מותו של הסופר א"ב יהושע היום (ג') בגיל 85, מי שנחשב לאחד מגדולי הסופרים העבריים בדור האחרון, היכה רבים בעצב כבד. אחד מהם הוא מנחם פרי, חוקר ספרות והעורך הראשי של הוצאת "הספרייה החדשה", אשר בה התפרסמו כל ספריו של א"ב יהושע ז"ל.
את יהושע הכיר פרי לפני למעלה מ-60 שנה, ומאז צעדו השניים דרך ארוכה יחד. "למדתי באוניברסיטה בחוג לפסיכולוגיה יחד עם איקה (ד"ר רבקה יהושע- א"כ), מי שהפכה להיות אשתו של בולי ברבות השנים, והיא הכירה בינינו", נזכר היום פרי בשיחה עם מקור ראשון. עשר שנים לאחר מכן הקים פרי את כתב העת הספרותי "סימן קריאה", אשר בולי, כפי שנקרא בפי כולם, היה מכותביו. "מאז היום הראשון הוא היה מיוצרי המערכת", מספר פרי. "בהמשך הוא עבר להוציא את כל ספריו אצלנו, ואני הייתי עורכו ב-50 השנים האחרונות". פרי ערך 14 ספרים של יהושע, מ"גירושים מאוחרים" ועד "המקדש השלישי" שראה אור רק לאחרונה.
"הוא היה איש אמיתי, פתוח וחם, ובעיקר מצחיק", מתאר פרי. "איש וסופר מבדח בעל דמיון מדהים, פשוט בלתי נלאה. הוא היה מומחה בהמצאת דמויות ומצבים, אפילו במין איזה אנרכיזם".
מה היצירה הספרותית שלו החשובה ביותר בעיניך?
"קשה להגיד מהי החשובה ביותר, זה משתנה מיום ליום. כמובן שמקובל ש'מולכו' ו'מר מאני' הם הרומנים הכי חשובים שלו, אבל אני חושב ש'גירושים מאוחרים' לא נופל מהם. גם 'מסע אל תום האלף' הוא רומן יוצא דופן ומלא כוח ודמיון, שנעשה לו עוול ועוד יגלו אותו יום אחד".
שיחתם האחרונה של פרי ויהושע התקיימה רק שלשום, ביום ראשון. "שוחחנו על כמה חייו היו מלאים, ערכנו מעין שיחת פרידה שכזו ודיברנו גם על 'מסע אל תום האלף' שהקדים את זמנו, על הפמיניזם שבו, אלה עובדות שהוא טוען שהן היסטוריות". עלילת הספר מתרחשת בשנת 999 ובהכנה לחתימת האלף הראשון לספירה הנוצרית. סוחר יהודי מטנג'יר יוצא למסע לפריז יחד עם נשותיו, שותפו המוסלמי ורב מאנדלוסיה, על מנת לאחות את הקרעים בינו לבין אחיינו האהוב. הרומן ההיסטורי שראה אור בשנת 1997 ספג ביקורות קטלניות, אך בהמשך זכה להכרה. "למרות שעשו ממנו אופרה, לא הבינו כמה הוא פורץ דרך".
פרי מספר כי בשיחתם האחרונה דיברו בחופשיות על המוות. "הוא ידע שזה הסוף, הוא הכין את עצמו לסוף כבר חודשים רבים. הוא גם אמר שאין לו כבר כוח והוא רוצה למות. מצד שני, הוא היה מלא חיוניות. זה היה הפרדוקס, הוא שמח למות ולא רצה למות".
מהיכרותך איתו ועם יצירותיו, אתה יודע לשרטט את חזונו לתרבות הישראלית?
"אני לא חושב שהיה לו חזון, הוא היה סופר. מה שהיה לו להגיד הוא אמר במאמריו. הרומנים שלו הם לא דוגמא למאמריו, הם ההיפך שלהם, אתגור שלהם".
כידוע יהושע נחשב לאחר מראשי אנשי הרוח של השמאל הישראלי וכתב מאמרים רבים שעוררו סערות פעמים רבות. "הוא היה פסימי לגבי העתיד שלנו כחברה ישראלית, בכל המובנים. הוא לא ראה פתרון למצב הפוליטי והחברתי אליו נקלענו. בעניין זה הוא לא היה אופטימי".
מה הייתה מידת ההשפעה שלו על עיצוב התרבות הישראלית לדעתך?
"בולי היה מענקי הספרות העברית. לא היו לו מתחרים רבים. אני זוכר את ההתרחשות כשיצא ספרו הראשון 'מות הזקן', הייתה אז הרגשה שכל הספרות העברית הולכת להשתנות. כולם, גם סופרים ותיקים, הושפעו ממנו. היו לו מתחרים כבעלי סגנון ושפה והיו גדולים ממנו, אבל מבחינת הדמיון, הדמויות והעלילות שהמציא, לא היו לו מתחרים. גם לא עגנון, ודאי לא ברנר".
לשאלתי מה הרושם שהותיר בו יהושע, אומר פרי כי "האנושיות. החברות בינינו הייתה יומיומית מעבר ליחסי עורך-סופר, בעיקר היינו צוחקים יחד ומפנטזים יחד. הוא לא היה אדם של חידודים לשוניים, הוא היה אדם של סיטואציות ואנשים. הוא לא הותיר מסר כלשהו, הוא הותיר אנושיות, חדווה, הומור, שמחה. עם כל הייאוש שחווה, הייתה בו שמחה מתמדת".
מה יחסר לתרבות הישראלית כעת עם לכתו?
"הרומן הבא שלו".
