לפני כחודש, כשהחלו השיחות על פתיחת הסכמי השכר של המורים, הבין טל לוריא (30) מצור־הדסה, מורה למתמטיקה ואב לשלושה ילדים, שמדינת ישראל נמצאת בזמן קריטי. "זה המאני טיים. הפעם האחרונה שהסכמי השכר של המורים נפתחו ונעשו בהם שינויים הייתה ב־2008. מה שלא ייעשה עכשיו, ייעשה אולי רק בעוד 10־15 שנים", הוא מסביר את הסיבה שגרמה לו להעלות הילוך בפעילותו הציבורית בתחום מדיניות החינוך. הוא אסף כעשרה מורים ויחד הם הקימו את קבוצת "מורים מובילים שינוי", הנמצאת כיום בהליכים של פתיחת עמותה. "זו הפעם הראשונה שבה קבוצת מורים מהשטח יוצאת בריש גלי ומתנגדת למדיניות ארגוני המורים".
השביתות האחרונות, בימיה האחרונים של שנת הלימודים, הכעיסו במיוחד את לוריא. "קודם כול הייצוג הארגוני לא מוצדק. הסתדרות המורים מייצגת בכפייה את כל המורים, גם את אלו שאינם חברים בה. הסתדרות המורים מחזיקה אותנו בשבי, ובשם המטרות שלה אני צריך לא ללכת לעבודה ולהפסיד כסף. מבחינתי אין לה מנדט להשבית אותנו. גם למהותם של הדברים, המטרות של הסתדרות המורים נועדו לשמר את הבינוניות של המערכת ואת האיכות הירודה של כוח האדם בה. איך אפשר לתמוך בשביתה כזו? גם אם המטרות היו מוצדקות, הדרך הטובה להתנהל היא לא באמצעות מאבקים כוחניים על חשבון התלמידים והמערכת, אלא באמצעות שיח. ואפשר לנהל שיח", הוא אומר, "נפגשתי עם ליברמן לפני שבוע".
במסגרת הדיונים המתמשכים של האוצר עם הסתדרות המורים, זימן בשבוע שעבר שר האוצר אביגדור ליברמן את לוריא ואת חבריו כדי ללמוד מהם איך לדעתם יש לטפל בהסכמי השכר. "הוא רצה לשמוע מורים מהשטח שלא חוזרים על אותן מנטרות של ארגוני המורים. בפגישה הצגנו את הדרישות שלנו, שמענו על מה הוא הולך להתעקש ועל מה לא. הדבר הכי חשוב שנאמר שם היה שהוצאה על חינוך היא השקעה, והשקעה צריכה להיות חכמה. נאמר לנו בפירוש שאם ההשקעה לא יעילה, לא ישימו עליה הרבה כסף.
"ככל שיגיעו להבנות ולעקרונות משותפים רבים יותר, כך משרד האוצר יגדיל את התקציב ואת התוספת לשכר המורים", אומר לוריא. "וככל שהסתדרות המורים תמשיך במשחקים כוחניים ותתעקש על מדיניות מיושנת ולא רלוונטית, כך תוספת התקציב לשכר המורים תהיה קטנה יותר".
טל לוריא: "האוצר מציע להמיר ימי חופשה. כשהסתדרות המורים מתנגדת לשינוי ימי החופשה היא בעצם מתעקשת שמורים לא יוכלו לקחת חופש מתי שהם רוצים"
העקרונות של ליברמן, כפי שפרסם משרד האוצר, הולמים את השאיפות של חברי הקבוצה. העלאת שכר דיפרנציאלית – יותר לצעירים ופחות לוותיקים – כדי לתקן את העיוות הקיים, מרכיב שכר של איכות ומצוינות, התאמת ימי החופשה למשק, ופיטורי מורים לא טובים ולא מתאימים. מתוך כ־250 אלף מורים במדינת ישראל, מפוטרים מדי שנה רק 3־5 מורים.
הארנק והנשמה
דני בולר (34) מתל־אביב, אב לתינוק בן שנה וחצי, הוא מורה למתמטיקה בגימנסיה הרצליה זה שש שנים. הוא מתחזק ערוץ טיקטוק מדעי בעל 150 אלף עוקבים, ועסק בהסברה למורים נגד ארגוני המורים עוד לפני שהצטרף ל"מורים מובילים שינוי". עד לפני שנתיים החזיק בולר במשרה חלקית בהייטק לצד עבודתו בהוראה – "עבודה לארנק ועבודה לנשמה", לדבריו. אבל לפני כשנתיים החליט ללכת עם הלב ועזב את ההייטק לטובת החינוך.
"האינטרס של יפה בן־דויד לא זהה לאינטרס של רוב המורים", סבור בולר. "היא משרתת בעיקר את חונטת המורים המבוגרים, ומודל השכר שהיא מקדמת פוגע ב־75 אחוזים מהמורים. מורים צעירים ומורים שיש להם פחות מ־22 שנות ותק נפגעים ממנו באופן ישיר. גם כשהיא אומרת 'ניתן תוספת של עשרים אחוז למורים הצעירים ועשרה אחוז לוותיקים', המשמעות היא יותר כסף למורים הוותיקים, כי התוספת האחוזית מתייחסת לשכר הנוכחי שלהם. ככל שהשכר גבוה יותר, כך התוספת שלו תהיה גבוהה יותר. המצב של המורים יהיה טוב יותר ללא הסתדרות המורים וארגון המורים. ככל שיותר מורים יבינו שיפה בן־דויד לא מייצגת אותם ושהסתדרות המורים פוגעת באינטרסים שלהם, יגדל הסיכוי שנצליח לחולל שינוי.
"ארגוני המורים חושבים רק על המורים, חבריי לדרך ואני חושבים על החינוך", אומר בולר. "כרגע הילדים מקבלים חינוך באיכות ירודה. זה מה שמכווין אותי. אם נמשיך לעשות את הדברים שעשינו במשך 30 שנה, החינוך רק ימשיך להידרדר".
הבעיה המרכזית שחברי "מורים מובילים שינוי" מציינים היא תגמול עובדי ההוראה על פי ותק, שמשפיע באופן ישיר גם על איכות ההוראה. "הסכמי השכר הם אלו שהביאו אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים", אומר בולר. "קשה לגייס מורים טובים, הם עוזבים מהר את המערכת, והחינוך של הילדים שלנו נפגע. המרכיב המשמעותי של השכר הוא ותק, והמודל הזה לא מעודד מורים צעירים ואיכותיים להיכנס למערכת".
במדינת ישראל, מסביר בולר, "מתגמלים ותק באופן חריג בהשוואה למדינות ה־OECD. גם במדינות אחרות הפקטור של הוותק קיים, אבל יש עוד גורמים שמשפיעים על השכר. אצלנו, תודות להסתדרות, מסרבים להכניס כל אלמנט של הערכה ואיכות. התוצאה היא שהמורים הוותיקים מתפרנסים בכבוד, והמורים המתחילים נמצאים בתחתית של התחתית בהשוואה למדינות אחרות ב־OECD, וצעירים איכותיים לא מגיעים למערכת. הבעיות האלה ידועות עשרות שנים. מודל הוותק והקביעות היה רלוונטי לפני 40 שנה – שכר נמוך תמורת הבטחה להכנסה יציבה שתעלה בהדרגה. הראייה הזו לא רלוונטית לשוק העבודה הדינמי של היום".
"כשיפה בן־דויד אומרת שהיא נלחמת על השכר ורק על השכר, מורים רבים לא מבינים שהיא בעצם רוצה להתעלם משאר התנאים והמאפיינים של המשרה, כי לא נוח לה להתעסק בזה", מוסיף לוריא. "מטרת־העל של הסתדרות המורים היא ליצור תודעה של מאבק: המורים המסכנים שדורכים עליהם, מול האוצר הרשע שרוצה לקחת להם כסף. הסתדרות המורים מעדיפה להשאיר את המורים חלשים, חסרי אונים, וזקוקים להגנה שלהם. קל ליפול למסרים האגרסיביים האלה, ולא להבין שהמדיניות של בן־דויד וההסתדרות פוגעת במורים עצמם. זה המסר הכי חשוב, ומורים לא תמיד מבינים את זה".
איך מאפיינים איכות ירודה של הוראה? בנק ישראל הציג נתון שלפיו לומדי ההוראה הם כמחצית מרוכשי ההשכלה בעשירון הסוציו־אקונומי התחתון, אך פחות מעשרה אחוזים מהעשירון העליון. אם נחבר זאת לעובדה שהציונים של מורים בישראל ביכולות אוריינות ובמתמטיקה נמוכים באופן ניכר מציוני מורים ב־OECD, ונוסיף את ציוני הבגרות הנמוכים וממוצע הפסיכומטרי הנמוך אצל מורים, "נגלה שבממוצע המורים של הילדים שלנו הם אוכלוסייה לא אינטליגנטית במיוחד", משמיע לוריא אמת לא נעימה. זה פשוט מאוד: מי שיש לו אפשרות אחרת, לא יישאר בהוראה. "רק אנשים לא איכותיים יסכימו לקבל משכורות נמוכות כל כך", אומר בולר.
התעלמות מוחלטת
כזה הוא סיפורה של רונלי ליבנה (38) מקיבוץ נען, מהנדסת במקצועה, אם לארבעה וחברה ב"מורים למען שינוי". "הייתי אמורה להתחיל ללמד בשנה הקרובה, אבל ממש עכשיו שברתי את ההגה ועשיתי פרסה", היא מספרת. "לא אכנס בשנה הקרובה למערכת החינוך, פשוט כי אני לא יכולה להרשות לעצמי להשתכר שכר נמוך כל כך". את זה היא אומרת אחרי שעברה מסלול להסבת אקדמאים להוראה, הוציאה תעודת הוראה, ועבדה בחצי השנה האחרונה בבית ספר "כדי להרגיש את השטח". "היו אמורים להכיר לי בוותק, אבל משרד החינוך לא הסכים". המשמעות: שכר נמוך בכמה אלפי שקלים ממה שציפתה לו.
רונלי ליבנה: "יותר ויותר מורים מבינים שיפה בן־דויד דואגת רק לחלק קטן מהם, ומנסה לשמר מצב שהוביל אותנו לשפל הכי גדול שבו נמצאת מערכת החינוך"
כשעזבה את המשרה הטובה בהייטק ידעה ליבנה שהמשכורת שתרוויח כמורה לא תתקרב לשכר שהתרגלה לו, ועדיין חשבה שתוכל לחיות בכבוד עם ירידה מסוימת בהכנסה. "אבל ככה זה פשוט לא אפשרי, יש לי ארבעה ילדים לגדל", היא אומרת. "כשהבנתי את המספרים נשבר לי הלב. אני כל כך אוהבת ללמד, זה הלב. הסתובבתי עצובה מאוד כמה ימים. עזבתי מקום עבודה טוב והייתי רצינית מאוד בכוונות שלי, אבל זה פשוט בלתי אפשרי עבורי".
המאבק שהיא מובילה עם חבריה כבר לא יעזור לה באופן אישי, אבל היא לא מרימה ידיים. "אני נלחמת למען מערכת החינוך שלנו שיכולה להיות מצוינת. יש אנשים מצוינים ומשכורות מעליבות. אני עושה את זה בשביל המורות של הילדים שלי, שחלקן לא גומרות את החודש. עזבי את זה שהחינוך חשוב לי, איך אני אשלח בשקט נפשי את הילדים שלי כשאני יודעת שהמורות לא מקבלות את התגמול שהן ראויות לו? הנושא הזה בוער בי ולכן אני ממשיכה להיות פעילה במאבק. אם לא בשביל החיים שלי, אז בשביל המדינה והילדים".
היא אופטימית משום שהיא מתרשמת ש"יותר ויותר מורים מבינים שיפה בן־דויד לא דואגת לרוב המורים אלא לחלק קטן מהם, ומנסה לשמר מצב שהוביל אותנו לשפל הכי גדול שבו נמצאת מערכת החינוך. אנחנו לא על פי תהום, אנחנו כבר עמוק בשפל".
מור לנגר־אפל (37) מתל־אביב היא מורה למדעים וחלל כשמונה שנים, ואם לשלושה ילדים. "היה לי חשוב להצטרף ל׳מורים מובילים שינוי׳ גם כמורה וגם כאימא", היא אומרת. "בתקופה שבה כל כך הרבה מורים צעירים עוזבים את המערכת, אני חרדה מהעתיד. השכר חשוב וחשוב לדבר עליו, אבל צריך גם לזכור שהמערכת ׳חולה׳ ויש הרבה מה לשפר. לעניות דעתי יהיה טוב ׳להוריד את השאלטר׳ ולבנות מחדש, אך בהינתן המצב הקיים, יש לעשות ככל יכולתנו כדי לשנות.
"אני מודעת לחשש מההצעות שלנו. גם אני הייתי במקום הזה בעבר, אבל כשעצרתי וחשבתי על הכול לעומק ללא רעשי הרקע, הפסקתי לחשוש. אין שום סיבה שמורים ומורות מצטיינים – שמובילים תהליכים חינוכיים, יוזמות תהליכי למידה חדשניים ומגוונים – לא יתוגמלו כמצטיינים, והציונים של התלמידים הם לאו דווקא הבסיס לתוספת הזו".
"נושא נוסף הוא היקפי המשרות. כיום נוצר מצב שלוקחים את העבודה הביתה, ללא תגמול. בעיניי עדיף לעבוד עד ארבע או חמש אחר הצהריים כשחלק מהשעות יהיו נטו לבדיקת מבחנים, תכנוני שיעורים, שיחות עם הורים וכו'. מובן שהשינויים הללו חייבים להיות מלווים בהעלאת שכר משמעותית. ואם כבר פתחתי את נושא היקף המשרה: שמחתי לשמוע קולות לטובת ביטול ימי החופשות באסרו חג ובל״ג בעומר, בתמורה לימי חופש לבחירה במהלך השנה. אני חושבת שמהלך שכזה יקל גם על צוותי ההוראה וגם על הורים, שנכון לעכשיו חווים קושי רב בתמרון בין העבודה לחופשות הילדים".
"האוצר מציע למורים להמיר ימי חופשה", מסביר לוריא. "כשהסתדרות המורים מתנגדת לשינוי ימי החופשה היא בעצם מתעקשת שמורים לא יוכלו לקחת חופש מתי שהם רוצים. אגב", מעיר לוריא, "אף אחד לא באמת יודע מה יפה בן־דויד רוצה. היא מייצגת מעל 150 אלף עובדי הוראה, מגננות ועד מורים בחטיבות הביניים, אבל לא אמרה להם מעולם מה הדרישות שלה ומה היא רוצה שיקרה. אנחנו ניזונים ממה שפרסומים של התקשורת והאוצר".
לוריא מספר על ניסיונות הכפשה ושיח פוגעני ברשתות החברתיות נגד חברי הקבוצה. "מקללים אותנו, מפרסמים עלינו פרטים אישיים, מורים נכנסים לפרופיל הפייסבוק שלי ומפרסמים דברים שעשיתי בעבר כדי להוציא אותי רע. יורדים לפסים אישיים ומנהלים שיח מכוער. אפשר להבין את הזעזוע, אנחנו מנסים לשנות משהו שכאילו עובד שנים".
יפה בן־דויד, שמייצגת לכאורה גם אותם, סירבה להיפגש עימם. "ניסנו כמה וכמה פעמים לדבר איתה, עם הדוברת שלה, שלחנו מיילים והודעות, אבל זכינו להתעלמות מוחלטת. היא 'מייצגת' אותנו כברירת מחדל, בלי שיש לנו זכות בחירה בעניין, אבל היא לא מוכנה אפילו לדבר איתנו".
האם לוריא וחבריו יישארו במערכת החינוך? "אחרי שנתיים אמרתי לעצמי שאני צריך לחפש עבודה אחרת, אבל מאז בכל שנה אני מוצא את עצמי כל כך מרוצה מהתלמידים, כל כך אוהב את העבודה שלי, שאני אומר 'בסדר, עוד שנה'. עכשיו אני נכנס לשנה החמישית שלי, ובינתיים התשובה שלי היא, 'עוד שנה'".
