אפשר לספור על חצי כף יד את מספר הפעמים בהן נשים חרדיות יצאו להפגין בפומבי, אך לאחרונה נדמה שמציאות זו מתחילה להשתנות. כאשר מדובר בנושא הנוגע בציפור נפשן, יותר ויותר נשים מעזות להרים קול זעקה. ראינו אותן במחאת הענק של "לא תשתוק" ששטפה את הארץ בפליירים שחולקו בכל ריכוז חרדי בעקבות פרשת ולדר, ראינו אותן מפגינות מול הסמינר בו לימדה צביה רוטנברג במחאה על העסקתה כמנהלת לאחר שנחשדה בפגיעה בתלמידות. ואנו רואות אותן כעת – ניצבות בבית המשפט, נלחמות על עשיית הצדק ומיצוי הדין מול מרדכי שולמן, מלמד בתלמוד תורה שלפי החשד התעלל בילדים קטנים.
שכונת בית וגן בירושלים, לרוב שכונה שקטה, עלתה לכותרות בחודש האחרון והרעידה מדינה שלמה. למעלה מ-15 ילדים בגילאי גן, סיפרו על עבירות חמורות שביצע בהם מורה לקריאה בחדר צדדי ובו מזרן אדום, גרזן, פטיש וקרם וזלין. לשם נלקחו, על פי העדויות, כדי "לקבל עונש" וספגו איומים שאם יגלו את מה שקורה שם – הוא "יהרוג אותם". אלא שלמרות העדויות החמורות ההורים מרגישים חסרי אונים. המלמד, מרדכי שולמן, שוחרר בערבות ושמו אוסר לפרסום במשך חודשיים, למרות עצומה עליה חתמו למעלה מאחד עשר אלף איש. כך עד לשישי האחרון בו בית המשפט הסיר סוף סוף את החיסיון על שמו.
מוריה אדרי: "אף רב לא רצה להתערב מלבד הרב שמואל אליהו. מול המשטרה המסע גם כן היה ועודנו קשה ומפרך. התחושה הכללית של כל ההורים היא חוסר אונים, אובדן אמון מוחלט"
"שלושה ימים לפני חג הפסח, קיבלתי הודעת וואטסאפ שמי שיש לו ילד במקום 'איקס' יש חשש לפגיעה מינית על ידי המלמד, אלימות פיזית ומילולית. משם הכל היסטוריה", משתפת אותי מוריה אדרי, אימא לילד בתלמוד התורה שבנה נפגע על ידי שולמן. "הילד ידע לספר לפרוטרוט – סיטואציות, מעשים שנעשו ואפילו מה לבשו אנשי הצוות באותו הזמן. תגובתי הראשונה הייתה פנייה למשטרה להגשת תלונה. הרגשנו שעולמנו חרב עלינו. כמו פטיש עשר קילו על הראש. בעלי חווה את האירוע הזה קשה במיוחד! מעולם לא ראיתי את אותו במצב של חוסר אונים מוחלט, עצב פנימי עמוק מאוד, תסכול שאין לו סוף".
אדרי מציינת כי למרות שהיא נמנית על המגזר החרדי היא לא חשה בושה לצאת ולהתראיין ולצעוק מדם ליבה. "הבושה מזמן עברה צד! אני לא אתבייש להתראיין ולהראות את הפרצוף שלי בכל מקום אפשרי על מנת למנוע פגיעה בילד נוסף ולהפוך את החברה שלנו למקום מעט יותר בטוח. דאגתי שהמחאה נגד איסור פרסום שמו של המלמד, תופץ בכל מקום אפשרי, שיתייצבו כמה שיותר אנשים ונשים למחות נגד הביזיון. למחות על הכתף הקרה שקיבלנו מהמגזר שלנו. אף רב לא רצה להתערב מלבד הרב שמואל אליהו. מול המשטרה המסע גם כן היה ועודנו קשה ומפרך. התחושה הכללית של כל ההורים היא חוסר אונים, אובדן אמון מוחלט בכל מי שלקח כיסא על מנת לשרת את הציבור אבל נאחז בו כשהוא שוכח את המטרה לשמה נבחר. התעלמות מוחלטת מנשמות זכות שחיללו את נפשם ונשמתם. פדופיל שמסתובב חופשי וכולם עוצמים עיניים".
כרגע הפוגע מסתובב חופשי. אדרי מספרת כי שולמן, המלמד, קשר את עצמו בחקירה למקרי תקיפה של קטינים נוספים ואף הודה שצופה בתכנים פדופילים. "המשטרה בחרה לשחרר את המפלצת הזאת. ידעו שהוא מסוכן לציבור, אבל הניחו לו לעשות סיבוב חזרה לגן על חשבון החיים המרוסקים שלנו", היא אומרת.
ציידת פדופילים
חדווה מוסקוביץ' היא אימא של ילד נוסף שנפגע על ידי המלמד. בדומה למוריה גם היא מרגישה חסרת אונים ומופקרת על ידי המערכת, גם לה יש יותר שאלות מתשובות וגם היא בחרה להתייצב בקדמת הבמה ולהלחם על הצדק, בניגוד למצופה ממנה בחברה ממנה מגיעה. בשיחה איתה היא נסערת. למרות הימים שחלפו מאז התפוצצה הפרשיה, קולה נסדק מספר פעמים במהלך השיחה: "כשקורה מקרה מזעזע כזה, את עושה את מה שצריך לעשות כאימא, ולא משנה שאני מתגוררת בחברה חרדית אדוקה. המחאה שלנו בבית המשפט יצרה הדים גדולים, אבל כל אימא שפויה, גם כזאת שלא פגעו לה בילדים, צריכה לעשות מה שעשינו. אנחנו חייבות להיות יחד אימהות לצרה. אני באופן אישי, אחרי השבר שפקד אותנו, הולכת להיות ציידת פדופילים. לשמוע סיפורים, לחפש אותם, להיות מחוברת לעמותות. אם צריך אז גם לעקוב אחרי חשודים עם מצלמות. המטרה שלי היא למנוע מאימהות וילדים נוספים לעבור את החוויה המזעזעת הזאת".
חדווה מוסקוביץ': "בכל תלמוד תורה נורמלי רודפים אחרי האימהות עם פסיכולוגים, אומרים: 'אנחנו מצטערים שזה קרה במשמרת שלנו'. כאן התחושה היא שמנסים להתנער מאחריות ולהפיל את האשמה על כתפנו"
ביום חמישי האחרון מוסקוביץ' קיימה הפגנה יחד עם אימהות ופעילות נוספות מחוץ לבית המשפט בדרישה להסיר את צו איסור פרסום שמו של המלמד. ביום שישי הגיעה ההודעה לה ייחלו זמן רב. המאבק הצליח, בית המשפט דחה את ערעור הפוגע והתיר לפרסם את שמו של המלמד.
מוסקוביץ' מלאת כעס על המערכת שלטענתה כשלה בכל ממד אפשרי מרגע התפוצצות הפרשה. "אני נהייתי חולה מהסיפור הזה. לא מספיק הסיפור המזעזע הזה, אנחנו לבד במערכה, במלחמה מול כולם. אף אחד לא מעניק את המענה הנדרש. בכל תלמוד תורה נורמלי רודפים אחרי האימהות עם פסיכולוגים, אומרים: 'אנחנו מצטערים שזה קרה במשמרת שלנו'. כאן התחושה היא שמנסים להתנער מאחריות ולהפיל את האשמה על כתפנו. אין מצלמה במוסד החינוכי הזה שזהו מחדל בפני עצמו", טוענת מוסקוביץ'. "אבל העובדה שלא נלקחה דגימת D.N.A זו רשלנות של המשטרה. היה ווזלין פתוח באותה קומה שנייה ואפלה, שם נעשו המעשים החמורים, שהיו יכולים לקחת ממנו דגימה. פטיש קטן ששימש אותו. הם היו צריכים רק לגרד מהקיר שאריות של חומר, מהידית של הדלת, מהשולחן, כי הילדים אמרו שזה היה בכל פינה בחדר. והמשטרה לא חשבה לקחת. אחד הממצאים בחדר היה פוף אדום, החוקר אמר לנו 'קחו את זה אתם למשטרה'. הרגשנו שמזלזלים בנו. היה פה מחדל. בינתיים כל הממצאים זוהמו. החדר נצבע מחדש והחפתים המרשיעים התאדו.
אביגיל היילבורן: "מלחמת ההשתקה היא קשה מנשוא ורומא לא נכבשה ביום אחד. אבל באופן טבעי, הסדר הישן והשתיקה שהיינו רגילים אליה עד היום בחברה החרדית, הולכת ונסדקת"
"הייתי עם הבן שלי בבית לין שם חקרה אותו חוקרת ילדים", ממשיכה מוסקוביץ' ומתארת את התלאות שנאלצה לעבור במלחמה על נפשו של בנה. "אחרי כמה ימים הוא מספר לי עוד סיפורים על הזוועה שהתרחשה בגן. אז חזרתי למשטרה כדי לשתף את השוטר בדברים החדשים. פשוט העיפו אותנו משם בבושת פנים. הקצין אמר לי אחרי שהילד נחקר בבית לין אי אפשר להוסיף עוד תלונה. זה לא נכון. התחושה של כל ההורים היא שהמשטרה לא מנסה ולא מתאמצת להגיע לחקר האמת. אם הם היו פועלים מההתחלה כמו שצריך, הסיפור היה נגמר נעול וחתום.
"הילד שלי בבית בינתיים", חותמת מוסקוביץ' בעצב. "אני שולחת את הילד לטיפול. אני משלמת על הטיפולים היקרים בעצמי. אף אחד לא דואג, לא מתקשר, לא מציע עזרה. גם משרד החינוך לא מתקשר לבדוק למה הילד בבית".
אחוות נשים
בתוך כל הכאוס, תחושת חוסר האונים וההפקרות, ניצבות לצידן אחיות לצרה, נשים חרדיות שמוכנות להילחם בידיים חשופות על מקום טוב יותר עבור הילדים של כולנו. ביום שישי האחרון שלחו נשות בני ברק חבילות פרחים, שוקולד ומכתב עם מילים חמות לאימהות. אחווה נשית אמיצה.
שרי קרויזר היא אישה חרדית, אימא לארבעה מירושלים, עובדת בחברת מובילאיי. "אני אישה חרדית שסולדת מעוולות, בפרט מעוולות בשם הדת. בשנים האחרונות יצא לי ללוות מקרוב כמה מקרים של פגיעה מינית בתוך המגזר החרדי וגם לפעול אקטיבית כדי לסייע. נחשפתי לכאב העצום של הפגיעה, לא רק מהפוגע אלא גם מהמשפחה ומהחברה", היא משתפת את הרקע שהוביל אותה להתייצב בקדמת הבמה ולא לחשוש מהמחיר החברתי שהיא עלולה לשלם. "ההשתקה של הקורבנות בטענות של 'לשון הרע' או 'חילול ה" – השדר שהם יוצרים מהסביבה הוא של אי אמון, התעלמות והדחקה, של המשך גיבוי והעצמה של הפוגע. זו פגיעה חוזרת שגורמת לכך שהתלונות לא נשמעות ושהפוגעים ממשיכים להסתובב ולפגוע. הסיטואציה הבלתי אפשרית והבלתי נסבלת הזו חוזרת על עצמה בפרט במקרים בהם הפוגעים הם דמויות סמכותיות ובעלות כוח בתוך הקהילה החרדית, או כשיש אינטרס למישהו בעל כוח בחברה החרדית להשתיק את הפרשה.
שרי קרויזר: "לצערנו יש פגיעות המתרחשות דווקא על ידי אנשים האחראים לעזור ולטפל, בתוך ארגוני חסד או בתוך מוסדות החינוך, ויש חשש מאד גדול מאבדן האמון של הציבור בהנהגה בעקבות הפרסום"
"הדרך שלנו לעזור לקורבנות המתמודדים מול מערכת כזו היא בבניית קהילה תומכת ובליווי שלהם באמצעות מערכת המאמינה להם ומגבה אותם. במקרה הנוכחי, מי שמובילות את המאבק הן קבוצת אימהות אמיצות ומדהימות שהיה לי הכבוד להכיר, שלא מוכנות לוותר ולשתוק מול הפגיעה החמורה בילדים שלהן. הן פנו אלינו לעזרה, ואנחנו כמובן תומכות בהן ומסייעות בארגון הפעילות, בפרסום ובגיוס תמיכה ציבורית".
האם ישנם גורמים מתוך המגזר החרדי שמתנגדים למחאה ומנסים להשתיק אותה?
"בוודאי שיש גורמים כאלו. ההורים מתמודדים עם מערכת לא פשוטה של ערעור אמינות, השתקה ואיומים נסתרים וגלויים. יש כאן אינטרסים מעורבים של שליטה, כוח וכסף. לצערנו יש פגיעות המתרחשות דווקא על ידי אנשים האחראים לעזור ולטפל, בתוך ארגוני חסד או בתוך מוסדות החינוך, ויש חשש מאד גדול מאבדן האמון של הציבור בהנהגה בעקבות הפרסום. אני מאמינה שאם ההנהגה הרבנית תיקח אחריות ותפעל בשקיפות ובנחישות מול הפוגעים, יקרה דווקא ההפך, אבל אנחנו עדיין לא שם".
11 אלף איש אמרו "עד כאן!"
גם אביגיל היילברון, מייסדת ארגון "לא תשתוק" מתייצבת בנחישות לצד ההורים המותשים. ביחד עם שרי קרויזר ונשים אמיצות נוספות הן החתימו למעלה מ-11,000 איש על עצומה שדרשה להסיר את צו איסור פרסום שמו של הפוגע. מאבק שכאמור הצליח. "אני מנסה לסייע להורים ככל יכולתי, בייחוד בפן הציבורי ובגיוס אנשים נוספים למאבק. אנו בעיצומו של עידן בה היכולת של כל אדם להשמיע את קולו – קיימת, מה שלא היה בעבר. מלחמת ההשתקה היא קשה מנשוא ורומא לא נכבשה ביום אחד, אבל באופן טבעי, הסדר הישן והשתיקה שהיינו רגילים אליה עד היום בחברה החרדית, הולך ונסדק. הדבר הכי חשוב בעיניי זה התמיכה המוראלית שנפגעים מקבלים כאשר הציבור מראה לו שהוא איתם. שהם יידעו שבמאבק שלהם על הצדק הם לא לבד".
***
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לכתבה: "מיד עם קבלת התלונות במשטרה נפתחה חקירה שנוהלה ביסודיות וברגישות הנדרשת, לרבות חקירות ילדים בליווי גורמי המקצוע הרלוונטיים. בניגוד לנטען, במסגרת החקירה החשוד נעצר ובוצעו מגוון רחב של פעולות החקירה הנדרשות במטרה אחת ויחידה להגיע לחקר האמת. לאחרונה ההורים הוזמנו לפגישה בתחנת המשטרה ועודכנו במהלך החקירה. לאחר סיום החקירה, הועבר תיק החקירה לעיון והחלטת הפרקליטות. נמשיך לחקור ביסודיות ובמקצועיות כל חשד שעולה לפגיעה בקטינים ובחסרי ישע".
מעורך הדין גיא זאבי, עורך דינו של המלמד, מרדכי שולמן, נמסר: "מר שולמן דוחה בתוקף את החשדות המיוחסים לו. אנו סמוכים ובטוחים כי הדברים יתבהרו בהמשך הדרך"
