אחרי שנה באופוזיציה, בליכוד נערכים לפריימריז סוערים במיוחד

שעות בודדות אחרי ההצבעה על פיזור הכנסת בקריאה ראשונה, הפכה הפינה בסוף המסדרון בקומה השנייה למקום השוקק ביותר במשכן. מצד ימין חלונות הזכוכית של לשכת יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, משמאל חדרו של מקורבו הצמוד ח"כ יריב לוין, וממול באלכסון – לשכתו של דודי אמסלם. המשולש הזה יכריע במידה רבה את תוצאות הבחירות המקדימות שיתקיימו באוגוסט הקרוב (התאריך המדויק ייקבע לאחר שייוודע מועד הבחירות לכנסת), ושמעסיקות כעת את בכיריה יותר מכל דבר אחר.

חרף השעה המאוחרת, חדרו של נתניהו הפך מוקד עלייה לרגל מצד שרים לשעבר וח"כים, שמבקשים לקבל את תמיכתו ולהשפיע על מקומם ברשימה. אחת מחברות הכנסת בספסלים האחוריים של המפלגה נראתה נואשת כשהביעה את חששותיה מיכולתה לצלוח את המאבק היצרי והמתיש. בכיר אחר ניסה לעודד אותה והציע: "יש לי כנסים סגורים לכל החודש, תבואי איתי".

מאז ומעולם הייתה הליכוד מפלגה רוויית יצרים, דילים ותרגילים פוליטיים, אך הפעם צופים בליכוד פריימריז קשים ומורכבים במיוחד. אחרי עשר שנים בשלטון, בכירי הליכוד טעמו בשנה האחרונה שוב את טעמה הנשכח והלא מלבב של הישיבה באופוזיציה. השנה האופוזיציונית, אומרים לנו גורמים במפלגה, מחוללת שינוי במעמדות הפנימיים במפלגה, והיא עשויה להשפיע על הרכב הרשימה בפריימריז.

"אם בעבר הוותיקים היו נחשבים לבכירים יותר, עכשיו החדשים מגיעים לרמה שלהם מבחינת החשיפה התקשורתית והיחס שהם מקבלים מהמתפקדים", מסביר לנו בכיר במפלגה. לדברי יועץ אסטרטגי שעבד בקמפיין הליכוד, רבים מהוותיקים, שמילאו תפקידים מיניסטריאליים בכירים, התקשו להשתלב במאבק הפרלמנטרי הסיזיפי ולהילחם בשוחות נגד הקואליציה, והדבר צפוי להשפיע על מעמדם בקרב המתפקדים. "הרבה מהשרים לא מצאו את עצמם בתפקיד ח"כים מן השורה. הם התקשו 'ללכלך את הידיים' בדיוני הוועדות ובפיליבסטרים הארוכים במליאה, ולהגן בתקשורת על מהלכי האופוזיציה".

אחד הח"כים הצעירים בליכוד סבור כי המעבר של המפלגה לאופוזיציה "מחק מעמדות" והעניק לכולם הזדמנות שווה. "זה נתן לנו, החדשים, יכולת להראות את עצמנו. כשאנחנו הולכים לסניפים הם שמים את האצבע על ח"כים חרוצים בוועדות, בזמן שלמי שהיה שר קשה כעת להגיש שאילתות והצעות לסדר. זה לא אומר שאני אעבור את הוותיקים בפריימריז, אבל כן יכולנו להתבלט יותר", הוא אומר, אך גם מסייג את דבריו: "זה לא ייקח את יולי (אדלשטיין) למקום עשר ולא את מירי (רגב) לסוף העשירייה השנייה, אבל אם הם היו עדיין שרים היה לי פחות סיכוי. ח"כ מול שר תחבורה אין מה להשוות". שר לשעבר ששוחחנו איתו מעריך אף הוא: "יהיו שינויים משמעותיים ברשימת הליכוד".

הירתמות הח"כים הצעירים למאבק בממשלה בכלים הפרלמנטריים שעמדו לרשותם, מוזכרת שוב ושוב כמנוף שקידם את מעמדם בקרב המתפקדים ועשוי להשפיע על מיקומם בפריימריז. לפי הבדיקה של עמותת "שקוף", שעוקבת אחר פעילות הח"כים, מתוך 29 ח"כים בליכוד, שניים בלטו במיוחד בדיוני הוועדות: שלמה קרעי ואופיר כץ. כץ אף הגיש את המספר הרב ביותר של הצעות לדיון מהיר במליאה, והיה שני בהגשת הצעות לסדר. הראשון בהצעות לסדר וגם בהיקף הנאומים במליאה היה שלמה קרעי. במקומות הבאים נמצאות קרן ברק, אתי עטייה וקטי שטרית.

יועץ לשעבר של שר בליכוד ואחד הפוקדים למפלגה מתאר אף הוא את השינויים הפנימיים בעקבות המציאות האופוזיציונית. "זה יצר זהות מוחלטת בין הח"כים מבחינת המשאבים והעוזרים שעומדים לרשותם. יש כאלה שעדיין נהנים מיתרון מובנה ושליטה במנגנון, כמו ישראל כץ שהוא יו"ר המזכירות, חיים כץ שהוא יו"ר ועדת חוקה של המפלגה, ודוד ביטן שהחליף את זאב אלקין כראש לשכת הליכוד. יש להם גישה למצודה (מצודת זאב, בניין מטה הליכוד; ע"ג) והם מעסיקים אנשים, מה שלמישהי חדשה כמו גלית דיסטל – אין".

כך למשל, כמה מהח"כים נאלצו לפטר יועצים בעלי כוח פוליטי וזיקה להסתדרות, לוועדי עובדים של רשויות מקומיות ולסניפים גדולים, שגייסו עבורם תמיכה במוקדים הללו. "ברגע שהוא לא שר אין לו איך למנות אנשים, וזה מקשה. אם לחיים כץ (בעל מספר המתפקדים הרב ביותר למפלגה, בשל שליטתו בוועד עובדי התעשייה האווירית, שכיו"ר שלו כיהן כץ; ע"ג) היו יותר ילדים, אז כל הח"כים היו מעסיקים אותם", מתבדח היועץ לשעבר.

"הוותיקים קיבלו פרופורציות על המעמד שלהם", מתאר בכיר בליכוד. "אם כשהם היו שרים הם לא התייחסו למתפקדים אלא רק לקראת פריימריז, עכשיו הם ממש רודפים אחרי אנשים. אני רואה אנשים שהיו שרים מתקשרים למתפקדים ומבקשים מהם להיפגש. פתאום ישראל כץ מבקש מהעוזרים שלו – תקרא לזה, תביא את ההוא. הם חוששים שהמעמד שלהם ירד".

בכיר אחר במפלגה מציע לקחת בפרופורציות את הדיבורים על זעזועים ביחסי הכוחות במפלגה. לדבריו, ההצבעה היא מסורתית באופייה והוותיקים לא ייפגעו במיוחד. "אנשים ימשיכו להצביע לפי העסקן שאומר להם למי להצביע. החדשים יותר, שיש להם מעט מאוד מתפקדים, מנסים להשמיע ולהראות את עצמם אל המתפקדים החופשיים במפלגה, אבל אנחנו לא נראה שינויים גדולים".

דגלים חדשים

"אני דמות מאד דעתנית ואידיאולוגית ופחות חזקה בג'ובים, מרכזי כוח וכל העסקנות שנלווית לדברים האלה, ולכן אני חושבת שהיה לי חסד גדול להתחיל דווקא מהאופוזיציה", אומרת ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן. בפעם הקודמת היא שוריינה על ידי נתניהו במקום העשירי, אך כעת היא תידרש להתמודד על מקומה. למרות זמנה הקצר בזירה הפוליטית, קשה להתעלם מנוכחותה הבולטת, שמאפילה על הוותיקים.

יועץ אסטרטגי לליכוד: "הרבה מהשרים התקשו 'ללכלך את הידיים' בדיוני הוועדות ובפיליבסטרים הארוכים, ולהגן על מהלכי האופוזיציה. זה ישפיע על מעמדם בפריימריז"

כשהיא בדרכה לחרוש עוד סניף בארץ, דיסטל מכנה את הפריימריז "אליה וקוץ בה". לדבריה, "לא משנה כמה אתה טוב בטוויטר, בטלוויזיה ובמילים, המפגש האישי הישיר הוא הכי חשוב, ולא הקדשתי לזה מספיק זמן, גם כי הקדשתי המון לתקשורת ולרשתות, ולא פעם זה היה בעוכריי. בהתלבטות אם להגיע למפגש בצפון או ללכת לטלוויזיה, בחרתי ללכת לטלוויזיה. אני יודעת שאני מאוד אהודה בקהל הרחב, אבל יש הבדל עצום בין אהדה לתמיכה ממשית בקלפי, שנוצרת בעיקר ממפגש עם אנשים, ראשי סניפים, ראשי ערים. הקדשתי את הזמן שלי לעשייה תקשורתית ברשתות, עבדתי מאוד קשה שם, וכעת אני חוששת".

לא רק חברי הכנסת בהווה חשים את הטלטלה הפוליטית. במסדרונות הליכוד מדברים גם על כמה בכירים ששהו בנכר בשנים האחרונות, וכעת עשויים לחזור לזירה. בין השאר הוזכרו שמותיהם של ציפי חוטובלי, אם כי היא מצידה מסרה לנו שבכוונתה להישאר בלונדון עד סיום תפקידה כשגרירה; שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן, ששוקל את צעדיו; וקודמו בתפקיד באו"ם, דני דנון, שהודיע שלשום על התמודדותו בפריימריז. השלושה הללו היו רחוקים בשנים האחרונות מהקלחת הפוליטית המקומית, ונחסכה מהם חוויית הישיבה באופוזיציה.

דנון מזהה את הנקודות החיוביות מבחינתו במצב הנוכחי. "חמש שנים הייתי בשליחות אז אני צריך לסגור פערים, זו מציאות אובייקטיבית", הוא מציין, "אבל אני מגיע ממקום משודרג יותר ממה שיצאתי. בשנה הזאת, גם אנשים שרצו כמעט לא הצליחו להביא חקיקה, ואני פעלתי בנושאי הסברה ומדיניות. השרים היו רגילים לבוא עם תקציבים, וכיום הם מגיעים כחברי כנסת. קשה להם לבוא ולדבר היום על מה שהם עשו ונתנו, וזה מקל על אנשים מבחוץ, כמוני, או על הח"כים שנמצאים באותו מקום".

אירוע נוסף שטורף את הקלפים במפלגה הוא משפט נתניהו. המשפט "הוליד כוכבים חדשים שעד לפני כמה שנים אף אחד לא שמע עליהם", אומר היועץ לשעבר. "אם עד היום הליכוד היה בנוי מאנשים שרצו בו שנים – נקרא להם הכצים, הביטנים, הארדנים – שחיכו על הספסל כדי שיוכלו להיות דור ההנהגה הבא, בשנה האחרונה פרצו לבמה הגלית דיסטלים, השלמה קרעים והאופיר כצים ועקפו אותם. אם שלמה קרעי מארגן אירוע במושב זמרת בסוף העולם ומגיעים אלף איש, זה מוכיח את המעמד שלו. על פניו נראה שהם הרוויחו מהמיקום באופוזיציה, מבחינת מסרים, חשיפה ואהדה".

לדברי היועץ, משפט נתניהו יצר בליכוד מחנה חדש שחורת על דגלו את צמצום כוחה של מערכת המשפט. המחנה הזה כולל, בין השאר, את יריב לוין, דודי אמסלם, אמיר אוחנה, שלמה קרעי וגלית דיסטל. לעומת זאת, אישים כמו ניר ברקת, יולי אדלשטיין, צחי הנגבי, גילה גמליאל ועוד – לא נמצאים שם, וצפויים לדעת היועץ לשלם על כך בפריימריז.

גלית דיסטל מצידה מסכימה עם הניתוח הזה. "חברי הכנסת של הליכוד שנאבקים את המאבק של נתניהו, מתוך הבנה שהוא לא פרסונלי נגד האיש אלא נגד המצביעים שלו, מקבלים אהדה מקיר לקיר מהבייס הליכודי. מי שנרתע מהמאבק הזה וזונח אותו, עושה טעות ולא קורא נכון את המפה. השטח בוער בעיקר סביב מערכת המשפט".

ח"כ יולי אדלשטיין, שבשנה האחרונה קרא תיגר על מנהיגותו של נתניהו, עלול לשלם על כך בפריימריז. בפעם הקודמת זכה אדלשטיין במקום הראשון בפריימריז ונחשב אדם שאין לו אויבים, אך הפעם ייתכן שהוא לא ישחזר את התוצאה הזו.

כץ נגד כץ

380 אלף איש מונה ספר הבוחרים הפוטנציאלי של הליכוד. 140 אלף מתוכם, ששילמו את דמי החבר השנתיים, הם בעלי זכות בחירה בפועל, ומכונים "קוד 1". השאר, המכונים "קוד 99", הם כאלה שתוקף ההתפקדות שלהם פג מסיבות שונות, בעיקר משום שלא שילמו את דמי החבר. כאשר מוכרזות בחירות פנימיות ליו"ר התנועה ולרשימה לכנסת, זוהי שעת השי"ן. הפוקדים פונים אל המתפקדים ומוודאים שהם מחדשים את התשלום ואת חברותם במפלגה, כדי שתהיה להם זכות הצבעה.

רשימת המתפקדים נחשבת לאורים ותומים, וכל יועץ פוליטי וחבר כנסת נדרש אליה לצורך עתידו הפוליטי ויכולתו להיבחר. הפוקדים ובעלי העניין השונים עוקבים באמצעותה אחר אנשיהם ובודקים שהתפקדותם תקינה ושהם יצביעו בהתאם למצופה מהם. בהערכה גסה, 60 אחוזים ממתפקדי הליכוד הם מצביעים חופשיים, שבוחרים את המועמדים לפי התרשמותם ושיפוטם. 40 האחוזים האחרים הגיעו בעקבות מפקדים מאורגנים, והם מצביעים לרוב על פי ההנחיות שהם מקבלים.

ח"כ בליכוד מספר איך זה עובד: "המפקד תמיד ילך איתך. לי למשל יש אלף מתפקדים, משפחה וחברים שלא משנה מה יקרה, מעניין אותם רק ההצלחה שלי. לגילה (גמליאל; ע"ג) יש אח בגדרה שהסניף מצביעים לה, לחיים (כץ) יש חיילים בתעשייה האווירית. יש את אלו שמקבלים רשימה של 12 שמות ולא שואלים שאלות. יש כאלה שמקבלים 8 שמות ועוד 4 הם בוחרים מעצמם, ויש כמה אלפים טובים שלא קשורים לאף אחד ומצביעים חופשי".

מתוך המתפקדים המאורגנים, קבוצה מרכזית צפויה להצביע בהתאם לדיל שנרקם בין ישראל כץ, דוד ביטן, דודי אמסלם ואלי כהן. כץ, שמיהר להכריז על עצמו כיורשו של נתניהו, רקם דיל עם שני ה"דודי"ם – אמסלם, שכוחו רב בסניף הירושלמי, וביטן, שחזק בראשון־לציון. אליהם צורף לאחרונה אלי כהן, שמסתמן כהפתעת הפריימריז וצפוי להשתלב בצמרת. בדיל הזה נכללים גם ח"כים חדשים, כמו שלמה קרעי ואופיר כץ, שמתכננים לרוץ ברשימה הארצית.

את הקבוצה השנייה בכוחה מוביל ניר ברקת, יריבו של ישראל כץ, שמבקש גם הוא לסלול את דרכו לראשות הליכוד. ברקת מנסה לרקום עסקה עם חיים כץ, שמחזיק באלפי מתפקדים מהתעשייה האווירית ומבקש לשלב ברשימה את מקורבתו, אתי עטייה. הקבוצה של ברקת כוללת גם את מיקי זוהר וקטי שטרית, ויש אומרים שגם אבי דיכטר.

על פי השיטה הנהוגה בליכוד, עד המקום ה־18 הרשימה פתוחה להתמודדות חופשית (למעט שריונים בודדים שיו"ר המפלגה זכאי לשבץ על פי בחירתו). על המקומות הללו מתמודדים כל הח"כים המכהנים – בכירים לצד זוטרים, ותיקים וצעירים. משם והלאה, מרבית המקומות הריאליים משוריינים לנציגי מחוזות ולמשבצות שונות של צעירים, עולים, מיעוטים ואישה חדשה. השיטה הזו מקשה על הח"כים המכהנים; לפחות עשרה מהם ילכו הביתה, אלא אם הליכוד יגדיל את כוחו למחוזות ה־40 מנדטים. כדי שמועמד יצליח להתברג לפחות בעשירייה השנייה, עליו לקבל כ־20 אלף קולות בפריימריז. מתמודדי המחוזות, לעומת זאת, יכולים להסתפק בהרבה הרבה פחות.

השיטה הזו, שעוררה ויכוחים וביקורת במהלך השנים, מחוללת גם כעת עימות בין שתי הקבוצות החזקות בצמרת המפלגה. לפי הכללים הנוכחיים בליכוד, מי שנבחרו פעם אחת לכנסת כנציגי מחוזות אינם יכולים לעשות זאת שוב. הם נדרשים להתמודד ברשימה הארצית ולפנות את מקומם לנציגי מחוזות חדשים. ובכל זאת, ח"כים הזוכים לתמיכת נתניהו מבקשים לשנות את השיטה ולהתמודד בדרך הזו שוב. נתניהו ואנשיו חוששים שישראל כץ יצליח להכניס דרך המחוזות ח"כים חדשים שיהיו אנשי אמונו, ושייצרו מעין תת־סיעה משלהם בתוך הליכוד. חיים כץ, יו"ר ועדת חוקה של הליכוד, מבקש אף הוא לשנות את השיטה כדי להכניס לכנסת שוב את מקורבתו אתי עטייה, שתתקשה לקבל את מספר הקולות הנדרש לרשימה הארצית.

מטעם נתניהו, שמעוניין לבלום כניסת ח"כים חדשים, הועלו פתרונות יצירתיים. למשל, לאפשר לח"כים להתמודד שוב ברשימת הליכוד אך לקבוע שהם לא יוכלו להיבחר לשרים, או לדחוק כלפי מטה את נציגי המחוזות ולהרחיב את המקומות הריאליים ברשימה הארצית. כל מהלך שהוא לא יעבור בקלות במרכז המפלגה, ויהיה קשה לשנות את הכללים.

המאבק העיקש של הליכוד נגד הממשלה מסבך אף הוא את יחסי הכוחות בין הח"כים לפוקדים הגדולים, ומשבש את הפורמט המקובל. חלק מהפוקדים הללו לא הצטרפו לדה־לגיטימציה החריפה כלפי ממשלת בנט־לפיד, ואף הסתייעו בה. "קחי את רונן פלוט, ראש עיריית נוף־הגליל, שיש לו חברות עמוקה ומחויבות ליולי (אדלשטיין), והוא גם ראש רשות שעבד בשיתוף פעולה עם שרת הפנים איילת שקד", מסביר היועץ לשעבר. "הוא צריך אותה וחייב תקציבים ממנה, וזה מקרין על יחסים עם ח"כים שכועסים עליו. בתגובה, יכול להיות שהפעם הם לא יקבלו את שיתוף הפעולה שבעבר היו מקבלים. זה שווה כמה מאות קולות בפריימריז, שיכולים להכריע אם אתה בעשירייה הראשונה או השנייה".

בחג הפסח האחרון אף הוזמנה שקד כאורחת של יאיר כץ, בנו של ח"כ חיים כץ ויו"ר ועד העובדים של תע"א, בחגיגת המימונה של התעשייה האווירית, כשמסביב קהל ליכודי גדול. כיצד קבלת הפנים החמה הזו תשפיע על מעמדו של כץ במפלגה? "יש ראשי רשויות, כמו יעקב פרץ בקריית־אתא ויחיאל זוהר בנתיבות, שהתרגלו לקבל מה שהם רוצים כשהליכוד היה בשלטון", אומר היועץ. "שניהם אנשי נתניהו, והם היו חייבים לעבוד מול הממשלה הנוכחית. זה יוצר מתיחות. מישהי כמו גלית יכולה להרשות לעצמה לריב עם ראש עיר שעובד עם שקד? היא לא תרצה להפסיד את הקולות מהעיר שלו. זה יוצר סנדול".