מאות מתושבי העיר עכו, חבריה ובני משפחתה של ספיר נחום ז"ל ליוו אותה לפנות ערב למנוחות בבית העלמין המקומי. בתום 12 יום מאז נחטפה ונרצחה, על פי החשד בידי בן זוגה לשעבר ואבי ילדיה וולא חליילא, נפרדו ממנה מכריה בדמעות ובקריאות כאב. "רצחו לי את הילדה היפה שלי" זעקה סוזי, אמא של ספיר. שניים מבני משפחתה אחזו בה שעה שהספידה את בתה: "הלכה לי הילדה. קשה לי בלעדייך, את בכל פינה בבית. את היית הילדה הכי קטנה בבית. למה אלוהים? היא הייתה ילדה טובה שלא יוצאת מהבית. לא נראה אותה יותר צוחקת. זה רצח אכזרי", אמרה האם.
"היא הייתה אדם מאוד שמח, עם שמחת חיים שלא הייתה לאף אחד בעיני" ספדה לה עדן האחות. "היא הייתה אישה חזקה, לא חושבת שהכרתי אישה חזקה כמוה. הילדים שלה נותנים לנו כוחות" הוסיפה. שמעון אבוטבול, אחיה של סוזי ספד לאחייניתו ואמר כי "את היית החיים של הבית". הוא הבטיח כי ילדיה הפעוטים, בני שנתיים וחצי ותשעה חודשים לא ייעזבו: "אנחנו המשפחה הקרובה נעשה הכל ונדאג שהם יגדלו באושר ושנוכל לעזור להם לגדול בצורה מכובדת".
בין חברותיה של ספיר שליוו אותה למנוחות היו גם כמה בנות שגדלו איתה בפנימיית "בית סנונית" שבה למדה מגיל 16 ועד שהתגייסה לשירות צבאי. סנונית היא מסגרת ייחודית לנערות בסיכון שפועלת בקיבוץ כפר רופין. חן שרי, מנהלת בית 'סנונית' סיפרה: "שתי גומות בלחיים, קצת יותר ממטר וחצי ועיני שקד חומות וחיוך מבויש מלא סוד. כך אנחנו זוכרות אותך. הגעת בגיל 16 מותשת מהתחנות בדרך. גאה מדי להראות שאת זקוקה לעזרה ומתוקה מידי שלא להתאהב בך מיד". חברותיה ואוהביה סיפרו כי נהגו לכנות אותה בשני שמות חיבה מיוחדים, סאפ וגואיבה "על מתיקותה המיוחדת".
הלוויתה של ספיר ז"ל התקיימה לאחר שרק אתמול זוהתה במכון לרפואה משפטית באבו כביר. גופתה נמצאה שלשום בשטח בסמוך ליישוב הבדואי איבטין. במשך 11 יום נמשכו מאמצי החיפושים ורגע לפני שבמשטרה כמעט ואמרו נואש, היא נמצאה בתא שטח סבוך ומורכב שחיפשו בו השוטרים פעם נוספת. אתמול הוארך מעצרו של מי שחשוד בחטיפה וברצח, וואלא חליילא. גם אחיו, עלאא נעצר בחשד שסייע בקשירת הקשר לביצוע הרצח. "לאחר שעיינתי במסמכים, החשד הסביר כנגד החשוד התחזק באופן משמעותי" נקבע בהחלטת שופטת בית המשפט השלום בעכו על הארכת מעצרו של וואלא, עד ליום שלישי הבא.
לאחר מסע הלוויה חזרו מכריה אל בית המשפחה שבמרכז עכו וביכו את מותה. שכניה, יהודים וערבים כאחד, תמכו זה בזה והביעו צער. "הייתה לנו הרגשה טובה וקיווינו לטוב, לסוף אחר" אמרה לנו שרון בדוק, תושבת העיר. היא מעולם לא פגשה בספיר או הכירה את בני משפחתה אבל מספרת כי הידיעה על היעדרה לא נתנה לה מנוח. "ביום שישי הבאתי להם הביתה דברי חלב. כבר שבועיים שאני לא יודעת שקט ומתפללת ביום ובלילה לאלוהים שיחזיר אותה לילדים. אני מאוד מקווה שהאירוע הזה לא ישפיע על העיר. שלא תהיה התעוררות והתלהטות בין יהודים לערבים ושזה יעבור בשקט. מספיק מה שעברנו לפני שנה. די".
