"לרפורמה בחשמל תהיה השפעה אדירה על הכלכלה"

"אין יותר 'צרכני חשמל'. מהיום אמוֹר 'לקוחות חשמל'", מצהיר יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, אלוף במיל' יפתח רון־טל. "הביטוי 'צרכנים' מדבר על קהל השבוי בידי המונופול. היום העברנו רפורמה היסטורית, שאני לא חושב שאי־פעם נעשתה בישראל בחברה ממשלתית בהיקף כזה".

בלשכתו בבניין ההיסטורי הישן ברחוב החשמל בתל־אביב, רון־טל יכול להתרווח על כורסתו ולסכם בסיפוק מו"מ מתיש ושנוי במחלוקת. בתפקידו האחרון בצה"ל היה רון־טל מפקד זרוע היבשה, ויזם את פרויקט "צבא היבשה הדיגיטלי" שהעניק לכל לוחם מערכות תקשוב מתקדמות. בתפקידיו השונים בצבא ביקש להטמיע את התפיסה של צה"ל כ"צבא העם" – חברה המתגייסת להגן על עצמה. עתה הוא מבקש לעשות אותו הדבר במשק החשמל. בסוף 2010, אחרי הרפתקה קצרה בראשות חברת הנמלים, הגיע לכס יו"ר הדירקטוריון של חברת החשמל, באחת משעותיה הקשות של החברה.

יותר מ־22 שנה מדברים בישראל על הרפורמה בחברת החשמל, למעשה מאז חוקק חוק משק האנרגיה ב־1996. מאז התחלפו ממשלות, שרים ורגולטורים, וכל הניסיונות לגבש הסכמה או לכפות זאת על חברת החשמל כשלו. "מי שהתנגד באופן מסורתי לרפורמה הייתה החברה עצמה, בהיותה מונופול חזק עם ארגון עובדים עוצמתי", מודה רון־טל. "עכשיו הבינו כולם שאין ברירה. זו רפורמה שאמורה לאפשר למשק האנרגיה לצאת ממצב משברי למצב של יציבות, ומכאן לצמוח ולהתפתח ואף להיות המאיץ העיקרי בתהליך הצמיחה והורדת יוקר המחיה בישראל".

מדוע היה צריך להמתין עשרים שנה לרפורמה? תהיתי. רון־טל מונה כמה סיבות לכך. למשל, הימצאותם של קולות רבים שמנעו קבלת החלטה אחידה. "בשטח יש עשרות רגולטורים – אנרגיה, איכות סביבה, הגבלים עסקיים, הממונה על השכר, אגף התקציבים, האוצר, רשות המסים, רשות החשמל. עכשיו קרה אירוע נדיר, כאשר שרי האנרגיה והאוצר מינו ועדה של מנכ"ל האוצר שי באב"ד, ראש אגף התקציבים שאול מרידור ומנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי שלקחו אחריות וסיכונים לא פשוטים, ונתנו גיבוי מלא למהלך".

ובכל זאת, הסיבה העיקרית היא המשבר הפיננסי שהגיע לשיאו ב־2012, כאשר החברה הגיעה לחוב של 60 מיליארד שקל. "היינו על פי המצוק, עם רגל אחת באוויר", מתאר רון־טל. "שילמנו אז 100 מיליון שקל ליום, 3 מיליארד שקל לחודש. מ־1996 תעריף החשמל לא כיסה את עלויות הייצור, וחייב את החברה ליטול הלוואות ולהנפיק אגרות חוב שהביאו לשוקת שבורה. היא פיתחה רק את המינימום הנדרש, וגם זה הביא לריקון הרזרבות. הוסף לכך את פרשת הפסקת הגז המצרי, שחייב אותנו לעבור לסולר ולשלם הרבה יותר. המצב הביא לשינוי יסודי בתפיסת העולם של ארגון העובדים. הראשון שהבין זאת היה יו"ר הארגון מיקו צרפתי, שהגיע למסקנה שהוא חייב לתמוך ברפורמה, ואחרי ויכוחים מרים הפך להיות פרטנר אמיתי. עובד שהחברה שלו מתמוטטת, נכנס גם הוא לצרות. זו הייתה הסתכלות אחראית ומנהיגות אמיצה מצדו".

שאלתי את רון־טל, שכאמור כיהן מ־2007 כיו"ר דירקטוריון חברת נמלי ישראל והוביל את הרפורמה בנמלים, האם הוא רואה הבדל בין התנהלות ארגון העובדים של חברת החשמל לוועד עובדי הנמלים, שבין פעולותיו הייתה למשל השבתה פראית של עבודת הנמלים בשבוע שעבר.

"שמיים וארץ, אין להשוות", הוא פוסק. "בניגוד לנמלים, לעובדי חברת החשמל יש מנהיגות אמיצה ואחראית שאני מעריך מאוד. בכל שנותיי בחברה מעולם לא הגענו למצב של הורדת השאלטר. זה היה ברור, המאבקים לא אמורים לפגוע באזרחים. בנמלים, הדבר הראשון שהם עושים זה לפגוע בפעילות בנמל".

ברקע הרפורמה עמד גם חששם של העובדים מפני הכרעת בג"ץ בעתירה שהגישה המדינה נגד פסיקת בית הדין לעבודה, שהתיר להם לשבות נגד הרפורמה. באחד הדיונים רמזו השופטים על אפשרות של הגבלת זכות השביתה.

רון־טל יודע שהדברים עוד רחוקים מסיום מוצלח. בינתיים סופגת הרפורמה ביקורות נוקבות מלא מעט פרשנים. יו"ר חברת החשמל מכנה את הביקורות הללו "קמפיין מתוזמר" מצד גורמים אינטרסנטיים המבקשים לחסל את הרפורמה, בהם נציגים של חברות פרטיות המייצרות כיום חשמל וחוששות מפתיחת המשק לתחרות. "זו קבוצה קטנה יחסית המשקיעה הון רב בקמפיין האמור להבטיח שהרפורמה לא תצא לפועל. הם רוצים לשמור את ליטרת הבשר הזו לעצמם".

קצפו יוצא בעיקר על קונצרן 'זורלו' מטורקיה שבבעלות אחמט זורלו. לחברה שלוש תחנות כוח בארץ, ורון־טל מתריע מפני הסכנה הגלומה בו: "הקמפיין שעושים היצרנים הפרטיים מתעלם מכך שמדובר באיש עסקים טורקי בולט, המתהדר ביחסים הדוקים עם ארדואן. למיטב שיפוטי זו שערורייה לאומית העלולה להתפתח גם לסכנה ממשית, כאשר תהיה לו השפעה ומידע רחב ובלתי־אמצעי על אחת התשתיות הרגישות במדינה. הקמפיין של פורום הפרטיים דורש להוציא את תשתית ההולכה מידי חברת החשמל, מבלי להבין שמשמעות הדבר היא הפקדתה בידיים טורקיות".

תחנה למכירה

אז מהי אותה רפורמה מעוררת יצרים ומחלוקות? במשך שנים התאפיין משק החשמל בריכוזיות קיצונית, בעיקר כתוצאה מנסיבות היסטוריות ופוליטיות. שליטתה המונופוליסטית של חברת החשמל מנעה הורדה של תעריפי החשמל, גם בשל כוחם הרב של העובדים שבגין התנהלותם ושביתותיהם התכופות נכנס ללקסיקון הביטוי המקומם "היד על השאלטר". הם נהנו משכר שנחשב בעיני רבים מופרז, ממצבת כוח אדם מנופחת שיצרה לא פחות משש שכבות ניהול, ומזכאות לחשמל חינם שעוררה את זעם הציבור. מציאות זו הביאה להפסדים ולחובות עתק. לפני שנים מעטות עמדה החברה בפני קריסה טוטלית, ורק ערבות שקיבלה מהממשלה מנעה זאת. לדעת רון־טל, המצב הזה הריץ את כל הצדדים למשא ומתן, שאמנם נמשך שנים אך עתה הגיע לסיכום חיובי.

אין זו הפעם הראשונה שמכריזים על רפורמה בחברת החשמל. ב־2014 הודיעה המדינה על הסכם היסטורי, אולם שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ביטל ברגע האחרון את ההסכם בשל עלותו שנאמדה ב־3־4 מיליארד שקל. ההסכם החדש יעלה לנו יותר: 6.1 מיליארד, על פי ההערכות. אלא שרון־טל מבטיח שההשקעה תחזיר את עצמה בתוך שמונה שנים, בזכות התייעלות החברה, הצמצום בכוח האדם, הגידול ברווחים ומכירתן של ארבע תחנות כוח.

אך ספק אם כל זה מעניין את הצרכנים, סליחה – הלקוחות. הם רוצים לראות את התוצאות מיד בחשבון החשמל, וכן, גם לראות את עובדי החברה מפסיקים לקבל חשמל חינם. שני הדברים לא יקרו מהר כל־כך. בשמונה השנים הבאות לא נראה הוזלה של ממש, ובמקרה שחלק מהתוכנית לא יתממש לפי התחזיות – למשל עלות מכירת תחנות הכוח – אף נראה עלייה במחירים. העובדים הנוכחיים ימשיכו ליהנות מחשמל חינם, וההטבה תופסק רק לעובדים חדשים שיתקבלו לחברה, שמספרם לא יהיה גדול בחברה שמבקשת לצמצם את מצבת כוח האדם שלה.

מדוע שמישהו ירצה לקנות תחנות כוח ישנות במחיר גבוה? בסופו של דבר תצטרכו לרדת במחיר, ואת ההפרש יספגו אזרחי ישראל.
"מי שקונה תחנה קיימת עושה עסקה מעולה, הוא מקבל נכס ללא סיכון. הייתי ממליץ לאנשי עסקים ויזמים לעקוב אחרי התקדמות התהליך ולרכוש. המוצר עובד, והוא יוכל לקבל תשואה כלכלית גבוהה. הערכנו שנוכל לקבל 200 מיליון שקל יותר משוויין, ונמכור אותן בשווי הוגן כך שנוכל להקים את שתי התחנות ב'אורות רבין' שיחליפו את תחנות הפחם. דבר אחד אני מבקש להדגיש: הכוונה היא לא שהרוכשים יהיו אותם טייקונים ששולטים היום בתחנות הפרטיות. חס וחלילה. הם גרמו נזק רב לרפורמה. מה שמוביל אותם זו לא תחרות או טובת האזרח. הם רוצים להיות בעלי השליטה היחידים בתחום ולבנות את תחנות הכוח החדשות בשטחים שלהם. לזה, לשמחתי, הממשלה לא מוכנה להסכים, ואני שמח שהרפורמה גם לא מאפשרת זאת".

איך תוכל למנוע מהן להתמודד?
"ניתן לייצר נסיבות שמעודדות שחקנים חדשים. יש דרכים, אבל אני מעדיף שלא להקדים את המאוחר".

גם חשמל חינם לעובדים, אליבא דרון־טל, הוא מיתוס בלבד. "זה לא מה שהשפיע על האיתנות הפיננסית של חברת החשמל", הוא אומר. "זה עניין של סמל ותדמית שנדבקה לנו שלא בצדק. כדי להביא מהנדסים טובים, גם מחו"ל, צריך להבטיח להם חשמל חינם, אבל זו הטבה שניתנת כמעט בכל מקום – בחברות התרופות, באל־על ובכל מקום שיש בו עבודה מאורגנת. עם זאת, זה פגע קשות בתדמית. ניצלנו את ההזדמנות והגענו להסכמה שנפרדים מהמשקולת הזו. הרי אי־אפשר לפגוע בתנאי העבודה הקיימים של העובדים, ולכן מי שיישאר במסגרת ההסכם הקיבוצי יישאר עם התנאים הישנים למשך חמש השנים הבאות. ניסיתי להוביל מהלך להחליף את ההטבה הזו ברכיב מסוים במשכורת, אבל זה יצר בעיות משפטיות והחלטנו לא לעסוק בכך. אבל ברור שהחדשים לא יקבלו חשמל חינם".

רון־טל סבור שהתמונה הגדולה שווה לאין ערוך מהפרטים הללו: "זו מהפכה של ממש בחברת החשמל, ממש מהפכה גנטית. החברה משנה את פניה. קודם כול, הלקוח עומד במרכז. בסופו של דבר הוא ייהנה לא רק מהורדה במחיר אלא גם ביכולת בחירה ממי לקנות חשמל, שתתחיל במהלך שנות הרפורמה".

הימור מסוכן

משק החשמל מורכב מארבע חוליות: ייצור החשמל, הולכתו מתחנות הכוח לרחבי הארץ, חלוקתו לבתים והניהול המסחרי. בחלק של תהליך הייצור, נחלש בשנים האחרונות כוחו של המונופול. רון־טל מצביע על מסך שתלוי בקיר משרדו, המורה כי בשעה שבה נפגשנו מיוצרים בישראל כעשרת אלפים מגה־וואט. מתוכם מייצרת חברת החשמל 6,800. "כבר היום אנחנו מונופול מוחלש. במהלך שנות הרפורמה נרד ל־30 או 40 אחוז מהייצור. החברה מתחייבת לא לעסוק יותר בבניית תחנות כוח, למעט בניית שתי יחידות ייצור הפועלות בגז שיחליפו את ארבע התחנות המופעלות בפחם, כדי להפחית בזיהום האוויר".

מדוע לא להוציא את כל ייצור החשמל לתחרות?
"ממניעים של ביטחון אנרגטי וביטחון לאומי. אנחנו אי אנרגטי שלא מחובר לשום רשת סביבו, ועמדתי היא שהמדינה חייבת לשמור בידיה חלק מסוים מייצור החשמל לצרכי חירום. נעשה זאת באופן מדורג ונבחן את ההתקדמות. זו רפורמה מאוזנת שמטפלת נכון בייצור ובסיכונים".

קשה לדבר על תחרות אמיתית כאשר הולכת החשמל וחלוקתו נותרים במלואם בידיכם. מדוע שתמשיכו לשלוט ברשת?
"ההולכה היא מונופול טבעי שאיש לא התכוון להפריט. מי שאומר שהייתה כוונה כזו פועל מתוך אינטרסים זרים או שאינו מבין בתחום. זו תשתית חיונית, בדיוק כמו הכבישים, שחייבת להישאר בידי המדינה, ואין רגולטור או פוליטיקאי שחושב אחרת. זה הימור מסוכן מדי. על התשתית הזו יבנו החברות הפרטיות את תחנות הכוח שלהן. את עיקר השקעותינו נקדיש לשיפור רשת ההולכה. זה אחד ההישגים הגדולים של הרפורמה. כך נוכל להתקדם לעבר 'מהפכת החשמל המבוזר', שבה מרבית החשמל ייוצר בידי הלקוח עצמו".

האם חברת החשמל תוכל להתחרות גם בתחום אספקת החשמל?
"לא, היא תהיה ספק ברירת המחדל אם הפרטיים לא ייצרו את הכמות הנדרשת. הממונה על ההגבלים העסקיים נתנה את הסכמתה לרפורמה רק בשל העובדה שבחוליה הזו ניתן לייצר תחרות במהירות. לכן נוכל להשתתף בתחרות רק לאחר שחלקנו היחסי ירד מ־60 אחוז. זה חלק ממדיניותה הכלכלית של הממשלה ומהמבנה התחרותי שמוביל ראש הממשלה".

האם הרפורמה לא תבלום את היצרנים הקטנים כמו שקורה בכל העולם? בארצות רבות דווקא יצרנים קטנים מפתחים מתקני ייצור קטנים עם תועלת מרובה, מתקנים לאגירת חשמל ורשת חלוקה חכמה.
"מי שטוען שהרפורמה מגבילה יצרנים קטנים אינו מבין אותה, או שפועל מתוך אינטרסים זרים שאינם לטובת הציבור".

גם ניהול המערכת, כלומר ההחלטות כמה תחנות כוח יפותחו ומבנה התחרות, יופרד. לשם כך תוקם חברה נפרדת – "חברה אחות", מתקן רון־טל – שתהיה חברה ממשלתית נפרדת ומנותקת. "חברת החשמל לא תשלוט בתחרות", הוא מצהיר.

אלא שחלק מעובדי אותה חברה אחות יבואו מקרב פורשי חברת החשמל, וגם זו נקודה שמעוררת ביקורת עזה, בעיקר בשל מראית העין של היעדר הפרדה אמיתית. רון־טל מסביר: "ההסכם הקיבוצי אומר שאותם עובדים יהיו חלק מניהול המערכת במשך חמש שנים, ואחר כך לא תהיה יותר חובה להעסיקם. הם יהיו נאמנים למעסיק שלהם וישקלו שיקולים מקצועיים, וגם היום יש להם, כדרג מקצועי, מחלוקות עם החברה".

 

"אנחנו אי אנרגטי שלא מחובר לשום רשת, והמדינה חייבת לשמור בידיה חלק מסוים מייצור החשמל לצרכי חירום. זו רפורמה מאוזנת שמטפלת נכון בייצור ובסיכונים"

הקרב על הוועד

בדרכה של הרפורמה עומדים עדיין כמה מכשולים. ראשית, הממשלה. נתניהו ושרי האוצר והאנרגיה, כחלון ושטייניץ, יעדיפו אולי להעביר אותה בקבינט החברתי־כלכלי. גם בשורות הקואליציה יש מתנגדים ובהם ח"כ שרן השכל וח"כ בצלאל סמוטריץ (ראו כתבה בעמ' 17).

"אני מאמין שהרפורמה כל כך חשובה והכרחית, שהיא תעבור את כל המכשולים", משוכנע רון־טל. "חברי הכנסת שוקלים לעתים שיקולים פוליטיים ונצטרך להתמודד עימם בכלים הפוליטיים שאני לא אחראי עליהם, אבל דומה שרובם אחראים ויאפשרו לה לעבור. אגב, גם הנהלת החברה והמנכ"ל עופר בלוך, שהוא בעל ניסיון עסקי רב, הם נבחרת שיודעת לקדם את המטרות".

לדברי רון־טל, התנגדותם של פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, ושל מנכ"ל משרד רה"מ אלי גרונר נובעת מחשש שחברת החשמל לא תשקיע די בתשתית ההולכה. בשנים האחרונות הוזנחו הפיתוח והתחזוקה של רשת החשמל, והדבר התבטא בתקלות רבות ברשת. במסגרת ההסכם החדש אמורה החברה להגדיל את ההשקעה ברשת, ולהפוך אותה לאמינה ולמשוכללת יותר. "אני יכול להרגיע אותם. ההשקעה בהולכה הולכת להכפיל את עצמה", מבטיח רון־טל. "זה חלק חשוב ברפורמה".

עלות הרפורמה מוערכת כאמור ב־6.1 מיליארד שקל, שיוקצו להטבות לעובדים. מלבד מענקים חד־פעמיים יזכו העובדים בתוספת לפנסיה בסך 1,250 שקלים לעובדים הפורשים ו־1,700 שקל לנשארים. מלבד העובדים שכלולים בתוכנית הפרישה המיוחדת, אסור יהיה לפטר אף עובד בחברת החשמל עד 2025.

"אנחנו נפרדים מהעובדים הכי ותיקים שלנו", אומר היו"ר. "2,800 עובדים יפרשו בתוך תהליך הרפורמה, וייקלטו 1,000 חדשים צעירים. תקנים רבים שמבטאים שכבות ניהוליות רבות ייעלמו. זה שינוי ארגוני שהופך אותנו לחברה מודרנית. החברה תחזיר לעצמה את כל ההוצאה בתוך שמונה שנים וזה ישפיע על כיס האזרח. יצרני החשמל, שלא כמו חברת החשמל, יוכלו להציע הנחות ללקוחותיהם. תהיה השקעה ברשת, שתאפשר לכל אזרח להקים תשתית על הגג".

החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות גם אם תהיה עזיבה המונית לספקים הפרטיים?
"אנחנו נתמודד. ברגע שנרד מ־60 אחוז נוכל להתמודד. נהיה טובים – יהיו לנו לקוחות. אם לא נעניק שירות טוב, לא יהיו לנו לקוחות. נוכל לתת שירותים נוספים כמו 'בית חכם' (שליטה מרחוק על מערכות החשמל בבית) או שירותי סייבר שיגנו על הבית מפני התקפות ברשת. עד שתיווצר התחרות, אנחנו לא שם. האיתנות הפיננסית שלנו תישמר באמצעות התייעלות, מכירת התחנות והורדת החוב מ־42 מיליארד ל־30".

חלק מתוכנית ההתייעלות קשור גם ביחסי העבודה בחברה. "מעכשיו, העובדים עובדים והמנהלים – מנהלים", כלשונו של רון־טל. במשך שנים רבות שלט הוועד, שאיים בהשבתת המערכות החיוניות בעקבות כל מחלוקת עם ההנהלה. התוצאה הייתה שהחברה נוהלה על ידי ועד העובדים, וגם היום נדרשת ההנהלה להיזהר בכבודו. מערכת יחסים זו עיכבה את פיתוח התחרות בתחום ייצור החשמל, וחיבור של יצרני חשמל מאנרגיות מתחדשות. ההסכם, מקווים כולם, מגביל את כוחו של ועד העובדים. אם זה לא יקרה, התחרות ועימה הסיכוי להוזלה משמעותית יתמסמסו.

"הנה למשל, 150 עובדים בדרגי ניהול שונים עוברים לחוזים אישיים ומתנתקים מהוועד. להנהלה תהיה זכות להיפרע מעובד בלתי מתאים, ונוכל להביא עובדים מחוץ לחברה. זה מהפך היסטורי", מבטיח רון־טל. אלא שרווחי ההתייעלות יופנו לצמצום החוב ולא להוזלה בתעריפים. לדברי גורמים מסוימים, המהלך מנוגד לחוק משק החשמל, והכשרתו תדרוש שינוי חקיקה או פרוצדורה אחרת.

במסגרת הרפורמה החברה לא תוכל לייצר חשמל 'ירוק' באמצעות מתקנים סולאריים, מחשש שאז תשתלט שוב על השוק. רון־טל מצר על כך, אך מבין שמדובר במערכת של איזונים והסכמות שיש להשלים עמן.

מצעד האיוולת

יפתח רון־טל הוא מהאנשים שאינם מתחבאים מאחורי ניסוחים ומילים יפות, והוא אף שילם על כך בקריירה הצבאית שלו. הרמטכ"ל דן חלוץ הביא לסיום שירותו, אף שנחשב לאחד הקצינים המצטיינים עם שאיפה לכס הרמטכ"ל, משום שהעז למתוח ביקורת על ההתנתקות וקבע שהייתה אחד הגורמים לחוסר התפקוד של הפיקוד הצבאי העליון במלחמת לבנון השנייה. הוא הגדיל לעשות וקרא לרמטכ"ל ולראש הממשלה דאז אהוד אולמרט להתפטר. קדמה לכך נזיפה פיקודית מצד הפרקליט הצבאי הראשי אביחי מנדלבליט (היום היועץ המשפטי לממשלה) בחקירה שנוהלה נגדו ונגד האלוף דאז בני גנץ (לימים הרמטכ"ל) והאלוף גיל רגב בגין קבלת הטבות כספיות. מדובר היה בסיוע לשכר דירה שקיבל מהצבא, אף שברשותו הייתה דירה ביישוב עפרה. ועדת בדיקה בראשות אמנון ליפקין־שחק ז"ל ניקתה אותו מכל אשמה. אף שעברו 14 שנה, הוא עדיין חש פגוע.

בחלק מתקופת שירותו גר בעפרה. כיום הוא מתגורר במודיעין ונשוי לוורד, עו"ד וטוענת רבנית, ולהם שבעה ילדים. הוא בעל תואר ראשון מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, ותואר שני במנהל עסקים מבר־אילן.

בנו היה בין המפונים מהישוב שירת־הים בהתנתקות, ועד היום הוא מדבר על הגירוש כעל צלקת שלא הגלידה. "היא פגעה קשות בצה"ל כצבא העם, והיום מבינים עד כמה היה מדובר בשטות מוחלטת מבחינה ביטחונית. איוולת שאין דוגמתה. אני מקווה שלא יהיו יותר צעדים כאלה לעולם. אין כל סיבה לקחת אזרח ישראלי ולהכריח אותו לעזוב את ביתו שאליו נכנס בהתאם להחלטות הממשלה. אם חס וחלילה תהליכים כאלה יקרו, בשום פנים ואופן אסור לערב בזה את צה"ל. זה צבא העם שאמור להיות מעל כל מחלוקת, ולא ניתן להעלות על הדעת שישתמשו בו בנושא שהוא לב לבה של המחלוקת החריפה ביותר".

בשבת האחרונה לפני הפינוי התארח בגוש. "פשוט בכיתי עם כולם. את הילדים שפעלו מתוך כאב וקושי לפני שמגרשים אותם מהבית, צילמו ופתחו נגדם תיקים במשטרה. מי שנתן את ההוראה הזו שייך לחבורה של מטורפים שמקומם לא איתנו".

לדבריו, להתנתקות הייתה השפעה ישירה על תוצאות מלחמת לבנון השנייה. "אם לוקחים חייל צעיר ובמשך שנה שלמה מאמנים אותו איך לקחת יהודים מהבית ללא נשק, אחרי שנה מגיעים למלחמת לבנון השנייה וכך זה נראה. מי שאומר שמלחמת לבנון השנייה הייתה הצלחה אסטרטגית, צר לי עליו. היא הייתה כישלון מכל כיוון אפשרי. הסיבה שחיזבאללה לא פתח מאז חזית נוספת היא לא בגלל תוצאותיה. החיילים והמפקדים הזוטרים אינם אשמים. הם הצלת הנפשות של כולנו והם הגיבורים האמיתיים. את גבורת הלוחמים לא ניתן לתאר במילים. הלוחם הישראלי פועל במסירות מתוך שליחות, ומוכן למסור את חייו. את כל היתר, ההיסטוריה תשפוט".

התפיסה כאילו ניתן לנצח רק באמצעות התקפות מהאוויר התרסקה במלחמת לבנון, אומר רון־טל. "את הניצחון ניתן להשיג רק באמצעות תפיסת הקרקע. מבנה הצבא שלנו חייב להישאר מאוזן, והעוצמה האסטרטגית של כוחנו הצבאי תושג באמצעות האיזון בין הכוחות. הכנסת הכוח הצבאי לא הייתה חזקה ומבוססת אלא מהוססת".

רון־טל מחזיק במגירתו את מכתבו של סגן עמיחי מרחביה ז"ל, מפקד מחלקה בגולני, לרמטכ"ל ההתנתקות דן חלוץ, שבו גינה את הגירוש וכתב כי הוא מתבייש בצה"ל. "כתוצאה מכך הוא הודח, ולאחר מכן הוחזר לשרת ונפל במלחמת לבנון השנייה".

ארץ שטופת שמש

אתה רואה הישג אישי ברפורמה בחברת החשמל?
"ברור. אחרי 32 שנים בצבא הובלתי רפורמה ברשות הנמלים שהביאה להקמת נמלים פרטיים, באילת תחילה, ועכשיו הרפורמה הזו. זה שירות המילואים שלי. באתי לכאן אחרי פרשת השחיתות הגדולה הזכורה כ'פרשת סימנס'. היום החברה שקופה, עם אפס סובלנות לשחיתות. אני מאוד גאה בזה. לרפורמה הזו תהיה השפעה אדירה על הצמיחה והכלכלה במדינת ישראל".

איך ייראה משק החשמל בעוד עשר־עשרים שנה?
"מהפכת הגז מביאה חשמל נקי יותר ומורידה ב־85% את זיהום האוויר מייצור בסולר ובמזוט. היא גם מוזילה את עלויות החשמל פי שש ומביאה לעצמאות אנרגטית, כי גז יש לנו ולא נהיה תלויים בייבוא דלקים. המהפכה תגיע להבשלה בתוך חמש שנים. בשטח תהיה תחרות בין יצרנים פרטיים שייצרו 60־70 אחוז מהחשמל. ירידת המחירים תתחיל לפני סוף תקופת הרפורמה, שכן בתוך שנתיים נפתח את תחנות הגז שלנו. גם המהפכה הירוקה של הפקת חשמל סולארי, המתנהלת בינתיים בעצלתיים, תצבור תאוצה. במדינת ישראל שטופת השמש, שהיא הדלק הזול, הנקי והרב ביותר, המהפכה הזו צריכה להתקדם בקצב מואץ ואנחנו נתמוך בה באמצעות רשת החשמל. היעד הוא להגיע ב־2030 לייצור של 17% מהחשמל באמצעותה. זה לא הרבה, אבל זו התקדמות. יש הרבה שטח על הגגות, ואין שום סיבה שלא יהיו מערכות כאלה. בתוך 20 שנה מרבית החשמל – 80 אחוז – ייוצר על ידי הצרכנים ורובו יהיה פוטו־וולטאי ירוק".

האם תשתיות החשמל בישראל מוגנות מפני ירי טילים?
"תחנות הכוח הם יעדים אסטרטגיים ואנחנו, בתיאום עם מערכת הביטחון, נותנים תשובה טובה מאוד. אני לא אומר שלא תיתכן פגיעה באתרים, אבל אספקת החשמל תהיה סדירה בשגרה וגם במצבי חירום. יש לנו תשובות טובות להגן על התשתית שלנו גם מאיומי הטילים וגם מאיומי הסייבר".

ומה דעתך על האירועים האחרונים בעזה?
"חמאס לוקח את תושבי הרצועה בשבי, ומשתמש בהם ובחייהם למטרות הטרור וההרס שלו. צר לי עליהם. הדרך היחידה היא לפגוע בו. אין מקום לקיים מו"מ עם ארגון טרור. אני מקווה שתושבי הרצועה יפנו את הפגנותיהם מהגדר עם ישראל לעבר תוך הרצועה, נגד משטר הטרור הזה שהורס את חייהם. נגד הטרור צריך לפעול באסטרטגיה של מלחמה רצופה ולא לאפשר בניית יכולת צבאית – לא בעזה, לא בסוריה ולא בלבנון. לשמחתי, בתקופה האחרונה ישראל פועלת על פי האסטרטגיה הזו".

רון־טל אינו מזהה אינטרס איראני לדרדר את המצב לעימות גלוי, גם לא מצד חיזבאללה. "אם לא תהיה ברירה, עדיף שהעימות יהיה עכשיו ולא כשהם יהיו מוכנים אליו יותר. לכן המטרה האסטרטגית היא להרוס את הכוח הצבאי שהם בונים, במיוחד בסוריה. גם את תעשיית הנשק עבור חיזבאללה בסוריה ובלבנון חייבים להשמיד. אני לא רואה מצב שישראל יכולה לסבול נוכחות איראנית בסוריה. לשמחתי יש לנו בן־ברית נאמן בוושינגטון שתרומתו לביטחוננו היא מכרעת, ואני מקווה שכך יימשך. לא ראיתי גם את רוסיה מגיבה על ההתקפות שיוחסו לישראל. כנראה שגם האינטרס של רוסיה הוא שישראל תהיה חזקה ואי של יציבות באזור הזה".

האם אתה מתכנן כניסה לפוליטיקה בעתיד?
"זה לא עומד על סדר היום שלי. אולי בעתיד, הכול אפשרי. אני מעוניין להשפיע בנושאים ציבוריים. אתה יודע, בתפקידי כמפקד זרוע היבשה חשבתי שמתאים וראוי שאמשיך בתפקידים נוספים ואתמודד גם על תפקיד הרמטכ"ל. מכל מיני סיבות לא הגעתי לשם. אבל קרה דבר אחר. אתה יודע איך קוראים לחברת החשמל? צבא החשמל לישראל. אז רמטכ"ל צה"ל לא נהייתי, אבל רמטכ"ל צבא החשמל אני עד עכשיו!"