את יום הולדתו ה־45, שחל ביום שני השבוע, חגג שר החקלאות עודד פורר בסיור מקצועי עם מועצת החלב. הוא ובכירי המשרד ביקרו ברפת פרות ובדיר עיזים, ושתו חלב תאו (באפלו) ברפת היחידה שמגדלת אותו בישראל – במושב ביצרון הסמוך לגדרה. לפורר יש יחס מיוחד לענף החלב. בעיניו, השינויים הטכנולוגיים שהתחום הזה עבר בשנים האחרונות ושהפכו אותו לרובוטי, דיגיטלי ומדויק יותר, צריכים לשמש דוגמה לשאר ענפי החקלאות ובהם מטעי הפרי, שטחי הירק ולולי הביצים, שעובדים לדבריו בשיטות מיושנות ולא יעילות.
מאז כניסתו למשרד החקלאות הוא מוביל רפורמה מקיפה, שגובשה יחד עם שר האוצר אביגדור ליברמן, שהוא גם יו"ר מפלגתו ישראל ביתנו. עיקריה הם הסרת מכסים מפירות וירקות, לצד תמיכה ישירה בחקלאים, עידוד השקעות במחקר ופיתוח, והשתתפות המדינה ברכישת ציוד טכנולוגי לחקלאים. בתחום הביצים מדובר על ביטול המכסות של המגדלים, והגדלת הייבוא מחו"ל.
מגדלי הפירות והירקות ובעלי הלולים מובילים מאבק מר ברפורמה, וסימנו את פורר וליברמן כאויבי האומה. בביקורו בענף החלב כובד השר בעוגת יום הולדת, עוגת גבינה כמובן. יש להניח שחקלאים מענפים אחרים היו מכינים לו קבלת פנים שונה.
"הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה", אומר לנו פורר בריאיון שאנו עורכים לרגל חג החקלאים, חג השבועות, בלשכתו שבמטה משרד החקלאות בבית־דגן. "אם לא נעשה שינוי, לא תהיה חקלאות ישראלית. אי אפשר לומר לי שהגיל הממוצע של חקלאי במדינת ישראל הוא 65, ושנמשיך לעשות מה שעשינו עד היום. הרפורמות כבר יצאו לדרך בכמה מובנים. ב־15 במרץ פתחנו את השוק לייבוא רחב יותר, שלב ראשון מתוך מהלך להסרת מכסים שיקרה לאורך חמש שנים ולא ביום אחד. גם תקציבי המחקר והפיתוח שאני מוציא כאן במשרד הם חסרי תקדים, שלא הכרנו בעבר".
בעוד שבועיים יציין השר פורר שנה לכהונתו במשרדי החקלאות ופיתוח הנגב והגליל. "זו שנה מרגשת מאוד ועשינו בה דברים מאוד משמעותיים", הוא מסכם פרק שמבחינתו רחוק מלהסתיים. בימים האחרונים השקיע מאמצים רבים בפתרון המשבר שחולל ח"כ מיכאל ביטון, יו"ר ועדת הכלכלה, שהודיע לפני שבועיים כי יחרים את הצבעות הקואליציה בשל התנגדותו לרפורמות בתחבורה הציבורית ובחקלאות. לבסוף הצליח ראש הממשלה נפתלי בנט להגיע לסיכומים עם ביטון, והאיום הוסר.
"אנחנו יודעים לעשות פה המצאות והייטק בחקלאות ברמה בלתי נתפסת, אבל השימוש בכלים האלה מתבצע בעיקר בקליפורניה, באיטליה ובספרד. כי כשאין לי תחרות אין לי שום עניין להשתפר, ואני ממשיך לגדל בשיטות ישנות"
פורר האשים את ביטון בריצוי הלובי החקלאי ודרישותיו. "יש פה אירועים פוליטיים, וכל אחד צריך לעשות את הכותרות הפוליטיות היומיות שלו", הוא אומר. לבעלי הלולים לובי חזק בכנסת וגם בתוך הקואליציה. שרי מפלגת העבודה וגם השר אלון שוסטר קשורים בעבותות לאלקטורט החקלאי, אך למרות הפערים בין תפיסותיו לתפיסותיהם בנושא פורר מצליח להעביר את הרפורמות. החקלאים משוכנעים שמהלכיו ישברו את מטה לחמם ולא באמת יועילו להורדת יוקר המחיה. "אני מזכיר לך שהרפורמה יצאה לדרך אחרי דיון בממשלה ובהחלטת ממשלה והיא הוצגה לשרים", אומר פורר. "אנחנו בשיח עם כל הגורמים וכולם מבינים שהרפורמה נדרשת. הרבה פעמים הלחץ הפוליטי מזיק ליכולת להגיע להסכמים, כי אז הצד השני מרגיש שהוא לא צריך להגיע להסכם, אבל אני מוצא פה באמת אנשים שאכפת להם, גם אם הם חושבים אחרת ממני על הדרך".
הממשלה הזו היא ממשלת ימין? היא מצליחה לקדם רפורמות משמעותיות לטובת הימין?
"הממשלה הזאת היא ממשלת אחדות שבהרבה מאוד מובנים מקדמת מהלכים שהימין לא קידם במשך שנים. לא היה צעד אחד שרציתי לבצע באג'נדה שאני מקדם במשרד החקלאות ובמשרד לפיתוח הנגב והגליל והפריפריה החברתית, שנתקע בגלל ויכוחים של ימין ושמאל, בכל מקום בתחומי האחריות שלי, כולל ביהודה ושומרון. ויותר מזה – הדברים היחידים שנתקעו הם דווקא חוקים שבקונצנזוס. קח למשל את התיקון לחוק הניקוז שתקוע לא בגלל בעיות בקואליציה אלא בגלל שהאופוזיציה תקעה אותו בפיליבסטר בלתי נתפס על חוק שהוא בהסכמה ומוכן לקריאה שניה ושלישית".
פורר לא מוטרד מהמשבר שנתגלע בקואליציה סביב ההתנגדות להמשך חוק החלת הדין הפלילי ביו"ש. "החוק חייב לעבור כי אין שום סיבה שהוא לא יעבור", הוא משוכנע, וזה יקרה באצבעות האופוזיציה. "הרבה מאוד חוקים עוברים בכנסת לאורך השנים תחת קונצנזוס. גם מתווה הגז בזמנו, קואליציית נתניהו העבירה אותו על קולותיה של ישראל ביתנו שהייתה באופוזיציה. מפלגת נתניהו אמרה שבאופן עקרוני, מדינת ישראל לא מעניינת אותה אלא רק שלטון נתניהו, אבל ברגע האמת אני מצפה מכל חברי הכנסת לגלות אחריות, ואני מצפה שזה מה שיקרה, כמו שראינו במקרים אחרים. אני מניח שנתגבר".
אתה שלם עם החברות של רע"ם בקואליציה, ומכך שלכל מהלך שלך אתה זקוק לאצבע שלהם?
"העובדה שרע"ם היא חלק מהקואליציה היא יתרון. אנחנו מצליחים לעשות במגזר הערבי פעולות של מלחמה בפשיעה ואיסוף נשק, לגעת בנקודות שלא נגעו בהן שנים. אנחנו מתקנים המון עוולות במלחמה בפשיעה שנמנעו מלטפל בהן. תראה, זו קואליציה לא פשוטה ולא סוד שניהול קואליציה צרה מציב המון אתגרים, ובטח קואליציה של אחדות. אבל יש לזה גם יתרונות חיוביים גדולים מאוד. אני חושב שהממשלה הזאת עשתה דברים מדהימים בכל התחומים של חברה וכלכלה".
לנוכח המצב הפוליטי השברירי של ממשלת 60 המנדטים, אני מבקש להבין מפורר כיצד יפעל אם הממשלה תיפול – האם יתמוך בהליכה לבחירות או בהקמת ממשלת ימין עם הליכוד. "אני אתמוך בהעברת תקציב המדינה", הוא משיב ואומר כי בזה עיסוקו. "בכל השאר – אני משאיר לך ולשאר הפרשנים הפוליטיים לעסוק. תקציב המדינה לשנת 2023 יעבור ברוב רגיל".
המהפכה הבאה
בחזרה לרפורמות החקלאיות. "היעד המרכזי בענף הלול הוא להפסיק את גידול הביצים בלולים הישנים, שלא עומדים בתקנות השירותים הווטרינריים", אומר פורר. "מגיע לישראלים לאכול ביצים שגדלות בתנאים שהווטרינר של משרד החקלאות עומד מאחוריהם. צריך לזכור שמתוך כ־2,850 בעלי מכסות לביצים, רק 1,350 מגדלים בפועל עופות, והשאר משכירים את המכסה שלהם לאחרים. חמישים אחוז מבעלי המכסות לא רואים בכלל עופות. אם אני לא באמת מגדל את הביצים אבל אני מקבל על המכסה שלי כסף, מי משלם את הכסף הזה בסוף? הצרכן. זה ענף שצריך לסדר ולתקן אותו".
הרפורמה עלולה לגבות מחיר כבד מהמושבים בגבול לבנון שהלולים הם משלח ידם העיקרי, וכעת יאבדו את פרנסתם.
"הם לא יאבדו את פרנסתם, חלקם יחליפו את פרנסתם. לכל מהלך אנחנו מייצרים תהליך של יציאה, בין אם זה פנסיה או הבטחת הכנסה. אני מקווה שנעשה זאת בהסכמה, אבל לא יהיה מצב שבו בגלל שאין הסכמה לא קורה כלום, כמו שהיה ב־15 השנים האחרונות. דו"ח מבקר המדינה שפורסם רק לאחרונה, הצביע על כשלים חמורים מאוד בענף הזה שנמשכו לאורך שנים, בגלל חוסר היכולת להגיע כל פעם להסכמות. אני חושב שיש גם הרבה מאוד דיסאינפורמציה שמזינים בה את המגדלים עצמם".
עם הרפורמה ובלעדיה, גם החקלאים מכירים במצב העגום של משלח ידם. חמישים אחוז מחקלאי הערבה נטשו את אדמותיהם בשנים האחרונות, והתופעה מתרחבת לאזורים נוספים בישראל. כעת מתריעים החקלאים כי הרפורמה תחריף עוד את נטישת המחרשה והקומביין. "החקלאים עזבו את השדות שלהם עוד לפני כניסתו של עודד פורר לתפקיד שר החקלאות", אומר השר. "החממות הנטושות בערבה לא נעזבו כשנכנסתי לתפקיד, אלא בגלל הניהול הכושל של החקלאות הישראלית".
החקלאים טוענים שאתה לא מדבר איתם, ורואים בך לא יותר מעושה דברו של שר האוצר ליברמן. אתה חושש מהמחיר הפוליטי שאתם עלולים לשלם על כך?
"אני לא לוביסט של קבוצה קטנה, אני לוביסט של יותר מתשעה מיליון אזרחים שאני מחויב שיוכלו לצרוך פירות וירקות במחירים הוגנים, ושתהיה כאן חקלאות ישראלית. אני לא מסתכל רק על 2022 אלא על 2030 ו־2040, כדי להבין איך צריכה להיראות חקלאות במדינה שהיא חפצת חיים. אני בשיח עמוק גם עם הארגונים החקלאיים וגם מתחת לארגונים, עם הנציגים והחקלאים עצמם. יש חקלאים כאלה וכאלה. מטבע הדברים, מי שלא רוצה להשקיע ולשנות אלא לשמור על המצב הקיים, הוא לא בר שיח ולא רוצה בכלל לדבר איתנו אלא רק לצעוק.
"תקציב משרד החקלאות בתקופה הזאת הוא הגדול ביותר שהיה אי פעם. זה נכון שהאיום של התחרות נורא מפחיד. אני מאמין בחקלאות הישראלית ומודיע לך באחריות, היא תנצח בתחרות הזו ותדע לייצר יותר. קח לדוגמה את ההשקעה שלנו בחקלאות הימית. העברנו החלטת ממשלה על 170 מיליון שקל לעיר אילת ולחבל אילות, כדי להקים מרכז מחקר בינלאומי למזון מהים והמדבר. אני מדבר על עשר שנים קדימה, על פתרונות מזון לכל העולם. זה לא יגיע בשיטות של לפני מאה שנה אלא בשיטות משודרגות. אחרי המהפכה שהאינטרנט יצר בעולם התקשורת, המהפכה הבאה היא בחקלאות. כדי שזה יקרה צריך שני גורמים – תחרות והשקעות הון".
גם שרי חקלאות קודמים הוצגו כאויבי החקלאים כשניסו להוביל שינויים בענף, אבל נראה שזה לא הגיע לכאלה עוצמות כמו עכשיו.
"אני חושב שיש פה איזושהי חונטה של הנהגות חקלאיות שמנסה לשמר את עצמה, ובדרך היא פוגעת במי שהיא מייצגת למטה. החקלאי בשטח לא מכיר את כל פרטי הרפורמות. מספרים כל מיני סיפורים, למשל על התשומות. אחת התשומות המשמעותיות בענף היא העובדים הזרים. אז הנה, הוספנו בחודש אוגוסט 20 אחוז למספר העובדים הזרים בחקלאות. על 27 אלף עובדים הוספנו עוד 6,000, ויש לנו כוונה לפטור אותם מאגרות היטלים ולהאריך את תקופת ההעסקה".
תפוחים על הקיר
שמה של ישראל הולך לפניה כמדינה עם חקלאות מתקדמת ופיתוחים מוצלחים, אך לדברי פורר הצרכן הישראלי אינו נהנה מכל הקדמה הזו. "אנחנו יודעים לעשות פה המצאות והייטק בחקלאות ברמה בלתי נתפסת, אבל השימוש בכלים שפיתחו פה מתבצע בעיקר בקליפורניה, באיטליה, בספרד – לא בישראל. למה? כי לא צריך, כי אני כחקלאי יכול להמשיך לייצר את אותה תוצרת, והמחיר טס למעלה כי מספר הפיות שאוכלים את הפירות והירקות הולך וגדל. כשאין לי תחרות אין לי שום עניין להשתפר, ואני ממשיך לגדל בשיטות ישנות. התפוקה הישראלית הממוצעת לדונם נמוכה משמעותית מהרבה מדינות. זה לא כי החקלאי הישראלי עצלן, אלא כי הוא לא השקיע בטכנולוגיה חדשה ובחידוש שיטות הגידול".
"היום המשקים צריכים ללכת להתאגדויות. חקלאי עם 40 דונם לא יכול להשקיע בטרקטור הכי חדש ובמערכות השקיה ודישון מדויקות. כשיש לך 4,000 דונם, אתה משקיע"
על הקיר מאחוריו בלשכה תלוי גרף שמתאר את מצב התוצרת והצריכה החקלאית. פורר קם ומניח את הדף בפניי. על פי המסמך, היקף התוצרת החקלאית בישראל נותר יציב במשך 12 שנים, סביב כ־5 מיליון טונות של פירות וירקות, בזמן שהאוכלוסייה גדלה מכ־7 מיליון בני אדם לכמעט 9 מיליון. כמו כן, משנת 2000 חלה ירידה של 20 אחוז בצריכת פירות וירקות לנפש, שמוסברת בעליית המחירים.
"התפוקה החקלאית לא גדלה, כי כשהחקלאי צריך להחליף את מערכת ההשקיה לממוחשבת ולעבור לחקלאות מדייקת או לחקלאות בתוך חללים סגורים, הוא צריך להשקיע כסף. פה אני בא בטענות למדינה, שלא פעלה לעידוד השקעות הון ולא העמידה תקציבים מספיקים כדי לשדרג את המערכות האלה, ואת זה אנחנו משנים עכשיו. אני שר החקלאות של מדינת ישראל, ואחראי על כך שהחקלאות הישראלית תדע לספק את הצרכים של אזרחי ישראל במחיר הוגן וברמה כזאת שמאפשרת לחקלאי להתפרנס ולהשתדרג. מה שקרה לאורך השנים זה שקבוצות הלובי ניהלו את כל מה שהמשרד הזה קובע, והחקלאות קפאה על שמריה".
איך אני כחקלאי יכול להתחרות בחקלאי מעזה או מטורקיה ומצרים? השכר לא אותו שכר, וגם לא הסובסידיות מהממשלה. זו לא תחרות אפשרית.
"לכן אנחנו משקיעים הרבה כסף בפיתוח כדי שתוציא יותר לדונם. ניקח לדוגמה את התפוחים. אם אתה עובר לגידול קיר פירותי, בדומה לאיטליה שעושים זאת כבר שלושים שנה וגם בספרד, התפוקה שלך לדונם עולה בשלושים אחוז וגם איכות התפוח עולה. זה מאפשר לך גם להכניס מכונות שעושות קטיף עצמאי. תאגיד 'בראשית' התחיל לעבור לקירות פירותיים רק בשנתיים האחרונות. למה? כי לא היה צורך.
"התמיכה ניתנת לחקלאות כדי לעשות חקלאות כלכלית. העובדה היא שכשרוצים יודעים. 90 אחוז משוק האבוקדו פה הולך לייצוא, אז למה לחסום את הייבוא? כדי שאזרחי ישראל לא יוכלו ליהנות מזה? למה שלא יהיה לי פה ייבוא של דובדבנים לאורך כל השנה, כשזה בעונות מתאימות במקומות אחרים בעולם? תמיד בתחילת העונה נכנסים דובדבנים לשוק, עם חגיגת מחירים של מאה שקל לקילו. אם אני מצליח לייצר חקלאות שהיא יציבה כל השנה, לאורך זמן היציבות הזו תשרת את החקלאי. זה לא נכון לעבוד בפיקים של מחירים. הרבה יותר נכון לעבוד בצורה מדודה. אנחנו רוצים שיהיה פה מגוון לצרכנים ולאורך כל השנה, ומצד שני הכנסה יציבה לחקלאות. רק מה, צריכה להיות חקלאות שמתאימה. לא מתאים בהכרח לגדל פה אננס, אז בשביל להגן על חמישה מגדלי אננס אזרחי ישראל צריכים לשלם ביוקר? לא מתאים, אז שיגדלו משהו אחר".
למרות פתיחת המכסים לייבוא, פורר לא יוכל לקדם את כניסת הפירות והירקות לארץ מבלי לשנות את התקנות להגנת הצומח, שמטרתן לחסום כניסת מזיקים מהעולם לישראל. במשרד החקלאות עוסקים בכך בשבועות האחרונים, ובהמשך הנושא יגיע לוועדת הכלכלה. "לצערי גם השימוש בהגנת הצומח לאורך השנים נעשה בצורה לא הגונה בלשון המעטה", אומר פורר. "הגנת הצומח שמונעת כניסת מזיקים היא חשובה מאוד, אבל כשהגנת הצומח מתירה ייבוא רק בתקופות מסוימות בשנה – אז לא קשור למזיקים אלא להגנה על השוק המקומי".
החקלאים טוענים שהמדינה נטפלת לחוליה החלשה, ושיוקר הפירות והירקות הוא באשמת רשתות השיווק.
"כבר שלוש ועדות בדקו זאת, ויצאה להן אותה תוצאה: פערי התיווך הם לא כמו שמציגים אותם, והמקטע החקלאי לוקח את החלק היקר. אבל נניח שלא; אם אתה טוען שלא הם האשמים ושהחקלאי מוכר בזול, אז מה הפחד מהייבוא? אם אתה מוכר כל כך בזול אז גם הייבוא לא יכול להתחרות בך, כי גם לו יש עלויות הובלה, המתנה לאונייה שתיכנס לנמל, ובסוף הוא מביא את הירק הרבה פחות טרי לקליינט. אם אני מוכר כל כך בזול, כחקלאי אין לי מה לחשוש מהיבוא כי הוא גם יהיה בפערי מחירים. בסוף התחרות הזאת תועיל לכולם".
נראה שהוויכוח האמיתי פה הוא על תפיסת ענף החקלאות בישראל. האם יש ערך בחקלאי הבודד שמעבד כמה עשרות דונם על קו הגבול, או שיש לעבור למודל של תאגידים בשליטת טייקונים שיהיו מסוגלים להשקעות נרחבות בשטחי ענק.
"לא קל להגיד את זה, אבל משק של 40 דונם לא יכול להתקיים ולהיות תחרותי. זה היה נכון פעם, היום המשקים צריכים ללכת להתאגדויות. בסוף זה צריך להיות קואופרטיבים גדולים. אגב, החקלאות הקיבוצית שעובדת בקואופרטיב מרוויחה כסף והרבה. חקלאי עם ארבעים דונם לא יכול להשקיע ולקנות את הטרקטור הכי חדש ומערכות השקיה ודישון מדויקות. כשיש לך 4,000 דונם, אתה משקיע".
גם במסגרת הרפורמה בענף ההטלה, חקלאים שמחזיקים בלולים קטנים ייאלצו להתאגד בשותפויות עסקיות עם חבריהם ולהקים מתחמי ענק.
אתה לא יכול להכריח אותי להיות שותף עסקי של השכן שלי מעבר לכביש. מי ירצה להמשיך ולעסוק בחקלאות כך?
"נכון, אבל אתה גם לא יכול להכריח אותי במדינה חופשית לשלם מאה אחוז יותר על פרי או ירק, בגלל שאתה רוצה לגדל דווקא על 20 דונם על קרקע של המדינה".
לא מוותר לטרור החקלאי
פורר, לשעבר מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, נבחר לכנסת בשנת 2015. מלבד תפקידו כשר החקלאות הוא גם השר לפיתוח הנגב והגליל. הוא נשוי ואב לשלוש בנות, ומתגורר ביישוב משמר־דוד. אביו, שוקי פורר, שימש בעבר כראש עיריית רחובות.
פורר מאמין בשוק חופשי, לצד השקעות ממשלתיות מסיביות בעידוד השקעות הון ומחקר ופיתוח. "בשנות התשעים עשו תוכנית חשיפה דומה לתעשייה הישראלית. הייתה פה תעשייה מפוארת של טקסטיל והיא לא נשארה פה. היא הצטמצמה ועשתה שדרוג לתעשיית הייטק, והעלתה את הפריון בישראל. למה? כי פתחנו את השוק. ככל שאני סוגר אתה נשאר תקוע במקום. תאר לך שהיום מדינת ישראל לא הייתה בשוק פתוח בעולם התעשייה, והיינו מגינים על תעשיית הטקסטיל כי אמרנו שאנחנו חייבים להגן עליה. היינו נמצאים במקום אחר".
אז אולי נוותר לגמרי על החקלאות. לשם מה להמשיך להחזיק במטעים אם אפשר לייבא הכול ובזול מחו"ל?
"אני מוותר על חקלאות שעושים בשיטות של פעם. אני מוותר על לולי הסוללה הישנים שהתאימו לשנות החמישים. אני רוצה לעבור לגידול ביצים בלולים חדשים, לעבור לגידול שמתאים ל־2022. אני רוצה שיעברו לגדל תפוחים כפי שעושים במקומות אחרים בעולם, יוציאו 30 אחוז יותר לדונם ויכניסו מכונות קוטפות. אלו פיתוחים ישראלים שמשתמשים בהם במקומות אחרים בעולם אבל לא בישראל".
לפני 12 שנה היו בישראל 60 אלף חקלאים. היום, על פי נתוני הלמ"ס, מספרם עומד על כ־14 אלף איש. העבודה קשה, הסיכון גבוה, הפרנסה לא משהו, והבירוקרטיה מתישה. במציאות כזו, לא מפתיע שצעירים ובנים־ממשיכים אינם מזדרזים להצטרף לתחום. "אחד האתגרים הכי קשים היום במדינת ישראל הוא כוח אדם", אומר פורר. "תסתכל על אחוזי האבטלה הנמוכים. אף אחד לא הולך לעבוד באמת בעבודות הלואו־טק של הלואו־טק. לכן אתה חייב להפוך את החקלאות למדייקת ומקצועית".
לצד השאלות הכלכליות, חקלאי ישראל מתמודדים עם טרור לאומני – הצתות, ונדליזם וגביית דמי חסות.
"צריך לקחת מקרה מקרה ולעבוד איתו בעבודה סיזיפית. אני לא שר לביטחון הפנים ואין לי את כל הכלים, אבל כשר לפיתוח הנגב והגליל העברתי תקציב למשרד לבט"פ לתגבר את משמר הגבול במחוז צפון ודרום, ולהקים שני בסיסי מתנדבים. כשר חקלאות הנחיתי את יחידת הפיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי) להיות מעורבים בכל אירוע של פשיעה חקלאית, כדי להעצים את הענישה שאפשר לעשות שם. זו בדרך כלל פשיעה חוזרת של מישהו שמנסה פעם אחת ואז שוב ושוב. אנחנו לא נוותר, עד שהצד השני יבין שזה לא כלכלי לו".
פורר מתייחס גם למהלכים שהוביל בעקבות תחקיר שפרסמתי במקור ראשון על נטישת אדמות המושבות הוותיקות ומכירתן לבעלי הון ערבים, שמשנים את ייעודן ומקימים בהן מתחמי פנאי ונופש, תוך גרימת נזק לטבע ולנוף. "זו דוגמה להזנחה של שנים בחקלאות הישראלית. מה שקרה בכפר־תבור עם ההשתלטות על הקרקעות, קרה בגלל הזנחה. מה שאנחנו עושים כעת ומטפלים בכל המוקדים האלה – לא נעשה קודם. בין אם זה דרך אכיפה בכל האמצעים שיש לי, ובין אם כאיש פוליטי שיודע לדרוש מהמוסדות הלאומיים לעשות את הייעוד שלהם ולחזור לרכש וגאולת קרקע. הצלחנו לעצור תופעה פסולה והצלנו את המצב".
עולים לגליל
לפני כשבועיים, בישיבה סגורה של סיעת כחול לבן התייחס שר הביטחון בני גנץ למצב הדמוגרפי בגליל והזהיר כי "עתידה של המדינה היהודית עלול להסתיים בין גדרה לחדרה". האוכלוסייה הערבית בגליל מהווה כיום רוב מובהק שעולה על 65 אחוזים, ובגליל המרכזי 85 אחוזים. הדור היהודי הצעיר נוטש את הגליל בשל בעיות תעסוקה, פערי בריאות, מגורים, תשתיות מיושנות ועוד. בשעה שהמדינה מתכננת, ובצדק, הקמת אלפי יחידות דיור לחברה הערבית, היא מייבשת את היישובים היהודיים הקהילתיים.
"אם מדינת ישראל לא תדע לפזר את האוכלוסייה שלה, לא נוכל להמשיך לקיים אותה – לא כלכלית ולא ביטחונית", סבור פורר. "כדי שזה יקרה, השירותים שאתה מקבל בגליל צריכים להיות מתאימים ל־2022. לא הגיוני ואי אפשר לצפות מאנשים לעבור מתל־אביב או מרחובות לגליל, כשבשביל לקבל טיפול רפואי צריך לנסוע שעות או כשמכשיר הסיטי בבית החולים האזורי הוא מלפני 25 שנה".
כשר לפיתוח הנגב והגליל, אומר פורר, "החזון הוא לא לחבר את הגליל למרכז אלא להפוך את הגליל למרכז בפני עצמו, שמושך ושואב אוכלוסייה שמקבלת את כל השירותים ברמה הכי גבוהה. בפעם הראשונה אנחנו משקיעים כסף בסגירת פערים בבריאות בגליל, עם החלטת ממשלה על העברת 40 מיליון שקל לטובת הבריאות, ובפעם הראשונה אנחנו מזרימים תקציבים לעידוד עולים להגיע לגליל ולנגב. יש לנו כאן הזדמנות בלתי רגילה ליישב את האזור באמצעות הטבות, ואנחנו הולכים להשקיע גם בחינוך ועוד. צריך גם לאפשר ליישובים הקהילתיים לגדול מ־400 ל־600 משפחות".
ועדיין, בקריית־שמונה נלחמים על מיליוני שקלים בודדים כדי להפעיל שירות בסיסי מציל חיים כמו חדר מיון קדמי.
"אני צריך לטפל בנושאים האלה, ואני מבחינתי רואה בזה יעד. חדר מיון קדמי בקריית־שמונה הוא בהחלט חובה ולא בגדר מותרות. זה ייפתר, חד־משמעית".
איך אפשר להשפיע על מצב הדמוגרפיה בגליל עכשיו?
"אחת ההחלטות הראשונות שקיבלתי עם כניסתי לתפקיד, היא תוכנית לעידוד עלייה לגליל. אסור לפספס את ההזדמנות שנקרית בדרכנו עם הקפיצה במספר העולים. הקצינו 22 מיליון שקל לטובת הרשויות המקומיות כדי שיעודדו ויביאו אנשים להתגורר שם. אני מדבר עם ראשי הערים בנוף־הגליל, במעלות ובנהריה ומגיעות מאות משפחות של עולים. יש הצלחה בעניין הזה, וזה השינוי הכי מהיר ויעיל שיכול להיות.
"היעד הציוני הוא שרוב העם היהודי יחיה בארץ ישראל. היום יש בעולם בערך 14.5 מיליון, ורק 6.5 מיליון גרים במדינת ישראל. זה לא מספיק. אנחנו צריכים להגיע ל־10 מיליון יהודים במדינת ישראל, והם לא יגורו בתל־אביב. האתגר שלנו הוא לייצר את הפלטפורמה שתוכל לקלוט אותם".
תנועת הקיבוץ הדתי בהתייחסות לראיון של שר החקלאות עודד פורר בעיתון מקור ראשון: "שר החקלאות מצהיר שהוא מייצג 9 מיליון אזרחים אבל שוכח שגם אנחנו אנשי ההתיישבות הכפרית וחקלאים בתוך אותם 9 מיליון אזרחים. אותנו למשל הוא לא סופר, איתנו הוא לא מדבר. אנחנו שעומדים בחזית החדשנות הטכנולוגית בחקלאות ובכלל זה ברפתות מוצאים את עצמנו מודרים על ידו בשיח על הרפורמה בתחומי החקלאות. נדמה כאילו רק הוא מבקש לייעל, רק הוא רוצה שנמצא דרכים להוזיל עלויות, רק לו החכמה. איננו טוענים כמובן שרק אצלנו התשובות, אבל אנחנו באים פעם אחר פעם בנפש חפצה לקיים שייח על הרפורמות, על היכן הן הכי נחוצות, מה הדרך לייעל. ברור לנו שלא על הכול נסכים אבל כל עוד מתנהל צד אחד על דעת עצמו ומנסה לכפות דעתו מבלי לראות בנו שותפים לדרך הרי שהכפייה דינה לכישלון. אנו רואים הזדמנות לקרוא לשר לפתוח לנו את דלת לשכתו כדי לקיים שיח על הרפורמות ולייעל את החקלאות הישראלית כדי שלכולנו יהיה בטחון במזון ותוצרת כחול לבן".
