"הפעם זה אמיתי": המשבר החינוכי שעלול להביא לפיצול של יהדות התורה

"נפל דבר בציבור החרדי", אמר לי השבוע חבר כנסת בכיר ביהדות התורה. "אחרי שנים של משברים פוליטיים, ומלחמות על כיסאות וג'ובים – אנחנו עדים למשבר אידאולוגי עמוק שמטלטל את כל המפלגות החרדיות, נמצא על שולחנם של בתי גדולי ישראל ונוגע לכל הורה ולכל מורה חרדי. הפעם אלו לא קריאות 'זאב זאב', הפעם זה משבר אמיתי".

הדברים נאמרו לאחר הכותרת האדומה באוזן שמאל של "יתד נאמן" ביום שלישי השבוע. הנה מושג חרדי פנימי: יתד נאמן, ביטאון דגל התורה, הוא העיתון החרדי הנקרא ביותר. מהדורת יום שלישי, המופצת בחינם ב־149 אלף עותקים, היא המהדורה הנקראת ביותר בעיתון הנפוץ ביותר. אוזן שמאל, הלא היא הכותרת בקצה השמאלי של העמוד הראשי, מוקדשת בדרך כלל לנושאים פנים־חרדיים דרמטיים, ומשקלה גבוה משל הכותרת הראשית של העיתון, המדווחת על עניינים חדשותיים. באוזן שמאל מתפרסמים מכתבי הרבנים, הציטוטים הרגישים והעדכונים המשמעותיים.

ביום שלישי השבוע בחרו ביתד נאמן, בעצה עם רבני המפלגה, לעלות להתקפה באוזן שמאל, עם הכותרת: "חרדה עצומה לנוכח התערבות בוטה ופגיעה בחינוך החרדי". בכותרת המשנה, לאחר פירוט החרדה מהפיתוי והכפייה, הם כיוונו את החיצים אל הבית פנימה: "תדהמה משיתוף פעולה של גורמים פנים־חרדיים", נכתב, כשהכוונה לחסידות בעלז, החסידות השנייה בגודלה באגודת ישראל. בראשה עומד רבי ישכר דב רוקח מבעלז, אחד האדמו"רים הוותיקים והבכירים ביותר. התקפה של עיתון חרדי על אדמו"ר חשוב היא לא חזון נפוץ, בטח לא כשמדובר בשותף פוליטי ותיק. בהקשר הזה יצוין כי בעת הפילוג ההיסטורי בין אגודת ישראל לדגל התורה בבחירות 1988, בחר הרבי מבעלז, בצעד חריג ועצמאי, לתמוך במפלגה הליטאית החדשה. היום, כ־35 שנה אחרי, היחסים בינו ובין ההנהגה הליטאית מתוחים מתמיד. "באו מים עד נפש", אומר לי אותו בכיר דגלאי, "חסידי בעלז לא השאירו לנו ברירה".

עם פרסום הכותרת התוקפנית, שכוונה למשרדי האוצר והחינוך אך גם לחסידות בעלז ולמנהיגהּ, נרשמה רעידת אדמה בצמרת מפלגת יהדות התורה. מכשירי הטלפון של הפרשנים הפוליטיים החרדים רטטו בקדחתנות. האם המפלגה החרדית האשכנזית, שרצה יחד מאז תחילת שנות התשעים, תשוב ותתפצל לשני חלקים? שאלו כולם. מביתו של נשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הרב גרשון אדלשטיין, נמסר כי ההכרעה בנושא תימסר לציבור בימים הקרובים, והמתח הפוליטי התעצם.

שבוע קודם לכן, עוד בטרם נצבעה כותרתו של יתד נאמן באדום זועק, נדרשו חברי הכנסת של דגל התורה לסוגיה חינוכית נוספת, לא פחות בוערת: ההתמודדות עם זרם החינוך הממלכתי־חרדי (הממ"ח), שסוֹפח אליו עוד ועוד בתי ספר חרדיים, תלמידים והורים, ומורים ממערכת החינוך החרדית שעוברים ללמד במוסדותיו. בתחילת השנה היה זה נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, חכם שלום כהן, שתקף את הממ"ח במילים חריפות בעקבות מעבר של כמה בתי ספר ספרדים לחיקו.

בשבוע שעבר הגיע תורם של הליטאים: יו"ר דגל התורה משה גפני היה הראשון שהתבטא נגד הזרם החדש. החזיק אחריו ח"כ יעקב אשר, שביקש להזכיר להורים כי "הרעיון של הממ"ח היה של לפיד ופירון". לבסוף הופץ תיעוד מחדרו של המנהיג החדש, הרב אדלשטיין. מה לומר, שואל אותו ח"כ אשר בסרטון שהתפרסם, למורים שרוצים לקבל שכר גבוה יותר ברשת הממ"ח? "הם מפסידים את העולם הבא שלהם", פסק הרב הישיש בן ה־99, הספון מאחורי מסך פלסטיק שנועד לבודד אותו מהנכנסים לחדרו ולשמור על בריאותו.

בתום שנה קשה באופוזיציה, משבר החינוך החרדי מערער את המבנה המפלגתי של יהדות התורה, אך נראה שהטלטלה עמוקה ומהותית יותר: אחרי שנים של קיפאון בסדרי החינוך ובתוכני הלימוד במגזר החרדי, השטח דורש שינוי. והשינוי הזה, כך נראה, מאיים על בכירי העסקנים החרדים – הן בעמותות החינוך והן בכנסת. משאלת הממ"ח ועד "מתווה בעלז", הזירה החרדית רועשת סביב הסוגיה הרגישה ביותר בציבור הזה: החינוך.

בית מלכה, בית ברכה ובית יעקב

באופן היסטורי נחשבה חסידות בעלז לאחת הקהילות השמרניות בעולם החסידי, אך תחת האדמו"ר הנוכחי היא עברה ועוברת תהליכי שינוי. בעבר, החינוך שניתן בבתי הספר שלה לבנות, הנושאים את השם "בית מלכה", היה שמרני ביותר – כמעט כמו "בנות ירושלים", שבו לומדות בנות חוגי הקנאים של העדה החרדית. עם השנים התפתחו מוסדות החינוך לבנות בעלז והוסיפו עוד מגמות והכשרות, ובעשורים האחרונים הם מציעים לתלמידות מסלולים מגוונים יותר מאשר בחינוך הליטאי. רשת "בית מלכה" משתפת פעולה בחלק מהמגמות עם "בית ברכה" של חסידות קרלין, חצר ירושלמית אחרת שגם היא עוברת תהליכים של התקדמות ופתיחות. מוסדות החינוך של חסידות קרלין עברו בשנים האחרונות לרשת מעיין החינוך התורני של ש"ס.

לפני כמה שנים התקבלה בבעלז החלטה לצרף את רשת "בית מלכה" לחינוך העצמאי. זה היה צעד דרמטי: רק לפני ארבעה עשורים הטילו בבעלז סנקציות על הורים ששלחו את בתם ל"בית יעקב" של החינוך העצמאי. אך הקשיים הכלכליים וההתקדמות הכללית הפכו את השאלות הללו להיסטוריה רחוקה.

ואולם כאשר ביקש האדמו"ר מבעלז לחולל את אותו צעד גם בבתי הספר של הבנים, ה"חיידרים", הוא נתקל בחומה בצורה. הסיבות שהביאו אותו לנקוט בצעד הזה היו כלכליות בעיקרן. חלק ממוסדות בעלז לבנים נחשבים למוסדות פטור וחלק נהנים מסמל המוכש"ר (ראו מסגרת), אך הניהול הכלכלי נופל על כתפי המנהלים עצמם, שקרסו – פשוטו כמשמעו. המורים הטובים, שקיבלו שכר רעב, העדיפו לעזוב ולהשאיר את המלאכה לעמיתיהם הטובים פחות, ההורים נאלצו לעמוד בתשלומים מופרכים, והתשתיות הישנות לא עמדו בעומס. למעשה, זהו המצב בכל בתי הספר החרדיים לבנים. השכר זעום, התשתיות קורסות, וההורים נאנקים תחת תשלומים גבוהים עם תמורה מוטלת בספק.

"התנהלות עצמאית בנושאי הליבה של המגזר החרדי מול משרד החינוך היא דבר שלא נעשה מעולם", אומרים בדגל התורה

אך בשונה מאדמו"רים ורבנים אחרים שמבכרים לשתוק, הרבי מבעלז החליט לעשות מעשה. הוא פנה לראשי החצר והורה להם להכניס גם את החיידרים לחינוך העצמאי, ובכך ליהנות מהסטנדרט של הרשתות הגדולות. בנקודה הזו הופתעו בבעלז לגלות שבחינוך העצמאי – עמותת חינוך ותיקה ששייכת לאגודת ישראל ודגל התורה אך נשלטת בידי הליטאים – מסרבים להכניס את בתי הספר של החסידות תחת הרשת.

בפגישות שנערכו עם ראשי החינוך העצמאי, הובהר לבעלז כי בעקבות הוראה חד־משמעית של המנהיג הליטאי המנוח הרב אהרן לייב שטיינמן, אין לצרף לחינוך העצמאי מוסדות לבנים חרדים. המדיניות הוותיקה הזו נועדה למנוע מהחינוך העצמאי להפוך לגורם שבגללו בנים חרדים ילמדו יותר מקצועות חול. תלמודי תורה שנחשבים למוסדות פטור (ראו מסגרת) כמעט אינם לומדים מקצועות חול, אך מי שמצטרף לחינוך העצמאי מקבל סמל מוסד "מוכר שאינו רשמי" (מוכש"ר) ונדרש לעמוד בחובת לימודי חול בסיסיים. לרבי מבעלז זה לא הפריע, להפך. בחלק ממוסדות החסידות הבנים כבר למדו מתמטיקה ואנגלית, ומבחינת הרבי זה בסדר גמור להפוך זאת לנורמה אחידה. אך בעיני הליטאים מדובר בפרצה אדירה: הכנסת לימודי חול למערכת החינוך לבנים חרדים, בתמורה לתקציבי מדינה, היא שינוי אידאולוגי כבד משקל שאיש מבחינתם אינו מוסמך לקחת על עצמו. בקיצור, משבר.

בבעלז קיימו מגעים גם עם רשת "מעיין החינוך התורני" של ש"ס, אך הם עלו על שרטון בעקבות חילוקי דעות כספיים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה דרישת "מעיין החינוך התורני" שהמבנים של בתי הספר יעברו לבעלותה.

אחרי כמה שנים של מגעים הבינו בבעלז שמול הרשתות הקיימות זה לא יעבוד, ושהקמת רשת נוספת לחינוך החסידי זו משימה בלתי אפשרית מבחינה חוקתית, ופנו ישירות למשרד החינוך. עדיין לא ברור מי יצר את הקשר הראשוני, אך במשרד החינוך, שכבר שנים מבקש להרחיב את לימודי מקצועות הליבה במגזר החרדי ולהרחיב את הזרם הממלכתי־חרדי, קפצו על המציאה.

רצה הגורל ובדיוק באותה תקופה החרדים מצאו עצמם מחוץ לממשלה, והרחק מעמדות השפעה. במשרדי החינוך והאוצר קיוו לייצר מול חסידות בעלז ונציגה בכנסת ישראל אייכלר קשר עוקף דרעי־גפני, שאולי יתורגם לצרכים פוליטיים של הקואליציה. התקווה האחרונה לא עלתה בידם בסופו של דבר, אך הראשונה בהחלט: בדצמבר האחרון התפרסם בקול תרועה כי נציגי החסידות הירושלמית קרובים לסיכום עם משרד החינוך על הכנסת לימודי ליבה לכל בתי החינוך לבנים בתמורה לתקצוב נוסף של שעות לימודי חול, מה שיקרב אותם לרמת התקצוב ברשתות החינוך, העומדת על מאה אחוזים. בעגה החרדית הפנימית קיבלה היוזמה הזו שם קוד: "הזרם הממלכתי חסידי", כרפרנס לחינוך הממלכתי־חרדי, המציב פיתוי להורים ולמנהלים החרדים שקצה נפשם בתנאים הגרועים במוסדות החרדיים.

עם השגת ההסכמות הסופיות מצד שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת החינוך יפעת שאשא־ביטון מחד גיסא ומצד חסידות בעלז מאידך גיסא, חתמה ביום ראשון השבוע מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר על "מתווה בעלז" לכלל החינוך החרדי: כל בית ספר חרדי לבנים שיכניס את שלושת מקצועות הליבה – אנגלית, מתמטיקה ומדעים – יהיה זכאי לתקצוב נוסף ומשמעותי, גם אם אינו חלק מרשתות החינוך הגדולות, ואף שהוא מוגדר כמוסד מוכר שאינו רשמי. צהלה גדולה למנהלים, כאב ראש עצום לרשתות החינוך. כעת, כל בית ספר לבנים שרוצה לקבל את תקציב הבונוס – יכול להתנהל מול משרד החינוך באופן ישיר, ואינו נדרש להיות חלק מרשת "החינוך העצמאי" או "מעיין החינוך התורני" של ש"ס כדי ליהנות מתקציב מוגבר.

בדגל התורה, השולטת בחינוך העצמאי, הדיל של בעלז עם משרד החינוך התקבל ברגשות קשים, והכותרת החריפה ביתד נאמן כוונה בדיוק לכך. בכירים בדגל התורה משוכנעים כי המהלך הזה כשלעצמו מצדיק היפרדות מהסיעה האחות, אגודת ישראל, וריצה עצמאית בבחירות, אף שמדובר במעשה עשוי. "התנהלות עצמאית בנושאי הליבה של המגזר החרדי מול משרד החינוך היא דבר שלא נעשה מעולם", אומרים בדגל התורה, ומביעים חשש כי הצעד התקדימי של בעלז אף עלול להביא מנהלים חרדים להצטרף לזרם הממלכתי החרדי.

מאידך גיסא, בבעלז מזכירים כי בזמנו היה זה הרב חיים קנייבסקי, המנהיג הליטאי שהלך לעולמו לפני כמה חודשים, שאישר לחסידות צאנז להצטרף לחינוך העצמאי. "בחינוך העצמאי המרו את פי המנהיג הליטאי שהסכים לצרף אותנו", אומרים בכירים בבעלז, "ומשום כך לא נותרה לנו ברירה". לכך משיבים בחינוך העצמאי שלא דומה דין צאנז, שהייתה ברשת הממלכתי־דתי והיה צריך "להציל אותה" כלשונם, כהרי חסידות בעלז, שמוסדותיה נחשבים לשמרנים יותר מהחינוך העצמאי. הכול תלוי בשאלת המיקום על הסקאלה השמרנית.

הישג מדומה או שינוי מהותי?

הכותרות על המשא־ומתן המתקדם בין בעלז למשרד החינוך הכו את פעילי הזרם הממלכתי־חרדי בתדהמה. אחרי שנים של מלחמה עיקשת של ההנהגה החרדית במיזם שלהם, פתאום חדשות שכאלה. בתחילה, בטרם התפרסמו פרטי ההסכם של בעלז ומשרד החינוך, היה נראה כי בעלז שואפת להצטרף לממ"ח באופן רשמי, אך זה לא קרה בסופו של דבר. ההסכם עם בעלז מרחיב אומנם את לימודי הליבה לבנים חרדים, אך עדיין משאיר את השליטה והניהול בידי מנהלי בתי הספר והעסקנים. לימודי ליבה לבנים בגיל יסודי הם קריטיים להתפתחותו ולעתידו של התלמיד החרדי, אבל אלפי הורים חרדים רוצים יותר מזה: הם מבקשים חינוך ממלכתי רגיל; לא מאה אחוז תקצוב ולא שעות תגבור באנגלית, אלא אחריות מלאה של המדינה – כמו כל ילד ישראלי אחר.

נוסף על כך, גורמי חינוך המעורים בתחום מציבים את שאלת הפיקוח: כדי לוודא שבתי הספר החרדיים אכן ילמדו את מקצועות החול, מציעים במשרד החינוך מבחנים דו־שנתיים, דרישה שקל מאוד לתמרן. כבר היום רבים מבתי הספר החרדיים שמצהירים על עצמם כמי שלומדים את מקצועות הליבה – לא באמת עושים זאת. בחינוך העצמאי, למשל, מסרבים לבחינות התקופתיות של משרד החינוך, והתקציבים ברוך השם עוברים כרגיל.

הזרם הממלכתי־חרדי הוקם לאחר לחצים מצד פעילוֹת חינוך חרדיות כבר בשנת 2013, בתקופתו של השר שי פירון. הוא טרם עוגן בחקיקה, אך מיד לאחר הקמתו השטח התעורר והביקוש התרחב. בתי ספר חרדיים רבים ביקשו לעבור אליו, וברחבי הארץ קמו שורה של התארגנויות הורים ופנו למשרד החינוך בדרישה לפתוח בית ספר ממ"ח. בתקופת בנט כשר חינוך, כשסגנו היה מאיר פרוש, היוזמות הללו כמעט לא קודמו, חרף הצהרות הפוליטיקאים. ובכל זאת, ואף שהזרם אינו מוסדר בחקיקה ובנהלים, ואין אפילו חוזר מנכ"ל רשמי בנוגע לממ"ח – נכון להיום כולל הממ"ח יותר משישים בתי ספר ברחבי הארץ, ובהם אלפי תלמידים. בשנת הלימודים האחרונה למשל נוספו לחינוך החרדי 15,284 תלמידים, מתוכם 2,385 לממלכתי־חרדי, כ־15.6 אחוזים. אפשר לטעון שהנתונים הללו אינם משקפים נאמנה את אחוזי הממ"ח, משום שהם מביאים בחשבון את התלמידים שנכנסו למערכת לצד אלה שעזבו אותה, בזמן שבבתי הספר של הממ"ח אי אפשר לדבר על עזיבה משום שהכיתות עדיין נמוכות. ובכל זאת, מבין התלמידים שהתחילו כיתה א' בחינוך החרדי, עומד שיעור תלמידי הממ"ח על 4.4 אחוזים. זהו גידול מרשים.

מבחינת העסקנים החרדים, ראשי העמותות וחברי הכנסת – הממ"ח הוא האיום המשמעותי. בסופו של דבר "מתווה בעלז" אולי מגביר מעט את לימודי הליבה בגיל היסודי, אך משאיר מאה אחוז מהשליטה בידי העסקנים, ומכיוון שבישיבות הקטנות אין לימודי ליבה בכלל – זה כמעט חסר משמעות. זרם הממ"ח, שמבקש לתת לתלמיד החרדי מה שיש לכל תלמיד ישראלי אחר, מאפשר רחבות ידיים מבחינת משכורות המורים, תשתיות המבנים, שעות ההוראה, תנאי הקבלה והפסקת האפליה, ועוד ועוד. המפתח למוביליות החרדית הוא הממ"ח, ומכאן ההתנגדות החרדית העזה, בעיקר מכיוונן של ש"ס ודגל התורה, פטרוניות רשתות החינוך הגדולות.

בקרב פעילי הממ"ח יש הדורשים את מתווה בעלז לשבח, ויש הדורשים אותו לגנאי. חלק מהפעילים רואים בצעד העצמאי של בעלז פתח למנהלי מוסדות חרדיים אחרים, שיוכלו להתנהל עצמאית מול המשרד, ואולי לצרף את בית הספר שלהם לזרם הממ"ח. מהבחינה הזו, אין ספק שנוצרה לגיטימציה למהלכים עצמאיים של מנהלי מוסדות, ואף להכנסת לימודי ליבה לבנים. אחרים צופים שלמהלך הזה תהיה תוצאה הפוכה: במקום לנצל את קריסת המודל הכלכלי של החינוך החרדי כדי להציע לעוד ועוד מנהלים את אופציית ההצטרפות לממ"ח ובכך להרים את המוסד לרמה מתפקדת, האוצר מציע פרוטות למנהלים בתמורה להישגים מדומים בדמות שעות ספורות של מקצועות חול עם פיקוח רופף, ומשאיר אותם באותו ניהול כושל ובסטנדרטים ישנים.

הביקורת הזו נסמכת על דו"חות מקצועיים בנוגע לזרם הממ"ח. על אף הביקוש הרב מצד הורים, ולמרות הזינוק לתלמיד החרדי ולתנאי הפתיחה העתידיים שלו, המדינה גוררת רגליים. באגף התקציבים באוצר רגילים לדיל החרדי הישן – תקציבים חלקיים, בתמורה לחוסר פיקוח ומעורבות. מתווה בעלז אינו משנה את המציאות הזו באופן דרמטי, ועל אף התגבור המבורך של לימודי החול – בהנחה ובתקווה שאכן כך יהיה – בסופו של דבר התלמיד החרדי נותר בלא כלום.

"במשרד האוצר מעדיפים את הפתרון הקל ואת הכותרת בעיתון שאין מאחוריה כלום", אומרת אחת הפעילות הוותיקות באגודת ידידי הממ"ח. "לכל מי שמתעסק בתחום ברור שרק הממ"ח הוא הפתרון למשבר החינוך החרדי, ובכל זאת פקידי האוצר מגישים גלגל הצלה למנהלים, שייתן להם עוד כמה שנים של שקט. אנחנו מפספסים הזדמנות היסטורית לייצר שינוי אמיתי ומשמעותי שיש לו ביקוש אדיר בשטח החרדי, הן מצד הורים והן מצד מנהלים". כיוון שהממ"ח עדיין אינו מוסדר בחוק, הקמת מוסדות כאלה תלויה ברצונו הטוב של כל ראש רשות מקומית, ומושפעת כמובן מלחציהם של הפוליטיקאים החרדים.

ההתקפות על הממ"ח מצד הפוליטיקאים החרדים, שהגיעו לשיא בשבועיים האחרונים, מתרחשות על רקע השינויים הללו. כאשר מצד אחד מתווה בעלז שיצא השבוע לדרך מקל על מנהלים והורים חרדים לצאת לדרך עצמאית, ומצד שני הדרישה בשטח גוברת – בעמותות פונים לגדולי ישראל ולמנהיגי מועצות גדולי התורה שיזהירו מפריצת הגדר. בבית־שמש, למשל, מבקשת ראש העיר עליזה בלוך לפתוח גני עירייה חרדיים כאלטרנטיבה לגני העמותות החרדיות. גני עירייה הם מעין "ממ"ח קטן", והם יובילו בהמשך לבתי ספר ממלכתיים חרדיים.

היוזמה של בלוך נתקלת בהתנגדות, גם בשל הלקח ממה שאירע בפתח־תקווה: לאחר שנבחר לראשות העירייה לפני כארבע שנים, החליט ראש העיר רמי גרינברג לפתוח גני עירייה חרדיים שיתחרו בגני אגודת ישראל. רבני דגל התורה בעיר ומועצת גדולי התורה התגייסו נגד גרינברג, אבל הוא התעקש. במחזור הראשון היו שישה גני עירייה, וכיום פועלים 11 גנים כאלה, כשחצי מההורים הם משפחות אברכים. לקראת השנה הבאה אף ייפתח בעיר בית ספר ממ"ח. כצעד נגדי מנסים החרדים להקים בעיר בית ספר של רשת "חורב", לאחר שנים של התנגדות. עמותות החינוך החרדיות והפוליטיקאים, ששנים נחו על זרי הדפנה, נמצאים בימים אלו במלחמה כמעט בכל עיר חרדית. למלחמה הזו, הם אומרים, אנו מתכוונים לגייס את כל הכוחות.

אימת אחוז החסימה

משבר החינוך החרדי מטלטל כאמור גם את הפוליטיקה החרדית. בכירי דגל התורה נכנסו למעונו של הרב אדלשטיין, נשיא מועצת גדולי התורה ומי שמקבל את ההחלטות מאז פטירת הרב קנייבסקי. לאחר ששטחו בפניו את הטענות נגד אגודת ישראל ובעלז, הוא אישר להם להתקדם עם מהלך הפיצול בין הסיעות. את ההחלטה הסופית הוא ימסור בשבוע הבא, אך הוא התנה את המהלך בכך שתהיה ודאות כי אגודת ישראל תעבור את אחוז החסימה; דגל התורה לא תיקח על עצמה את האחריות לצמצום הכוח החרדי בכנסת. כדי שזה יקרה, אחוז החסימה צריך לרדת. ואכן אייכלר, נציג בעלז, הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק להורדת אחוז החסימה. בישיבת הסיעה של יהדות התורה ביום שני השבוע ביקש גפני מאייכלר להוריד את הצעת החוק מהשולחן. האם זה אומר שיו"ר דגל התורה אינו מעוניין בפיצול המפלגה? לגפני פתרונים.

כך או כך, השבוע התכנסה מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בבית הוועד הפועל בירושלים. האדמו"ר מבעלז לא הגיע לכינוס. גורמים בבעלז אומרים כי מאז הסירוב של החינוך העצמאי לצרף את תלמודי התורה של בעלז, הרבי מעדיף להדיר את רגליו מכינוסי האדמו"רים. למקום הגיע יצחק גולדקנופף, המנהל הוותיק של רשת גני "בית יעקב", שהוכתר על ידי האדמו"ר מגור לממשיכו של ליצמן ואמור לעמוד בראש אגודת ישראל. האדמו"רים בירכו אותו ואיחלו לו הצלחה בתפקיד, אך ראשי דגל התורה רתחו על מינוי גולדקנופף, שנגדו מתנהלת מחאה מצד חרדים רבים, הרואים בו סמל לתופעת עושק המורות והגננות.

"הכול חוזר לחינוך", אומר לי אותו בכיר בדגל התורה. "למה לנו לרוץ ביחד עם גולדקנופף, שיגרום לנו לדמם קולות בגלל ההתנהלות ברשת הגנים, ומצד שני עם אייכלר, שמתנהל עצמאית ותוקע לנו מקלות בגלגלים? דגל התורה אהובה ואהודה בציבור, ויש לנו את בנק הקולות שלנו. אנחנו לא קונפדרציה של אינטרסים מנוגדים".

במהלך הכינוס שאל האדמו"ר מסלונים את חברי הכנסת של אגודת ישראל כיצד הם מתכוונים להתמודד עם זליגת הקולות לכיוונו של איתמר בן־גביר, שהפך בשנה האחרונה לכוכב ברחוב החרדי, זאת על רקע ירידה של יותר מ־60 אלף קולות למפלגות החרדיות בבחירות הקודמות. ייתכן שפיצול בין שתי הרשימות החרדיות האשכנזיות, ומלחמת חסידים וליטאים שתצית אש ברחוב החרדי המנומנם, יהיו התשובה הפוליטית הראויה לתהייה הזו.