"לעולם יש מאגרי חיטה לעשרה שבועות בלבד": את האזהרה הקודרת הזאת השמיעו השבוע מומחים שהעידו בפני מועצת הביטחון של האו"ם. "ללא שיתוף פעולה מיידי של מדינות העולם, אנו מסתכנים בסבל אנושי ובנזק כלכלי במידה יוצאת דופן, שעשויה לעצב מחדש באופן דרמטי את הפוליטיקה העולמית".
השבוע מלאו שלושה חודשים למלחמה שמנהל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נגד אוקראינה. בשבועות האחרונים, מדינות העולם וכלי התקשורת התמקדו בעיקר בשאלה איזה נשק יסופק לאוקראינה, במהלכי הרוסים בשטח וביכולתה של קייב להחזיק מעמד. אבל בכל יום שעובר מאז תחילת המלחמה, אספקת החיטה מאוקראינה הופכת לסוגיה מרכזית הטורדת את מנוחת העולם. בעת מלחמה, כיצד מאפשרים ליצואנית החיטה החמישית בגודלה בעולם לשגר את יבוליה, כדי שאזרחי העולם יוכלו לאכול?
"לפני המלחמה, יותר מ־90 אחוזים מהתוצר החקלאי של אוקראינה, בעיקר חיטה, יוצאו דרך הנמלים בחופי הים השחור", אומר לנו טאראס ויסוצקי, סגן שר החקלאות האוקראיני. "מאז שרוסיה פלשה לארצנו, בלי סיבה, יצוא החיטה הפך לבעיה גדולה: רוסיה מונעת מספינות אזרחיות להיכנס לנמלי הים השחור או לעזוב אותן. ספינה שרוצה לעזוב את הנמל, יש חשש גדול מאוד שיירו עליה או שמוקשים ימיים יפגעו בה. זאת סכנה. רבי החובלים שמפקדים על הספינות הללו פשוט חוששים לצאת לדרך".
יש לאוקראינה דרך אחרת לייצא את החיטה, חוץ מהנמלים הללו?
"מכיוון שרוסיה כבשה חלק ניכר מנמלי הים של אוקראינה, יש רק שני נמלים שספינות אוקראיניות יכולות להפליג מהם. נכון, יש אפשרות להעביר סחורה במשאיות, אבל בסוף יותר מ־90 אחוזים מייצוא החיטה עוברים דרך הים".
קשיי הייצוא הובילו לכך שמחירי החיטה ברחבי העולם עלו בעשרות אחוזים בשבועות האחרונים, ובסופו של דבר התייקר גם מוצר הקצה, הלחם. אבל אוקראינה אינה הסיבה היחידה למשבר.
הודו, שנחשבת למגדלת החיטה השנייה בגודלה בעולם, אינה מייצאת בדרך כלל חיטה אלא מוכרת אותה בתוך המדינה עצמה. בחודשים האחרונים, בעקבות גל חום חריג, נהרסו בהודו לא מעט יבולים, וממשלת מודי הודיעה שהיא עוצרת גם את ייצוא החיטה המועט שהתקיים עד כה.
חלק ממדינות העולם תלויות באופן כמעט בלעדי בחיטה האוקראינית: לבנון (כ־80 אחוזים), קטאר (כ־65 אחוזים) ואינדונזיה, אתיופיה ומצרים (כ־35 אחוזים כל אחת). אוקראינה גם מספקת מחצית מהתבואה שאוגרת תוכנית המזון העולמית של האו"ם לסיוע במצבי חירום. החשש הגדול הוא שבמדינות עניות, בעיקר באפריקה, באסיה ובמזרח התיכון, התייקרות הלחם והמחסור בחיטה יביאו להפגנות ולאי יציבות פוליטית. באיראן כבר החלו הפגנות בעקבות התייקרותם של מוצרים מבוססי חיטה ביותר מ־300 אחוזים.
"כרגע נותרו באוקראינה יותר מ־20 מיליון טונות חיטה", אומר לנו ויסוצקי. "אי אפשר לייצא את החיטה הזאת, והבעיה עוד עלולה להתגבר. בעוד כחודש וחצי אנחנו אמורים להתחיל בקציר של היבול החדש; אם לא נוכל לייצא את החיטה לא יהיו ממגורות ריקות לאחסון התבואה שנקצור, והדבר יגרום לבעיות קשות שישפיעו גם על העתיד. החקלאים האוקראינים שהסחורה שלהם לא תימכר ייפגעו ולא יוכלו להחזיק את השדות החקלאיים. זה יצמצם את כמות החיטה העתידית בעולם לשנים רבות קדימה".
מי שמנסים להיכנס לנעליה של אוקראינה כאסם החיטה הגדול הם הרוסים. "רוסיה גונבת לאט לאט את החיטה בשטחים שכבשה מאיתנו, ומנסה למכור אותה לעולם", האשים נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. רשת CNN פרסמה השבוע תיעוד לשוד החיטה הרוסי: בצילומי לוויין תועדו שתי ספינות רוסיות עוגנות בנמל בחצי האי קרים, סמוך לאסם תבואה. "רוסיה גונבת מאיתנו חיטה, להערכתנו עד כדי חצי מיליון טונות", אומר ויסוצקי.
בזיכרון האוקראיני, שוד היבולים הוא עניין כואב וקטלני מאז פשע ה"הולודומור", ההרעבה עד מוות שביצע משטר סטלין בחקלאים האוקראינים בשנות השלושים. בין 3.5 ל־10 מיליון אוקראינים מתו אז ברעב. המשטר הקומוניסטי במוסקבה טען שהחקלאים האוקראינים לא השיגו את מכסת התבואה שהיו אמורים להשיג, בין השאר משום שגנבו את התבואה לשימושם. כוחות הביטחון הסובייטיים נשלחו לרחבי אוקראינה, החרימו תבואה ומזון, וגרמו לרעב כבד בקרב האוכלוסייה.
כעת מאשימים בקייב את הרוסים לא רק בגנבה פשוטה אלא גם בהחרבה שיטתית. הצבא הרוסי, טוענים האוקראינים, מפציץ בכוונה אסמי תבואה, וגונב גם ציוד חקלאי הכרחי לקציר התבואה. "זאת הדוגמה המושלמת לסחיטה ביחסים בינלאומיים", אמר השבוע שר החוץ האוקראיני דמיטרי קולבה בנאום בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. שר החוץ הבריטי בן ואלאס האשים את הרוסים בהרעבה מכוונת, ומזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן האשים את רוסיה שהיא "משתמשת באוכל כבנשק".
בליווי היבואן
יש הטוענים שכיצואנית החיטה הראשונה במעלה בעולם כיום, רוסיה רק מרוויחה מתמרון מחיר החיטה העולמי, המאפשר לה לפצות על הנזק הכלכלי שגרמו העיצומים שהוטלו עליה. לפחות כלפי חוץ, הרוסים טוענים שהם מוכנים להגיע לפשרה ולמצוא פתרון לבעיית הייצוא, אבל התנאי ברור: "אם השותפים שלנו רוצים להגיע לפתרון, אז כל העיצומים על הייצוא הרוסי צריכים להיפתר גם הם", אמר סגן שר החוץ הרוסי אנדריי רודנקו.
הפתרון שהאוקראינים מציעים שונה לחלוטין. "אוקראינה מצפה מהעולם שיתמוך בנו ככל האפשר. המטרה המרכזית היא לנצח, אבל גם לקבל תמיכה צבאית כדי שנוכל לייצא חיטה ותוצרת חקלאית אחרת", אומר לנו ויסוצקי. למעשה, אוקראינה מבקשת ממדינות נאט"ו, מהאו"ם ומהאיחוד האירופי ליצור צי מאולתר לליווי הספינות: "אנחנו מקווים שבסופו של דבר הספינות שלנו יקבלו ליווי. אני כמובן לא יודע לומר מה הקהילה הבינלאומית תעשה, אבל זה מה שאנחנו מבקשים".
על אף המחסור העולמי בחיטה ועליית המחירים, הטורדים את מנוחתם של מקבלי ההחלטות במערב, ליווי צבאי בינלאומי כפי שהוצע עלול לחולל עליית מדרגה בעימות, עד כדי מלחמה בין רוסיה למערב. לפיכך העולם מסתפק בינתיים באזהרות מילוליות חמורות, ומעטים מוכנים לשקול את ההצעה שמשמעותה האפשרית היא התנגשות ישירה עם מוסקבה.
ליטא, היחידה מהארצות הבלטיות שאין לה גבול ישיר עם רוסיה עצמה אלא רק עם המובלעת הרוסית קלינינגרד, הציעה להגדיר את ההגנה על הספינות "משימה הומניטרית" שתערב בעיקר את ציי המדינות המייבאות את החיטה, ותכלול יצירת נתיב בטוח מהנמלים האוקראיניים ועד הבוספורוס בטורקיה במוצא הים השחור.
החשש מרוסיה עדיין מונע אימוץ פתרון מערבי לבעיה. כמו לפני שלושה חודשים בחזית קייב, העולם שוב מתמהמה במתן סיוע ומחכה לראות מה ילד יום. בקייב עמדה אוקראינה על שלה, החזיקה מעמד, ושרדה עד שהמערב השתכנע מכוחה ומנחישותה והחל לשלוח לה סיוע צבאי במגוון דרכים. בעניין החיטה, עם זאת, הזמן לא משחק לטובת העולם או לטובת האוקראינים. בלב עימות בין־מעצמתי, הדבר האחרון שהעולם צריך הוא עוד אי סדר – וכל יום שעובר רק מגביר את הסיכוי להפגנות ומחאות על רקע עליית מחירי החיטה.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי
