מדהים לראות את היכולת של שני ארגוני הטרור, חמאס מדרום וחיזבאללה מצפון, ללמוד אחד מהשני. אם סינוואר בעזה "רכב" על גל הטרור האחרון, עמיתו בצפון נסראללה עלה אתמול (א') על דג אחר, "כריש", ויצא לרכיבה ימית. הגעת אסדת הגז הטבעי "כריש" לישראל עוררה את נסראללה להטיל איומים חדשים על ישראל ובכך אולי יצליח לחזק את מעמדו בקרב העם הלבנוני.
מכנה משותף נוסף לשני הטרוריסטים הוא מאוד פשוט, שניהם עסוקים בדבר אחד- חיזוק מעמדם ברחוב. בעוד סינוואר עובד קשה כדי לחזק את מעמדו במזרח ירושלים, יהודה ושומרון וערי ישראל, נסראללה מאותגר מאוד בתוך לבנון ומצבו ברחוב שם רעוע מאוד.
נסראללה ראה את הדיווחים על הגעת אסדת הגז הטבעי FPSO "כריש" אתמול למיקומה המיועד במים הכלכליים של ישראל, כ-80 ק"מ מערבית לחופי המדינה. זאת לאחר שעשתה את דרכה במשך חמישה שבועות מהמספנות בסינגפור, שם נבנתה במהלך השנים האחרונות. האסדה הושטה מהמזרח הרחוק דרך מפרץ סואץ אל הים התיכון. המקום הנבחר למיקומה נמצא ללא ספק בשטח טריטוריאלי של מדינת ישראל, אך אין זה מפריע ללבנון לשגר איומים.
האסדה אמורה להתחבר למאגר "כריש" ולמאגרים נוספים באזור ולספק למשק המקומי כמחצית מהביקוש לגז הטבעי. היא מצטרפת לאסדות "תמר" ו"לוויתן" הפעילות כיום ומספקות גז טבעי למשק. שרת האנרגיה קארין אלהרר סבורה כי הפעלתה תחזק באופן משמעותי את יתירות האספקה והביטחון האנרגטי של ישראל, ותסייע לתחרות, שהובילה לירידת מחירים במשק. למרות ביקורת לא קטנה בנושא, אלהרר החליטה לקדם את המהלך. תחילת ההפקה המסחרית של האסדה צפויה בחודש ספטמבר.
מי שאמורים לתת אור ירוק סופי לתחילת העבודה הם חיל הים שיסיימו לבצע ארגונים אחרונים לאבטחת הפרויקט. לצד זה האיומים מצד לבנון לא מרגשים יתר על המידה את מערכת הביטחון. מצד אחד איומים צריך לקחת ברצינות, מצד שני לאבטח מתקן כלכלי, אנרגטי ואסטרטגי זה חלק חשוב מהמדיניות הצבאית של ישראל. אך מעל הכול ידוע היטב שלבנון אינם יכולים באמת לאיים צבאית על ישראל, כך שהדבר האחרון שנסראללה רוצה זה לפתוח במלחמה מולנו. ועדייו יש לייחס חשיבות לאיומים.
בחזרה אל הגז, לפי משרד האנרגיה הגז הטבעי יזרום מהבארות שנמצאות בעומק מים של 1,700 מטר ובעומק תת קרקעי של 3-4 ק"מ, דרך צנרת תת מימית לעבר האסדה. שם, יעבור הגז הטבעי טיפול, יוזרם למשק המקומי באמצעות צנרת המגיעה לאזור פרדייס, ויתחבר למערכת ההולכה.
בהמשך למתווה, יהיו לישראל שלושה מאגרי גז טבעי נפרדים המחוברים למשק המקומי באמצעות שלוש מערכות הפקה נפרדות ובלתי תלויות, מה שמבטיח למשק הישראלי עצמאות אנרגטית. צעד זה גם משלים תנאי נוסף בדרך להפסקת פעילות היחידות הפחמיות.
