לרשימת המועמדים לראשות עיריית ירושלים הצטרף בשבוע שעבר ח"כ נחמן שי ממפלגת העבודה. אחרי עשור כמעט בכנסת (תחילה במפלגת קדימה), ח"כ שי מאמין שזו העת לפנות לפוליטיקה המקומית. כעת הוא ממתין לתמיכת מפלגתו. באזור דמדומים דומה נמצא גם השר זאב אלקין, שממתין לתמיכת ראש הממשלה והליכוד במועמדותו לראשות העיר ירושלים. השניים, אם וכאשר יקפצו למים, יתמודדו מול משה ליאון ועופר ברקוביץ', שכבר הכריזו על מועמדותם.
"זה אחד מהתפקידים הציבוריים המאתגרים ביותר שאני יכול להעלות על הדעת. הוא קורץ במיוחד למי שנולד בעיר, גדל בה, עושה בה את רוב ימיו ואוהב אותה. אם הזדמנות כזאת קיימת, מתבקש להתמודד ולקוות שזה יסתיים בהצלחה", אומר ח"כ שי.
לדבריו, עוד לפני חצי יובל חיפש לעצמו מקום בהנהגת העיר. "אני כבר 25 שנה בסיפור של ירושלים. הייתי אמור להיות ממלא מקומו של טדי קולק. הופענו יחד במסיבת עיתונאים והודענו שאנחנו רצים ביחד, אבל אחרי חודש ראיתי שהסיטואציה לא הייתה טובה וגם טדי לא פרגן לי. הוא היה איש גדול עד כדי כך שלא ראה את מי שבסביבה. באותו זמן גם הייתי מיועד לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ואמרתי שירושלים לא תברח ותמיד אוכל לחזור".
הדרך חזרה נמשכה 25 שנה. "גם לפני הקדנציה השנייה של ברקת התלבטתי אם ואיך לחזור. אבל היה לו סיכוי גדול להיבחר שוב כראש עיר מכהן, שלא נדבר על המשאבים שלו, ולכן ויתרתי. היום, אחרי קדנציה שלישית בכנסת, זו ההזדמנות הנכונה מבחינתי להתמודד על ראשות העיר".
איך אתה רואה את הסיכויים שלך לזכות בתפקיד בשלב הזה?
"אני עכשיו בתוך סקרים. בודקים את המצב ומתייעצים כדי לראות איך לבנות את המערכת הפוליטית הכי נכונה. ברמה הארצית יש לנו 24 מנדטים היום, בירושלים יש לנו רק חבר מועצה אחד, ברוטציה. למפלגות הציוניות־חילוניות בירושלים יש כוח אחר לגמרי מאשר בפוליטיקה הארצית. ירושלים היא לא עיר פשוטה. היא מבוססת על הצבעה קבוצתית באופן שאת לא רואה בעיר אחרת במדינת ישראל. כל הקונפליקטים שיש בישראל, יש בירושלים. הקונפליקט היהודי־ערבי – 40 אחוז מתושבי העיר ערבים. הקונפליקט הפנימי בין השבטים. הקונפליקט הכלכלי־חברתי. זו עיר ענייה מאוד. כל הניגודים פה".
איך חילוני חבר מפלגת שמאל חושב שייבחר בעיר מסורתית־דתית?
"מפלגת העבודה היא לא מפלגת שמאל", שי מתנגד נחרצות. "אנחנו מפלגת מרכז־שמאל. היום בשמאל נמצאת רק מרצ. בחגיגות השגרירות למשל, תמר זנדברג החרימה, אבל בוז'י הרצוג, אבי גבאי וציפי לבני, וגם אני – כל מי שהוזמן הגיע. המפה הפוליטית השתבשה קצת, אבל ניתן לאבק לשקוע ונראה מה הסקרים יגידו אחר כך, ואחרי שהחקירות יתחדשו. עכשיו זה כמו אחרי החגים, חוזרים לשגרה.
"במהותי, בתפיסתי ובמעמדי הציבורי אני איש מרכז. אני יכול בהחלט לרכז סביבי ציבורים מגוונים. אני מאמין שאוכל לחבר. בירושלים צריך קוסם שיחבר את כולם ביחד כדי שיתקיימו פה עיר וחברה אחת. התחלתי את הדרך שלי בקדימה, והיום מפלגת העבודה היא מקומי הטבעי. אני לא שמאל ולא שמאלן. כשיתחילו הקמפיינים ידביקו לי את הכתם הזה, ונוריד אותו. אפשר לבדוק מה עשיתי ומה אמרתי. מעולם לא תקפתי את החרדים. זה לא אומר שאני מסכים איתם על כל דבר, כמובן. אני מתנגד מאוד לסגירת מתחם התחנה בשבת".
כל מתמודד לראשות העיר מתחיל בפגישות עם הנציגים החרדים. כבר עשית את זה?
"ישבתי לפגישות עם חברי מועצה חרדים בעיר ועם חברי הכנסת של הסיעות החרדיות. הם לא מחליטים מהר ולא יגידו היום במי הם תומכים בעוד חמישה חודשים. בשלב הזה הם רק מאחלים הצלחה לכולם".
גם לך?
"גם לי".
ההחלטה הסופית על מועמדותו, אומר שי, תתקבל "בתוך שבועות ופחות מזה. אני צריך תשתית ארגונית, ולכסף יש משקל גדול מאוד. ניר ברקת השקיע סכומים אגדיים במרוץ שלו, ולכן אני צריך את התמיכה המפלגתית והתרומות. זה חלק ממערך השיקולים שלנו: האם המפלגה תוכל להשקיע בזה את הכסף הנדרש".
במישור הארצי, מפלגת העבודה בראשות אבי גבאי מתמודדת עם משבר אלקטורלי חריף, לפי הסקרים. החודש החולף, עם שרשרת ההישגים של ראש הממשלה בנימין נתניהו והליכוד, לא שיפר את המצב. ביטול הסכם הגרעין עם איראן עומד כמובן בשיא ההישגים הללו. "מעולם לא תמכנו בהסכם עם איראן", אומר שי. "אף פעם לא. אני מודה שהצעדים האחרונים של טראמפ הפתיעו אותי הפתעה מוחלטת, אבל ביטול ההסכם הוא מעשה נכון. כל הקלפים נטרפו. אבל לא כל המדינות פרשו מההסכם, וצריך לראות איך זה יתנהל. אנחנו כן התנגדנו להופעה של נתניהו בקונגרס, וחשבתי אז ואני בטוח היום שלא היינו צריכים להיכנס לתוך הפוליטיקה האמריקנית הפנימית.
"באמריקה יש שתי מפלגות ידידותיות לישראל. עכשיו יש לנו משבר עם המפלגה הדמוקרטית, ובעיניי זה מצער מאוד. ההסכמה הלאומית באמריקה באשר ליחסי הידידות עם ישראל חוצה מפלגות. היה אפשר לראות את זה החודש, כאשר ללא העמידה המוחלטת של ארה"ב לצידנו היינו חוטפים בזירה הבינלאומית.
"אין ספק שהיו פה הישגים מדיניים, ונתניהו צבר נקודות זכות רבות. כישראלי וכירושלמי אני שמח על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. הייתי שם ושמחתי, כמובן ברגשות מעורבים נוכח מה שקרה בעזה. חשבתי על אבא שלי, שהיה יקיר ירושלים, כמה הוא היה שמח ביום כזה".
אילו "רגשות מעורבים" נוכח מה שקרה בעזה?
"אני מצטער שישראל לא הצליחה להתמודד נכון עם האתגר ההסברתי. לא היטבנו להסביר שמדובר בטרור אמיתי שמתחבא מאחורי נשים וילדים, ומסוכן כמו כל מעשה טרור אחר. אני כמובן נותן גיבוי מוחלט למפקדים ולצלפים שחייהם בסכנה, פועלים בשמנו ועושים את הדבר הנכון כדי להגן על המדינה שלנו. אבל המצב איכשהו 'התברבר', והתמונה שהוצגה הייתה מעוותת. זה מאוד מכאיב לי.
"בספר שלי, 'חץ ברשת', אני מסביר איך מתמודדים במלחמה על התודעה. חמאס עצר את ההפגנות בגבול הרצועה כי הוא הצליח להכניס לתודעה הבינלאומית את ההרוגים והפצועים. זה מה שהוא רצה. ההיבט המוסרי הלך לאיבוד. אפילו קצין בדובר צה"ל אמר שחמאס ניצח אותנו כי גם לנו קשה לקבל את המספרים והמראות האלה".
המפה הפוליטית לא מנבאת טובות למפלגת העבודה. האם זו אחת הסיבות למעבר שלך לזירה המוניציפלית?
"בסוף השנה אהיה עשור בכנסת, אחרי שנבחרתי שלוש פעמים. זה פרק חשוב, והוא מספיק. אך אם לא אהיה בירושלים, אמשיך בכנסת. אני לא מוותר. לסקרים יש נטייה להשתנות, אסור לחיות לפיהם. אני לא מאבד תקווה אף פעם בכל דבר שאני עושה. אני פוגש הרבה אנשים מיואשים בירושלים שרוצים לעזוב, ומחזק אותם. זו ההיסטוריה שלנו: אחרי נקודות השפל מגיע האור".
