המתיחות בין הודו ההינדית לעולם המוסלמי הגיעה השבוע לדרגה שלא נראה כמותה זמן רב. שגרירי הודו בכמה מדינות מוסלמיות זומנו לשיחות נזיפה, ובכמה מהן עמלו השבוע עובדי מרכולים על הסרת מוצרים מתוצרת הודו. ברחבי הרשתות החברתיות כיכב ההאשטג "עד שליחו של אללה, מודי", והכול בעקבות התבטאויות של בכירים במפלגת השלטון של הודו, BJP, שנתפסו כמעליבות כלפי הנביא מוחמד.
הסערה פרצה לאחר שדוברת מפלגת השלטון, נופור שארמה, השמיעה בשבוע שעבר במהלך עימות טלוויזיוני אמירות מעליבות כלפי הנביא מוחמד. ציוץ של אחראי הדיגיטל של המפלגה באזור דלהי העלה עוד את גובה הלהבות. קשה למצוא בתקשורת העולמית ציטוטים מדויקים של הדברים, אולי מחשש לעורר את זעמם של המוסלמים, אך הם התייחסו לנישואיו של מוחמד לעאישה בהיותה ילדה קטנה.
המהומה שחוללו השניים הקפיצה שוב לקדמת הבמה את העימות ההינדי־מוסלמי. ביום שישי שעבר, אחרי התפילות במסגדים, מאות מוסלמים בעיר קאנפור בצפון הודו יצאו להפגין. עשרות נעצרו, וגבר החשש להתרחבות העימות הבין־דתי במדינת הענק.
ממשל מודי הבין שהוא חייב לעצור את המהומה לפני שתצא משליטה. "הממשלה מיהרה להבהיר שהיא מגנה את הדברים, ושאף אחד לא התכוון להעליב איש", אומר לנו ריש סורי, עורכו הראשי של היומון ההודי הנפוץ "דיילי מילאפ". "הממשלה הבהירה שמי שאמר את הדברים הם אומנם אנשי מפלגת השלטון, אבל מדובר באמירות עצמאיות ולא במדיניות רשמית. המפלגה עצמה הדיחה את השניים, וכך היא מיתנה במידה מסוימת את השפעת הדברים".
גם בגזרת היחסים עם המדיניות המוסלמיות הצליח מודי לעצור את המשבר במהירות. רבים בהודו יטענו כי ההינדים והמוסלמים חיים בשלום, וכי אין כל פגיעה במיעוט המוסלמי, המהווה 15 אחוזים מאוכלוסיית המדינה. אבל לא מעט ארגונים, רובם מחוץ להודו, סותרים את הטענה וגורסים כי היום קשה הרבה יותר לקיים אורח חיים מוסלמי בהודו, ובחלק מהמקרים אף ניתן להגדיר את המיעוט הזה כנרדף.
שורשי המתיחות בין מוסלמים להינדים בהודו נעוצים לפני עשורים רבים. ב־1947 החליטה בריטניה, בעקבות עימותים אלימים בין הינדים למוסלמים וגם בעקבות תנועת מחאה שדרשה מבריטניה לעזוב את הודו, על חלוקתה של תת־היבשת: אזורים בעלי רוב מוסלמי הפכו למדינה מוסלמית בשם פקיסטן, ואזורים בעלי רוב הינדי הפכו להודו. תהליך ההכרזה על עצמאותן היה כאוטי ומהיר, ועד היום רבים מותחים ביקורת בעניין הזה כלפי הכתר הבריטי. במסגרת תהליך ההיפרדות עברו 15 מיליון איש בין שתי המדינות, והדבר הביא להתנגשויות אלימות שבהן נהרגו מאות אלפי אנשים.
"כשהודו קיבלה עצמאות, מוסלמים רבים בחרו להישאר בהודו ולא לעבור למדינה המוסלמית פקיסטן. לכן המפלגה ששלטה אז בהודו, מפלגת הקונגרס, נאלצה לוותר לא מעט כדי לאפשר למיעוט המוסלמי להרגיש בטוח – וזה מה שהוביל למעין תחושת קיפוח מצד ההינדים בעשורים הבאים", מסביר לי העורך ריש סורי.
תחושתם של ההינדים שלא סופרים אותם אף שהם מהווים 80 אחוזים מתושבי הרפובליקה, היא אחת הסיבות למהומות שפורצות מדי פעם בין מוסלמים להינדים. הן הגיעו לשיאן במהומות גוג'ראט ב־2002, שהחלו כאשר רכבת של מתפללים הינדים הוצתה ו־58 מהם נהרגו. האירוע חולל מהומות קשות שנמשכו שלושה ימים וגבו את חייהם של יותר מאלף בני אדם; יש טוענים שנהרגו אז יותר מאלפיים. לפחות 790 מההרוגים היו מוסלמים, וארגונים בינלאומיים טוענים שרבים מהם נרצחו באכזריות, ושבוצעו מעשי אונס וגם ביזה נרחבת. מי שכיהן באותה תקופה כשר הראשי של מדינת גוג'ראט (התפקיד השני בחשיבותו אחרי המושל) היה ראש הממשלה היום – נרנדרה מודי. הוא הוציא צווים המאפשרים ירי לעבר מפגינים, והכריז על עוצר בערים הגדולות.
בימים שאחרי המהומות הואשם מודי בהעלמת עין מחלק ממעשי האלימות שביצעו ההינדים במוסלמים, ואף נטען כי המשטרה במדינה נתנה לפורעים הכוונה בנוגע למיקומם של מוסלמים והורתה להם היכן לבצע את הפרעות. ב־2012 זיכה בית משפט בהודו את מודי מכל האישומים, אבל הכתם המשיך לדבוק בו. ארה"ב סירבה במשך שנים להעניק לו ויזה לשטחה, תוך שימוש בסעיף חוקי נידח שהאמריקנים מעולם לא יישמו, הקובע כי אישים בינלאומיים עשויים להיות אחראים למהומות דתיות שמתרחשות בשטח שבשליטתם.
החששות והטענות כי מודי עצמו מתסיס את השטח וגורם למתיחות בין־דתית, כמאמין אדוק של דת ההינדו, מלווים אותו מאז בחירתו לראש ממשלה ב־2014. "מאז היבחרו של מודי התגבשה עמדה פרו־הינדואיסטית אגרסיבית מאוד", אומר לנו בישק ג'אר, עיתונאי הודי ותיק שמסקר את המערכת הפוליטית במדינה. "לא רק חברי מפלגתו והוא עצמו אחזו בה, גם התקשורת נתנה לאמירות ולדעות הללו יותר מקום. אתה יכול לשמוע יותר ויותר דיבורים על כך שצריך לחזור לגדולה של ההינדו, להחזיר את הזוהר של לפני כמה מאות שנים, שנפגע בעשורים האחרונים".
לדברי ריש סורי מהדיילי מילאפ, "מודי לא פועל לדכא את המיעוט המוסלמי במדינה, אבל באופן חד־משמעי הוא שם את ההינדו במרכז העניינים בהודו. הינדים רבים הרגישו שמדיניות הפיוס כלפי מוסלמים, שננקטה כשהם היו מיעוט במדינה ונזקקו להגנה בשנים שאחרי מלחמת העצמאות, הפכה למדיניות הקבועה של הממשלה, ולאורך השנים זה הכעיס אנשים. הינדים רבים חשו שהם לא קיבלו את תשומת הלב הראויה ואת המקום המלא של הדת שלהם כפי שהוא צריך להיות. במפלגתו של מודי טענו שמפלגת הקונגרס (של שושלת גנדי, שהובילה את המאבק לעצמאות; ע"ש) השאירה את ההינדים בצד. כשמודי הגיע לשלטון הוא החליט להציב את נושא ההינדו במרכז".
חזרת הדת למרכז היא כנראה אחת הסיבות לכך שראש הממשלה מודי נערץ היום בהודו לא פחות מכוכב רוק. "למרות מגפת הקורונה, ואף שרפורמות כלכליות מסוימות לא תמיד צלחו, הוא עצמו נשאר פופולרי, ואפילו התחזק יותר ויותר", אומר לי ריש סורי. "מודי מצליח לעשות משהו שקודמיו לא הצליחו – להגיע לעם. יש לו למשל תוכנית רדיו קבועה בשם Mann Ki Baat, 'מחשבות פנימיות', שבה הוא פורש את משנתו. הוא משוחח בקביעות עם אנשי הכפרים באמצעות שיחות ועידה. הוא מדבר עם אנשים.
לדברי סורי, מודי גם יכול לזקוף לזכותו הצלחות ממשיות. "הרבה קרה בהודו בעשור האחרון, גם מבחינת הקִדמה וגם מבחינת הכלכלה, ולכן הוא אהוד על העם".
גם התקשורת דואגת לסייע לראש הממשלה, והיא מטפחת את תדמיתו כמי שנאבק בבירוקרטיה הממשלתית ודואג לאזרח הקטן. "הוא מצליח לגרום לציבור להרגיש שהוא יאכיל את המשפחות שלו", אומר לי העיתונאי בישק ג'אר.
האם התקשורת מדווחת גם על הכישלונות שלו?
"צריך לומר את האמת. פעמים רבות כשהתקשורת דנה בנושאים בתחום הממשלה, אז המסר הוא 'הכול טוב'. יש מעט מאוד ביקורת על הממשלה של מודי, כך שאנשים לא שומעים על כישלונות שלו. זה מה שמסייע לו לבנות את דמותו המושלמת".
מודי פופולרי לא רק בהודו אלא גם בזירה הבינלאומית. המסר שלו כלפי העולם הוא שהודו תעשה מה שטוב להודו. קחו לדוגמה את האירוע שכל העולם עוסק בו בחודשים האחרונים: הפלישה הרוסית לאוקראינה. למרות לחץ כבד מצד ארה"ב ומדינות נוספות במערב לגנות את רוסיה ולהכריז על סנקציות נגדה, מודי סירב. בהודו גורסים כיום כי אותה החלטה של מודי מאפשרת להם ליהנות כעת ממחירי נפט סבירים יחסית.
להצלחתו של מודי להכיל את המשבר שיצרו ההתבטאויות נגד הנביא מוחמד יש סיבה נוספת. "בשנים האחרונות אנחנו רואים התחזקות בקשרים בין הודו ובין העולם המוסלמי, ואפילו בריתות אסטרטגיות בין הודו למדינות המפרץ, ולכן הודו ניסתה לעשות הכול כדי שהמשבר הזה לא יעלה באש את היחסים האלה", מנתח ג'אר. "המפלגה תדרכה את השגרירים איך להסביר את מה שאירע, אבל בסופו של דבר מה ששיחק פה תפקיד מרכזי זאת הכלכלה, שאף אחד, לא בהודו ולא במדינות המוסלמיות, רצה לפגוע בה".
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי
