אחמד זאיד חמידי, בחודש שעבר, לפיהם המתנקשים בפאדי אל־בטש היו "אירופים עם קשרים לסוכנות ביון זרה", והישות השולחת ככל הנראה "מדינה אויבת לפלסטין". על פניו זהו דפוס פעולה חוזר של שימוש במתנקשים, ככל הנראה ממוצא בלקני.
ואם בחיסול א־זווארי בתוניס כבר נמצאו המוטיבים של מלזיה והשימוש בדרכונים בוסניים, הרי בחיסול אל־בטש במלזיה נעשה שימוש בדרכונים של סרביה ומונטנגרו. על פי השלטונות במלזיה, יחד עם כלי הרכב והנשק ששימשו לחיסולו של אל־בטש, נמצאו גם דרכון סרבי ודרכון מונטנגרי מזויפים.
שאלתי השבוע את משרד ראש הממשלה אם בעת ביקור נתניהו ברוסיה לרגל יום הניצחון על הנאצים, הוא החליף כמה מילים עם נשיא סרביה אלכסנדר ווצ'יץ', שהיה המנהיג הזר היחיד מלבדו שנכח במצעד. בתמונות הם נראים יושבים וצועדים זה לצד זה. ככלות הכול, סרביה היא מדינה ידידותית, ויש על מה לדבר. במשרד ראש הממשלה העדיפו לשמור על שתיקה.
