ממצא עדכני של עיריית תל־אביב שופך אור על עוצמת התבססותה של אוכלוסיית הזרים בדרום העיר, בהתרם לשיעור ילדיה במוסדות החינוך בשלוש השכונות שם. לפי נתוני העירייה, ילדים ישראלים הפכו למיעוט קטן מאוד במוסדות הללו.
מנהלת מִנהל החינוך בעיריית תל אביב־יפו, שירלי רימון־ברכה, דיווחה לפני מספר ימים שבבתי הספר היסודיים בשכונות דרום תל־אביב, רוב מוחלט של הילדים מוגדרים "חסרי מעמד". לדבריה, בשכונת נווה־שאנן 99 אחוזים מתלמידי בתי הספר הם במעמד של מבקשי מקלט, בשכונת התקווה – 92 אחוזים, ובשכונת שפירא 65 אחוזים.
Video: החזית לשחרור דרום תל-אביב
הממצאים של רימון־ברכה פורסמו כמעט בדרך אגב, בדיון שהתקיים בסינמטק לאחר הקרנת הסרט ״40 צעדים״ במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע תיעודי בתל־אביב. המנהלת נשאלה מדוע אין עדיין אינטגרציה בין ילדי ישראלים לילדי זרים בשכונות המעורבות, והשיבה ש״אין עם מי לעשות אינטגרציה".
רימון־ברכה הבהירה את הנסיבות שהביאו למצב הזה: ״חוק המדינה אומר שכאשר ילד נמצא בארץ שלושה חודשים מגיע לו חינוך חינם ציבורי כמו לכל ילד בארץ. אף אחד לא עושה פה טובה לאף אחד, זה לשון החוק". עם זאת, היא הוסיפה: ״אנו מאמינים שככל שניתן חינוך טוב לכל ילד, נמנע בעתיד השקעה גדולה יותר בהם. אם היו שואלים אותי מה הליבה של הקונפליקט, זה פחד. ופחד מנצחים בחינוך טוב ובהשכלה".
לפי היעד שהגדירה עיריית תל־אביב בעבר, יש לשלב כ־30 אחוז ילדי זרים בכל מסגרת שלומדים בה ילדי ישראלים ותיקים, אך בפועל רבים מהישראלים נוטשים את בתי הספר בדרום העיר, ואלה הופכים בהדרגה לבתי ספר לאוכלוסיית חסרי המעמד; הילדים הישראלים עוברים למוסדות חינוך בחלקים אחרים של העיר, שיש בהם עדיין רוב מוחץ לילדי הישראלים.
הסרט "40 צעדים" עוסק בבית ספר בשכונת שפירא, שתלמידיו הם פליטים ו"צברים", שחורים ולבנים, עשירים ועניים, ושלמען הקמתו פונו, במהלך מעורר מחלוקת, מחצית מבנייניו של בית ספר דתי ותיק. לדברי יוצר הסרט מנור בירמן, "זהו גם מאבק על זהות השכונה, שנקרעת מבפנים בעקבות תהליכי ג'נטריפיקציה, חילון ודרישה לגירוש המסתננים".
הפעילה החברתית ותושבת דרום תל־אביב שפי פז אמרה לנו בעקבות הממצאים שפורסמו השבוע: "אני לא מופתעת. אנחנו רואים את התמונה לא רק במספרים, אלא גם בשטח, אך טוב לקבל מדי פעם את האישור והנתונים מהגורמים האחראים לכך. מאחורי המאבק שמתנהל כעת בבית המשפט לאינטגרציה ולפתיחת בתי הספר לחסרי המעמד עומדת מטרה אחת בלבד, והיא לפתוח בפניהם את מעט בתי הספר בדרום שעוד נותרו לנו.
"כולנו יודעים שהעירייה לא תסיע לעולם את ילדי הזרים לבתי הספר בצפון תל־אביב. אם בית המשפט יכפה עליה אינטגרציה, היא תמשיך ביתר שאת בחיסול החינוך היהודי בשכונות הדרומיות. כששיעור התלמידים הזרים מגיע ליעד האינטגרציה של העירייה, התלמידים הישראלים פשוט עוזבים, לא משום גזענות חלילה, אלא כי רמת בית הספר יורדת פלאים, ואווירה של אלימות ופחד משתלטת על הכיתות".
