לא יהיה מוגזם לומר שהסכם הגרעין עם איראן שרוי במצב של מוות קליני. בניסיון להפיח בו רוח חיים נחתו השבוע בדוחא בירת קטאר השליח האמריקני לענייני איראן רוב מאלי וראש צוות המשא ומתן האיראני עלי באקרי־כני. הסיכויים אינם גדולים. שבועיים בלבד לפני ביקורו הצפוי של נשיא ארה"ב בישראל ובמזרח התיכון, עיתוי השיחות בעייתי. וגם זה בלשון המעטה. הסיכוי לפריצת דרך מוגדר בקרב שני הצדדים נמוך עד נמוך מאוד.
ועדיין, בוושינגטון ובבריסל לא ממהרים להתייאש מהשכיב־מרע. אלו שיחות ראשונות לאחר קיפאון של חודשים. מאז חודש מרץ, השיחות תקועות. גרוע מזה, איראן ניצלה היטב את החודשים האלו כדי להאיץ את תוכנית הגרעין שלה, להעשיר עוד אורניום ולהגביר את הלחץ על המערב באמצעות הסרת המצלמות של הוועדה לאנרגיה אטומית, המוצבות באתרי הגרעין האיראניים ומפקחות על פעילותם. החשש מן הדהירה האיראנית אל הגרעין, בצירוף הצימאון המערבי לנפט, שגדל מאוד מאז פרצה המלחמה באוקראינה, הוא הקטליזטור הראשי. האינפלציה הדוהרת באמריקה בצירוף מחירי הנפט הגואים הם אסון מבחינתו של ביידן לקראת בחירות אמצע הקדנציה הקרבות. באירופה, שהתגייסה כל כולה למאבק ברוסיה, משוועים למקורות אנרגיה חלופיים. הסרת הסנקציות מעל הנפט האיראני תפתור את הבעיה כבמטה קסם. ולכן, כדי שהברית משני עברי האוקיינוס האטלנטי תחזיק מעמד, הממשל האמריקני חייב להוכיח לבעלות בריתו שהוא עושה הכול להקל על מצוקתן. וזה אומר התקדמות במו"מ עם איראן. גם בטהרן זקוקים מאוד להקלות בסנקציות האמריקניות. ההפגנות נגד המשטר הולכות ומתרבות, והפוליטיקה הפנים־איראנית מחייבת את האייתוללות להראות לעם שיש אופק. שהסנקציות יום אחד ייגמרו.
אבל בדרך לדפיברילטור, שייתן את מכת החשמל הדרושה כדי להחזיר את ההסכם לחיים, יש כמה וכמה משוכות. האיראנים רוצים ערובות מהאמריקנים, כדי שלא ישובו ויבטלו את הסכם הגרעין כפי שעשה הנשיא טראמפ. אולם ממשל ביידן אינו יכול להעניק להם ערובות כאלו מכיוון שאינן חוקתיות. גם הדרישה האיראנית לבטל את תיוגם של משמרות המהפכה כארגון טרור היא סוג של נון־סטרטר. ממשל ביידן כבר הבהיר שזה לא יקרה. ואם לא די בכל אלה, הרוסים, החברים בקבוצת המשא ומתן מטעם המעצמות, אינם מוכנים לכך שהסכמי הסחר שלהם עם איראן יהיו כפופים לסנקציות האמריקניות בעקבות המלחמה באוקראינה.
ואם זה המצב, מה הריץ את שליחו של הנשיא ביידן לדוחא? בשבוע האחרון נרשמו ברחבי קטאר שיאי חום של 49 מעלות, לא משהו שמאפשר לצאת החוצה אפילו כשיש משהו באמת חשאי לדבר עליו. ומה גורם לאיראנים לחשוב שבדוחא יצליחו להשיג את פריצת הדרך שלא הצליחו להשיג בשיחות בארמון קובורג האלגנטי והקריר בווינה? ככלות הכול, פורמלית, הקטארים כלל אינם צד במשא ומתן, הם בסך הכול המארחים. כל השאר זהה. השיחות שנפתחו ביום שלישי מתנהלות בדיוק באותה מתכונת כמו בווינה. השחקנים בזירה הם אותם שחקנים, והפורמט של שיחות בלתי ישירות נותר בדיוק כשהיה. הצוותים יושבים בחדרים נפרדים, והשליח מטעם האיחוד האירופי אנריקו מורה מדלג מחדר לחדר ומעביר מסרים.
ביקור אמירותי מפתיע
ד"ר אהוד (אודי) רוזן, מומחה לאסלאם פוליטי ורדיקלי מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מציע לבחון לעומק את הקשר הקטארי הנחשף כעת. האם כל מה שהקטארים מציעים הוא שירותיהם הטובים כמארחים או שיש משהו מעבר לכך? הראשון שהצביע על הקשר הקטארי כבר לפני חודשים ארוכים הוא עלי ואאז, ראש תחום איראן בקבוצת ICG (אינטרנשיונל קרייסיס גרופ). ואאז והשליח האמריקני מאלי קרובים מאוד. עד למינויו לשליחו של הממשל האמריקני למו"מ עם איראן היה מאלי נשיא ICG והבוס של ואאז. ואכן, כבר כשנתקעו השיחות בווינה במרץ, עשה ואאז את האבחנה הבאה בריאיון לוול סטריט ג'ורנל: "הבעיה עם המתווכים בשיחות בווינה הייתה ששום צד לא בטח בהם מספיק כדי לחלוק עימם את הדברים שבאמת אינם נוחים לו". ואז, באותה נשימה העיר ואאז שרוב מאלי ביחסים טובים מאוד עם שר החוץ הקטארי שייח' מוחמד, ושאפשר לבטוח בו.
גם האיראנים, הוסיף אז ואאז, קרובים יותר מתמיד לקטארים, לאחר שתמכו בהם בתקופת החרם של מדינות המפרץ על קטאר. וכבר אז, מסקנתו הייתה ש"כל הכוכבים הסתדרו כדי שקטאר תיכנס לתמונה, אין מישהו אחר שיש לו קשרים אישיים טובים עם שני הצדדים ונמצא במעמד הגאו־אסטרטגי הנכון לקחת על עצמו את תפקיד המתווך".
הזינוק במעמדה של קטאר התרחש בחודש פברואר. אז החליט ביידן להגדיר את קטאר "בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו"
אז מי הוא אם כן המתווך הנבחר, שר החוץ וסגן ראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד עבד א־רחמן אל־ת'אני? עד כמה הוא והשליח האמריקני קרובים? ובכן, אין ספק שהם מדברים לא מעט. מאלי ושייח' מוחמד נפגשו בדוחא עוד כשמאלי עמד בראש ICG. הוא גם הופיע כאורח ומרצה ב"פורום דוחא" הבינלאומי. בחודשים האחרונים פרסמה ממשלת קטאר לא פחות מחמש הודעות רשמיות על שיחות בין השניים הנוגעות ליחסים הבילטרליים ולמצב עם איראן. לכאורה מבטיח, אבל רוזן מזכיר שכשמדובר בקטארים הסיפור לא פשוט, ובהקשר של המו"מ כדאי לזכור את הרקע של מאלי. הקבוצה שמאלי עמד בראשה היא אומנם קבוצה בינלאומית מכובדת, אבל עם מנהליה נמנים חברים אנשים שהם, איך לומר, שנויים במחלוקת, כמו ג'ורג' סורוס ובנו או מנכ"ל אל־ג'זירה לשעבר ודאח חנפאר, הנחשב לבעל נטיות אסלאמיסטיות. קטאר, מזכיר רוזן, נמנית עם המדינות התורמות לקרייסיס גרופ.
ובמה שנוגע לשר החוץ הקטארי, האיש שעל פי עלי ואאז הוא המתווך האולטימטיבי, כדאי לפתוח סוגריים ולהזכיר שהוא עומד בראש הקרן הקטארית לפיתוח – גוף מכובד מצד עצמו, אבל קשור לזרועות אחרות של בית המלוכה הקטארי ששמן נקשר בטרור, כמו קרן הצדקה הקטארית שתמכה בקבוצת א־נוסרה במהלך המלחמה בסוריה. שורה תחתונה, אומר רוזן, קטאר היא מדינה בעייתית, המקושרת לכל הגופים הרדיקליים במזרח התיכון, מאיראן ועד האחים המוסלמים. ועדיין לא הזכרנו את מזוודות הכסף לעזה שהיו חלק מחיינו זמן רב מדי.
את מה שאומר רוזן, כולם יודעים. קטאר היא נסיכות מדברית זערורית, קסנופובית ומיזוגנית, המשחקת משחק כפול של פתיחות וקדמה, אך בפועל עסוקה בייצור מכפילי כוח שיפצו על העובדה שהיא בסך הכול שטח מדברי קטנטן בעל אוכלוסייה דלילה, שאינו מסוגל להגן על עצמו בעצמו מפני שכנותיו רבות העוצמה. נסיכות שגם מארחת בשטחה את הבסיס האמריקני הגדול במזרח התיכון, אך גם מהווה בית חם לתנועת האחים המוסלמים ולארגונים רדיקליים נוספים. ב־2017 החליטו מדינות המפרץ ובראשן סעודיה כי מאסו בתעלולים של בית המלוכה הקטארי, והחרם שהכריזו עליו הסתיים לא מזמן. אבל קטאר שרדה בחרם, בין השאר הודות לתמיכה משותפת של טורקיה ואיראן. היום מעמדה הבינלאומי הולך ומתחזק הודות לעתודות הגז הטבעי שלה ועושרה הדמיוני, שבו התל"ג שרובו ככולו גז מגיע לסכום של מאה אלף דולר לאדם. לצורך השוואה, יותר מפי שלושה מבריטניה. וכעת, עם הרעב לאנרגיה, קטאר ממקסמת את מעמדה מול ארה"ב, המערב, מדינות אפריקה, ובקיצור – העולם כולו.
תהליך ההמראה החל לפני זמן רב. אבל נראה שהזינוק הנוכחי במעמדה של הנסיכות התרחש במהלך ביקורו של אמיר קטאר בארה"ב בחודש פברואר. אז פורסמה ההודעה כי הנשיא ביידן החליט להגדיר את קטאר "בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו". יש רק 17 מדינות ברחבי העולם שכלולות בהגדרה זו, ובכללן ישראל. במהלך הביקור כינה ביידן את קטאר "חברה טובה ושותפה אמינה. קטאר מרכזית לאינטרסים החיוניים של ארה"ב, והיא סייעה בפינוי אזרחי ארה"ב במהלך הנסיגה מאפגניסטן". עוד אמר אז ביידן כי "לקטאר תפקיד חשוב בשמירה על היציבות ברצועת עזה ובמתן סיוע מציל חיים לפלסטינים".
האם השיחות בקטאר אכן מפיחות רוח חיים בהסכם הגרעין? לא מן הנמנע שנדע כבר בשבוע הקרוב אם בכלל יש להן המשך; ובכל זאת, משהו כנראה קורה. האינדיקטור העיקרי הוא ביקור מפתיע מאוד של שייח' טחנון בן זאיד, אחיו של שליט האמירויות והיועץ לביטחון לאומי שלו, השבוע בדוחא. שייח' טחנון נפגש עם אמיר קטאר, ואחרי המפגש פורסמו ההודעות הרגילות על קידום היחסים הבילטרליים ועל דיון בהתפתחויות האזוריות והבינלאומיות. טחנון, המקורב מאוד לאחיו, הוא הדמות המועדפת לניהול מפגשים מדיניים רגישים וחשובים. כך למשל, לפיוס הגדול בין טורקיה לאמירויות קדם ביקורו של טחנון בטורקיה. באיחוד האמירויות שמרו עד היום על מרחק מקטאר, גם לאחר הסרת החרם והפיוס הגדול; עד היום אין לאמירויות שגריר בקטאר. ביקורו של שייח' טחנון הוא ככל הנראה ביטוי לשינוי שקטאר מבקשת להשיג במעמדה – לא רק מארחת של השיחות בין ארה"ב לאיראן, אלא גם מתווכת.
