ניר אורבך: ראיתי שהציבור שלנו לא איתנו

שקט מוזר קיבל את פניי בשעות הערב של יום שלישי, כשיצאתי מהרכב לעבר ביתו של ח"כ ניר אורבך בפתח תקווה. רק השלטים הקרועים בחלונו של השכן ממול, הזועקים באדום נגד ישיבתו עם תומכי טרור, שימשו תזכורת למה שהתרחש כאן בשנה האחרונה. מהגינה רחבת הידיים בחצרו האחורית, הצופה דווקא לצד השני של השכונה, הצליח אורבך להתעלם מרעשי הרקע במשך חודשים רבים, עד שהלחץ הפוליטי הכריע אותו. לא ההפגנות, הוא מתעקש.

"שנה אני חי פה כמו ביעד מבוצר. שורקים לילדים שלי, קוראים לעברנו קריאות. זה מפריע ולא נעים, אבל זה לא מה שהכריע", הוא מספר על התקופה שעברה עליו. "ההחלטה התקבלה אחרי שראיתי שהציבור שלנו לא איתנו. השכנים שלי, חברים קרובים, הקהילה שלי. כשהחבר'ה שלי בבית הכנסת, בבית, אומרים לי 'חלאס, תעזוב כבר'. לא ההפגנות".

לא הבנת את זה מאוחר מדי?

"עד שלב מסוים הרגשתי שעדיין נותנים לנו צ'אנס, אבל ככל כשהיו יותר ויותר אירועים בתוך המליאה ובחוץ של הרמת ראש לאומנית ערבית, זה היה קו פרשת המים. אחרי תקופת הפיגועים, רמדאן, המהומות בהר הבית והדגלים באוניברסיטאות – אמרתי: עד כאן". לדבריו, "ימינה בהובלת ראש הממשלה בנט, כמו שזה נראה היום, מכוונת לציבור שהוא לא הציבור שלי. אני שליח ציבור בלי ציבור בתוך המפלגה. רוב הציונות הדתית שהצביעה לימינה כבר לא נמצאת שם".

התלבטותו המתמשכת של אורבך בעניין חברותו בקואליציה – התלבטות שהחלה עוד לפני הקמת הממשלה, אך הגיעה לשיא בשבועות האחרונים – מיקדה שוב ושוב את תשומת הלב התקשורתית אל הח"כ האלמוני יחסית. 

אורבך גורס כי שיחתו ביום שני בבוקר עם ראש הממשלה, שבה הודיע לו על כוונתו לתמוך בחוק לפיזור הכנסת שהליכוד היה אמור להעלות ביום רביעי הקרוב, היא שהביאה למפץ הפוליטי ולהקדמת הבחירות. "ה'מכה בפטיש' הייתה השיחה שלי איתו ביום שני בבוקר. הוא הבין שאני נחוש בדעתי. התשובה שלי הייתה מאוד ברורה, שבשבוע הבא אני מצביע בעד פיזור הכנסת. אמרתי לו גם 'תקנות יו"ש לא יעברו, אני רואה שזה לא מתקדם לשום מקום'. ואז הוא זרק לי, 'ואם אני כן אצליח להביא 60 תומכים?' אמרתי לו 'לא'. טענתי שהתקנות הן רק סימפטום, לא הבעיה. הבעיה שלנו היא שיש לנו קואליציית 60 שלא מסוגלת להעביר את הדברים האלה. ככה השיחה הסתיימה, והוא הלך לדרכו".

היו מגעים בין שקד לליכוד. למה היא לא באה איתך?

"איילת ואני הרבה שנים יחד, וגם פה שנינו הבנו שהקואליציה הגיעה לסוף דרכה וממילא גם הממשלה. המחלוקת בינינו הייתה בשאלה אם אפשר להתנהל זמן נוסף או לא. אמרתי לה: זה נגמר, בואי נעשה את המעשה".

לפיד כינה את ההצעות שקיבלת לפי הדיווחים "עברייניות", וליברמן דיבר על "סחיטה באיומים".

"מצער אותי שאנשים שמכירים אותי מדברים ככה. לליברמן לא עניתי השבוע בטלפון, אחרי שהוא שלח לי מכתב בעיתונים".

הראיון המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף "יומן" של מקור ראשון