"מרכבות האש": חודש המלחמה שצה"ל מתרגל ויגיע לסיומו מחר בטקס בנמל חיפה, זו ספינת הדגל של הרמטכ"ל אביב כוכבי. בשנה שעברה הוא בוטל בגלל שומר החומות, הרמטכ"ל אתגר את המערכת והבהיר אם היו לכם חודשים להתכונן לתרגיל עכשיו יש לכם שנה וכמה חודשים – רוצה לומר, התרגיל לא בוטל – הוא נדחה.
כוכבי הבהיר לכל משרת, שצה"ל, בתפקידו המרכזי, הוא להתכונן למלחמה. רק שהפעם בשונה מהעבר זו מלחמה אחרת לגמרי, מלחמה כוללת שמתחילה בנקודה אחת, אולי זניחה לחלוטין ונגררת עד איראן במעגל שלישי, תימן ועירק במעגל שני ולחימה רב זירתית מול לבנון, סוריה, עזה והתפרצות של התקוממות ביו"ש ובערי ישראל.
כמובן שלצד זה צריך להוסיף את מימד הסייבר. גם המועד נקבע באזור האביב בגלל שינויים רבים בזירה הצפונית, הבחירות בלבנון, חיזבאללה מאותגר מבפנים, המצב נפיץ וכזה שבכל רגע יכול לאתגר את המערכת ולהוביל את מדינת ישראל למלחמה. בעוד המב"מ (מערכה בין מערכות) נמשכת ביתר שאת, בצה"ל מבינים שקצב הפעילות בכלל השיטות שרק הולך וגובר, זה כבר לא רק לחימה מהאוויר אלא הכל מתכנס לדבר אחד: שלילת יכולות של איראן בסוריה ובלבנון ובימים אלו אפשר להוסיף גם מעבר לזה מבלי להיכנס לפרטים.
לתוך התרחיש הזה של התרגיל המורחב נכנס לפתע אתגר קו התפר. מאות מיליונים מתקציב צה"ל ומשרד הביטחון הוסטו לנושא, אבל לא פחות חשוב מכך, כח אדם. הצבא יגשר בעתיד על הפערים של רבבות לוחמים שיעמדו כגדר חיה למניעת כניסת שוהים בלתי חוקיים, אבל כרגע גל הטרור העמיד אתגר וצריך להתמודד עימו. לאתגר הזה קוראים סיכול. הוא מסכל שני דברים, פיגוע מיידי ופיגוע שיכול להצית את האזור כולו.
אחת הנקודות המעניינות מתרחשות דווקא בצד השני אצל נסראללה בחצר. הוא צופה מהצד ורואה איך ישראל נערכת לקראתו במציאות שיותר קרובה ללבנון מאשר אימון בשטח ישראל בצפון. נסראללה מנסה ללמוד רבות ולא בכדי. חלק מהדברים שמוצגים בתרגיל נועדו להעביר לו מסר. המסר מאמינים בצה"ל, ירתיע אותו. האם חיזבאללה יודעים בדיוק מה מכין להם צה"ל בסבירות מאוד גדולה? לא. השאלה היא האם נכון לחשוף בפניו צדדים נוספים או להשאיר לו יותר במרחב ההפתעה.
תרגול הפעלת השרירים
התרגיל לא מדמה תכנית אופרטיבית, הוא מדמה מציאות אחרת. מכאן, מהתרגיל בקפריסין לא יצאו להתקפה אבל מכאן יחזרו עם הבנה איך זה יראה הכי קרוב למציאות. המטרה היא לבדוק יכולת הפעלת מרחוק עם כל האתגר המשתמע. אין סיבה באמת לתרגל תוכנית אופרטיבית כי את זה צה"ל יודע לבצע היטב. הוא בעיקר צריך לתרגל את הדרך, את ההתמודדות עם הפעלת השרירים של צה"ל שזו צריך לומר הייחודיות של התרגיל.
השטח כאן בקפריסין אולי מוגדר לא מוכר אבל נראה כמעט אותו הדבר כמו דרום לבנון. ההבדל הוא שבארץ מכירים את הדרך לעמדות התרגול, פה בקפריסין הכל זר. האתגר הלוגיסטי הוא המורכב ביותר ואולי הוא זה שהכי מתורגל. בסוף בלי לוגיסטיקה אין באמת יכולת לנצח בלי להנחית ציוד לכוחות בשטח, בלי לתרגל העמדת תקשורת בין הכוחות במקום זר בדומה ללבנון, לתרגל הגנה על המערכות באזור של אויב שולט בו, זו בעצם המהות של התרגיל. אחרי שמביאים את הלוגיסטיקה לשטח נשאר רק להנחית את הלוחמים והם ימשיכו משם.
פה, בניגוד לתרגיל בבסיס אליקים למשל, אזור שדומה מאוד למרחב לבנון וצה"ל מתרגל בו רבות, אי אפשר להביא את הכל וצריך להתמודד עם מה שיש. השריר הזה שמנסה תא"ל עופר וינטר מפקד אוגדה 98, הוא שריר שאי אפשר לאמן אותו בארץ. כשוינטר עומד מול הלוחמים בתרגיל הוא מסביר להם בדיוק את הנקודה הזו – בפעולה בעומק זה מה שיחכה ללוחמים ואת זה הם צריכים לחוש על בשרם ולהתמודד.
אז הגענו לעומק, מה עכשיו? האתגר הוא לחפש נקודות בעומק השטח עם יתרון שאפשר לנצל אותו. וינטר מדמה את זה לקרב חשוף בין שני אנשים או אחד מול רבים, כמו לתת אגרוף לאויב במקום הכי רגיש שלו. עוצמה לא מספיקה פה, החלק החסר הוא הראש של הלוחם בשטח וזה מה שעופר מנסה ללמד את הלוחמים. התרגיל נועד להראות ללוחם איך זה נראה על אדמה זרה. איך מגיעים ללב מוצב של חיזבאללה ושולטים באזור. או כמו שוינטר מסביר להם "כמו אגרוף דינאמי", מהרגע שהכח נכנס פנימה הוא משתולל בעוצמה של אגרופים ולא משאיר לצד השני סיכוי. מפתיע אותו, מכריע אותו ומעביר דרכו את המסר – תתקפלו.
הסיפור החזק שרץ פה בין המפקדים הוא זה שסיפר להם מי שהיה ראש הממשלה בעבר אריאל שרון ז"ל. הקצינים מספרים שכשפגשו אותו הוא סיפר להם על ההבדל בין אויב שממתין לך לבין אויב שמופתע. זה שממתין לך נלחם בך עד הכדור האחרון, זה שאתה מפתיע אותו, זורק את הנשק ובורח. זה מה שצה"ל מנסה להעביר ללוחמים שלו בשטח.
זו אופרציה שלא הייתה בצה"ל מעולם. מפקד אוגדה באירוע כזה צריך להתמודד עם הרבה דילמות. למשל ייצור של אמון אצל הלוחמים. יש קשיים, ותיאומים של דברים שלא קורים, גם מפקד האוגדה לא יודע דברים עד הרגע האחרון רגע לפני התרגיל. זה גוזר משמעויות ומצריך פריסה של 20 תוכניות שונות. זה אירוע שפוגע באמון האנשים בשטח, ומה שמלמדים אותם זה שגמישות היא שם המשחק. כל חטיבה כאן קיבלה כמה משימות ופירקה אותה לגורמים כדי שלא יהיו מופתעים משום דבר. הלוחמים למדו שככה זה יראה במציאות.
בשטח, פעלו כוחות מאוגדה 98 בין היתר חטיבת הקומנדו, דרך חטיבת הצנחנים ועד אחרון קציני החימוש והנשק. התרגיל נמשך לאורך עשרות ק"מ על פני שלושה ימים וחצי. ולצד זה מעטפת של חיל האוויר וזרוע הים. בשבוע אחד הוסרה הרבה מאוד חלודה גם בסדיר וגם במילואים. ביום שישי הם יחזרו הביתה ואז יתחיל כאב הראש האמיתי. עם כל הכבוד לתרגיל עצמו מה שיכריע בסוף את הצלחתו הוא דווקא תהליך הפקת הלקחים. תחקור מדוייק של התקלות ולמידה רחבה לפתור אותן. בלי זה לא משנה איפה צה"ל יפרוס כוחות, מה שמשנה הוא איך מתקנים ולא פחות חשוב מזה, איך חוזרים על תרגיל כזה אחת לכמה זמן.
