כבר 83 ימים נעדר הנער החרדי מוישי קליינרמן מביתו. נסיעה לקברי צדיקים במירון הפכה לסיוט הגדול של כל הורה. ביום שישי, 25 במרץ, יצא מוישי בן ה־16 מהישיבה שהוא לומד בה בירושלים למירון; בני גילו ששהו במירון סיפרו שראו אותו בסעודה שלישית שנערכה שם, והוא אף תועד במצלמות האבטחה במהלך השבת. אך מאז נעלמו עקבותיו.
"אנחנו בסימן שאלה ענק, אי ודאות אוכלת אותנו מבפנים פיסה אחר פיסה", אומרת לי אימו, גיטי קליינרמן, בבית המשפחה במודיעין־עילית. "מה צריך לקרות כדי לזעזע את המדינה? זו פשוט שערורייה, מחדל".
ביום שישי ההוא, היא מספרת, בשיחתה האחרונה עם מוישי, הוא אמר לה שהיא לא צריכה לדאוג לו. "אני בחור בוגר. מספיק להתקשר פעם בשבוע", היא מצטטת את מילותיו. "חיכיתי לטלפון שלו, אבל בליבי אמרתי בסדר, ניתן לו. ואז עברו כמה ימים והוא לא התקשר. הרגשתי שמשהו קרה לו. בעלי נסע לישיבה ואמרו לו שהוא לא שם. ניסינו לחפש בעוד מקומות ואז כבר פנינו למשטרה. הייתי חסרת אונים. מה קורה לו? האם הוא חי? מישהו דואג לו?
"מוישי הוא ילד טוב שאוהב את הבית. אנשים שלא מכירים אותו חושבים: אולי הוא ברח. אבל זה לא הסגנון, זה לא הפרופיל. הוא אפילו לא לקח איתו את התפילין, השאיר אותן ביום שישי בישיבה. הוא אהב להיות עם חברים, ללכת לקברי צדיקים. הוא ילד רוחני מאוד, ילד שממיס לבבות".
לפני שנה וחצי נפצע מוישי בראשו בקבר יהושע בן־נון, מצפון לאריאל שבשומרון; משם גם הצלקת שעל מצחו. "זרקו עליו סלע, והמצב שלו היה קשה", אומרת האם. "ברוך ה' הוא יצא מזה. הוא ילד מיוחד, לא יכול לסבול מחלוקת. לא הסכים שנהיה באיזו מפלגה. הוא תלה על הקיר את התמונה של הרב שמואל אוירבך ז"ל, רק כדי להגיד שצריכה להיות אחדות בין כולם".
בית משפחת קליינרמן נראה כמו בית חרדי טיפוסי. בשעת צהריים, מדי כמה דקות נשמעת דפיקה בדלת: ילדה נוספת חוזרת מהגן, מבית הספר. אימא גיטי יושבת ליד השולחן. עם כל דפיקה או צלצול טלפון היא נדרכת. "את יודעת כמה סרטונים ותמונות שלחו לנו? כל רגע מישהו אחר חושב שמצא אותו. אנחנו מקווים ומצפים, ואז מפח נפש. אפילו מישהי מאילת התקשרה. היא חשבה שראתה אותו, אמרה שביקש ממנה כסף לאוכל. עד שהגיעו למצלמות האבטחה של המסעדה התברר שהצילומים נמחקו".
חיים הנפלינג, אחיה של גיטי ודודו של הילד, מספר שיצר קשר עם הרשויות באילת כדי לאתר מצלמות נוספות באזור, ושוחח אפילו עם ראש העיר. בסוף התברר שלא מדובר במוישי.
במשפחה מצביעים על צעדים שהיו יכולים להינקט בידי המשטרה וכוחות הביטחון, ולדבריהם לא בוצעו או נעשו באיחור גדול. בתחילת הדרך ביקשה המשפחה לערוך איכון טלפוני של מי שהיו אז במירון. בעזרת מיפוי הנוכחים היה אפשר אולי למצוא מי עוד היה שם ולהגיע למידע, אך לטענתם הדבר לא נעשה. בחודש אפריל, שבועות ספורים אחרי שמוישי נראה לאחרונה, קיבלו במשפחה ידיעות שהוא נצפה בטבריה. המשטרה שלחה בלשים למקום, ואלה אמרו שאין בו מצלמות אבטחה. הנפלינג נסע לשם בעצמו וראה שדווקא יש מצלמות.
"אחר כך היו צריכים להוציא צו בית משפט, וגם התהליך הזה לקח שבעה ימים יקרים", ממשיך ומספר הדוד. "אחר כך לא היה כוח אדם שיצפה בסרטונים. במשטרה לא אישרו להוציא את החומרים לצפייה על ידי מתנדבים מכיוון שמדובר בחומרי חקירה". הוא וגיטי ישבו בתחנת המשטרה במשך חמישים־שישים שעות כדי לצפות בתיעוד. "ישבנו וצפינו עד שהעיניים לא ראו כלום. הותשנו לגמרי. חזרנו הביתה לישון ולנוח, ולמחרת חזרנו לתחנה. בתחנה כבר אמרו לי שצריך להוציא לי תעודת שוטר. זה בלתי נתפס". גיטי: "ישבתי שמונה שעות לצפות רק במצלמת אבטחה אחת".
דגימות דנ"א נלקחו רק לפני חודש. "גם זה בעקבות פנייה שלנו", אומר הנפלינג. "שוחחתי עם משפחת נעדר, והם שאלו אותי אם לקחו דגימות דנ"א של הילד. הופתעתי לשמוע שלא. היינו צריכים לעשות בעצמנו כל דבר, במקום שהשוטרים ייזמו ויפעלו כגורמי מקצוע".
בשלב מסוים החליטו לחפש בעצמם מצלמות אבטחה בכל פעם שהתקבלו ידיעות מהימנות יחסית. "כיתתנו רגליים, פנינו לעסקים, לבתים, הגענו לעשרות מצלמות. ידענו שאם נחכה עד שהמשטרה תקבל משאבים זה לא יקרה. תחנת המשטרה במודיעין־עילית עושה הרבה למעננו. אנשים טובים. אבל התחנה קטנה מדי. אין לה מספיק כלים, משאבים, כוח אדם", טוען הנפלינג. "גם במישור המודיעיני: למה השב"כ לא נכנס לתמונה עד לרגע זה? למה זה לא עבר בתחילת הדרך לרמה הארצית? סיפרנו להם שמוישי נוסע הרבה לקברי צדיקים, גם כאלה שבתוך יישובים ערביים. אולי יש כאן משהו ביטחוני? איך המדינה לא על הרגליים על הסיפור הזה? איך זה לא עולה לדרגות הגבוהות ביותר?"
בבית המשפחה נמצא גם יקותיאל (מייק) בן־יעקב, מפקד יחידת הכלבנים לישראל (יכ"ל). "אם היו משקיעים פה רבע מהמשאבים שהשקיעו בחיפושים של ספיר נחום, התוצאות היו טובות הרבה יותר", הוא משוכנע. "המחוקק טעה כשהטיל את האחריות על נעדרים על משטרת ישראל לבדה. המשטרה עסוקה במקרי פשיעה חמורים – אלימות, אונס. ברמת התחנה המקומית יש גבול למשאבים שאפשר להקצות".
בן־יעקב סוקר את האפשרויות שעומדות כרגע על הפרק. "אחת, אולי הוא עדיין באזור מירון. יצא להתבודד או בדרכו ליעד אחר, ומשהו קרה לו בשטח. אפשרות שנייה היא שמכל סיבה שהיא הוא בבריחה, לא רוצה להגיע הביתה, חי וקיים ומסתובב. אפשרות שלישית – הוא איכשהו בכת, ושם מונעים ממנו להיות בקשר עם המשפחה. ואפשרות נוספת היא גורמים עוינים, פח"ע או פושעים, שפגעו בו. הוא נהג להסתובב חופשי בקברי צדיקים בכל הכפרים. גם הערביים. זה דפוס התנהגות שמצדיק בדיקה של העניין".
גיטי מספרת על ימים ולילות ללא שינה. "תחשבו שהילד שלכם נעלם לשעה־שעתיים, איזה לחץ אדיר זה", היא אומרת. "83 ימים הם כמעט 2,000 שעות. כל זה תוך כדי שיש בית לנהל, ויש לי תינוקת בת חצי שנה ועוד אחת בת שלוש וחצי – בסך הכול יש פה עוד שבעה ילדים. אנחנו פשוט קורסים, גם נפשית וגם פיזית".
שני פעילים חברתיים, אריאל אלחרר ויעל צין, לקחו על עצמם להציף שוב ושוב את היעדרותו של מוישי. אלחרר מפרסם בעמוד הטוויטר שלו כבר חודשיים את מספר הימים שחלפו מאז היעלמות הנער; פעילותו הביאה לקיום דיון מהיר בנושא בוועדה לביטחון הפנים בכנסת. חמישה ח"כים חתמו על הבקשה, ואף שהיא נדחתה בתחילה בנשיאות הכנסת, הדיון נקבע לבסוף לשבוע הבא. "למה לא קבעו אותו למחר? כי אין להם תשובות", אומר אלחרר. "דיון בוועדה הוא כלי יעיל, כי צריכים להתייצב שם נציגי משטרה ולהציג את ההתפתחות. אין להם מה לתת. זה פשוט ביזיון, מכיוון שזהו נער חרדי זלזלו בנושא הזה".
גיטי לא רצתה בתחילה לעמוד בחזית המאבק, מטעמי צניעות; משהוסברה לה חשיבות הנושא והיא קיבלה את אישורו של רב, היא אף הגיעה לאולפני הטלוויזיה. יעל צין מלווה אותה במאמץ לעורר את התקשורת באשר להיעדרותו של מוישי; משפחת קליינרמן גרה בשכנות לבני משפחתה של צין, וכך נוצר הקשר ביניהן. "הרגשתי שהאימא זקוקה לתמיכה נשית ולהבנה רגישה. פנינו לבקש אישור מיוחד מרב העיר כדי שנוכל לצלם סרטון שלה קוראת בבכי לעזרת עם ישראל, המשטרה והממשלה. יצאתי מביתם מפורקת, הבטחתי לעשות הכול למען מציאתו של מוישי. גייסנו מתנדבות לארוחות ולשמרטפות, גייסנו חברת יח"צ, והבאנו תקציב פרסום של למעלה מחצי מיליון שקלים מאנשים יקרים שהעדיפו להישאר מאחורי הקלעים".
קרן "עם ישראל חי", בניהולו של שמואל סקט, הודיעה שתעניק 50 אלף שקלים למי שיביא מידע ממשי שיוביל למציאתו של הנער הנעדר בריא ושלם. "אני מקווה שהקצאת הסכום תעודד אנשים נוספים להצטרף למאמצים", אומר סקט בבית המשפחה. "אסור לאבד תקווה אפילו לרגע". בקרן פתחו קווי טלפון למסירת מידע על מוישי קליינרמן בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע: 053-2845507, או 050-6571577.
השבוע, לאחר התעוררות תקשורתית נרחבת ופרסום הביקורת של המשפחה, שוחח המפכ"ל עם ראש אגף החקירות והמודיעין (אח"מ) במשטרה, וזה מינה צוות חקירה מיוחד לנושא ביחידה לחקירת פשעים (יל"פ) שומרון, כדי להתחקות על עקבותיו של מוישי. במשפחה מספרים, אגב, שכבר לפני חודשיים ביקשו שיוקם צוות מיוחד.
מהמשטרה נמסר בתגובה: "בעת כל דיווח או תלונה על נעדר מבצעת המשטרה מגוון רב של פעולות, תוך הפעלת אמצעים רבים לאיתורו, וכך נעשה גם במקרה הזה. מאמצי החקירה נמשכים כל העת, תוך קיום הערכות מצב תכופות, ובהתאם הוחלט אמש בהנחיית המפכ"ל על הקמת צוות חקירה מיוחד ביל"פ שומרון, לצד צוותי חקירה של אח"מ, כדי להתחקות אחר עקבותיו של הנעדר ולאתרו. נמשיך לפעול בכל האמצעים העומדים שברשותנו לאיתורו והשבתו לחיק משפחתו".
"אני מנסה להישאר חזקה כי יש לי פה עוד ילדים שצריכים אותי", אומרת גיטי. "הקהילה תומכת ועם ישראל מגויס וזה מרגש. אבל איפה המדינה? איפה המפכ"ל? איפה הכוחות? שב"כ, מוסד, מודיעין, רחפנים, פרשים ומסוקים וכל היחידות המיוחדות. ראינו את זה בסיפור של ספיר נחום, או כשהיו מחבלים שהסתובבו חופשי. כשהם רוצים הם מוצאים, אז למה פה הם לא רוצים?"
