זמן קצר לאחר הגעתו של צוות הצלפים האוקראיני, פגז רוסי פגע סמוך לבסיס המבצעים שלהם, טלטל את החלונות והרעיד את האדמה. כמה רגעים לאחר מכן פגע פגז שני, ואז שלישי. על אופניים צהובים התקרבו אלינו שני מפעילי רחפנים אוקראינים. גם הם חמקו בקושי ממתקפת המרגמות.
בבוקר נפיץ זה, משימתם של הצלפים הייתה להקים עמדה קדמית בעיירת החזית ההרוסה הזו, צעד חיוני להאטת ההתקדמות הרוסית במזרח אוקראינה. המשימה הצריכה ריצה מסוכנת לאורך כמה רחובות, כולל כביש ראשי שהרוסים היו בעיצומה של מתקפה עליו. היחידה נאלצה להימנע מלדרוך על מוקשים ולהסתתר מפני המקומיים, מחשש שאלה יסגירו אותה לרוסים.
לרגע הייתה רגיעה במטח הארטילריה. "בואו נצא עכשיו", הכריז דמיטרי פיאטניקובסקי, בן 38, מפקד צוות של חמישה. אבל אז התנפץ פגז נוסף על הקרקע.
עם הדיפת הצבא הרוסי מקייב ונסיגתו מחרקיב, המלחמה מתנהלת כעת בעיקר במחוז דונבאס המזרחי של אוקראינה, בכפרים ועיירות כמו מרינקה ובסביבותיהם. כוחות רוסיים מנסים להתקדם דרומה ומערבה מאזורים שבשליטת הבדלנים הנתמכים על ידי מוסקבה, בניסיון להשתלט על כל חבל דונבאס, שהקרמלין טוען לבעלות עליו בנימוק של הגנה על אוכלוסיית דוברי הרוסית הגדולה שם.
אך הכוחות האוקראינים כאן, שילוב של חיילים ומתנדבים, מתנגדים באומץ וגורמים לאויביהם אבדות כבדות בתנאים שנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי תיאר כ"גיהינום". יותר מחודש לאחר שמוסקבה עברה להתמקד בכיבוש מזרח המדינה, הרוסים הציגו עד כה הישגים מוגבלים; באזורים רבים, המתקפה שלהם הגיעה למבוי סתום.
קרלי ("המתולתל"): "הרוסים תוקפים רק בארטילריה וטנקים, ולא בלחימה מקרוב, כי הם יודעים שנכסח אותם. יחידות הקרקע הרוסיות מפחדות להתקרב אלינו"
ביקור במרינקה מספק מבט נדיר מקרוב על אופייה הנוכחי של המלחמה במזרח אוקראינה, המנוהלת כעת באמצעות קרבות ארטילריה מוחצים בסיוע מל"טים וצלפים. הוא מסביר מדוע הכוחות הרוסיים לא הצליחו לשבור את קווי ההגנה של אוקראינה.
"הרוסים תוקפים רק בארטילריה וטנקים עכשיו", אמר קרלי ("המתולתל"), בן 35, מפעיל רחפנים שסיפק לנו רק את שמו הבדוי. "הם לא עוסקים בלחימה מקרוב, כי הם יודעים שנכסח אותם. יש יחידות קרקע רוסיות, אבל הן מפחדות להתקדם לעמדות אוקראיניות. אנחנו מפגיזים אותם במרגמות. זה כמו לשחק בדמינטון".
הפוגה נוספת. פיאטניקובסקי, המכונה דימה, העיף מבט בחבריו והנהן. חלון ההזדמנויות שלהם הגיע. הם יצאו מהבניין אל רחוב צדדי, כלי הנשק בידיהם. קרלי, רתך בימים שלפני המלחמה, לוחם בעיירה מאז אפריל ומכיר את השטח. כשהחברים הגיעו לצומת הוא הציע להם לחצות אותו. יהיו פחות הפגזות שם, אמר. אך דימה לא הסכים.
"אתה רוצה להמשיך לפארק?" שאל דימה, "אין שם מקום לתפוס מחסה". "יש", ענה קרלי. "כאן לפחות יש קירות", אמר דימה, והצביע על הכביש לשמאלו. כולם באו אחריו. הם צעדו לצד קירות הבתים הנטושים, חלקם מנופצים מפגיעות הפגזים, וחלפו על פני גדרות מנוקבות ברסיסים. מדרכות עטורות עצים היו זרועות שברי זכוכית וקרועות מאש מרגמות. הרחובות היו נטושים. שום תושב לא נראה באופק.
כשהתקרבו לכביש הראשי, החלו החיילים לרוץ. יום קודם לכן, צוות הצלפים בנה מוצב בכפר המשקיף על אגם, במרחק של כשמונה קילומטרים ממרינקה. הם לקחו מזון ואספקה נוספת, בנו מקלחת מאולתרת וחפרו שירותים.
כמו לוחמים אוקראינים רבים, כל החמישה היו אזרחים לפני הפלישה הרוסית ב־24 בפברואר. כולם מהעיר דניפרו שבדרום מזרח המדינה, וחולקים את אותה תשוקה לרובים עוצמתיים; כולם היו חברים במועדון ירי מקומי בשם "שדות פרא". הם הצטרפו לחיל מתנדבים ונשלחו להגן על אתרים אסטרטגיים. אבל יותר מכול הם רצו להשתמש בכישוריהם. עכשיו הם סוף־סוף קיבלו את ההזדמנות. עבור שלושה מהם, מרינקה הייתה משימתם הראשונה בקו החזית.
הם היו צוות ססגוני. היה שם אלכס, בן 34, מאמן אגרוף גבוה ובלונדיני; אנדריי קולופילו, בן 47, איש עסקים גבה־קומה; ואולכסיי שפובל, בן 33, פועל בניין שרירי. דימה, גם הוא פועל בניין, היה מאמן צלפים במועדון הירי. כולם רכשו רובי צלפים משלהם.
אוקסנה, בת 35, אם מתולתלת לילד בן חמש, הייתה מהנדסת חשמל שבילתה שש שנים כלהטוטנית אש בקרקס שנדד ברחבי העולם. כעת היא חברה בצוות קטן של צלפים שמסוגלים לפגוע במטרה ממרחק של כמעט קילומטר.
"בחברה שלנו לא מקובל שאישה משרתת בצבא ועושה את העבודה הזו", אמרה אוקסנה, שסירבה למסור את שם משפחתה. "אולי ישפטו אותי אחר כך על החלטות שקיבלתי כאן. אבל להיות פטריוט ולעשות את חלקך למען המדינה – זה לא עניין של מגדר".
"בחברה שלנו לא מקובל שאישה משרתת בצבא ועושה עבודה כזו", אמרה אוקסנה, "אבל להיות פטריוט ולעשות את חלקך למען המדינה – זה לא עניין של מגדר"
על המחסור של חברי הצוות בניסיון צבאי, הם מפצים בביטחון. הם קיבלו חיזוק ממתקפות הנגד האוקראיניות סביב חרקיב, שדחקו את הרוסים אל מעבר לטווח הארטילריה ובמקרים מסוימים בחזרה אל הגבול. מטוסים ומזל"טים אוקראינים מפציצים כל העת עמדות רוסיות בדונבאס.
המשימה העיקרית של הצלפים הייתה סיור, אך היו להם גם פקודות להרוג מטרות בעלות ערך גבוה, כמו מפקדים או קצינים, בכל פעם שהם מזהים הזדמנות כזו.
"סוף סוף יוצא לי להרוג את הכובשים", אמרה אוקסנה. "הוכשרנו להיות כאן". לרוסים "היו מפלות בקייב", אמרה, "היו להם מפלות עכשיו בחרקיב. אנחנו מסוגלים להדוף את הרוסים. הם לא יתקדמו כאן".
אך הצלפים הבינו גם את התנודתיות של המצב, וכמה מהר קווי חזית בדונבאס עשויים להשתנות. האזור מורכב משני מחוזות, לוהנסק ודונייצק, שחלקים מהם היו בשליטה רוסית עוד לפני המלחמה. כוחות רוסיים כבשו כמעט את כל לוהנסק והם שולטים בחלקים מדונייצק. לאחר כיבוש עיר הנמל מריופול, משימת בלימת הרוסים מכיבוש מרינקה נעשתה דחופה יותר. "זה מאוד חשוב", אמר קולופילו. "אם נאבד את המיקום הזה, הרוסים יכולים להתקדם בדונייצק".
העיירה הזו נמצאת על כוונת המלחמה מאז 2014, אז פרץ עימות בין בדלנים פרו־רוסים לכוחות אוקראיניים. עד שנחתמה הפסקת אש בשנה שלאחר מכן, מרינקה הוחרבה. העיירה מחולקת כעת בין אזורים אוקראיניים לרוסיים, קווים שהיו סטטיים במשך שבועות. הצדדים נלחמים בקרב התשה שבו האויב נראה רק לעיתים רחוקות.
"קשה יותר לכבוש כאן שטח כי לרוסים היה יותר זמן לבצר את עמדותיהם", הסביר דימה. "אותה בעיה יש להם מול הצד האוקראיני, כי גם העמדות האוקראיניות מבוצרות. זה משחק של לנוע אחורה וקדימה".
ולא שהרוסים לא ניסו. בחודש שעבר הם הגיעו לגשר המרוחק כקילומטר וחצי מבסיס המבצעים. האוקראינים השמידו אותו, אמר קרלי, אבל הרוסים הצליחו לחצות את הנהר ופרץ קרב. האוקראינים נסוגו. "עדיין שוכב שם חייל מת מהיחידה שלי", הוסיף קרלי. אבל מאז, הרוסים לא זזו.
"לפעמים אנחנו צריכים לסגת מהעמדות שלנו כי מפגיזים ומפציצים אותנו", אמר קרלי. "אנחנו לא מוותרים על השטח, אלא נסוגים טקטית. עכשיו, בכל פעם שהרוסים מנסים להתקדם בטנקים שלהם, הם חוטפים הפגזות מהצד האוקראיני. הם לא יכולים להתקדם מהעמדה הזו".
כל צד מטיס רחפני מעקב כדי לרגל אחר האויב ולזהות מטרות להפגזה. הרחפנים של קרלי הציגו תמונות של עמדות ותנועות טנקים רוסיים, מידע חיוני ליחידות המרגמות והתותחים. אחיו הצעיר של קרלי, המגויס אף הוא, שמשמעות הכינוי שלו היא משהו כמו "מכונית אוקראינית מקרטעת", הוא שחקן וחובב תעופה. לפני כמה שבועות הוא המציא פצצות זעירות מתוצרת בית להצמדה לרחפנים. לילה אחד חיבר קרלי לרחפן משקפת תרמית, הבחין בקבוצת חיילים רוסים והטיל עליהם את אחת הפצצות של אחיו.
כשהאוקראינים מזהים רחפן רוסי מעליהם, הם מתכוננים למטח ארטילריה.
הכוחות האוקראיניים כאן קיבלו תמיכה צבאית מסוימת מארה"ב ומהמערב, כולל טילים נגד טנקים מסוג ג'אוולין ו־NLAW. אך אין להם די נשק כבד לפתוח במתקפות נגד, אמרו חיילים. "אם יהיו לנו יותר כלי נשק כאלה, זה יטה את הכף מול הרוסים", אמר אחיו של קרלי.
מאחורי הקווים שלהם, האוקראינים חושדים שרבים מהאזרחים שנשארו במרינקה תומכים ברוסיה ומשתפים פעולה עם האויב. מקומיים שהואשמו בדיווח לרוסים על עמדות אוקראיניות נתפסו ונכלאו. קשישה אחת נתפסה נושאת דרכונים רוסיים וכמה טלפונים, אמר דימה. הם חושדים שקבוצה של תומכי הרוסים מתגוררת במרתף של בית ספר. לאחרונה מצאו חיילים אוקראינים שני טלפונים עם מספרים חשודים. עכשיו זה עניין משטרתי, אמר קרלי. החיילים מצאו תועלת בהשארת התושבים בבית הספר, שהיה סמוך לבסיס המבצעים. "הנוכחות שלהם למעשה עוזרת לנו, כי הרוסים לא יורים לעבר העמדה הזו", הסביר קרלי.
לצלפים ישנם אתגרים נוספים. משמעות משימת הסיור שלהם היא תצפית על הכוחות הרוסיים כדי להבין את מספרם, את תזמון תנועותיהם ואת סוג הציוד שברשותם וכמותו. "חשוב לנו מאוד להכיר את כל האיומים כדי שהאוקראינים לא יהפכו למטרות בעבור הרוסים", אמרה אוקסנה. "כצלפים, אנחנו מנסים למזער את הסיכונים לכל היחידות בשטח ובאזור".
אבל התקרבות כדי לתצפת על הרוסים היא מאמץ מסוכן. שני הצדדים הטמינו ברחבי העיר מוקשים וחומרי נפץ מאולתרים. "יש מוקשים בכל מקום", אמר קולופילו. "אתה צריך להיות מודע היטב לאן אתה צועד".
הרוסים גם מבחינים בצלפים ומפגיזים אותם. "האתגר הראשון הוא לבחור את המיקום שלך בחוכמה", הסביר קולופילו. "האתגר השני הוא להתגנב לעמדה בשקט, והשלישי הוא לעזוב את המקום בשקט".
אבל אפילו התוכניות הטובות ביותר עלולות להשתבש. לפני שבועיים, צוות אחר בפיקודו של דימה הקים עמדה בבניין. יחידות אחרות דיווחו שהמודיעין שלהן הצביע על כך שאין עמדות רוסיות בקרבת מקום, אמר שפובל (שהצטרף לדימה באותה משימה). "כמה דקות לאחר מכן, רימון רקטי פגע במרחק של כמה מטרים מאיתנו", סיפר. המודיעין היה שגוי. הצלפים פירקו את רוביהם ונמלטו לפני שאפשר יהיה לתקוף אותם שוב.
כל האיומים הללו הכבידו על דימה, שפובל ואלכס כאשר רצו לאורכו של הכביש הראשי. אוקסנה וקולופילו נשארו במקום והתכוננו למשמרת הבאה. הצלפים חצו את הכביש וחלפו במהירות על פני שוק מקורה נטוש, חלונותיו מנופצים, גגו מוכה פגזים. כשהם פנו לחצר מלאה בכלי רכב מחלידים ושבורים, פגז נחת במקום.
"זוז, זוז, זוז!" זעק דימה והורה לכולם לתפוס מחסה ליד קיר. הם פתחו שער אדום לחצר מלאה בפסולת כדי להגיע לבניין משרדים נטוש, שחלונותיו מבוצרים בשקי חול וספרים. הם טיפסו בזהירות במדרגות זרועות לבנים ופסולת לעבר הקומה העליונה. הם נזהרו ממוקשים או מלכודות אחרות. חלונות הבניין היו גדולים ופתוחים לרווחה. הם התקדמו בהליכה שפופה, כדי להימנע מלהופיע על כוונתו של צלף רוסי.
המטרה של האוקראינים הייתה בראש גבעה בצבע ירוק־אזמרגד, במרחק של קצת יותר מקילומטר. "העמדות הרוסיות נמצאות שם", אמר דימה והצביע מהחלון. "שקי החול שאתה רואה הם אוקראיניים. כל מה שמעבר לנקודה הזו – רוסי".
בפינת החדר, הרחק מהחלונות, הציבו הצלפים רובה רב־עוצמה והפנו את הקנה אל ראש הגבעה. אלכס שלף משקפת, ודימה כיוון אותו לתצפת על העמדה הרוסית. שפובל פתח חצובה והציב עליה מצלמה. הוא הביט דרך כוונת הרובה.
הרוסים תקפו את האזור בירי מרגמות, פגזים ורקטות גראד. הרובה שהציבו הצלפים יכול היה לפגוע במטרה במרחק של יותר מקילומטר. הם יוכלו להרוג את החיילים הרוסים שירו עליהם.
"זו עומדת להיות העמדה שלנו", אמר דימה.
